איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"במהלך היום קיבלתי המון טלפונים. כל הנכדים התקשרו לברך. אף נכד לא שכח. בשבת הגיעו אליי כולם בצהריים וחגגנו. אני הכנתי מרק עוף והבת שלי, רויטל, הייתה אחראית על הבשר והסלטים. בארבע אכלנו עוגה.
11 צפייה בגלריה
''אני הכנתי מרק עוף. היא הייתה אחראית על הבשר והסלטים''. טוביה מוסקוביץ' עם הבת רויטל
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"בת הזוג שלי שלחה זר פרחים נאה. אנחנו כבר שנתיים ביחד. היא בת גילי, גרה במודיעין וחגגה 88 שבועיים אחריי. הכרנו בבית הספר כשהיינו ילדים בני 13. היא התחתנה והלכה בדרך אחת, ואני התחתנתי והלכתי בדרך אחרת, אבל נשארנו בקשר טלפוני לאורך כל השנים. היא התאלמנה לפני 15 שנה ואני התאלמנתי לפני חמש שנים, אז דיברנו בינינו והחלטנו להיות זוג. למה להיות לבד כשאפשר להיות ביחד?"
ספר לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"יום ההולדת הנוכחי הוא הטוב ביותר כי הצלחתי להגיע עד הגיל הזה. צריך להבין שאין לי באמת חגיגות יום הולדת ברזומה. היו לי חיים לא פשוטים, עברתי הרבה ולא הייתה לי בכלל ילדות.
"נולדתי ב-1934 ברומניה. כשפרצה המלחמה הסתירו אותי במשך חצי שנה במנזר בטרנסילבניה. לאחר מכן חזרתי הביתה וראיתי קצין גרמני יורה באבא ממש מול העיניים שלי. הייתי מטר ממנו, ילד בן עשר שלא יכול לעשות כלום. שנתיים אחר כך הגיע שליח מהארץ ואסף אותנו - אני ו-14 ילדים נוספים - ונסענו לפלשתינה. הגענו בדרך לא דרך: מרומניה דרך בולגריה, סוריה ולבנון לישראל. המסע הזה לקח שלושה חודשים וחצי. השנה הייתה 1947 והגעתי לרשפון. אני זוכר שחילקו אותנו למשפחות כדי שהבריטים לא ידעו שהגיעו עולים. זו הייתה תקופה קשה. הגעתי בלי משפחה ובלי שפה. דיברתי רק יידיש ורומנית. שיבצו אותנו בבית הספר החקלאי מוסינזון בהוד השרון ולמדתי שם רק עד כיתה י', כי לא הייתה לי ברירה. בשנת 50' אמא שלי עלתה ארצה יחד עם אחותי הקטנה, ואני נאלצתי לעזוב את בית הספר כדי ללכת לעבוד ולפרנס אותן. הייתי רק בן 16 וכבר היה עליי עול הפרנסה. מצאתי עבודה בבניין ובמשך שנתיים דאגתי להן. בגיל 18 התגייסתי לצבא, וגם שם לא היו חגיגות.
"שירתי שנתיים וחצי בצנחנים, ומשם התנדבתי לשירות קבע במשמר הגבול. בסך הכול שירתי שבע שנים, אבל למילואים המשכתי ללכת עד גיל 53.
"ב-1956 השתתפתי במבצע קדש ועליתי על מוקש. עד היום יש לי סימנים ברגל מהפציעה הזו. ב-1967 מצאתי את עצמי בלטרון, רודף אחרי אנשי קומנדו מצרים שרצו לתקוף את לוד. ב-1973 איש צבא הוציא אותי מבית הכנסת באמצע התפילה ואמר: 'קיבלת צו 8, יש פעילות'. הוא לא פירט ואני לא שאלתי. היה לי ברור שאם מוציאים אותי באמצע תפילה ל'פעילות', משהו מאוד חריג קרה. הלכתי הביתה, החלפתי את בגדי החג למדים, ירדתי לסיני וחציתי את התעלה. 62 יום הייתי שם. חזרתי שלם, אבל יש לי הרבה חברים שלא חזרו. בכל שנה כשמגיע יום הזיכרון, כל הרגשות מתעוררים בבת אחת. אני כבר לא הולך לבתי עלמין כי כולם קבורים במקומות מרוחקים. מה שכן, פעם בשנה אני נוסע לכנס של בית הצנחן ברמת גן ונפגש שם עם "שארית הפליטה", מי שעוד נשאר בחיים. חגיגות יום הולדת אמרת? לא יודע, אני לא זוכר חגיגות. רוב הזמן הייתי עסוק בהישרדות. אפילו בר מצווה לא עשו לי. בגילים מאוחרים יותר אנשים פשוט אמרו 'מזל טוב', ובזה נגמר הסיפור. כולה יום הולדת".
11 צפייה בגלריה
''חזרתי שלם אבל יש לי הרבה חברים שלא חזרו''. טוביה מוסקוביץ', שלישי מימין
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
אילו דברים משמעותיים קרו לך השנה?
"זו הייתה שנה טובה יחסית, אבל לא קרו בה דברים משמעותיים ממש. השתדלתי כמה שפחות לבוא בין אנשים אז הצלחתי להתחמק מהקורונה, אבל הבעיות הבריאותיות שלי החריפו. משנת 59' אני סובל מבעיה מסוימת בעמוד השדרה שמשפיעה על התנועה שלי ומגבילה אותה. אני לוקח משככי כאבים, ופעם בשלושה חודשים אני מקבל זריקה בעמוד השדרה שמספקת חודשיים של שקט. זה אחד הדברים הקשים שאני מתמודד איתם בחיים, כי כל שנה יש החמרה. אני כבר לא יכול להתכופף, ללכת מרחקים ארוכים או לעשות תנועות מאומצות מדי.
"מה עוד? אני מבלה הרבה זמן עם החברה שלי. אנחנו ביחד וכל אחד לחוד. כלומר, כל אחד גר בבית שלו ואנחנו נפגשים מדי פעם, יוצאים, אוכלים במסעדות, מקשקשים. לפני חודש הלכנו לטייל בשפת הים במרינה בהרצליה. נוצרה הזדמנות אז יצאנו להפלגה ספונטנית. היה נהדר.
"אני עושה אימון כושר בבית עם מאמן אישי פעמיים בשבוע. בעבר נהגתי ללכת למועדון של ניצולי שואה אבל הוא התחיל להיות משעמם וישנוני אז אני כבר לא הולך. פעם היו הרצאות, היום הם מתעסקים בעבודת יד וסידור פרחים. מה לי ולזה?"
אילו מתנות קיבלת ליום ההולדת?
"קיבלתי חולצה יפה ויום כיף בחמי געש. הבנות נתנו לי. זה שימח אותי".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"הייתי רוצה שייתנו לי עוד מלא ימי כיף בספא או בבריכה בארץ. לא רוצה בחו"ל. לפני הקורונה טסתי עם בת הזוג שלי לטיול של שבועיים בגרמניה והיה נהדר, אבל לא בא לי במיוחד לטוס עכשיו. יום כיף איפשהו בארץ זו מתנה טובה וצנועה".
מהי הברכה הכי שווה שקיבלת?
"חבר ילדות שלי התקשר לברך אותי. הוא גר באשקלון ואנחנו מכירים מגיל 12. כל שנה הוא מתקשר וזה נחמד. הבנות שלי אמרו שהן שמחות שאני נראה, מתנהג ומרגיש לא בגילי. אני שומע את זה הרבה.
"הנכדים מכנים אותי פופאי, כי לטענתם אני חזק. כל הנכדים מתים עליי, אבל יש שניים שקשורים אליי במיוחד: סער, שנולד וגדל אצלי, ואוראל שעברה לגור איתי לפני שלוש שנים. זו חוויה לגור בבית עם צעירה בת עשרים פלוס בבית, וזה טוב בשבילי כי אני לא לבד. כמובן, יש לה את העיסוקים שלה ואת החברים שלה והכול בסדר. בערבים יש לנו לפעמים זמן איכות. אנחנו יושבים, שותים קפה ומדברים. היא קוראת לי 'סבא'לה שלי'. מבחינתה אני שלה. בעיניי זאת הברכה הכי יפה".
מי שכח לברך?
"אף אחד. ממש אף אחד. כולם זכרו והתקשרו. אני מוקף אהבה לכל אורך הדרך".
מי היית רוצה שיברך?
"שני אנשים שכבר אינם: אריק שרון ואשתי. אריק היה המג"ד שלי בצנחנים והיינו חברים טובים. הוא מאוד חסר לי.
11 צפייה בגלריה
"אי אפשר להסביר את הבדידות בהתחלה". עם רעייתו ברוריה ביום חתונתם
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"אשתי, ברוריה ז"ל, לא כאן כבר חמש שנים. הכרתי אותה ב-1958 בנסיעה באוטובוס. היא הייתה בחורה יפה עם צמה ארוכה ועבה. שנתיים אחר כך התחתנו. בסך הכול היינו ביחד 60 שנה. לעבור מביחד ללבד אחרי כל כך הרבה שנים זה קשה נורא. אי אפשר להסביר את הבדידות בהתחלה. אתה בולע את זה כי אין לך ברירה".
מה אתה מאחל לעצמך?
"בריאות. כל דבר אחר זה שטויות".
