"זה אומנם התגלה כבר אתמול אבל טרם הצלחתי להשתחרר מעוד יוזר/ית שהעלה/תה תמונות של דוגמנית מפורסמת ויצר/ה אינטרקציות על גבי הפיד איתי, עם הבת זוג שלי ועם עוד הרבה כאן. הקלות שבה אנשים משועממים מרשים לעצמם להתחזות לאחרים פשוט מקוממת, ואין ממש דרך להתגונן מלבד לחוש סלידה עזה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הציוץ הזה, שפורסם בטוויטר בשמונה באוגוסט, גרר אחריו שרשור ארוך של תגובות נדהמות מצד צייצנים נוספים שנחשפו ליוזר של bonat - אם חד-הורית ממוצא אתיופי שמתגוררת בשדרות. במשך שנה שלמה היא שיתפה את העוקבים אחריה ברגעי הקושי והשמחה שהיא חווה במהלך היומיום, יצרה קשרים חבריים עם צייצנים שונים ומפעם לפעם העלתה תמונות שלה, שבהן היא נראית לא פחות מאשר דוגמנית צמרת.
המהלך האחרון היה גם זה שהסגיר אותה לבסוף, לאחר שאחד מעוקביה החליט לבדוק לעומק את התמונות וגילה, להפתעתו, כי מדובר בתמונות של דוגמנית מחו"ל. הידיעה על כך עברה כמו אש בשדה קוצים, ותוך זמן קצר היוזר נסגר, bonat נעלמה ועקבותיה אבדו בנבכי הטוויטר.
פעם בכמה זמן מתגלה סיפור התחזות מצד יוזר כזה או אחר בטוויטר. בכל זאת, זה אך הגיוני שברשת חברתית שמאפשרת למשתמשים בה להיות אנונימיים ולפתוח יוזרים נוספים כאוות נפשם, לעומת רשתות חברתיות אחרות כמו פייסבוק ואינסטגרם, יהיו גם לא מעט מתחזים. למרות זאת, המקרה של bonat הפתיע רבים והיה חריג בעוצמתו. היא, לעומת יוזרים אנונימיים אחרים, שיתפה את העוקבים במקום מגוריה ולא הסתירה את פניה. אומנם היא השתמשה בזהות חיצונית של מישהי אחרת, אבל עד שזה התגלה היא נתפסה כ"בת עם פנים", כפי שנהוג לכנות צייצניות בפנים גלויות.
"בטוויטר בניגוד לפייסבוק למשל, שם יתייחסו אלייך כאל בוט ויתעלמו ממך, אפשר להיות אנונימיים ועדיין להצליח ליצור קשרים עם משתמשים אחרים. למעשה, את יכולה לייצר לעצמך פרסונה מסוימת שתאפשר לך לזכות בתשומת לב למרות שלאף אחד מהעוקבים שלך אין באמת מושג מי את", מסבירה ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומחברת הספר "עיצוב התודעה".
"האנונימיות הזו למעשה מאפשרת לאותם צייצנים להיכנס לתחפושת ולהפוך להיות דמות אחרת, כזו שהיו שמחים להידמות לה במציאות. זה סוג של הגשמת פנטזיה, שמאפשרת להם לשתף אחרים בכל אשר על ליבם מבלי לחשוש מההשלכות של השיתוף וגורמת להם להרגיש קצת כמו סופרמן".
מחקר שנערך בשנות ה-80, והוביל למחקרים נוספים שתאמו את ממצאיו, הראה כי בזמן שאדם מתחפש התנהגותו משתנה בהתאם לדמות שאליה הוא מחופש. בין היתר נמצא כי אנשים שהתחפשו לאנשי רפואה הפכו להיות רחמניים יותר כלפי הסביבה, ואלו שהתחפשו לגיבורי-על הפכו לנועזים יותר, וביצעו פעולות שלא היו מעיזים לבצע לולא היו מחופשים. וזה, לדברי ד"ר מרגלית, בדיוק מה שקורה לצייצנים האנונימיים בטוויטר.
"אני פוגשת לא מעט אנשים שמספרים לי שהאנונימיות מאפשרת להם לעשות דברים שהם מעולם לא חשבו שהם יעשו, ושהם לא מסוגלים לעשות ללא המסכה - החל מהציוצים החושפניים שהם מפרסמים, דרך הבעת העמדות והדעות הפוליטיות שלהם ועד ליכולת להתחיל שיחה עם אחרים שמוצאים חן בעיניהם.
ד"ר לירז מרגלית: "רוב האנשים חיים חיי שגרה רגילים בלי הרבה פרפרים ואדרנלין, והטוויטר מאפשר להם לעטות סוג של תחפושת שגורמת להם להרגיש כאילו שהם הלכו בלילה לעולם אחר שבו הם עוד פעם נחשקים"
"עם הזמן, אותם צייצנים הופכים להיות הפרסונה האנונימית שהם בנו לעצמם, וזה רק הולך ומקצין ככל שהם זוכים ליותר תשומת לב, יותר ריטווטים ויותר לייקים. ברוב המקרים הם גם יהפכו להיות יותר ויותר פרובוקטיביים, ובהתאם לכך גם הציוצים שלהם יהפכו להיות בוטים וחושפניים יותר", מוסיפה מרגלית. "הסיבה לכך היא הצורך של בני האדם לאתגר את עצמם. במקרה של הטוויטר אף פעם אי אפשר לדעת כיצד הציוץ יתקבל על ידי העוקבים, מה שמוביל את אותם צייצנים לנסות לדגדג עוד קצת את הגבול בניסיון לבחון מה יהיו התגובות. וכאמור, הרבה יותר קל לנסות לחצות את הגבולות של עצמנו כשאנחנו עוטים על עצמנו מסכה".
זה לא עלול להוביל למצב מסוכן, שבו הפרסונה בטוויטר תצליח להשתלט על המציאות של האדם שנמצא מאחוריה?
"בגדול, יכולים לקרות אחד משני דברים: או שהפרסונה הדיגיטלית תהיה שונה באופן משמעותי מהמציאות, ואז עלולים להיווצר בלבול ומשבר זהות, או שיש מצבים שבהם המציאות והפרסונה הדיגיטלית מתחברות, וכתוצאה מכך כל אותם אפקטים חיוביים שמופיעים בטוויטר, כמו זה שהאדם הופך למוחצן ובטוח בעצמו יותר, זולגים גם למציאות".
אף שנדמה לפעמים שעד שרשת הטוויטר פרצה לחיינו, המשמעות של להיות פעיל ברשתות החברתיות הייתה דווקא להיחשף כמה שיותר - כולל שם מלא ותמונה שלנו, של הילדים וגם של הכלב - בתקופת הבלוגים שקדמו לרשתות החברתיות היינו כולנו אנונימיים. פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק הסירו מאיתנו את המסכות, אך חלקנו חזרו להיות אנונימיים בחסות, ובכן, הטוויטר.
"האנונימיות חזרה כי אנשים גילו שהרשתות יכולות להכיל את המורכבות שלהם, שכוללת הרבה פעמים גם חלקים פחות נוחים ונעימים. בשאר הרשתות יש ניסיון מאוד לא אותנטי להציג מציאות נוצצת, ועם הזמן הרבה אנשים גילו שהם לא מסוגלים להתמודד עם הליטוש והסינתטיות הזאת", מסבירה מרגלית. "ההבנה הזאת מובילה בין היתר לכך שהיום נשים מסוגלות לשתף בטוויטר שהן לא רק אימהות, אלא גם נשים עם צרכים מיניים ומחשבות אפלות. אומנם אנחנו עדיין נמצאים באיזו תקופת ביניים כזו שלא את הכול אפשר להכיל, ולכן רובן נמצאות תחת מעטה של יוזר אנונימי, אבל אני מאמינה שבעתיד נראה יותר ויותר ציוצים חושפניים מצד נשים וגם גברים שמזדהים בשמם המלא".
מאיפה בעצם מגיע הצורך הזה, לשתף אנשים זרים בדברים כל כך אישיים כמו רגשות ומחשבות?
"יש תופעה שאני קוראת לה 'תופעת הזר ברכבת', שעד היום חווינו אותה בעיקר במטוסים וברכבות, והרעיון שעומד מאחוריה הוא שיש לנו צורך מאוד חזק לשתף אחרים במה שעובר עלינו, והרבה פעמים דווקא כשאת לא מכירה מישהו קל לך יותר לפרוק את מה שיושב עלייך ולהיחשף בפניו.
"בטוויטר יש אפקטים נלווים נוספים שמהווים תמריץ מאוד משמעותי לשיתוף - קודם כל זה שאני אנונימית, ויכולה לשתף בחופשיות מבלי להיות מוטרדת ממה שיחשבו עליי, ושנית היא התגובה המיידית שאני מקבלת על השיתוף שלי. למעשה, יש כאן איזה 'לופ' שמחזק את עצמו, והסיבה לכך היא שאותם יוזרים אנונימיים מציפים בציוצים שלהם נושאים אנושיים שנחשבים בחברה שלנו לטאבו ומעניקים להם לגיטימציה, ועצם השיתוף שלהם מאפשר לעוקבים אחריהם להרגיש נורמליים ולהגיב להם. התגובה היא זו שמזינה את אותם צייצנים אנונימיים להמשיך לשתף. בסופו של דבר, התהליך כולו משליך על החברה ומשנה דפוסים ונורמות חברתיות".
"מאז שפתחתי את היוזר האנונימי שלי בטוויטר הבנתי כמה נשים נמצאות במצב כמו שלי, בזוגיות לא טובה עם אדם שלא מכיל אותן ולא מטפל בילדים. זוגיות בלי מגע ובלי חברות, כזאת שממשיכה להתקיים רק כדי לא לפגוע ביציבות המשפחתית". ס', אמא לילדה בת ארבע, הצטרפה לטוויטר לפני קצת יותר משנה, לאחר מפגש עם אקס מהעבר שגרם לה להבין שהחיים שלה צריכים להשתנות.
"במפגש ההוא התנשקנו ופתאום הבנתי כמה אני זקוקה למגע של אדם אחר, למפגשים עם חברים, להרגיש שוב נאהבת. הצטרפתי לטוויטר בתור ס', ומהרגע שבו התחלתי לשתף את הקשיים שאני חווה חזרתי להיות פעילה, חברותית, שמחה ופחות מתוסכלת, כמו שהייתי פעם, לפני שהפכתי להיות אמא שכל היום יושבת בבית עם הילדה שלה לבד. חזרתי לחיות אחרי שבמשך כמה שנים הרגשתי מתה מבפנים", היא מספרת.
"אחרי שנה שאני משתפת באנונימיות את מה שעובר עליי, אני יכולה לומר שאני לגמרי מרגישה כאילו עברתי טיפול פסיכולוגי עמוק שגרם לי להבין שאני חייבת לשמור על הנישואים האלו בשביל שלילדה שלי יהיה אבא, אבל לצד זה גם לחיות. ולא רק אני מרגישה ככה, גם האנשים שקרובים אליי שמים לב שעברתי שינוי מהותי, גם מבחינת המראה החיצוני".
הצייצנית ס': "אחרי שנה שאני משתפת באנונימיות את מה שעובר עליי, אני יכולה לומר שאני לגמרי מרגישה כאילו עברתי טיפול פסיכולוגי עמוק שגרם לי להבין שאני חייבת לשמור על הנישואים האלו בשביל שלילדה שלי יהיה אבא, אבל לצד זה גם לחיות"
לא עבר זמן רב והיא החלה לקבל תגובות אוהדות לציוצים שלה, ושיתופים נוספים מצד נשים אחרות שנמצאות במערכות יחסים דומות לשלה ומרגישות כמוה. "את לא מבינה כמה נשים כמוני יש. הרבה מהן גם פנו אליי באופן פרטי וכתבו לי שאם הן היו נחשפות לסיפור שלי לפני שהחליטו להתגרש, יכול להיות שהן היו מתנהלות אחרת. יש גם כאלו שכתבו שבזכותי הן הבינו שהן צריכות לייצר לעצמן חיים מקבילים ונסתרים בטוויטר. חיים שבהם הן יוכלו להיות מי שהן באמת".
אבל לא רק נשים הגיבו לה. כבר בשבוע הראשון ברשת החברתית נכנס לחייה גבר ישראלי שחי בחו"ל. "היה חיבור מיידי, כמו זה שרואים בסרטים", היא מספרת בהתרגשות. "תוך שבוע התאהבנו אחד בשני כמו ילדים קטנים. זו הייתה אהבה משוגעת, ובמשך שנה שלמה ניהלנו אותה מרחוק בעזרת שיחות זום, הודעות וטלפונים. זה היה קשר זוגי לכל דבר".
לפני חודש הוא הגיע לביקור בארץ והם נפגשו. "פחדתי נורא שהמפגש יהיה לא טוב. מצד שני, פחדתי גם שהוא יהיה מדהים כמו שדמיינתי אותו ואהיה עצובה מכך שהוא נגמר וששוב ניאלץ לקיים קשר מרחוק. בסוף המפגש היה מושלם בדיוק כמו שדמיינתי אותו - מושלם".
המפגש לא הרס לכם את הפנטזיה?
"בדיוק להיפך. זאת הייתה הגשמת הפנטזיה, ומבחינתי זה היה השיא של כל השנה הזאת כס'. עברתי איתה תהליך מאוד מורכב שבסופו של דבר עזר לי לקבל את המצב שבו בן הזוג כמעט ולא נמצא בבית ולא שותף לגידול של הילדה. ברור לי שזה לא מושלם ושאני שבויה של סיטואציה לא פשוטה. ועם זאת אני מרגישה הרבה פחות בודדה וממורמרת היום, הרבה בזכות אנשים יקרים שהכרתי בטוויטר והפכו לחברים קרובים. אני גם הכי מחוזרת שהייתי מאז שנות העשרים שלי, וזה עושה טוב לדעת שאנשים רוצים בקרבתך.
"ברור לי שמבחינת אלו שלא קרובים אליי בטוויטר אני אישה בוגדת. לאף אחד מהאנשים הזרים האלו ששופטים אותי שם לא אכפת שבמשך שנתיים וחצי הבן-אדם הזה שאני חיה איתו לא נוגע בי, לא מסתכל עליי ולא רואה אותי ממטר. אין להם מושג שעד לפני שנה הייתי תופסת בגידה כפגיעה הכי קשה, אכזרית ומכאיבה שיש. אבל זה לא מעניין אותי, כי אני יודעת שאם לא הייתי עוברת את התהליך שעברתי, ואם לא הייתי מגיעה לבחור שהתחברתי אליו - הייתי מתה מבפנים. פשוט מתה".
החיבור שלך עם צייצנים וצייצניות משפיע על יכולת השיתוף שלך בטוויטר?
"האמת היא שהיום אני מרגישה פחות בנוח לכתוב על מיניות, כנראה בגלל שהעוקבים הפכו להיות חברים שלי ומכירים אותי באופן אישי".
חשבת לפתוח יוזר אנונימי חדש?
"לאחרונה חשבתי על זה המון, בעיקר בגלל שאני רוצה להיות שוב בעלת יכולת לצייץ את מה שבא לי ולא להיות תחת פיקוח מתמיד. אבל בגלל שאני לא יודעת איך להיות מישהי אחרת או איך להיות דיסקרטית, מהר מאוד יזהו אם אפתח משתמש פיקטיבי אחר.
"כל יוזר אנונימי שהופך לדמות מוכרת עם הרבה עוקבים, עובר במהלך הזמן סוג של אבולוציה. ברגע שמתחילות אינטראקציות חברתיות ומתחילים להכיר אנשים יותר לעומק ונוצרים רומנים - ואת לא מאמינה כמה רומנים יש בין צייצנים וצייצניות בטוויטר - האנונימיות מתחילה לפוג. יש מעטים שמצליחים לשמור עליה במשך שנים, וזה תמיד מפתיע אותי מחדש".
בין העיתונאים, הפוליטיקאים, הצייצנים הגלויים ואלו שמראש הצטרפו לפלטפורמה החברתית כאנונימיים, התבססה בטוויטר קהילה מקבילה של "אלטים", כלומר חשבונות אנונימיים של משתמשים קיימים המוקדשים לתמונות עירום ולסרטוני סקס, אבל לא רק.
גלילה מהירה בפיד של אותם "אלטים" מגלה כי בשעות הבוקר הם מצייצים על הוויכוחים המתישים עם הילדים שלא רוצים לקום לבית הספר וכמה שעות מאוחר יותר, ב"פיד לילה" - זה שאליו מתנקזים רוב ציוצי הסקס ותמונות העירום - הם משנים את פניהם ומתארים בדיוק רב ולפרטי פרטים את חיי המין שלהם. לציוצים האירוטיים מצטרפות מדי פעם גם תמונות חושפניות ומגרות של הצייצנים עצמם, או כך לפחות אנחנו נוטים להאמין.
הצייצן פ': "אני לא חושב שצייצניות נפגשות איתי בגלל תמונות העירום שאני מעלה, אלא בגלל העובדה שהנפש שלי 'עירומה' ושאני אמיתי וחשוף. אני יודע שיש ביקורת מצד צייצנים אחרים על צייצני מין. בגישה שלי כל אחד ואחת צריכים לעשות מה שעושה להם טוב, ומי שזה לא נעים לו בעין - שיסיר עוקב"
פ', שנמצא בשנות ה-40 לחייו, נשוי ואב לשלושה ילדים, הצטרף לטוויטר בשמו המלא ב-2009, ובמשך שנים רבות עיקר פעילותו בפלטפורמה הייתה מעקב אחר פיד פוליטיקה וספורט. את היוזר האנונימי שלו הוא פתח רק לפני כשלוש שנים, כשהרגיש שהוא רוצה להתבטא ולפרוק את מה שעובר עליו באופן חופשי ומבלי שיזהו אותו.
"היכולת להיות מי שאני באמת, בלי מסננים ובלי מגבלות, לכתוב את כל מה שבא לי ומתי שבא לי מבלי לחשוש שאנשים שמכירים אותי יעבירו ביקורת על הזוגיות הפוליאמורית שלי, קסמה לי מאוד. מבחינתי זה כמו טיפול פסיכולוגי שמעורב בו קהל", הוא אומר.
על מה אתה כותב בעיקר?
"על כל מה שעובר עליי, גם דברים שקשורים לילדים ולחיים בכלל ולא רק לזוגיות. וכאן גם מגיע החלק המשחרר של העניין; אם הייתי מתמקד רק בחלק של פתיחת הנישואים, כנראה שהייתי משתעמם בשלב מסוים ולא מצליח להשיג את המטרה שלשמה פתחתי את הפרופיל האנונימי - לאפשר לעצמי להיות סוף-סוף אני, על כל הרבדים שבי.
6 צפייה בגלריה
''אני יכול לכתוב את כל מה שבא לי מבלי לחשוש שאנשים שמכירים אותי יעבירו ביקורת על הזוגיות הפוליאמורית שלי''
(iStock 1001nights)
"אני מודה שתמיד יש את החשש שיזהו אותי, אבל הצורך לפרוק חזק יותר. לכן אני תמיד מעדיף לשתף ואף פעם לא מצטער על דברים שכתבתי, גם אם זה אומר שאני צריך לשנות כמה פרטים בסיפור כדי להיות בטוח שאני מוגן מפני חשיפה".
אתה מרגיש שהשיתוף משפיע לטובה על הזוגיות שלך?
"היכולת לפרוק הופכת אותי לאדם שלם יותר, וכמובן שיש לכך גם השפעה על הזוגיות. בת הזוג שלי יודעת על הפרופיל האנונימי, ואפילו הצלחתי לשכנע אותה להצטרף לטוויטר כדי שתעבור את אותו תהליך שאני עברתי, אבל היא פחות התחברה לפלטפורמה. גם את בת הזוג השנייה צירפתי וגם היא רק צופה מהצד ולא צייצנית פעילה. אני לא מאמין בהסתרה, ולכן הכול אצלי גלוי ונמצא על השולחן".
נפגשת פנים מול פנים עם צייצניות שהכרת בטוויטר?
"כן, והאמת היא שאני לא חושב שמה שגרם להן להיפגש איתי אלו תמונות העירום שלי, אלא העובדה שהנפש שלי 'עירומה' ושאני אמיתי וחשוף. אני יודע שיש ביקורת מצד צייצנים אחרים על צייצני מין. בגישה שלי כל אחד ואחת צריכים לעשות מה שעושה להם טוב, ומי שזה לא נעים לו בעין - שיסיר עוקב. אני באמת לא מבין מה הבעיה עם קצת עירום, ולמה זה כל כך מאיים על אנשים מסוימים".
שיטוט ברשת החברתית אינו מותיר מקום לספק: צייצני המין הם אולי הצייצנים הכי שנויים במחלוקת בפלטפורמה הזאת, שמאז היווסדה ידעה לא מעט שרשורים ארוכים בעד ונגד פרסום תמונות עירום (או כפי שהן מכונות "נודז") וציוצים על מין בכלל. באופן שאולי אינו מפתיע, מרבית הדיונים מתייחסים לצייצניות ולא לצייצני המין, וברוב הגדול של המקרים הן גם אלו שנאלצות להתמודד עם תגובות ביקורתיות יותר, חלקן פוגעניות במיוחד.
"קיבלתי אין-ספור תגובות על הציוצים המיניים שלי - מתגובות אוהדות ומפרגנות, דרך תגובות ענייניות, חכמות ומצחיקות ועד לתגובות נאצה, קללות, הזמנות לדייטים, לסקס, לקפוץ מהגג, לרדת מהארץ, למות. ברור שהיו תגובות שחצו את הגבול והרגשתי שהאנשים האלה מזהמים לי את הפיד, אז חסמתי", מספרת אנימה, שפתחה את היוזר האנונימי שלה ב-2011.
הצייצנית אנימה: "קיבלתי אין-ספור תגובות על הציוצים המיניים שלי - מתגובות אוהדות ומפרגנות, דרך תגובות ענייניות, חכמות ומצחיקות ועד לתגובות נאצה, קללות, הזמנות לדייטים, לסקס, לקפוץ מהגג, לרדת מהארץ, למות. כשהרגשתי שהאנשים האלה מזהמים לי את הפיד - חסמתי אותם"
לעומת פ', אנימה (שם היוזר שלה בטוויטר) התחילה את דרכה ברשת החברתית כיוזר אנונימי והייתה פעילה בעיקר ב"פיד לילה". "צייצתי הרבה ציוצים מיניים, לפעמים בוטים ולפעמים רכים ומלטפים, אבל בעיקר בלי פילטרים. לפעמים הייתי מצייצת גם ציוצים מעולמות אחרים שמעניינים אותי, הכול מלבד פוליטיקה. בזה לא נגעתי".
למה פתחת יוזר אנונימי מלכתחילה?
"אני מוכרת במידה מסוימת, לא סלב אבל מוכרת בתחום עיסוקי וברשתות חברתיות אחרות, ורציתי להרגיש בנוח לכתוב בלי פילטרים ובלי לחשוב על איך אנשים שמכירים אותי יתייחסו לדברים שאני כותבת, או לחילופין לקבל ביקורות או דעות שלא ביקשתי לשמוע. אנימה היא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי, ועם זאת היא מורכבת מצדדים שאני לא חושפת 'לקהל הרחב' אלא רק לקומץ מאוד מצומצם של אנשים. בסופו של דבר צריך לזכור שמאחורי היוזרים האנונימיים או הפייקים יש בני אדם, וגם אם הם לא חשופים, הם מביאים לטוויטר את עצמם או חלקים באישיות שלהם".
"'פיד לילה' לא היה מצליח באף פלטפורמה אחרת מלבד טוויטר, בעיקר בגלל היכולת לפעול שם בצורה אנונימית אבל גם בזכות התגובות המהירות לכל ציוץ והקהילתיות הייחודית, במיוחד בטוויטר ישראל שנחשב קטן וקהילתי ביחס לשאר העולם", מסבירה ד"ר מרגלית.
הפיד בעל התוכן המיני תפס תאוצה בעיקר בשנתיים וחצי האחרונות, כלומר במהלך מגפת הקורונה. הסיבה לכך, לדברי מרגלית, היא ההתכנסות בבית הסגור לאורך זמן שיצרה אצל רוב האנשים סיר לחץ והגבירה את הצורך שלהם בבריחה מהשגרה, גם אם רק באופן חלקי.
"רוב האנשים נגררים לתוך שגרה מסוימת ולרוב היא לא מרגשת ולא מהנה, ובני-אדם צריכים את האדרנלין, את הדופמין ואת הפרפרים כדי לחוות ריגושים", היא אומרת. "הטוויטר הופך למקום מפלט מאותה שגרה בזה שהוא מאפשר לצייצנים, בעיקר לאלו האנונימיים, לעטות על עצמם סוג של תחפושת ולהרגיש כאילו הם בעולם אחר, מקביל לעולם האמיתי, שבו הם עוד פעם נחשקים, מרוגשים ומחוזרים".
מה הסיבה לכך שהרבה פעמים ציוצים של נשים אנונימיות חשופים ובוטים יותר מאלו של הגברים?
"נשים מרשות לעצמן לעסוק במיניות בטוויטר הרבה יותר מאשר גברים, מכיוון שאין להן עדיין לגיטימציה אמיתית לחשוף את החשקים המיניים שלהן אלא אם הן אנונימיות. אישה שמדברת באופן גלוי על המיניות שלה במרחב הציבורי, מקיימת יחסי מין 'מהר מדי' או עם כמה גברים ולא חוששת ליזום אינטראקציה מינית, עדיין נתפסת על ידי חלק גדול מהחברה, במיוחד בישראל, כ'זולה'. לכן כשסוף-סוף נמצא מפלט לצרכים האלו בדמות רשת חברתית, הם באים לידי ביטוי בצורה משמעותית הרבה יותר מזו של גברים".
חשיפה מינית של גברים בטוויטר גורמת לחלק מהנשים לתחושה לא נוחה. מהי הסיבה לכך?
"באסוציאציה של נשים, הפנטזיות הגבריות נתפסות כמשהו זול וכמשהו שהופך אותנו לזולות. לעיתים, הוא גם מביא אותנו למקומות של פגיעות מיניות שאנחנו לא רוצות להיות בהם יותר. כמובן שזה שונה לגמרי כשמדובר בפנטזיות גבריות שמערבות רגש ואהבה. אלו מתקבלות אצלנו טוב, ואנחנו אוהבות ומחבקות אותן. אצל נשים, לעומת גברים שכל אתרי הפורנו בנויים על הפנטזיות שלהם, החשיפה והשיתוף המיני חדשים, נועזים ויפים. אנחנו מעריצות את הנשים האלו שמאפשרות לנו לבטא את כל מה שאנחנו מרגישות ולא מעיזות לומר".
הציוצים המיניים מובילים לא פעם לכך שצייצניות וצייצנים, לרוב אלו יהיו גברים, מתאהבים באותם יוזרים אנונימיים שמלבד תיאורים מיניים וקצת תמונות גוף מטושטשות, אין כל דרך לזהות אותם. את ד"ר מרגלית הנתון הזה לא מפתיע: "אנחנו רוצים לחיות בפנטזיה ולא רוצים שהיא תתנפץ או אפילו שהיא תתגשם, כי אז הריגוש שלנו ממנה עלול לדעוך. בגלל זה הרבה פעמים אנחנו רוצים שמושא ההתאהבות שלנו יישאר אנונימי, וימשיך למלא אחר הצורך שלנו לפנטז על אדם שאנחנו לא באמת מכירים. אגב, הרבה פעמים נדמה לנו שהצייצנים האלו נגישים לנו כי אנחנו מקיימים אינטראקציה איתם, אבל בפועל הם לא נגישים לנו כלל".
אבל הבעלות על הפנטזיה לא שייכת רק לעוקבים, אלא גם לצייצניות הלא-מזוהות שלדברי מרגלית "מייצרות פנטזיה על עצמן ועל מי שהן היו רוצות להיות, והן לא רוצות שישברו להן את הפנטזיה הזאת".
תסבירי.
"תסתכלי למשל על כל אלו שמעלות תמונות חושפניות ואז מקבלות תגובות מגברים כמו 'איזו כוסית', והן מתעצבנות. מבחינתן הן העלו את התמונות האלו כי הן רוצות להגשים את הפנטזיה שלהן ולהרגיש קצת כמו בסרט קולנוע. ולכן, ברגע שהן מקבלות פניות מגברים שמחזירות אותן למציאות, כל העניין הופך עבורן לנמוך ודוחה ושובר את הגבולות סביב אותה פנטזיה שהן יצרו לעצמן".
ל"פיד לילה" יש השפעה על החיים מחוץ לטוויטר?
"התחום הזה טרם נחקר משום שעוד לא זיהו אותו כתופעה, אבל אני בהחלט חושבת שעם הזמן המגמה שבה נשים חושפות את החשקים המיניים שלהן ומרגישות בנוח לממש את הפנטזיות שלהן - שלמעשה כבר התחילה והטוויטר רק משלים אותה - תחלחל גם לחברה עצמה ותהפוך להיות יותר ויותר לגיטימית. בעצם, ככל שנשים משתפות יותר בנוגע למיניות שלהן בטוויטר, כך נשים אחרות שנחשפות לציוצים שלהן מרגישות נוח יותר עם המחשבות והחשקים שלהן וכל הנושא מקבל לגיטמציה ומפסיק להיתפס כטאבו".
