את יוצאת לדייט ראשון וכיף לך. יש משיכה וכימיה מטורפת. השיחה איתו זורמת ואת מרחפת, לא מאמינה שזה קורה לך. מגיע הדייט השני, ואתם מבלים שעות ארוכות ביחד, מדברים על הכול וצוחקים בלי סוף. עכשיו את בכלל בחלום. מבחינתך, את כבר די סגורה עליו. את אפילו מעיזה לחשוב שיכול להיות שהוא האחד, וכבר התחלת לדמיין איתו עתיד משותף. ברור לך שגם הוא עף עלייך, אז מה כבר יכול להשתבש?
ובכן, הכול.
לפתע פתאום וללא כול הסבר - משהו בהתנהגות שלו משתנה. לוקח לו יותר ויותר זמן לענות להודעות. הוא עדיין נחמד, אבל מרוחק יותר. הוא כבר לא מציע להיפגש, וכשאת מציעה, הוא בדיוק לא יכול באותו היום, "אבל נדבר בימים הקרובים ונקבע". לבסוף הוא מתאדה כמו רבים אחריו, וכל מה שנשאר לך ממנו זה מספר הטלפון שלו בזיכרון של הסמארטפון שלך. ואז את שוב יושבת מבולבלת, לא מבינה למה ואיך הדברים השתבשו.
זיהית את עצמך? ברור שכן. מדובר בסיטואציה נפוצה ביותר בעולם הדייטינג, ונשים רבות מוצאות את עצמן בסיטואציה דומה. למצב הזה יש סיבה, אבל לא תמיד קל להכיר בה. במאמר זה אנסה לשפוך עליה מעט אור: לדייט הראשון הגעת בלי לדעת את מי את עומדת לפגוש ובלי הרבה ציפייה. לכן היית נינוחה, קלילה, כיפית ומשוחררת. למעשה, היית פשוט עצמך. אבל בגלל ההתלהבות הרבה והרושם הטוב שהוא השאיר עלייך, חזרת הביתה והתחלת לבנות לעצמך פנטזיה על העתיד שלכם יחד, פנטזיה שרק הלכה והתעצמה עם כל הודעה שהוא שלח לך.
פה מתחילה הבעיה: בשלב כלשהו את מתאהבת בפנטזיה, והפנטזיה הופכת לכל כך נפלאה ומוחשית עד שאת חוששת לאבד אותה. מבלי לשים לב מתפתח אצלך לחץ, ומאותו הרגע משהו בך משתנה. ואז, גם כשאת מנסה לזרום וליהנות מהדייט, הפחד לאבד את הזוגיות שהתחלת לבנות בראשך מתחיל לקבל ביטוי בשיחות שלך עם הבחור, והוא רואה את זה ומרגיש, וכבר ברור לשניכם שמשהו בקלילות של הקשר נעלם.
במקום שיהיה כיף וזורם, את חושבת ומנתחת. את בוחנת כל תזוזה, כל מבט, כל מילה שהוא אומר, ומנסה להבין דרכם איך הוא מרגיש ועד כמה את מוצאת חן בעיניו. את צוחקת מכל דבר, מחייכת נבוכה, מנסה לנחש על מה הוא חושב, מנסה לגרום לו להתלהב ממך, ומסכימה כמעט עם כל מה שהוא אומר.
את לא בוחנת בכלל אם הבחור הזה מתאים לך. במקום זה, את מנסה לקבל ממנו חיזוקים. עוד ועוד חיזוקים. ואם החיזוקים שאת מקבלת לא מספקים אותך, הלחץ שלך רק הולך וגדל. למעשה, את כבר לא נוכחת בדייט, את לא "בכאן ועכשיו". אומנם את יושבת איתו באותו השולחן, אבל אתם בשני מקומות שונים לגמרי. בזמן שהוא עוד מנסה להכיר אותך, את כבר עמוק בתוך בניית הקשר שלכם, מנסה לגרום לו להתחייב למערכת יחסים רצינית.
להיות המטרה, לא האמצעי
לאנשים יש רתיעה אינטואיטיבית ממצב שבו הם מרגישים שהם האמצעי ולא המטרה. זה אומר שכשהבחור מרגיש שהמטרה שלך היא זוגיות, והוא בסך הכול האמצעי בשביל להשיג אותה, זה מייצר אצלו תחושה שהוא לא פחות מפשרה. שהוא "מספיק טוב" בשביל למלא את תפקיד בן הזוג, אבל גם הרבה אחרים יכלו לקבל את התפקיד במידה דומה. וכשמישהו מרגיש כך, הוא בדרך כלל יבחר להתרחק.
אם תלכי ברחוב ותשאלי בחורים למה הם הפסיקו דייטים עם בחורות שלכאורה נראה שהן נהדרות, בוודאי תשמעי גם את המונח "לחוצת חתונה". גברים רבים "בורחים" כאשר הם מרגישים שהחתונה היא המטרה והם רק שחקן המשנה, אפילו אם הבחורה נפלאה.
כולנו רוצים להרגיש מיוחדים בעיני בני הזוג שלנו, כאילו שהם חיכו רק לנו ולא היו מוכנים להתפשר על אף אחד אחר. הבחור רוצה להרגיש שאת רוצה אותו בגלל מי שהוא ולא כי הוא מתאים בדיוק לחלל אותו את מבקשת למלא.
איך יוצאים מהלופ?
חשוב להבין שהצורך "לקדם" את מערכת היחסים במהירות ולהגיע להגדרות ברורות, הוא ביטוי לחוסר ערך עצמי מספק, ולקושי להיות מאושרת בלי שזה יהיה תלוי בדבר. אותו חוסר ערך עצמי עשוי להוביל למערכת יחסים שבה את כל הזמן מחפשת אחר חיזוקים מצד בן הזוג כי את מלאה בפחדים ולא סומכת על עצמך מספיק. דבר זה, יחד עם בעיות נוספות בקשר, עלול להוביל למריבות רבות, ובד לבד להעמיק את תחושת חוסר הערך העצמי שלך.
בשביל לבנות זוגיות אמיתית ואיכותית, את צריכה לוודא שטוב לך עם עצמך. שאת לא מחפשת בן זוג בשביל למלא חוסר שיש בך. כשאת לא חושבת על בן זוג כפתרון לבעיה, את יכולה להגיע לדייטים כשאת באמת עצמך. במצב זה את תתני לעצמך הזדמנות להכיר את הבחור ולבחון אם את באמת רוצה אותו, ולא תמהרי להיכנס לקשר עם מישהו שלא מתאים לך רק בשביל לא להיות לבד. הוא מצידו יקבל הזדמנות להכיר אותך, להתלהב ממך, ולבנות יחד איתך זוגיות בקצב הנכון לשניכם.
את חייבת להכיר בזה שאת לא זקוקה לבן זוג בשביל להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, כי המפתח למציאת אהבה וזוגיות טובה הוא קודם כול לאהוב את עצמך באמת.
בהצלחה!
