איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"יום ההולדת נפל על יום שישי. יהודה, בעלי, בדיוק סיים קורס אז הוא הלך על הבוקר לשיעור האחרון ואני נשארתי לבד בבית. לא עשיתי משהו יותר מדי מיוחד. התחשק לי לאכול עוגה אז הכנתי עוגת פודינג שוקולד וקרם מסקרפונה. יום ההולדת היה סתם תירוץ. בצהריים יהודה חזר לשנ"צ ובערב הלכנו לארוחה אצל חברים. אנחנו עושים את זה כמעט כל שישי אבל הפעם הארוחה התמקדה בי. והם גם הכינו לי ברכה מיוחדת".
מה הברכה הכי שווה שקיבלת?
"לא היו המון טלפונים אבל קיבלתי ברכות בפייסבוק ובוואטסאפ, שום דבר שיוצא מגדר הרגיל. הברכה שקיבלתי מהחברים בארוחה הייתה הכי שווה. המארחת חילקה דפים לכולם וביקשה מהם לכתוב את התכונה שהכי מאפיינת אותי בעיניהם. כמעט כולם כתבו אותו הדבר: נתינה. היא לקחה את כל הדפים והכינה מהם מעין חוברת יפה כזו. התרגשתי".
מי שכח לברך?
"יש קבוצת וואטסאפ שאני חברה בה שכוללת כל מיני אנשים שהכירו בפייסבוק. ציפיתי שיתייחסו בקבוצה ליום ההולדת שלי וזה לא קרה. בשנה שעברה 16/9 נפל על יום כיפור אז הבנתי שאנשים פספסו אבל הפעם זה קצת אכזב אותי. כמובן שלא אמרתי כלום".
מי היית רוצה שיברך?
"מאז שפתחתי מייל, בערך בגיל 12, סבא שלי נהג לשלוח לי כרטיס ברכה וירטואלי במייל בכל יום הולדת. הוא אף פעם לא פספס. בכל 16/9 בבוקר, מיד אחרי היקיצה, הייתי פותחת את המייל והוא היה מחכה לי שם. זו הייתה ברכה מושקעת, מעין סרטון מונפש שזז ומרקד על המסך. אני מניחה שהוא שילם לאיזה אתר כדי שיעצבו עבורו משהו מיוחד, כל שנה מחדש. הפעם הכרטיס לא הגיע. סבא שלי נפטר לפני שישה חודשים, בגיל 92.
"הייתי מאוד קשורה אליו. הוא נתן לי תחושה שהוא מאמין בי והא ניסה כל הזמן לפתח את הכישרונות שלי. הוא מאוד התעניין בצילום וגם אני. אם, לדוגמה, הייתי שולחת לו בוואטסאפ תמונה שצילמתי, אז הוא היה עורך אותה ושולח לי בחזרה למייל. הוא חסר לי ובתיבת המייל שלי חסרה הברכה ממנו".
מה המתנה הכי שווה שקיבלת?
"כשסבא שלי היה בחיים הוא עשה לי מנוי למגזין צילום. כשהוא נפטר, אז התשלום הפסיק להגיע אליהם ומן הסתם, המגזין הפסיק להגיע אליי. ביקשתי מההורים שלי שכמתנת יום הולדת יחדשו לי את המנוי הזה".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"הייתי שמחה אם מישהו היה קונה לי ספרייה גדולה. להערכתי, יש לי למעלה מ-2,000 ספרים ואין לי איפה לשים אותם. כן, אני קוראת הרבה, ממש עכשיו מסיימת את 'עניין של מוות וחיים' של ארווין יאלום".
אילו אירועים משמעותיים קרו לך בשנה האחרונה?
"השנה התחלתי הסבת אקדמאים לחינוך מיוחד. הסיפור שלי עם הוראה התחיל במקרה. סיימתי תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר והתקשיתי למצוא עבודה בתחום. חברה שלי שעובדת בגן ילדים אמרה לי שמחפשים אצלם סייעת מחליפה. זו לא עבודה קבועה ומסודרת אז אמרתי לעצמי שאני אלך על זה עד שאמצא משהו יותר יציב. נשארתי בג'וב הזה שנתיים-שלוש והתאהבתי בתחום החינוך. חיפשתי עבודה במשרה קצת יותר מלאה ואז נתקלתי במודעת דרושים של בית החולים הדסה עין כרם. הם חיפשו אנשי הוראה לילדים ונוער באשפוז. לא היה לי מושג לאן אני נכנסת אבל הלכתי על זה. היום אני עובדת בשתי מחלקות: במחלקה הפסיכיאטרית אני מכינה נערות לבגרויות, במחלקת טיפול נמרץ אני עובדת יותר על מוטוריקה וכישורי חיים.
"זו עבודה מדהימה אבל מאוד לא פשוטה. אני עובדת עם ילדים שאני לא יודעת אם הם יהיו מחר. השנה עבדתי עם מושתלי מוח עצם ועם ילדים בטיפול נמרץ, חלקם במצב ממש קשה. יצא לי כמה פעמים כבר לאבד ילד, להגיע לעבודה ולגלות שהוא איננו, שאני כבר לא אלמד אותו היום או אי פעם. זה קשה. בכל מחלקה יש פסיכולוג שאפשר לדבר איתו ולפרוק את הקושי.
"תוך כדי העבודה הבנתי שאם אני רוצה להתקדם בתחום אז כדאי שתהיה לי תעודת הוראה. אם תנאי ההעסקה של המורים בישראל הם גרועים, אז של הסייעות ושל הסייעים הם ממש על הפנים. כך יצא שהתחלתי ללמוד חינוך מיוחד.
"מה עוד קרה השנה? ממש עכשיו אני סוגרת את שנת הנישואין הראשונה שלי. התחתנתי לפני שנה, בתאריך העברי של יום ההולדת שלי אחרי שנת זוגיות אחת. הכרנו בזום במהלך הקורונה. מישהי העלתה פוסט פתוח בפייסבוק באחד הסגרים, כתבה שהיא לבד בבית ומשעמם לה והציעה להיפגש בזום ולקשקש. כנראה שהיא לא הייתה היחידה שהשתעממה והרגישה לבד כי מלא אנשים נכנסו לזום הזה. גם אני ויהודה נכנסנו. באיזשהו שלב עברנו לדבר בפרטי, הבנתי שגם הוא מירושלים וקבענו להיפגש. השאר היסטוריה.
"אני לא מרגישה הבדלים גדולים בזוגיות שלנו מאז החתונה כי גרנו ביחד לפני. ההבדל היחיד הוא שעכשיו חמותי מכירה בקיום שלי אז היא חופרת לי מדי פעם בטלפון.
"יהודה נולד וגדל באשדוד למשפחה חרדית אדוקה ויצא בשאלה לפני 6 שנים. הם שמונה אחים ואחיות והוא היחיד שהפך לחילוני. עד שהפכנו רשמית לנשואים המשפחה שלו התעלמה מהזוגיות שלנו. קצת לפני החתונה נפגשנו עם ההורים שלו, רחוק מכולם כדי שאף אחד לא יראה אותנו בטעות. אמא שלו לא דיברה איתי, היא דיברה מעליי, כאילו אני לא שם.
"החתונה עצמה הייתה מלחיצה כי עד הרגע האחרון לא ידענו אם ההורים שלו יבואו. הם לא כל כך רצו להגיע, הם פחדו ממה שהם הולכים לראות. בסוף הם הגיעו רק לחופה ועזבו מיד אחריה. גם שם אמא שלו לא החליפה איתי מילה. הפעם הראשונה שהיא פנתה אליי ישירות הייתה רק אחרי החתונה, כשבאנו אליהם הביתה לשבע ברכות. בת'כלס, עשינו את החתונה בעיקר עבורם. אני חילונית מאז ומתמיד ואנחנו מקיימים אורח חיים חילוני לחלוטין. הבאנו רב אורתודוקסי בשבילם אבל לא נרשמנו ברבנות ולשנינו זה היה ממש חשוב.
7 צפייה בגלריה
''עד הרגע האחרון לא ידענו אם ההורים שלו יבואו''. יסמין ויהודה ביום חתונתם
(צילום: מתוך האלבום הביתי)
"מאז שהתחתנו אני ואמא שלו מדברות וגם נסענו לבקר את המשפחה שלו באשדוד, משהו שלא קרה מעולם לפני הנישואים. כשאנחנו נוסעים לשם שנינו צריכים להתחפש כל פעם מחדש. הוא לובש חליפה ואני עם חצאית וגרביונים וכל מה שצריך. אני מכבדת אותו ואותם וזו הסיבה היחידה שבגללה אני מוכנה לעשות את זה, כי איך לומר בעדינות? אני ממש לא נהנית מזה.
"בינתיים הקשר בינינו סביר. מה שההורים שלו לא יודעים הוא ששנינו אל-הוריים, מה שאומר שאין לנו כוונות להביא ילדים לעולם. בינתיים רמזנו להם אבל לא אמרנו שום דבר מפורש. שנינו הצהרנו על זה כבר בתחילת הקשר. אני אומנם עובדת עם ילדים ומאוד אוהבת אותם אבל אני גם אוהבת את השקט שלי ואת אורח החיים שלי ואת העובדה שבשעה 16 הם כבר לא הבעיה שלי".
ספרי לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"לפני שנה. יהודה לקח אותי לכבוד יום הולדת 29 לביקור במוזיאון ישראל. זו הייתה הפעם הראשונה שלו שם כי הוא היה בן 27 כשהוא יצא בשאלה וילדים חרדים לא ממש מבקרים במוזיאונים. בעצם יצא שזו הייתה יותר מתנה עבורו אבל לי היה ממש כיף ומאוד נהניתי. אחר כך הלכנו לאכול במסעדה בעין כרם. אחלה יום הולדת".
7 צפייה בגלריה
''בגיל 20 הייתי מאוהבת קשות במישהו שלא שם עליי''. יסמין רמון
(צילום: מתוך האלבום הביתי)
ויום ההולדת הכי מבאס שהיה לך בחיים?
"יום הולדת 21. קבעתי לצאת עם חברים לבר בתל אביב שאני מכירה את הבעלים שלו. בדרך לשם הוא התקשר אליי ואמר שהייתה פשיטה של המשטרה על המקום וכדאי שאני והחברים שלי נחפש מקום אחר לחגוג בו. מצאנו מקום אחר לשבת בו והיה בסדר בסוף אבל כשמשנים מקום בדקה התשעים אז הכול משתבש וחלק מהאנשים מברזים. ככה זה".
מה את מאחלת לעצמך?
"בגדול, אני מרוצה מיסמין בת ה-30 אבל אם היו שואלים אותי בגיל 20 איפה אני אהיה עוד 10 שנים אז זה ממש לא איפה שחשבתי שאהיה. הייתי אז מאוהבת קשות במישהו שלא שם עליי ובטוחה שמתישהו אני אצליח לשכנע אותו שאני מדהימה ונהדרת ושאנחנו נתחתן בסוף. גם חשבתי שאעזוב את ירושלים ואלמד אדריכלות. כלום מזה לא קרה וטוב שכך. אז מה אני מאחלת לעצמי? שהכול ימשיך כמו שהוא, שנהיה בריאים ושהגג של הדירה לא יתמוטט עלינו. הכי קלישאה שיש".
