בספר בראשית פרק ג' פסוק ט"ז, נאמר: "ואל האישה אמר הרבה ארבה עצבונך והריונך, בעצב תלדי בנים". על פי הסיפור המקראי, לאחר שאדם וחווה המרו את פי האל, שאסר עליהם לאכול מפרי עץ הדעת, הם קוללו בסדרת קללות. קללת האישה כוללת כאבי וסת, צער בהיריון ואת כאב הלידה.
אכן, נשים רבות מספרות על חוויות קשות בהקשרים הללו. יחד עם זאת, בשנים האחרונות נשמעים קולות נוספים בשיח סביב היריון ולידה, ונשים מדווחות על לידות מסוג אחר, לידות מתוך עונג ואף לידות אורגזמיות. למעשה, יש הרבה מן המשותף בין לידה לאורגזמה. אפשר אף לומר שזאת אותה התרחשות גופנית, רק בקונטקסט אחר: אותם שרירים, אותם עצבים, אותם הורמונים ואותם אזורים במוח שפועלים.
אורית לייזרסון, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, מנחה למיניות יהודית הוליסטית ומפתחת שיטת "לידה מתוך עונג", מסבירה: "נשים יולדת באותו האופן בו הן חיות. אם אישה חיה במתח תמידי, חרדה וסטרס, המוח שלה התרגל להפריש אדרנלין, והוא ישפיע על הלידה באופן שלילי. לעומת זאת, כשאישה מתרגלת עונג היא מרגילה את המוח שלה לייצר אוקסיטוצין והוא יהיה זמין עבורה גם בזמן הלידה".
מחויבות לעונג
בקורס ההכנה שלה ללידה, לייזרסון מרבה לדבר על "תודעת עונג" ועל מה שהתודעה הזאת יכולה לחולל. היא מעודדת את תלמידותיה לתרגל "עונג רדיקלי" לקראת הלידה, להיות מחויבות לעונג שלהן ולהעצים אותו. היא מציעה ליצור רשימה של דברים מענגים ולהכניס אותם בצורה יזומה ומודעת לחיים.
החיבור הזה בין לידה לעונג עשוי להישמע מפתיע ומוזר לרובינו, אבל כאשר מעמיקים ולומדים על ההורמונים המופרשים בזמן לידה, הקונספט של לידה מתוך עונג נשמע הגיוני הרבה יותר. מחקרים רבים מצביעים על כך שתהליך הלידה מעורר ומווסת ע"י פעילות גומלין הורמונלית בגופם של האם והתינוק גם יחד.
"יש הרבה מן המשותף בין לידה לאורגזמה. אפשר אף לומר שזאת אותה התרחשות גופנית, רק בקונטקסט אחר: אותם שרירים, אותם עצבים, אותם הורמונים ואותם אזורים במוח שפועלים"
הורמון האוקסיטוצין, שנקרא גם "הורמון האהבה", מופרש בשלושה זמנים: אורגזמה, הנקה ולידה. הוא אחראי על רגש ההתאהבות ומבטיח את ההיקשרות החזקה בין זוג נאהבים ובין האם לתינוקה. בזמן הלידה הוא מופרש בכמות גבוהה מאוד, מכווץ את הרחם ויוצר את צירי הלידה. האנדורפינים, שזכו גם לכינוי "מפתחות גן העדן", בגלל יכולתם לשכך כאבים ולשפר מצב רוח, מופרשים בזמן הלידה מבלוטת יותרת המוח ויכולים ליצור תחושה עזה של אופוריה.
האדרנלין הוא הורמון הנוצר ומופרש ע"י בלוטת יותרת הכליה. הורמון זה גורם למספר תופעות פיזיולוגיות הקשורות לתגובת "הילחם או ברח", שנועדה לסייע בהתמודדות עם איום או עם סכנה מידית. הוא מופרש בחלק השני של הלידה, כאשר היולדת צריכה להפעיל כוח רצוני ולדחוף את התינוק החוצה.
אולם שחרור מוגבר שלו בחלק הראשון של הלידה, עלול לעכב את הפרשת האוקסיטוצין ולגרום להיחלשות עד כדי היעלמות הצירים ולפגיעה בהתקדמות הלידה. "ככל שהגוף שלנו יותר רגיל לייצר ולהפריש אוקסיטוצין, כך הוא יהיה יותר זמין עבורנו בלידה", מסבירה לייזרסון. "לכן, לקראת הלידה מומלץ לנשים לייצר כמה שיותר חוויות שמענגות אותן".
לדבריה, "נשים לא זקוקות להרבה כדי ללדת, הן בעיקר זקוקות לכך שלא יפריעו להן כדי שהן יוכלו להתרכז ולהיות מחוברות וקשובות לגופן". מכאן שהסביבה האופטימלית ללידה היא סביבה הכוללת תנאים הדומים לאלו שיש בזמן מעשה האהבה: פרטיות, שקט, אור מעומעם, ריח טוב ומוזיקה מרגיעה.
אם כן, לייזרסון מחברת בין מעשה האהבה לבין הלידה, ומדגישה שכפי שנשים זקוקות לתנאים מסוימים כדי לחוות עונג ואורגזמה בזמן קיום יחסי המין, כך הן זקוקות לתנאים דומים כדי לחוות לידה מתוך עונג.
הרפיה מול כיווץ
אבות הרפואה המערבית ביוון העתיקה, היפוקרטס ואריסטו, לא ציינו כאב וסבל בתצפיות שלהם על נשים בהיריון ובלידה. הם הדגישו את החיבור בין גוף לנפש ואת חשיבות ההרפיה העמוקה במהלך הלידה. גם לייזרסון מלמדת שככל שאישה בהרפיה עמוקה יותר בזמן הלידה ומקבלת את התהליך כפי שהוא, על כל מה שמתרחש בו, כך הלידה תהיה קלה ומענגת יותר.
היא ממשילה את צירי הלידה לגלי הים: כשאנו שוחות וגל מגיע, אם אנו נלחמות בו ומתנגדות לו הוא עלול להטביע אותנו, אך אם נקבל אותו ולא נתנגד אליו, נוכל לגלוש עליו וליהנות ממנו. "במידה דומה, אם אישה מתכווצת מול מה שמתרחש - זה יוצר סבל. לעומת זאת, אם אישה נמצאת בהרפיה מול המציאות שמתרחשת, אם היא בקבלה עמוקה לכל מה שהלידה תביא, היא יכולה לחוות עונג".
"הסביבה האופטימלית ללידה היא סביבה הכוללת תנאים הדומים לאלו שיש בזמן מעשה האהבה: פרטיות, שקט, אור מעומעם, ריח טוב ומוזיקה מרגיעה"
לייזרסון סבורה כי לידה מתוך עונג יכולה להתקיים בכל מצב ובכל מקום: בבית, בכביש סואן, בניתוח קיסרי, עם אפידורל ובלעדיו. "העונג אינו תלוי בשום דבר חיצוני אלא באופן בו אנו מתבוננות ומתייחסות למה שקורה. לידה מתוך עונג קשורה ליכולת להתמסר לחוויית הלידה, על כל מה שהיא מביאה".
באשר לכאבי הצירים, לייזרסון מסבירה שפעמים רבות הכאב שנשים חוות מורכב לא רק מהתחושה הפיזית של הרחם המתכווצת, אלא גם מהפחד מפני הכאב ומהפחד שמא הכאב לא יחלוף לעולם. היא מציעה להתרכז בתחושה של הציר עצמו, להיות בחיבור למה שקורה בגוף ברגע הנוכחי, ולהשקיט את הפחדים מפני הציר הבא ומפני כאב אינסופי. "כאשר אישה מצליחה להיות אך ורק ברגע הנוכחי, החוויה היא אחרת לגמרי. יש כאב אבל אין סבל".
חיבור מעניין נוסף העולה מדבריה הוא בין מוות ללידה. לייזרסון אומרת שבכל לידה יש קמצוץ מן המוות: מות השלייה, אותו איבר שצמח תשעה חודשים ברחם והזין את התינוק, סיום תקופת ההיריון, מות האישה שהייתי ולידתה של האם. היא אומרת שכדי לחוות לידה מתוך עונג יש להשתחרר מהפחד מפני המוות ולהיפתח לשינוי התמידי שבקיום.
לא במקרה אורגזמה נקראת בצרפתית "המוות הקטן", שכן כדי לחוות עונג עמוק, יש להשתחרר לחלוטין מכל האחיזות, להתמזג עם בן/ת הזוג ועם היקום. כך גם בזמן לידה אנו נקראות להשתחרר באופן מוחלט.
בחירה, שליטה והמשכיות הטיפול
ד"ר ליאורה אברמוב, מומחית ברפואת נשים ומטפלת מינית מוסמכת, מדגישה את החשיבות שבהיכרות ובלמידה אודות תהליך הלידה. לדבריה, "ככל שאישה יותר בטוחה בעצמה, יותר מכירה את התהליך שהיא הולכת לעבור, מכירה את חדרי הלידה, מודעת לאופן בו מתנהל מהלך הלידה מבחינה טכנית, מכירה את הבדיקות, המוניטורים, תפקיד המיילדות והרופאים בתהליך, מה התפקיד שלה ומה מקום שיתוף הפעולה שלה במהלך הוצאת הילוד, כך היא תהיה פחות חרדה ותהנה יותר מחוויית הלידה. "כשאישה מגיעה ללידה בחרדה, כל תהליך הלידה הוא פחות חיובי ויותר קשה", אומרת אברמוב.
על מנת להפחית את רמות החרדה לקראת הלידה, היא ממליצה לעבור קורס הכנה ללידה בבית החולים בו האישה מתכננת ללדת, להכיר את חדרי הלידה ואת הצוות המטפל. לנשים שסובלות מחרדה מפני הלידה היא ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, שיעזור להן להכין את עצמן כבר בתחילת ההיריון.
ד"ר אומי לייסנר, מחברת הספר "כְּרִיַּת נשים יולדות: כלכלת הלידה בישראל" (רסלינג, 2018), מספרת על דו"ח שהוזמן ע"י ממשלת אנגליה עוד בשנת 1993, שעסק בנושא שיפור שירותי מיילדות. הדו"ח, שנקרא Changing Childbirth, הדגיש שלושה אלמנטים שנמצאו כמשפרים את חווית הלידה עבור נשים: בחירה, שליטה והמשכיות הטיפול.
לדבריה, מערכת יחסים ארוכת טווח נרקמת בין המיילדת לבין היולדת כבר מתחילת ההיריון, והיא נמשכת עד לאחר הלידה. זוהי מערכת יחסים של אמון, בה משוחחות על הלידה הצפויה, מתאמות ציפיות ומקבלות תמיכה וסיוע לכל אורך תקופת ההיריון. "כשילדתי הרגשתי שאני סומכת לגמרי על המיילדת, וכשעלו אי-אלו שאלות במהלך הלידה, היא הפנתה אותן אליי. כלומר, נתנה לי אפשרות של בחירה ושליטה", סיפרה לייסנר. הן ד"ר אברמוב והן ד"ר לייסנר מדגישות את החשיבות שבהיכרות עם הצוות המטפל והמלווה במהלך הלידה, ואת התרומה של היכרות זו ללידות טובות וקלות יותר.
לידה היא אחת החוויות המרגשות והמופלאות ביותר. האישה נושאת עובר אשר בכל שנייה צומח ומתפתח בקרבה, והיא חשה את גדילתו ותנועותיו עד אשר היא מביאה אותו לעולם. כל אישה מכירה את עצמה, ויודעת כיצד היא נרגעת, כיצד היא מתענגת ומה הדרך בה היא בוחרת ללדת. ישנן הצעות שונות לחוויות לידה מגוונות, וישנה גם האפשרות להפוך את חודשי ההיריון למסע של טיפוח עצמי ולמידה מתמדת אודות האופנים בהם האישה מתחדשת ומתמלאת בחוויות מחזקות ומעצימות.
היריון הוא תהליך ארוך שלא תמיד קל, לכן חשוב שהאישה תזכור ששמחתה והרוגע הנפשי שלה הם העיקר. הבחירה כיצד ללדת בידה, וכאשר היא בוחרת מתוך מודעות והיכרות פנימית עמוקה, המסע הופך לקל יותר, כשהלידה היא תולדת מסע הצמיחה עצמו.
חג שמח ובהצלחה!
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
