איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"בערב לפני יום ההולדת שלי ישבתי עם השותף שלי בסלון. שנינו היינו חולים גמורים עם שיעול וחום, ראינו סדרה בטלוויזיה ובחצות הרמנו כוסית של טקילה מאוד משובחת שיש לנו בבית. אני גר בדירה הזו כבר ארבע שנים. כל החיים גרתי עם שותפים. ניסיתי שלושה חודשים לגור לבד וזה עשה לי ממש רע. אני לא אוהב לגור לבד. אני צריך אנשים סביבי.
"בדיוק בשנייה שהשעה התחלפה ל-12 בלילה, קיבלתי הודעה מהבחור הבלגי שאני יוצא איתו. הוא איחל לי יום הולדת שמח וכתב שהוא מקווה שאחגוג כמו שצריך, ושחבל לו שאני רחוק ושהוא לא יכול לחגוג איתי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"למחרת הייתי עדיין גמור והחלטתי להישאר במיטה. קיבלתי עשרות ברכות בוואטסאפ ובפייסבוק, אבל בשלב הזה עדיין לא עניתי. מתישהו הטלפון צפצף עם התראה לפגישת עבודה שהייתה אמורה להיות לי בצהריים במסעדה אסייתית. התבאסתי לפספס אותה אז החלטתי לקום מהמיטה, להתקלח ולראות אם אני מרגיש יותר טוב ויכול ללכת. בסוף הלכתי ואני שמח על זה. היציאה מהמיטה, המקלחת והאוכל פשוט העירו אותי לחיים והמצב השתפר משמעותית. אחר כך הלכתי לקונדיטוריה הסמוכה וקניתי לי שני קרואסונים מוגזמים ממולאים בכל טוב. אני חולה מתוק. יש אנשים שמתאמנים כדי להיות חטובים. אני מתאמן כדי שאני אוכל לאכול מה שאני רוצה.
"הגעתי הביתה, עשיתי לייקים לכל הברכות שכתבו לי ברשתות החברתיות. בגלל שפרופיל המדיה החברתית שלי הוא יחסית פופולרי אז מדובר בעבודה של כמה שעות. אני מאוד מעריך את זה שאנשים לוקחים מהזמן שלהם כדי לאחל לי יום הולדת שמח ולגרום לי להרגיש טוב, אז אני משתדל לכל הפחות לעשות לייק לכל אחד כדי שיֵדע שראיתי וקראתי. מיד אחר כך ישבתי לכתוב פוסט יום הולדת בו הודיתי לכל המברכים ותיארתי איך אני חווה את היום הזה. אני לא טיפוס סגפן במיוחד, אבל יום הולדת זה יום קצת כבד עבורי. בימים שלפני ובימים שאחרי אני בדרך כלל עושה סוג של חשבון נפש, בוחן את ההחלטות שעשיתי בחיים ושואל את עצמי אם אני מרוצה מהמקום שאני נמצא בו.
"כתבתי גם על מצבנו במדינה כלהט"בים. הממשלה החדשה מייצרת הרבה איומים על החופש שלנו, על הלגיטימיות שלנו ועל החיים שלנו. אומנם הייתה הרבה ביקורת בפוסט, אבל סיימתי אותו בתקווה. אני יכול לומר ובשמחה שרוב העם הוא לא הומופוב. בסוף כולם יבינו שכולנו בני אדם שרוצים להיות מאושרים וללכת לישון עם חיבוק. אנחנו לא הולכים לשום מקום, ואנחנו כאן כדי להילחם על מי שאנחנו ועל העתיד של המדינה הזו.
"בערב קבעתי עם חברות לארוחת ערב חגיגית במסעדה שבחרתי מראש. התברר שהן הזמינו חברים נוספים שלי וגם את שתי האחיות שלי. ממש הרימו סוג של מסיבת הפתעה. היינו אמורים להיות חמישה אנשים והיינו חמישה-עשר. מאוד הופתעתי ושמחתי לראות את כולם.
9 צפייה בגלריה
''היינו אמורים להיות חמישה והיינו חמישה-עשר''. תומו חן חוגג יום הולדת
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"במקום להזמין קינוחים, הם הכינו לי עוגה בצורת מצבה והביאו אותה למסעדה. לפני כעשור הייתה חברת כנסת מ'ישראל ביתנו' (הכוונה היא לאנסטסיה מיכאלי - א"ס) שטענה שהומואים הם אנשים אומללים שבסופו של דבר מתאבדים בגיל 40. המשפט הדבילי הזה הפך לבדיחה קבועה אצלנו, ופתאום אני בן 40. לא התאבדתי, והיא כבר לא נמצאת במערכת הפוליטית. היא לא רלוונטית ואני כן. זה הניצחון הקטן שלי על פני ההומופוביה הגדולה שלה. החברים שלי כתבו על העוגה 'למרות הכול הצלחת להגיע לגיל 40". צחקתי בקול. זה מאוד מתאים להומור השחור שלי".
אילו מתנות קיבלת?
"אני פחות טיפוס של מתנות וזה לא ממש נהוג בסביבה שלי. אני מחבב מתנות, אבל זה תמיד מכניס את כולם לאיזשהו סטרס, מין לופ כזה של "מה לקנות השנה? מה הוא צריך? מה הוא אוהב?". אם יש רעיון למשהו ספציפי אז כיף לתת או לקבל מתנה, אבל הלופ הזה מיותר. עם זאת, החברים שלי כן התעקשו לקנות לי. בדיוק סידרתי לעצמי עמדת עבודה נוחה בבית, והם קנו ציוד לעמדה: עכבר שנוח לעבוד איתו וכל מיני דברים כאלה. זה חמוד ושימושי".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"מה שהכי הייתי רוצה כרגע זה שסטפן, הבחור שאני יוצא איתו, יעלה על מטוס עכשיו ויביא לי חיבוק. לצערי זה לא התאפשר הפעם. זה לא פשוט לעזוב עכשיו הכול ולטוס. יש התחייבויות קודמות ויש מגבלה של ימי חופש.
"אני וסטפן מכירים כבר מ-2017, אבל במאי האחרון נפגשנו שוב ומשהו השתנה בדינמיקה. נסעתי לפסטיבל גייז בבלגיה, שכולל הרבה חגיגות ובחורים יפים. פגשתי אותו שם, ואני לא ממש יודע להסביר מה קרה אבל בילינו חצי מהפסטיבל יחד. היינו ממש צמודים והיה לנו מאוד נעים, וזה השאיר רצון לעוד. כשעזבתי את בלגיה אחרי הימים האלה, בכיתי ברכבת. העניין הוא שאני טיפוס ריאלי. אני לא מאמין במערכות יחסים בשלט רחוק. דפדפתי את זה הצידה, אמרתי לעצמי: 'תומו, אתה לא נכנס להרפתקה הזו עכשיו, שכח מזה, תחזור למציאות', וזה מה שעשיתי. חזרתי לארץ ולמציאות והדחקתי את הרגשות האלה.
"בספטמבר תכננתי לנסוע לחופשה איפשהו כי זו תקופה עם המון ימי חופש, ופתאום עלה לי הרעיון לוותר על הנסיעה ולהזמין אותו לכאן. הוא מעולם לא היה בישראל קודם, ומשום מה הוא מאוד מתעניין בה. אז הצעתי והוא בא לשבועיים. היינו מאוד צמודים בשבועיים האלה והיה לנו מדהים. אחרי כמה ימים הבנתי שיש לי הרבה רגש לבחור הזה. ישבנו על הספה ואמרתי לו שיהיה לי מאוד עצוב כשהוא ילך, ואז הוא התחיל לבכות. בנקודה הזו הבנתי שזה לא רק אצלי. אני לא היחיד פה שמרגיש משהו. דיברנו על איזו שטות זו מצידנו להתחיל משהו כזה, ושזה לא ריאלי ואין לזה היתכנות ושננסה להיות מציאותיים וכל זה. עם כל הכבוד לדיבורים, כשהוא נסע הייתי מפורק שלושה ימים בלי יכולת לתפקד. גם הוא. החלטנו לנסות לתת לזה איזשהו סיכוי. ניקח את זה צעד-צעד ונראה. חודשיים אחר כך, בנובמבר, טסתי אליו. לא הצלחתי להתאפק והיו כרטיסים זולים. שוב היה לנו מאוד כיף ביחד. סטפן טוב לב כזה, כמו שאני אוהב, והוא גם ג'ינג'י שזה בול הטעם שלי. נכון לעכשיו אנחנו מדברים בוואטסאפ כל יום ועושים שיחת וידאו מדי פעם. ברור לי שאם הקשר הזה יתפתח ויגדל, אחד מאיתנו יצטרך לעשות מעשה ולעבור מדינה. כרגע זה טרי מדי ואי אפשר לדעת לאן זה הולך".
איזו ברכה הכי ריגשה אותך?
"כל הברכות היו אחלה אבל לא היה משהו יוצא דופן".
מי שכח לברך?
"לא היה מישהו שציפיתי שיתקשר או ישלח הודעה ושכח".
מי היית רוצה שיברך?
"סבא וסבתא שלי מצד אמא. איבדתי אותם קצת לפני בר המצווה שלי. שניהם מתו בהפרש של שלושה חודשים. הם היו פעילים ומשמעותיים בחיים שלי ומאוד אהבתי אותם".
אילו דברים משמעותיים קרו בחיים שלך בשנה האחרונה?
"הייתה לי שנה מטורפת. היא התחילה בשברון לב גדול. בפברואר 2022 התגרשתי מהבחור שהייתי נשוי לו שנתיים וחצי. מערכת היחסים הסתיימה חודשיים קודם לכן ברעש גדול ומאוד בהפתעה. הוא פשוט קם בוקר יום אחד, אמר שהוא מרגיש חנוק והלך. מהרגע שהוא אמר את המשפט הזה עד הרגע בו הוא עזב את הדירה סופית עבר שבוע. הוא השאיר אותי המום ושבור לב. היו לי חודשים קשים ועצובים מאוד. איך התגברתי? דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, עברתי תהליך, כתבתי הודעות לעצמי, כתבתי לו הודעות שלא שלחתי, כתבתי לו הודעות שכן שלחתי, בכיתי, עשיתי שטויות, נסעתי לדירה החדשה שלו, עשיתי את כל מה שלא הייתי צריך לעשות, פגשתי חברים, דיברתי על זה. בסוף נשארתי עם הקלישאה הכי גדולה: הזמן עושה את שלו. כבר לא כואב לי. משמח אותי שלא נסגרתי רגשית. מאוד חששתי שזה יקרה כי אני טיפוס שאוהב ורוצה לתתן אמון באנשים, וכשאדם שחשבת שתחלוק איתו את החיים שלך קם פתאום והולך בלי לספק הסברים זה מאוד פוגע ביכולת לתת אמון. לא יודע אם התגברתי במאה אחוז, אבל בניגוד לאקס הראשון שלי, שאיתו הייתי 14 שנה ואנחנו חברים טובים עד היום, את הבחור הזה אני לא רוצה יותר לראות לעולם. הגירושים הראשונים הגיעו אחרי שיחה בה שנינו הבנו שהתרחקנו עם השנים ושאנחנו פחות מוצאים עניין בקשר הזה. כן, היו קצת כעסים ולקחנו זמן להתרחק, אבל זה נגמר עם המון כבוד הדדי. הוא לא פגע באמון שלי, ומבחינתי הוא לנצח יהיה משפחה. לעומת זאת, עם הבחור הזה הקשר נגמר רע. יצא לי לראות אותו מאז כמה פעמים במקרה. פעם אחת נתקלתי בו בטעות במסיבה. הייתי שיכור ובמצב רוח טוב אז אמרתי שלום. פעם אחת ראיתי אותו ברחוב והחלפנו כמה מילים. כמובן שבפנים געשתי ורעשתי, אבל כלפי חוץ שידרתי עסקים כרגיל. לא סלחתי לו עד היום אבל המשכתי הלאה. הוא כבר לא חלק בחיים שלי.
"השנה החלפתי עבודה. עברתי מעבודה במשרד פרסום לניהול השיווק של עמותת הלל, בה התנדבתי במשך שנים. הלל מסייעת ליוצאים בשאלה להשתלב בחברה הישראלית באמצעות השלמת בגרויות, מלגות ללימודים, דירות מעבר, לינת חירום וכו'. יש תחושה חזקה של לבד כשאתה עוזב את החברה החרדית, ובסיוע העמותה ממש נבנתה סוג של קהילה, והיא גדלה ומתפתחת עם המון ערבות הדדית ועזרה. אני ממש חי את זה. אני עצמי יצאתי בשאלה בצעירותי. בגיל 16 עזבתי את הישיבה. ניסיתי להשתלב בבית ספר ממלכתי-דתי אבל הפערים היו גדולים מדי. הגעתי מישיבה חרדית בה לא מלמדים כלום חוץ מתלמוד, וניסיתי להצליח בתיכון שמוביל לבגרויות. זה לא קרה. לא השלמתי מאז בגרויות. עם ההבנה שאני הומו ומה זה אומר הבנתי שיהיה לי יותר קל חברתית ורומנטית בתל אביב, ובגיל 17 עזבתי את אשדוד עיר הולדתי ועברתי לעיר הגדולה.
9 צפייה בגלריה
''הבנתי שיהיה לי יותר קל חברתית ורומנטית בתל אביב''. תומו חן במחאת 2018
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"כשיצאתי בשאלה הלל כבר הייתה עמותה קיימת אבל היא הייתה קטנה, לא מתוקצבת ולא שמעתי עליה. הלוואי שהייתי מכיר אותה אז. אולי יכולתי להיות במקום אחר בחיים אם הייתה לי קצת יותר הכוונה. יוצאים בשאלה הם לא מסכנים. הם כן צריכים עזרה אבל הם לא מסכנים. בעיניי הם גיבורי-על.
"לי אף אחד לא עזר בתהליך הזה. פשוט שרדתי כי אני טיפוס כזה שמסתדר, שנוחת על הרגליים. מצאתי מישהו שהיה מוכן להשכיר לי חדר בדירה שלו למרות שהייתי ילד ועבדתי בעבודות מזדמנות. השנים הראשונות שלי בעיר היו מאוד פרועות, ואפשר לומר שחייתי במועדונים. למזלי פגשתי אנשים טובים בדרך שכיוונו אותי, והסבירו לי על סמים ועל מין מוגן וממה צריך להיזהר.
"היום אני נחשב ליוצא בשאלה ותיק ופופולרי בקהילת היוצאים, ולפני חצי שנה פנו אליי מהלל והציעו לי את המשרה. בהתחלה סירבתי. רצית להמשיך להתנדב בעמותה ולא לעבוד בה. לפעמים כשאתה עובד במקום מסוים ואתה רואה איך הוא מתנהל מבפנים ההילה נהרסת. פחדתי מזה כי אני כל כך מעריך ואוהב את העמותה הזו. בסוף השתכנעתי, וזו הייתה החלטה כל כך טובה. ההילה לא נהרסה לי, ואני גם לא חושב שהיא תיהרס בעתיד. אני קם כל בוקר בתחושת שליחות. אז נכון, אני מרוויח פחות ממה שאני יכול כי זאת עדיין עמותה, אבל בסופו של יום אני משנה חיים של אנשים לטובה. זה נדיר מאוד לעבוד במשהו שאתה אוהב ובמקום שאתה מאמין בו".
ספר לי על יום ההולדת הכי כיפי שהיה לך בחיים.
"אני לא זוכר שום יום הולדת לטובה מהילדות שלי. ההורים שלי לא היו מהחוגגים, מקסימום ציינו את זה בארוחת שבת. כאדם בוגר, ביום הולדת 24 הייתי עם חברים בתאילנד והיה ממש מוצלח, אבל גם מהחיים הבוגרים אין משהו מטורף שאני זוכר במיוחד".
ויום ההולדת הכי מבאס?
"בר המצווה שלי. ברחתי מהאירוע והתחלתי לבכות. כנראה זה היה תוצר של סטרס גדול מהיום הזה, בשילוב עם העצב מהאובדן של סבא וסבתא. הם היו מאוד חסרים שם. אני זוכר שבן דוד שלי מצא אותי, מחה לי את הדמעות והחזיר אותי לחגיגה".
מה אתה מאחל לעצמך?
"שאני אוכל להמשיך לחיות במדינה הזו ושהיא לא תשתנה יותר מדי לרעה, שלא יוציאו אותי מחוץ לחוק כמו שהיה פה בשנות ה-80. אני מאחל לעצמי שאזכה לאהוב, שאתפתח מקצועית ואמשיך לעשות טוב בעולם".
