הן מגיעות אליי לטיפול ומספרות על אהבה מרגשת וגדולה מהחיים. כשהן איתו במיטה הסקס אלוהי, הכי טוב שהיה להן. הן מרגישות מלכות, הוא אוהב אותן כל כך, לכאורה - אהבה גדולה. אבל יש בעיה מהותית אחת: האהבה הזאת מוסתרת ולא מתקיימת מחוץ לחדר המיטות.
בזמן שהגברים מבלים בחיק משפחתם וחבריהם, הנשים הללו נותרות לבד על הגג, שבתות וחגים. וכשהן מבינות את זה הן יושבות מולי כואבות, כועסות, מאשימות, ועדיין הן לא מוכנות להרפות מקשר האהבה ההרסני והפוצע הזה. איך ייתכן שאישה עוצמתית ומודעת מסכימה להיות מוסתרת?
ובכן, הסיבות לכך מגוונות. ייתכן שמדובר בשחזור של מערכת יחסים מוכרת מילדותה, למשל עם אחד מהוריה שלא ידע להביע אהבה. לרוב, מדובר בהורה ביקורתי, מסרס, מקטין, שאינו מכיל, אינו קשוב ואינו אוהב אותה כפי שהיא. האישה הבוגרת שהיא מתהלכת בעולם בתחושת חוסר ביטחון עצמי וחוסר ערך פנימי, באמונה שהיא לא ראויה לאהבה, לא ראויה שיבחרו בה, לא ראויה להיות האחת, הנבחרת, האהובה.
החוויות שעברה בבית ילדותה והאמונות המגבילות שנוצרו בה כילדה, לפיהן היא לא ראויה לאהבה, גורמות לה לשחזר שוב ושוב את חוויית חוסר האהבה עם גבר שאינו מושג, זה שלא יבחר בה ולא יעניק לה את האהבה המיטבית לה היא ראויה ומייחלת.
הסיבה השנייה יכולה להיות שהילדה הפגועה, הכואבת והדחויה מנהלת למעשה את האישה הבוגרת שהיא. כלומר, האישה הבוגרת מתהלכת בעולם עם פצע ענק, ומנסה לצמצם את הכאב והפגיעה שהיא חווה במערכות יחסים, אך הכאב רק הולך ומתעצם עם כל חוויה דומה. כך נוצר פרדוקס, לפיו הפחד להיות לבד ולא להיות נאהבת מתממש בכל פעם כשהיא בוחרת במערכת יחסים שאינה שוויונית.
כשאישה כזו נכנסת לקשר חדש, הכתובת נמצאת תמיד על הקיר. הפרטנרים מודיעים לה שהם אינם מעוניינים בקשר מחייב (למשל, כי הם נמצאים כבר בקשר עם מישהי אחרת), אך מתוך שחזור חווית הילדות ומתוך ההרגל להתאמץ כדי לקבל אהבה הורית ללא תנאים, אותה אישה נלחמת להוכיח שהפעם היא סוף-סוף תראה לעולם שהיא ראויה. אולם הצורך להיות נאהבת למרות הכול דומה לנהגת עם רכב שמתחפר בחול, כשהמאמץ הוא סיזיפי, מתיש ונידון לכישלון.
ילדות רבות לומדת לרצות את ההורה הביקורתי כי זו הדרך לקבל ממנו פירורי תשומת לב ואהבה. הן הופכות למאסטריות בהבנת הצרכים של ההורה שמולן. אך לאורך הדרך ואחרי שנים של ריצוי, הן מאבדות את הרצון האותנטי שלהן והופכות לנשים מרצות. כלומר, לנשים בוגרות ששמות את הרצונות שלהן בתחתית הפירמידה אחרי ההורים, בני הזוג, הילדים, הבוסים ועוד. הן לרגע לא עוצרות ובודקות מה הן רוצות, מה יעשה להן טוב.
אם כן, תת המודע שלנו מייצר ומשחזר חוויות דומות למה שעברנו בילדות, מתוך צורך להגיע להתרה, פתרון ושחרור מהכאב, כשבפועל, דפוסי ההתנהגות חוזרים על עצמם ויכולים להשתנות רק על ידי חיווט מחדש של הדפוסים והפרדיגמות. איך ניתן בכל זאת לשבור את הדפוסים?
1. לאפשר למוח אמונות חדשות
כדי לאפשר למוח לחווט בתוכו אמונות והרגלים חדשים, עלינו לפעול לזיהוי ופירוק של פרדיגמות ישנות שאינן משרתות אותנו יותר, ולהטמיע במקומן אמונות חדשות ומעצימות על אהבה. התהליך הזה כולל עבודת מודעות והתבוננות פנימית באמונות שלי, במחשבות שלי ובקול הביקורתי שבתוכי.
2. להיות אמא טובה יותר לעצמי
על האישה להבין שהיא כבר לא הילדה ששיוועה לאהבה, להכרה ולאישור. על כן, השלב השני עובר בתהליך פיתוח האם הפנימית שבתוכך, זאת שתאהב אותך ללא תנאי, תתמוך ותעצים.
3. אהבה עצמית
התובנה שבני הזוג אינם פלסטר לפצעי הילדות שלנו, שהם לא יכולים, לא אמורים ולא צריכים למלא את כל הצרכים הרגשיים שלנו, היא תובנה משמעותית ביותר, והיא חלק אינטגרלי מלקיחת אחריות על החיים שלנו. אנחנו מתהלכות בעולם כמו קבצניות של אהבה, שעוברות מאחד לשני עם כוס ריקה ומבקשות: "תנו לי אהבה, תנו לי אהבה", אבל הכוס אף פעם לא מתמלאת כי הכאב גדול ועמוק מדי.
האמת היא שרק אנחנו יכולות לרפא את עצמנו. כשאנחנו משחררות את בן הזוג מהתפקיד הבלתי אפשרי הזה, אנחנו לוקחות אחריות על האהבה שלנו, ומתקדמות צעד נוסף לעבר אהבה עצמית אמיתית ואותנטית שלא תלויה באיש חוץ מאיתנו.
4. לרפא את הילדה הקטנה הפגועה שהיית
ריפוי הילדה הפנימית הוא אחד הכלים העוצמתיים בריפוי עצמי. לקחת לך זמן שקט, לשים מוזיקת מדיטציה, לעצום עיניים, לנשום, ובעזרת מדיטציה מונחית לפגוש את הילדה שהיית. נסי בכל פעם לפגוש ילדה אחרת בגילים שונים. ההמלצה היא לשים ליד המיטה אלבום תמונות ילדות שלך, ובכל פעם לבחור ילדה אחרת שניבטת מהתמונה. לפגוש אותה, לאהוב אותה, לערסל, לחבק, ללחוש לה את כל המילים האוהבות והטובות, המילים שכל כך חיכית שאבא או אמא יגידו לך כילדה, ולא אמרו.
5. לעלות לראש הפירמידה ולהציב גבולות
אחרי תהליך עומק של אהבה עצמית וחיבור לרצונות ולצרכים הרגשיים שלך, השלב הבא הוא להתחיל להציב גבולות, להקשיב פנימה ולהבין מה נכון ומה לא נכון לי? מה בא לי ומה לא מתאים לי?
תתחילי עם גבולות קטנים ותרחיבי אותם בהמשך לגבולות יותר משמעותיים. שימי את עצמך בראש הפירמידה מתוך בחירה ובידיעה שעכשיו תורך! הפסיקי לרצות ולהתנצל, והתחילי לקחת את מקומך בעולם כי מגיע לך וכי את ראויה לאהבה, להקשבה, להכלה של צרכייך ורצונותייך. את ראויה להיות בעוצמה שלך.
בהצלחה!
שרה נגה ברהום היא מנחת מיניות מודעת ומטפלת בתת מודע, מנחת סדנת "להעיר את הנמרה שבך"
