כמה דקות אל תוך הפגישה הראשונה, כנרת נאנחה ואמרה שהיא לא יכולה להמשיך ככה יותר. מתחילת הקורונה יוסי לא מניח לה. הוא כל הזמן רוצה, כל הזמן מושך למיטה, וזה לא היה ככה ביניהם עד היום. לא היה דבר כזה אפילו בתקופה הסוערת של תחילת הקשר שלהם.
כנרת הסבירה שהיא לא מבינה מה עובר עליו והיא מרגישה שהלחץ שלו חונק אותה. "אני אוהבת את המגע שלו וגם שמחה שיש לנו מיניות חיה, אבל זה פשוט יותר מידי בשבילי ואני לא יכולה להמשיך ככה יותר".
כשיוסי וכנרת הגיעו לטיפול והציגו את עצמם, היה ברור שיוסי הוא איש של אנשים. בעבודתו הוא בא במגע עם עובדים רבים ומנהל איתם מערכות יחסים קרובות למדי, ובכך טמון חלק מסוד הצלחתו. יוסי סיפר שגדל במשפחה חמה ועוטפת, בה נהגו להרעיף אהבה באמצעות קצת מילים והרבה מגע. עד לקורונה הוא ומשפחתו נהגו להיפגש בתדירות גבוהה ולתחזק את הקרבה.
כנרת, לעומת זאת, תיארה את עצמה כמי שבאה מבית בו המגע היה פחות נוכח. האהבה הייתה מין כותרת כללית בה היא כילדה הבינה שאוהבים אותה ודואגים לה, אבל עטיפה פיזית לא הייתה עניין שגרתי. היא הרגישה אהובה גם בלי מגע אינטנסיבי ורציף, מה גם שהילדים שלהם דומים יותר ליוסי וקופצים אל חיקה בכל הזדמנות אפשרית.
ממגע למיניות
לא קשה להבחין בפערים הגדולים בין הצורך של יוסי וכנרת במגע ובמקום שהוא תופס בחייהם. הקורונה והריחוק החברתי שנגזר עליהם, מנעו מיוסי כמה ממקורות המגע המרכזיים שסיפקו עבורו חלק מהצורך בקרבה. החיבוקים, הטפיחות על השכם והישיבה הקרובה עם המשפחה המורחבת, החברים והעובדים, הפכו לגעגוע, והרעב למגע התגבר ויצר בתוכו מתח שלא הרפה.
כמו גברים רבים, יוסי לא ידע לומר לעצמו שהוא זקוק למגע, לאותו חיבור גופני קרוב שעומד בפני עצמו ולא בהכרח קשור למיניות. הוא לא חשב ככה על עצמו, ולכן בכל פעם שעלתה מתוכו כמיהה למגע, הוא פירש אותה כתאווה מינית.
כדי לתפוס את המציאות החיצונית והרגשית, אנו זקוקים למושגים, ולכן כדי להכיר בכך שכבן אדם גם ליוסי יש בנוסף לתשוקה למיניות גם צורך במגע, הוא נדרש להאמין בכך שיש דבר כזה שנקרא "צורך במגע".
במחקר הפסיכולוגי, מי שהעלה את הצורך הזה אל מרכז הבמה הוא החוקר ג'ון בולבי, שסבר כי בני אדם זקוקים למגע כצורך עצמאי שאינו תלוי במיניות, רעב או צמא. מאז ועד היום ההעמקה והכרת החשיבות של הצורך הזה שימשו לפיתוח שיטות טיפול רבות וחשובות.
על כן, לאחר ששוחחנו על מה שעובר על יוסי ועל המקום שהמגע תופס בחייו, ביקשתי ממנו לנסות לזהות את כל אותם הרגעים שבהם פשוט מתחשק לו חיבוק כדי להרגיש טוב יותר, או התכרבלות בספה לצד כנרת או ילדיהם. יוסי הצליח יותר ויותר להפריד בין התשוקה המינית, שתמיד ליוותה את מערכת היחסים שלהם, לבין הצורך במגע שסובל ממחסור בשל הקורונה. התשוקה המינית וההתלהבות ממנה לא הפסיקו להוות חלק מהחיים של יוסי, הן רק נעשו פחות מעורבבות עם הצורך במגע.
המקרה של יוסי וכנרת אינו חריג. למעשה, יוסי וכנרת אינם זוג קונקרטי עם שם משפחה וזכות לחיסיון, אלא סיפור שנוגע לחייהם של זוגות רבים. אינטימיות ומיניות קשורות ביחסים קרובים וסבוכים, שכדי לנהל אותם חשוב להכיר ראשית כול בעמידה העצמאית של כל אחת מהן. ללא ההכרה בשוני, קל להיגרר אל תוך מעגל הרסני שבו הגבר חושק ויוזם במינון שמרגיש לאישה כהצפה מסוכנת ולא נעימה, המוליכה לדחייה מצידה ולתחושה שלו שהוא רחוק ולא אהוב. זהו מעגל שמסוגל להחריף ולהתפוצץ במגוון דרכים, ואותו כדאי לזהות ולשבור, כדי לחזק את הקרבה והקשר.
החיים מורכבים מאיזונים שונים. קרבה היא דבר שיכול להביא להרבה טוב וגם מיניות שופעת מסוגלת להוות ברכה גדולה בזוגיות. אך כמו כל דבר, מנת יתר בשביל אחד מבני הזוג צפויה לעורר קושי זוגי. לא תמיד קל לזהות או ליצור התאמה הרמונית בין השניים שמרכיבים את הזוג, אבל תמיד שווה לנסות ולראות מה מפעיל כל אחד מהצדדים, כמו שהחשק המיני המוגבר של יוסי מושפע מהצמא למגע.
הרב חננאל רוס הוא פסיכולוג בהתמחות קלינית ומטפל זוגי, מנהל עמוד הפייסבוק "להיות גבר"
