שירה וגיא נכנסו למיטה בערב הראשון. הם הכירו בבר והיו כל-כל שיכורים שזה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות. למחרת בבוקר נפרדו במבוכה, אבל כמה ימים אחר כך החליט גיא שמשהו התפספס שם, והתקשר להציע שייפגשו שוב. שירה הסכימה בשמחה, ומאז הם ביחד כבר ארבעה חודשים: הסקס שלהם מדהים, השיחות מצוינות והקשר הולך ומעמיק כל הזמן.
כאשר סיפרה לי שירה על הקשר הזה בפעם הראשונה היא נשמעה מאושרת, אבל לצד האושר לא הפסיקה להדהד בה התחושה שהיא חיה על זמן שאול. אחרי כל מה שסיפרו לה תמיד על יצירת זוגיות, ואחרי שקראה ושיננה את כל הכללים והתאמנה בלשחק את כל המשחקים, התקשתה להאמין שקשר שהתחיל בסקס יכול להתפתח למשהו אמיתי. ככל שהרגישה מאוהבת יותר, כך הייתה משוכנעת יותר שבכל רגע עומד גיא להיזכר איך הכירו ולזרוק אותה לטובת מישהי אחרת, ראויה יותר ממנה, ו"מתאימה יותר לנישואים".
כדי לעזור לה להירגע מיקדתי את העבודה איתה בהעצמה אישית, בבניית האמון שלה בעצמה ובשחרור מן התפיסות המקובעות שלה ביחס לאהבה וזוגיות. אבל ברגע שהרגשתי שעלינו על הדרך הנכונה הגיעה עינב וטרפה מחדש את הקלפים: עינב היא החברה הכי טובה של שירה, ואת יום ההולדת ה-36 שלה החליטה שירה לחגוג ביחד איתה ועם גיא. היא חשבה שהם ימצאו חן זה בעיניה של זו, והרגישה שזה יהיה רעיון טוב לחגוג ביחד. המפגש בניהם היה מוצלח מעל לכל דמיון.
למעשה, הוא היה מוצלח מדי: מן הרגע הראשון הרגישה שירה שיש בניהם 'קליק': הם דיברו כמעט כל הערב, ואפילו החליפו טלפונים, כי עינב הציעה לעזור לגיא לסיים את העבודה הסמינריונית האחרונה שלו. גם כאשר חזרו הביתה ביטא גיא את התפעלותו מחוכמתה של עינב, ושירה התאמצה להגיב בחיוך, אבל הרגישה שהיא נחנקת. לגיא לא רמזה במילה על מה שהיא מרגישה. היא המשיכה לבלות איתו בדיוק כמו קודם, וניסתה לשכנע את עצמה שכלום לא קרה, אבל בפועל לא הצליחה לחשוב על שום דבר מלבד על המפגש בין החבר האהוב שלה לבין החברה הכי טובה שלה, והתמונות ששטפו את דמיונה עוררו בה כעס וחרדה.
אחרי שלושה ימים ראתה התכתבות בין גיא לבין עינב בנוגע לעבודה הסמינריונית שלו. לא היה בהתכתבות הזו שום דבר חריג או לא ראוי, אבל אף אחד משניהם לא סיפר לה על כך דבר, ושירה שהייתה ממילא מבוהלת, הגיעה לפגישה איתי כשעוד רגע היא מתפוצצת.
אחרי שנרגעה קצת ניסנו לברר יחד איך להתמודד בצורה נכונה עם הבעיה שנתקלה בה. שתי האפשרויות הראשונות שהעלנו היו לשתף את עינב וגיא בחששות שלה ולצפות שהם ירגיעו אותה, או לדרוש שינתקו כל קשר בניהם ולא להפגיש בניהם יותר לעולם. שתינו הבנו שאף אחת מן האפשרויות הללו איננה מספיק טובה, ואף אחת מהן לא תפתור עבור שירה את הבעיה האמיתית שהיא מתמודדת איתה: אם תדבר עם עינב היא עלולה לגרום לה להיעלב מן החשדות המופנים כלפיה, או גרוע מכך, להסתיר משירה את העובדה שגיא מוצא חן בעיניה.
גם עם גיא לא היה טעם לדבר, שכן עד כה הקפידה להסתיר ממנו את החששות שלה, ולא עלה בדעתה לחרוג כעת ממנהגה. "אם אחשוף בפניו את חוסר הביטחון שלי רק אגרום לו לסלוד ממני ולהתרחק ממני. אף גבר לא רוצה אישה חסרת ביטחון, ובפועל כל מה שהוא יגיד לא ירגיע אותי ולא יגרום לי להאמין בכנות כוונותיו", אמרה.
ההחלטה שלא לחשוף את פחדיה בפני גיא או עינב הורידה מן הפרק גם את האפשרות לדרוש שיתרחקו זה מזו. אם תבקש שלא ידברו בניהם ותדרוש מעינב לא לעזור לגיא בעבודה הסמינריונית שלו, היא ממילא תחשוף בפניהם את חוסר הביטחון שלה. "מה אני אמורה לעשות"? שאלה אותי שירה בעצב. "לשתוק ולקוות ששום דבר לא יקרה? לסמוך עליהם שלא יבגדו בי? לסיים את הקשר עם גיא לפני שהוא יסיים אותו איתי, או לשתוק ולקוות לטוב"? שאלה והחזירה אותנו הישר לנקודת ההתחלה.
בין אמון בריא לתמימות מטופשת
יצירת זוגיות יציבה ובריאה מתחילה ביצירת אמון של אדם בעצמו. לאמון מן הסוג הזה שני מרכיבים עיקריים: האחד הוא אמונה פנימית עמוקה בכך שניתן לאהוב אותו בכנות ולרצות בו כבן זוג, והשני הוא אמונה בכוחות הנפש שלו ובכך שגם אם ייפגע, הוא ידע להתמודד עם הפגיעה ולהמשיך הלאה מבלי להתמוטט ולהישבר.
בפועל, רוב האנשים מתקשים להאמין בעצמם, ולכן הם מביאים אל הזוגיות שלהם פחדים וספקות, ואחר כך גם כעסים, האשמות ואכזבות. הדאגה של שירה שגיא יתאהב בחברה הכי טובה שלה, או שהיא תהיה זו שתיקח בעורמה את בן זוגה, היא רק עוד אחת מן הדאגות שהיא הביאה למפגשים איתי מלכתחילה, עוד לפני שהכירה את גיא.
בכלל, החשש מלב שבור כתוצאה מפרידה ונטישה עלה בפגישות שלנו שוב ושוב, ושתינו הבנו שכל החששות הללו אינם נובעים רק מחוסר הביטחון של שירה, אלא גם מן העובדה שכולם התממשו בעבר במציאות שלה ושל אינסוף נשים וגברים שהתאהבו ונפגעו.
הקושי בהתמודדות של שירה עם הפחדים שלה נבע בין השאר מן העובדה שלא מדובר בפחדים מופרכים של אישה פרנואידית, אלא בפחדים ריאליים שעלולים להתממש בכל רגע. כדי לעצור את מחול השדים שהיא הייתה נתונה בו לא יכולתי לומר לה שהדברים שהיא חוששת מפניהם לעולם לא יתגשמו, אבל כן יכולתי לעזור לה לבחור האם היא רוצה להיכנע להם ולתת להם לנהל אותה, או שהיא רוצה להכיר בהם וללמוד כיצד להסיט אותם הצידה. לשם כך אסור היה לה לבחור בתמימות מטופשת ולהתעלם מן האפשרויות המסוכנות סביבה, אלא להכיר באפשרויות הללו ויחד עם זאת, לא לתת להן לנהל אותה ולעמוד בדרכה.
פחד הוא טכניקת הגנה חשובה, ומטרתו להגן עלינו מפני פגיעה פיסית או התפרקות רגשית. כדי להצליח להזיז אותו הצידה ולא לתת לו לנהל אותה, היה על שירה להמשיך לבנות את האמון שלה בעצמה, באיכויות שלה כאדם וכבת זוג, ובכוחות הנפש שלה. כדי שתוכל לעשות זאת הזכרתי לשירה את תרגילי הנשימות שלימדתי אותה בעבר, ואת המחשבות המרגיעות שלמדה לחשוב על מנת להחליף את המחשבות האוטומטיות והמבוהלות שהציפו אותה.
עזרתי לה להיזכר בחוויות הנפלאות שהיו לה עם גיא, ובכל הדברים שאמרו זה לזו ושביססו אט-אט את האמון שלה בכך שהקשר שלהם אמיתי ועמוק, ולא מבוסס רק על סקס ותשוקה, ובאמצעות דמיון מודרך לימדתי אותה להטביע תפיסות מעצימות ומחזקות בתודעה שלה, כך שתוכל להשתמש בהן ברגעי מצוקה.
אט-אט התעצם האמון של שירה בעצמה. הידידות בין גיא לעינב לא פסקה, אבל שירה למדה להאמין שגיא באמת אוהב אותה, ולמדה לבטוח בו ובעצמה. המציאות בוודאי עוד תזמן לה סיבות לפחד ולאבד לרגע את האמון בעצמה, אבל הכלים שרכשה והביטחון העצמי שבנתה יעזור לה להתגבר על כל אלה בכל פעם מחדש.
מאחלת לכולנו חיים של אהבה בטחון ועוצמה,
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי
