איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"ביום שישי התקשר האחיין שלי, שמתגורר בצפת וחולק איתי את תאריך הלידה. הוא חזר בתשובה, ויש לנו קשר מיוחד. בכל בוקר של יום ההולדת המשותף שלנו הוא מתקשר. הפעם התאריך נפל על שבת, אז הוא התקשר בשישי. אחרי השיחה המסורתית איתו התחיל מבול טלפונים - חברים התקשרו, וגם שתיים מתוך שלוש הבנות שלי.
ימי הולדת נוספים במדור:
"יש לי ארבעה ילדים, ועברתי גיהינום כדי להביא אותם לעולם. הייתי 15 פעמים בהיריון. 11 מתוכן הסתיימו בהפלות טבעיות. היום הבכורה שלי בת 42 וגרה באילת עם החבר שלה. השנייה בת 40, רווקה וגרה לבד בתל אביב, השלישית בת 36, נשואה ואם לילדים, אבל אנחנו לא בקשר כבר 15 שנה. בן הזקונים שלי בן 31 ומתגורר איתי, כך שהוא לא היה צריך להתקשר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"במקום טלפון הוא הכין לשנינו ארוחת בוקר חגיגית. משם נסעתי לשחות בקאנטרי. עשיתי 30 בריכות כמו תמיד, נכנסתי לג'קוזי, התקלחתי והבן שלי בא לקחת אותי. נסענו למסעדת בשרים ביפו, רק אני והוא. היה יום נחמד. נראה לי שבגילי כבר לא עושים טררם מימי הולדת".
ספרי לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"גיל 45. לכבוד יום ההולדת שלי עשיתי הגדלת חזה והרמת עפעפיים. זה היה בניגוד לעמדתו של בעלי. אני לא מצטערת על זה לרגע. כל החיים שלי לקחתי את כל הכסף שבעלי נתן לי ובזבזתי אותו על הילדים. בכל פעם שהוא אמר 'לכי תקני לך משהו יפה', מצאתי את עצמי קונה שמלות לילדות. זה היה האושר שלי. ביום הולדת 45 החלטתי להשקיע בעצמי. זה לא שהייתי מוזנחת. הסתובבתי ליד בעלי כמו דוגמנית. אהבתי להראות את עצמי והיו לי את הנתונים, אבל הניתוחים שדרגו אותי. אחרי שעשיתי את הציצים הייתה לנו חתונה במשפחה, ודפקתי הופעה מהסרטים. זוכרת את זה עד היום".
יום ההולדת הכי רע?
"גדלתי בשנות ה-60-50, בתקופת הצנע. לא היו חגיגות פאר וקישוטים מוגזמים בימי הולדת, אבל כן ציינו את האירוע בשולחן שישי ואמא בישלה את מה שאהבתי. את יום הולדת 17 שלי הם פספסו. פשוט אף אחד לא זכר. היא הייתה חודשיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, וזו הייתה תקופה מאוד לחוצה בארץ. לא זוכרת שכעסתי עליהם".
אילו דברים משמעותיים קרו לך השנה?
"לא נדבקתי בקורונה, וזה הדבר הכי משמעותי. ממש שמרתי על עצמי. הקפדתי להימנע מהתקהלויות, למרות שאני מודה שהפחד הגדול שלי הוא לא הקורונה אלא פיגועים. לפני 25 שנה היה הפיגוע בקו 5 בדיזנגוף. הייתי שם עם הבן שלי, ועם חברה טובה והתינוק שלה. הלכנו לחנות צילום כדי להצטלם עם הילדים בפורים. משם המשכנו לדיזנגוף סנטר, ישבנו בפיצה האט ואז היה פיצוץ עצום. החלון התרסק מולנו, וכל הזכוכיות נפלו לנו על הפיצה. עזבנו הכול והתחלנו לרוץ. למרות שאני מכירה את הסנטר כמו את כף היד שלי, לא הצלחתי לצאת משם. פשוט איבדתי את העשתונות. זו הייתה טראומה גדולה, ומאז אני מתרחקת אוטומטית ממקומות הומי אדם".
אילו מתנות קיבלת ליום הולדת?
"לא קיבלתי כלום, אבל זה לא מפריע לי. אני לא מייחסת לזה חשיבות, כי אני מקבלת מהילדים שלי המון וכל הזמן בלי קשר לתאריך זה או אחר. הבת שלי חזרה לאחרונה מקנדה וקנתה לי תיק מקורי של קלווין קליין. ליום הולדת 70 קיבלתי מחשב, וליום הולדת 65 קיבלתי אופניים חשמליים. אנחנו בהחלט נותנים מתנות, אבל לא תמיד מקפידים על היום הספציפי".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"אין לי עין צרה, ויש לי הכול. המתנה היחידה שבאמת תרגש אותי היא שהבן שלי ימצא כבר כלה. הבנות הגדולות לא בכיוון של הבאת ילדים לעולם. הבת שכן הביאה ילדים לא בקשר איתי, ואני לא מכירה את הנכדים שלי. מה נשאר? רק הבן שלי. אני כבר בת 72, ורוצה לראות נכדים לפחות מילד אחד. יאללה, שיתחתן כבר".
מהי הברכה הכי שווה שקיבלת?
"הילדים שלי לא רגשנים. אלה ילדים מאוד פרקטיים וענייניים, אז לא היו ברכות מרגשות. האחיות שלי ואחי, לעומת זאת, אמרו לי: 'הלוואי שתמשיכי בדרך שאת הולכת בה', וזה האיחול הכי נהדר שיש.
"מכל האחים אני הספונטנית היחידה, זו שמרשה לעצמה לעשות דברים שאף אחד לא עושה, זו שלא מפחדת, שעושה הכול לבד. בדרך כלל אני טסה ארבע פעמים בשנה. הייתי כבר בכל העולם, נסעתי לטיול רכבות ברחבי ארה"ב, יצאתי לבד לטרק קמינו דה-סנטיאגו וצעדתי 800 ק"מ מצרפת לספרד עם תיק על הגב. היה לי קשה אבל מדהים. אני יודעת שפות - ספרדית, אנגלית, עברית, פרסית ועכשיו גם לומדת ערבית - וככה יותר קל להסתדר. אני מתנדבת פעם בשבוע בחלוקת מארזי מזון לזקנים מעוטי יכולת, אני עובדת שישה ימים בשבוע, אני שוחה בקאנטרי, אני סורגת במסרגה אחת, שתי מסרגות, מסרגה עגולה ומסרגה מרוקאית. קניתי בעלי אקספרס עשרות חבילות צמר, ואני מכינה מלא דברים. אני מבקרת מדי פעם במועדונית לזקנים פה בשכונה ומלמדת אותם לסרוג. אני חיה את החיים במלואם, והאחיות שלי והאח יודעים את זה ומאחלים לי להמשיך בדרכי. זו הברכה שהכי מתאימה לי".
מי שכח לברך?
"חברה שאני אמורה לנסוע איתה באוגוסט לטיול באנגליה, אירלנד וסקוטלנד. יצא כך שבדיוק ביום ההולדת שלה אנחנו טסות, ואני מתכוונת לתת לה על הראש (צוחקת). עוד לא הערתי לה על זה, אבל חכו-חכו שיגיע יום ההולדת שלה".
מי היית רוצה שיברך?
"בעלי, עליו השלום. ישנו כפיות עד היום האחרון. הוא היה היין שלי ואני היאנג שלו. היו בינינו מלא חילוקי דעות, לדוגמה אני שמאלנית והוא היה ימני קיצוני, אבל למרות הכול היינו ביחד 40 שנה.
"הוא נפטר לפני שש שנים. קיבל דום לב. הוא מת בדיוק כמו שהוא רצה - בן 70, בערב יום שישי, בחג שבועות. אחרי שאכלנו ביחד הלכתי להיפגש עם חברות והוא הלך לישון. פתאום הבת שלי מתקשרת ואומרת 'אמא, בואי מהר, קרה אסון'. נסעתי הביתה כמו מטורפת, וכשהגעתי כל השכונה כבר הייתה בבית שלי וגם שני אמבולנסים. הוא הורדם והונשם במשך שבועיים, ואז הוא מת. בעלי היה בן זקונים מתוך שמונה אחים ואחיות, שכולם מתו בזה אחר זו מסרטן. הוא כל הזמן אמר: 'אם אלוהים אוהב אותי, שיהרוג אותי בלי לסבול', ואלוהים כנראה באמת אהב אותו. הוא לא סבל אפילו דקה.
"בא לי שהוא יהיה כאן ויגיד לי 'חנה, את רואה? הגעת לגיל הזה. הספקת כל כך הרבה! את מאושרת?'. אני רוצה להגיד לו שכן, אני מאושרת אבל הוא חסר לי. כל כך חסר לי".
מה את מאחלת לעצמך?
"יש לי הכול: כסף, בית, אוטו ואחלה לוק. אני מאחלת לעצמי להישאר בדיוק ככה: חברותית, אוהבת אנשים, אוהבת לעזור ובריאה. וכמובן, שאני איראה כמו עכשיו. אף אחד לא מאמין שאני בת 72. יש נשים בגילי שנראות כמו הצרות שלי. בעצם, אני לא יכולה להגיד את זה כי אין לי בכלל צרות".
