האם אתם טיפוסים זוגיים? בנייתה של מערכת יחסים אוהבת מתבססת על היכולת שלנו לקבל באופן עמוק ואמיתי את האחרות של האחר. כלומר, להתחשב, לגלות אמפתיה ולהבין שהאחר הוא אדם נפרד בעל מאוויים וצרכים שונים, שאינם בהכרח חופפים את שלנו. למרות שהדבר נשמע לכאורה בסיסי, אנשים רבים מתקשים בכך. גרוע מזה, כשמעמתים אותם עם הנטייה הזאת, הם מתכחשים אליה ואף מאשימים את הצד השני בחוסר רגישות ובחוסר התחשבות כלפיהם.
אם אתם חיים עם אדם שלא נוטה לכבד את הבקשות שלכם, או שאתם מרגישים שהרצונות שלכם הם לא באמת חלק ממערכת השיקולים שלו, ייתכן שאתם חיים עם אדם אגוצנטרי. ניתן להגדיר אגוצנטריות כקושי לקחת בחשבון את נקודת המבט של האחר ולהתייחס אליה כבעלת חשיבות, תוך כדי הפעלת לחץ מתון או מסיבי, ישיר או מניפולטיבי על האחר, כדי שיכפיף את עצמו אלינו.

3 צפייה בגלריה
האגוצנטריים מעמיסים סבל רב על הקשר הזוגי
האגוצנטריים מעמיסים סבל רב על הקשר הזוגי
האגוצנטריים מעמיסים סבל רב על הקשר הזוגי
(צילום: Shutterstock)

לכאורה, אגוצנטריים אמורים להיות אנשים מאושרים: התחושה שהם מרכז העולם, הנחישות, הצורך בשליטה והיעדר התלות באחרים, דוחפים אותם להישגים בעולם האינדיבידואלי שאנו חיים בו. אולם גם אם האדם האגוצנטרי הוא אדם בעל כוחות, מוציא לפועל ומשיג את מה שהוא רוצה, בתחום היחסים הוא נוחל לא פעם כישלון.

השלב הנרקיסיסטי

כל מי שמכיר מקרוב אגוצנטריים יודע שבאופן אירוני הם מוצאים את עצמם לא פעם אומללים ומתוסכלים. הם מתקשים במציאת בן זוג, בבניית מערכת יחסים מספקת, ובקושי לחוש מאושרים בתוך קשר ארוך טווח. בקשרים זוגיים הם ירגישו לעיתים כי מגיע להם משהו יותר טוב, או שהאחר מאכזב ואינו עונה על הציפיות באופן שמסב להם תסכול ובדידות.
אגוצנטריות היא סוג של עיוורון רגשי המייצר סבל רב לאדם עצמו ולסובבים אותו. האדם האגוצנטרי פועל מתוך תחושה טבעית שהסביבה חייבת לו ושהיא צריכה להתאים את עצמה אליו ללא תלות במחיר שהיא תצטרך לשלם, מחיר שהאדם האגוצנטרי אינו מודע אליו. או גרוע מכך - מתקשה מאוד לקחת בחשבון.
אותה ציפייה לוויתור עצמי של הסביבה הקרובה נובעת מתחושת זכאות שהתפתחה כתוצאה מחסך רגשי גדול בילדות. אומנם משחר ילדותנו אנו מרוכזים בעצמנו, והורינו אמורים לאפשר לנו לתקופה מסוימת להרגיש כך על מנת לבנות את תחושת הערך העצמי ואת החוסן הנפשי שילווה אותנו בהמשך החיים, אולם המבוגר שמתנהג באגוצנטריות למעשה נתקע בשלב זה בילדות, שנקרא גם "השלב הנרקיסיסטי". הוא נשאר תקוע במקום רגשי שבו צרכיו האנוכיים הם נקודת ההתייחסות הכמעט יחידה בחיים.

3 צפייה בגלריה
"משחר ילדותנו אנו מרוכזים בעצמנו, והורינו אמורים לאפשר לנו לתקופה מסוימת להרגיש כך"
"משחר ילדותנו אנו מרוכזים בעצמנו, והורינו אמורים לאפשר לנו לתקופה מסוימת להרגיש כך"
"משחר ילדותנו אנו מרוכזים בעצמנו, והורינו אמורים לאפשר לנו לתקופה מסוימת להרגיש כך"
(צילום: Shutterstock)

יש שני מצבים שיכולים לגרום לכך שאנשים יהפכו לאגוצנטריים: האחד מתרחש במקום שבו הורים אינם מצליחים לכוונן את עצמם אל ילדיהם ולהעניק להם את החום והאהבה הדרושים כדי להתפתח. המקרה השני מתרחש בסביבה כמעט הפוכה לגמרי, במקום שבו הורים מעניקים פינוק אינסופי אשר הופך את הילד "לנסיך" שכל מבוקשו מתמלא.
"הנסיך" או "הנסיכה" לומדים לתזז ולהריץ את הוריהם בעבור כל גחמה, בלי שאלה יציבו להם גבולות בריאים, או ילמדו אותם שיעור בהתחשבות באחר. בבגרותם אנשים אלא יצפו שהכול ייעשה על פי דרכם ומבוקשם, ויתקשו להשלים עם העובדה שגם לאחרים יש צרכים נפרדים משלהם. במקרה זה החסך אינו בחום אלא דווקא באהבה קשוחה: בהצבת גבולות ובכישלונות מבוקרים שבונים את החוסן הנפשי של ילדינו, על מנת שיוכלו בבגרותם להתמודד עם העולם בהצלחה.

ילד קטן שמכתיב לאדם הבוגר כיצד להתנהל

כל האנשים האגוצנטריים, ללא יוצא מן הכלל, הם אנשים נעדרי נפרדות פסיכולוגית (דיפרנציאציה). נפרדות היא היכולת להימצא בקשר רגשי עם אחרים ובה בעת לשמור על אוטונומיה בתפקוד הרגשי העצמי. היעדר נפרדות משקף חוסר בגרות רגשית. ואכן, בתוך האדם האגוצנטרי יושב ילד קטן שמכתיב לאדם הבוגר שבו כיצד להתנהל. אם למראית עין האדם האגוצנטרי מתנהל באופן חופשי, בלתי תלוי ומשוחרר משיקוליהם של אחרים, באופן אירוני הוא תלוי מאוד באחרים, כמו כל אדם בעל נפרדות נמוכה.
חישבו על זה באופן הבא: אדם שצריך שהסביבה תתנהל כל הזמן באופן שיתאים לצרכיו, זקוק לה כמו שילד קטן זקוק לה. כאשר סביבה זו אינה נענית לגחמותיו, הוא יכול להרגיש פגוע, מיואש ולעיתים רבות אף מבוהל. במקרים אלו הוא יזדהה עם הרגשת הכעס שתשתלט עליו ויגיב מתוך הילד הפנימי-הפגוע. אדם בעל נפרדות נמוכה - לא רק שמוצף בקלות בידי רגשותיו ומתקשה לווסת את עצמו, הוא גם מחולל סערות רגשיות הגורמות סבל לאחרים.
בנוסף, אדם שרגיל שהסביבה מתנהלת על-פי צרכיו מחזיק בתחושת שליטה גבוהה ובאמונה שהכול תלוי בו. לכן בכל פעם כשמגיע אירוע מפתיע, חסר ודאות או מאיים, הוא (או למען האמת, הילד הקטן שבו) נכנס לבהלה רצינית ומחפש מישהו אחר להישען עליו ולהרגיע אותו. אנשים אגוצנטריים זקוקים לוויסות קבוע מהסביבה להרגעת עצמם ולהקלת סיבלם, ומטילים עומס כבד על בני זוגם, משפחתם או חבריהם. ראוי כמובן להבהיר כי האדם האגוצנטרי אינו אדם רע במובן הסוציופתי, אלא אדם מאוד לא מפותח או בשל.

3 צפייה בגלריה
אילוסטרציה של זוג
אילוסטרציה של זוג
"בתוך האדם האגוצנטרי יושב ילד קטן שמכתיב לאדם הבוגר שבו כיצד להתנהל"
(צילום: Shutterstock)

לחיות עם אדם אגוצנטרי

אם אתם חיים עם אדם בעל נטיות אגוצנטריות, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא שבכל פעם כשאתם צריכים לבחור בין הרגשת טינה כלפי האדם או הרגשת אשמה על כך שלא מילאתם את בקשותיו, תמיד-תמיד תבחרו באשמה. אם תבחרו להיענות לכל משאלותיו, תסתובבו בתחושת טינה ועוינות קבועה שתגרום לכם לסבל רב.
לעומת זאת, אם תכילו את תחושת האשמה שתתפתח בכם בעקבות עמידה על שלכם, רק תעזרו לאדם האגוצנטרי להתבגר, ותאפשרו לילד הקטן שבו להבין שהחגיגה נגמרה ושהגיע העת להכניס גם אתכם למערכת השיקולים שלו. כמובן שקו דק מפריד בין התחשבות באחר לבין ויתור עצמי, וכנראה שתיאלצו להתנסות שוב ושוב עד שתמצאו את האיזון המתאים לכם, ולא את האיזון המתאים לאדם האגוצנטרי שמולכם.
ומה על האדם האגוצנטרי עצמו? ובכן, הוא צריך להבין כי הניסיון למחוק את תחושת החסך הרגשי, הבושה והריקנות, כמוה כניסיון למלא במים דלי מחורר. עליו להבין כי התובענות מהאחר באה על חשבון הצמיחה הפסיכולוגית שלו, ועל חשבון אנשים שמתרחקים ממנו ככל שהתרכזותו העצמית גוברת. הבעיה היא שברגע של התבוננות עצמית אמיתית, אנשים אגוצנטריים לא בהכרח ירגישו הקלה, אלא יכרעו תחת נטל הבושה שהבנה זו תעורר בהם.
אם אתם בעלי נטייה אגוצנטרית, ההתבגרות הפסיכולוגית שלכם עוברת דרך ההבנה שתחושת העצמי שלכם נבדלת מהחוויה הרגשית הפנימית שהילד הקטן מנסה לשכנע אתכם להאמין בה. כפי שילד צריך ללמוד שהוא נפרד מההרגשה שמשתלטת עליו ברגע נתון, כך האדם האגוצנטרי צריך ללמוד לא להזדהות עם הרגשות בתוכו הדוחפים אותו להתנהג באופן אגוצנטרי.
או במילים אחרות, כדי להתבגר על האדם האגוצנטרי לגדל את הילד הקטן השוכן בתוכו באופן שיפסיק לנהל את חייו. הוא צריך להפוך לישות ייחודית ונבדלת מאנשים אחרים, הוא צריך להכיר את נפשו שלו ולא להיות מוצף במחשבות וברגשות, ולבסוף - לפתח נקודת מבט שבה הסובייקטיביות של האחר היא לא משהו שמאיים עליו, אלא משהו ללמוד ממנו ולהתפתח דרכו. ברגע שאנו לא נותנים לילד הקטן והמתוסכל לשלוט בנו, אנו נוטים פחות לשלוט באחרים.
בהצלחה!
רועי צור הוא עו"ס קליני, עוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין. מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים". ב-10 בנובמבר יעביר את ההרצאה "אינטליגנציה זוגית" במסגרת "Funzing" הרצאות על הבר