שוב מגיעה התקופה הזו בשנה שבה מכריחים אותנו להתאהב - אם לא בפרטנר, אז לפחות באהבה עצמה. הוולנטיין שאימצנו לעצמנו, כאילו אין פה מספיק חגים מתישים משלנו, מזכיר לנו שוב ושוב שאהבה אמורה להיות פסגת השאיפות של המין האנושי, הרי לא סתם כתבו עליה כל כך הרבה שירים וסרטים. אלא שבכל השירים והסרטים האלו, ובכל האותיות הקטנות בדילים של מכוני הספא והמסעדות, אף אחד לא טורח להזכיר עד כמה קשה לשמור על האהבה הזו פועמת גם אחרי שמסיימים לאכול קינוח שוקולד זוגי, ואיך זה כבר הופך לכמעט בלתי אפשרי ברגע שמגיע החשבון. כי להתאהב זה קל - החלק הקשה מגיע עם המשכנתה והילדים.
עוד במדור "שאלה של יחסים":
באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג החליטו לאחרונה לבדוק את הצד הפחות מואר של האהבה, ולנסות להבין מתי היא נגמרת. במחקר שהם ערכו הם ביקשו מ-3,900 מבוגרים שנמצאים בזוגיות לכתוב כל 30 דקות איך הם מרגישים באותו רגע ועם מי הם נמצאים. על פי הממצאים, החוקרים הצליחו להסיק שנשים מרגישות יותר אהבה בתחילת הקשר, אבל לאחר שלוש שנים חלה ירידה של 55% ברגש האהבה שהן חשות. לעומת זאת, אצל גברים הבחינו בירידה של 9% בלבד בתחושת האהבה לאורך זמן. כלומר, נשים מפסיקות לאהוב מהר יותר מגברים. על פי החוקרים, הפער הזה נובע מהעובדה שלנשים יש יותר מטלות סביב העבודה-בית-ילדים, מה ששואב אותן לעניינים אחרים, בעוד שלגברים יש יותר זמן להירגע, לנוח ובאופן כללי להיות מרוצים ממה שיש להם. כי באמת, מה רע להם בחיים?
אהרון בן-זאב, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "אהבה, כמעט כל הסיפור", מציין שיש גם מחקרים לא מעטים שמצביעים על כך שנשים יוזמות גירושים פי שניים לעומת גברים, וזה קורה בעיקר אצל נשים שמסופקות מהעבודה שלהן. "כאשר טוב להן בעבודה, הדימוי העצמי שלהן עולה וזה מחזק אצלן את הביטחון ביכולת שלהן לבסס חיים בעצמן, ולתת למחיר של הגירושים – כי תמיד יש מחיר – פחות משקל", הוא מסביר. "בנוסף, לנשים הרבה פעמים יש גם יותר ציפיות מאהבה ומזוגיות, ולכן הן גם יותר מתאכזבות.
"מצד שני", הוא מסייג, "מחקר אחר שנעשה הראה שנשים שהשלימו דוקטורט היו מוכנות כפליים להיות עם מישהו שהוא 'גוד אינאף', כלומר טוב מספיק, מאשר נשים עם השכלה תיכונית. כך שמכל זה יוצא שנשים משכילות, שמסופקות מהעבודה שלהן, יכולות או יותר ליזום פרידה מתוך אמונה שמגיע להן טוב יותר, או להיות כל כך מרוצות מהקריירה שלהן, שיהיה להן פחות חשוב להרגיש שהן נשואות לנסיך חלומותיהן, ולהיות פחות נזקקות לזוגיות תומכת".
אז נשים נוטות יותר לפרק את הזוגיות, אבל מה גורם להן, ובעצם גם לגברים שבזוגיות, להפסיק לאהוב יום אחד? רועי צור, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומייסד "דרך הקשר - הבית לטיפול במערכות יחסים", מציע קודם כל לחלק את מערכות היחסים לשלושה: נישואים, אהבה ואהבה רומנטית.
"כשאנשים מדברים על איך לשמור על אהבה לאורך זמן, אני מניח שהם מדברים על אהבה רומנטית, מכיוון שבשביל להישאר נשוי פשוט צריך לא להתגרש, זה מאוד קל. אחר כך יש את האהבה, שהיא יכולה להיות חופפת לאהבה הרומנטית, אבל הן לא לגמרי אותו הדבר. אתה יכול לאהוב בן אדם ואפילו לגור איתו, ושזה יהיה כמו שותפים או בני משפחה. זו אהבה שהבסיס שלה, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הוא לא לקבל את האחר כפי שהוא, אלא לנסות לתמוך בו בהתפתחות שלו, בהשתפרות שלו, לעזור לו להפוך לגרסה הכי טובה של עצמו. זה מצריך רגישות, בגרות, התחשבות ואמפתיה.
"אם נסתכל על אהבה כזו בקרב זוגות, נראה שגם היא נשחקת, משום שהרבה פעמים אנשים עוברים שינויים. עם השנים הם כבר לא אותו בן אדם והקשר נהיה פחות מתאים. הם פחות משתפים אחד את השני במה שעובר עליהם, פחות מראים אכפתיות, פחות מחמיאים או דואגים להראות התחשבות. האחר כבר לא כזה חשוב בחיים שלהם".
5 צפייה בגלריה
''אם אנחנו לא מוציאים את המיטב אחד מהשני, הזוגיות לא תוכל להימשך''
(צילום: Shutterstock)
פרופ' בן-זאב מסכים עם הקביעה הזו: "כל אחד רוצה לשגשג בחיים שלו, ואם הזוגיות לא מאפשרת את זה – אולי אפילו להיפך מזיקה להתפתחות האישית – אז אנשים לא יישארו. יש מושג בפסיכולוגיה שנקרא 'אפקט מיכלאנג'לו'. הפסל המפורסם אמר שכאשר הוא רואה את החומר, את השיש שממנו הוא יוצר, הדמות כבר קיימת באבן, הוא רק מוציא אותה החוצה. ככה גם בזוגיות - לכל אחד יש תכונות טובות ותכונות רעות, והשאיפה היא שבן הזוג שלך יוציא את הטוב שבך ולא את הרע. להרגיש שכאשר אנחנו איתו, אנחנו אנשים טובים יותר. אבל אם אנחנו לא מוציאים את המיטב אחד מהשני, הזוגיות לא תוכל להימשך. אנשים לא רוצים להישאר ביחסים שבהם הם מרגישים תקועים".
צור טוען שבגלל הסיבה הזו, אחד המדדים החשובים שעוזרים לנבא את הסיכוי של קשר להימשך לאורך זמן הוא היכולת למודעות עצמית בשילוב עם הרצון להתפתחות אישית. "אדם שלא עושה רפלקסיה (התבוננות פנימית) בדרך כלל מתקשה לקחת אחריות, לקבל ביקורת, מתקשה להודות במקומות שבהם הוא לא מושלם או שבהם הוא אחראי על הקשיים בקשר, והוא גם אדם שבדרך כלל לא רוצה להתפתח או לא מאפשר לבן הזוג שלו להוציא מעצמו את המקסימום. לכן הדבר הכי הרסני לאהבה ולקשר זה המשפט 'כזה אני וזהו' - זה כמו אין מוצא, כי אין מה לעשות עם זה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
5 צפייה בגלריה
''קונפליקטים וריבים תמיד יהיו, השאלה איך בני זוג מתרחקים ומתקרבים בחזרה''
(צילום: shutterstock)
מדד נוסף שלטענת צור עוזר לשמור על אהבה הוא האופן שבו בני זוג מנהלים את הוויכוחים שלהם. "זו אחת המיומנויות הכי חשובות בקשר ארוך טווח", הוא מדגיש, "כי קונפליקטים וריבים תמיד יהיו, השאלה איך בני זוג מתרחקים ומתקרבים בחזרה. האם הם אנשים שיודעים להציב גבולות, כלומר יודעים לתקשר ולומר איפה וממה הם נפגעו, או שהם יותר אנשים שמחבלים בקשר, ואז הם למשל שותקים, פסיביים-אגרסיביים או מנגד תוקפניים, עצבנים.
"זה מתקשר לשאלה נוספת שצריכה להישאל בזוגיות: האם בני הזוג נמצאים יותר בתחרות לעומתית אחד עם השני, או שהם פועלים בשיתוף פעולה? אנשים שהם יותר אמפתיים ויותר נוטים לשתף פעולה יקשיבו לפרטנר שמעלה משהו שמטריד אותו, הם פחות יהיו עסוקים בפגיעה של עצמם ובאיפה שזה מציק להם".
רועי צור: "בשביל תשוקה צריך לשמור על איזושהי מידה של נפרדות שמאפשרת לנו לרצות ולא רק להצטרך. רומנטיקה בנויה על בחירה. תשוקה לא יכולה לבוא בלי רצון חופשי. זה כמו אש, אם אין לה אוויר, היא לא יכולה לדלוק לאורך זמן"
פרופ' בן-זאב מעלה נקודה נוספת שקריטית להישרדות של קשר – הביקורתיות. "אנחנו נוטים לתת יותר משקל לתכונות שבעינינו הן שליליות בבן הזוג לעומת התכונות החיוביות שבו, או לדרג את כל מה שמשמעותי בעינינו באותו אופן, מבלי לעשות סדר עדיפויות. לכן כבר בשלב הדייטים כדאי לציין לעצמנו שלוש עד חמש תכונות שהן מבחינתנו דיל ברייקר ושלוש עד חמש תכונות שהן דיל מייקר. בהמשך כדאי לנסות להעריך את התכונות השליליות בעוצמה פחותה ואת החיוביות בעוצמה גבוהה. אם אנחנו מניחים שלכל אחד יש מגרעות, הבחירה בזוגיות הנכונה היא הבחירה במה להתמקד ועל מה לוותר. את לא יכולה להיות עצבנית על כל התכונות הרעות של בן הזוג שלך, אז את צריכה להתמקד במה שחשוב לך, ולנסות להתעלם או לתת פחות משמעות למה שלא משמעותי בעינייך".
כל הפרמטרים האלו יכולים לעזור להחזיק קשר יציב וקרוב, אבל על פי צור, כדי להחזיק גם את הרגש הרומנטי, כלומר את התשוקה, צריך לתת "פוש" נוסף ולהתאמץ אפילו עוד יותר. זה נשמע קצת מאיים, אבל זו מטרה לגמרי ריאלית ברגע שמודעים לאויבים שאורבים, מבית ומחוץ.
"מן הסתם, תשוקה וריגוש דועכים עם הזמן, כשמתרגלים לבן הזוג", מפרט צור את הגורמים שממסמסים תשוקה. "בנוסף, במשפחות שאנחנו גדלים איתן, אנחנו לומדים מה זה לחיות עם אנשים שלעולם לא נקיים איתם יחסי מין ולאהוב אותם, ולכן הרבה אנשים מתקשים באיזשהו שלב להיות עם אדם קרוב, שהוא גם ההורה של הילדים שלהם, ועדיין לשמור איתו על תשוקה ועל פתיחות. זה באמת לא פשוט. בגלל זה הרבה פעמים נראה שזוגות שנוסעים לחופשה בלי הילדים פתאום מגלים את המקום הזה מחדש, כי הם כאילו חוזרים להיות קצת זרים לעצמם באיזשהו מובן.
"עם השנים אנחנו יותר ויותר מכירים את הפרטנר. יש בזה משהו מאוד יציב ובטוח, ודווקא אז, באופן פרדוקסלי, יותר קשה לנו להרגיש תשוקה. אם אני אשאל אותך עם מי יהיה לך יותר קל לגלות משהו על המיניות שלך – עם אותו בן זוג שאת נשואה לו או עם בחור שהרגע פגשת – כנראה שתעני שעם הבחור הזר. אנחנו מאוד כרוכים אחד בשני, ולכן צריך לנסות לשמור על איזושהי נפרדות. אפילו כדאי להרגיש קצת חשש לאבד, שהפרטנר לא בכיס שלך, שהוא לא מובן מאליו, שיש לו אלטרנטיבות ושהוא אטרקטיבי בחוץ. לדעת שיש לו עולם פרטי משל עצמו, ושאנחנו עדיין מעריכים אותו בשביל מי שהוא ולא בשביל מי שהוא בשבילנו. המפתח הוא להרגיש קרוב, אבל לא להיות תלותי".
התלותיות שעליה מדבר צור לא מתבטאת רק בצרכים היומיומיים, של מי יוריד את הכלב ומי ישכיב את הילדים, אלא גם בניואנסים הקטנים שבתקשורת בין בני הזוג. "נניח שבן הזוג שלך רוצה לקיים יחסי מין ולא בא לך. אם הוא תלותי יותר, אז את רואה שהוא נפגע או שהוא לוחץ או עושה לך מניפולציות, כי הוא צריך ממך משהו. אבל אם הוא בא בגישה בטוחה יותר, הוא יוכל להגיד לך 'מאוד בא לי עלייך, ואני מתכוון לנסות גם מחר'. במצב כזה את תרגישי שיש לידך מישהו עם שליטה עצמית, ובסוף אולי גם תרצי להיענות לחיזורים שלו. אבל בשביל זה צריך לשמור על איזושהי מידה של נפרדות שמאפשרת לנו לרצות ולא רק להצטרך. רומנטיקה בנויה על בחירה. תשוקה לא יכולה לבוא בלי רצון חופשי. זה כמו אש - אם אין לה אוויר, היא לא יכולה לדלוק לאורך זמן".
צור מציין דבר נוסף שעלול לחבל באהבה הרומנטית - המטענים שאנחנו מפתחים זה לזו לאורך השנים. "אנחנו צוברים הרבה כעסים כלפי הצד השני, ואנחנו לא תמיד מדברים עליהם ומשחררים את הטינה, ואז לא בא לנו לקיים יחסי מין. התשוקה מגיעה מהערכה. הרבה פעמים אם יש לנו כעסים, אין לנו חשק לקיים יחסי מין עם בן הזוג שלנו".
כדי לשמור על האש של הרומנטיקה, צור מציע לשמור על אווירה קלילה ומשוחררת, "להיות פתוחים עם בני הזוג, לשתף אותם במה שחשוב לנו, במה שאנחנו אוהבים ביחסי המין. אנחנו חיים בעולם שהוא מאוד צרכני, וגם לאהבה הרומנטית יש מרכיבים צרכניים. כל מה שעונה לקריטריונים של צרכנות, בין אם זה אדם או מוצר, נשחק, מתיישן עם הזמן ונהוג להחליף אותו במשהו אחר. אותו הדבר תשוקה מינית. אם נסתכל עליה רק במובן הצרכני, נראה שהיא מרגשת בהתחלה עד שהיא דועכת. אבל אפשר להימנע מזה אם ניגש אליה ביצירתיות, ממקום שבו אנחנו לומדים ומלמדים את בני הזוג, פתוחים ולא מפחדים להיות גם ילדיים ולהכניס חוש הומור.
"במובנים מסוימים צריך לעבוד בזה, ולזכור שכמו שיותר קל לשמור על משקל מאשר לנסות להוריד אותו, כך גם יותר קל לשמור על התשוקה מאשר לנסות להחזיר אותה אחרי שנים".
זה נשמע לא פשוט לשמור על כל זה בתוך שגרה לוחצת.
"נכון, ולכן חשוב לומר שתשוקה יכולה לעבור כמה גלגולים. כשזוגות רק נפגשים יש ביניהם אש שנוצרת ממפגש של שני זרים. הם נמשכים בכוח רב אחד לשני, וזה משהו שקשה לשחזר אותו לאורך השנים. אבל יש תשוקה שבאה מאינטימיות, מהיכרות של מה שהאחר אוהב, מהכרה במשהו פרטי שאף אחד אחר לא יודע, מאהבה שטיפחנו לאורך שנים, וזה לא פחות חשוב".
ומתי יודעים שזה טוטאל לוס?
"כששני הצדדים או אחד מהם מגיעים להכרה שכבר אין מה לעשות פה, שיש פער גדול מדי בערכים, ברצונות. אין מדדים מאוד ברורים, ואני גם לעולם לא אגיד לזוג שיגיע אליי שהוא צריך להתגרש. בסופו של דבר ההחלטה היא של כל זוג, אבל הרבה מתבלבלים בין הרצון להיפרד ממשהו בתוך הקשר לבין הרצון להיפרד מהקשר כולו. יש כאלו, למשל, שיש להם הרבה טענות על הזוגיות, ואז יכול להיות שהם רוצים להיפרד מאיזושהי דינמיקה בתוך הקשר ואפשר אולי לעזור להם בזה, ויש גם כאלו שפשוט רוצים להיפרד מהקשר עצמו".
בסוף הסטטיסטיקות מעידות שהסיכויים לשמור על זוגיות לאורך זמן לא כל כך גבוהים.
"אם אני אגיד לך שיש לי טכנולוגיה מצוינת, אבל יש סיכוי של 75% שהיא לא תעבוד, את היית קונה אותה?"
כנראה שלא.
"אלו הם אחוזי הגירושים בארצות הברית. בישראל זה יותר מ-50%. אז למה אנשים עדיין מתחתנים? ראשית, כי אנחנו מאמינים באהבה, ושנית בגלל שהבדידות הורגת אותנו. אם לא היה לנו את רגש הבדידות, סביר להניח שרוב האנשים לא היו נשארים בזוגיות. אנשים לא רוצים להיות לבד, אנשים מאמינים באהבה. זו אולי הטכנולוגיה היחידה בעולם שקורסת שוב ושוב, אבל אנשים ממשיכים להשתמש בה - ולפחות בעתיד הנראה לעין הם גם הולכים להמשיך".
