כשאנשים מנסים לתאר את בן זוגם האידיאלי, הם בדרך כלל מונים רשימת מכולת, שכוללת בין היתר את צמד המילים "אדם טוב". כולנו היינו רוצים שאדם טוב יחיה לצידנו, זה ברור, אולם ההגדרה של אדם טוב, בטח בתחום הזוגי, היא הגדרה חמקמקה ביותר.
הקלישאה מספרת שכדאי להתחתן עם אדם שאתה מרגיש שיהיה קל להתגרש ממנו בטוב, אולם איך אפשר לדעת אם האדם שזה עתה הכרתי הוא אכן טוב לב? בטור זה אדבר על המרכיבים מהם עשוי טוב לב, ואיך אפשר לתהות בעזרתם על טוב ליבו של אדם.
אפתח בכך שטוב לב קשור יותר לקוגניציה ולהתנהגות מאשר לרגשות. יש המפרשים עדינות או היעדר אגרסיה כטוב לב, אולם אדם יכול להיות נחמד אבל לא ממש טוב לב. אדם גם יכול לדוגמה להיות פגיע אבל לא מאוד רגיש לאחר. בעוד שפגיעות עוסקת בחיצי הסביבה הנורים אליי, רגישות היא האופן שבו אני מתייחס לאחר.
אני סבור כי הסיבה שטוב לב הופך למצרך יותר ויותר נדיר בימינו היא שטוב לב קשור ליכולת שלנו לבקר את עצמנו, יותר מאשר ליכולת שלנו לפמפם את הערך העצמי שלנו. טוב לב קשור ליכולת שלנו לתת תוקף לנקודת המבט של האחר, ולאפשר לה לערער, ולו במעט, את נקודת המבט שלנו. כמובן שלצורך כך עלינו להיות מצוידים ביכולת לבחינה עצמית נוקבת.
"כשאנו לוקחים אחריות, אנו מסוגלים להביע חרטה, להתנצל ולשאוף לתיקון, להתעמת עם עצמנו בנוכחות האחר, להודות בהתנהגות לא הולמת שלנו שחוזרת על עצמה, או לומר לו שלא חשבנו עליו מספיק בסיטואציה מסוימת"
למרבה הצער, אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך מתקשים בביקורת עצמית כיוון שהם מבלבלים בין "עשיתי משהו רע" לבין "אני רע". כלומר, בין אשמה לבושה. לדימוי עצמי נמוך מתלווה בושה חריפה שגורמת לאדם חסר הביטחון להימנע מביקורת עצמית ומלקיחת אחריות, על מנת שלא לבלבל בין השתיים ולהחריף את מצבו הרגשי הרעוע ממילא. באופן דומה, ככל שהביטחון העצמי שלנו גבוה יותר, כך היכולת שלנו להיות אנשים טובים גבוהה יותר, ולהיפך - אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך, מתקשים להיות טובים, גם אם הם מאוד נחמדים לזולת.
על מנת לשמור על הדימוי העצמי שלהם, הם נוטים להפגין גאוותנות, צדקנות, אטימות, עקשנות וכל מה שמסמן את ההיפך מאמפתיה. גם קנאה וצרות עין, שהן ההפך הגמור מאמפתיה, קיימות באופן גלוי או סמוי בין בני זוג, ומכרסמות באופן איטי אך נחוש ביחסיהם.
בין אמפתיה לאפתיה
אם כן, מודעות עצמית היא מרכיב חשוב בטוב לב, מאחר שהיא מביאה איתה את היכולת להתבונן בעצמנו בעין ביקורתית ומפוכחת. גם היכולת לחוש מדי פעם אשמה עצמית כלפי מעשינו, מאפשרת לנו לקחת אחריות על האופן הלא הולם שבו התנהגנו כלפי האחר.
כשאנו לוקחים אחריות, אנו מסוגלים להביע חרטה, להתנצל ולשאוף לתיקון, שזה אומר בעיקר להתעמת עם עצמנו בנוכחות האחר, להודות בהתנהגות לא הולמת שלנו שחוזרת על עצמה, או לומר לו שלא חשבנו עליו מספיק בסיטואציה מסוימת. במילים אחרות, להודות שאיבדנו את האמפתיה שלנו כלפיו. כלומר, את טוב ליבנו.
לאחר שהצלחנו לשים את עצמנו בנעליו של האחר, טוב לב קשור למה שנחליט לעשות בנידון. היכולת שלנו להירתם לעזרתו של האחר ולעזור לו לפתור את הבעיות שלו באופן מעשי, היא החלק השני של טוב הלב. אני מדבר פה על אכפתיות, שהיא המשלימה של היכולת האמפתית.
אם אנחנו לא מתאמצים עבור האהובים שלנו, אמפתיה יכולה בקלות להפוך לאפתיה או לרחמים, בסגנון "אני מצטער שזה קרה לך' וכמה טוב שזה לא קרה לי". כשאדם אהוב מתמודד עם קשיים, לגשת אליו באכפתיות מיתרגם למה אני יכול לעשות כדי לעזור לך? להקדיש מזמני? להקשיב? להיות איתך?. זה אומר להחזיק את האדם האהוב במיינד שלנו באופן קבוע, ולחשוב כל הזמן מה הוא צריך מאיתנו? מה הוא אוהב ומה יעשה לו טוב?
אכפתיות דורשת מאמץ. היא הצורך להכיר את האחר לעומק, ללמוד אותו, את מה שמפעיל אותו ואת מה שמשמח אותו, מעצבן אותו, ובעיקר את מה שהוא צריך מהזוגיות איתנו. אין זה אומר שנוכל לענות תמיד ובאופן מדויק לכל צרכיו, אבל מוטב שלפחות נראה לו שאנחנו מתאמצים. כי כשאנחנו מתאמצים בשביל האחר, אנחנו מגלים כלפיו נדיבות, כיוון שאין מאמץ ללא ויתור כלשהו על משהו שחשוב לנו - זמן, אגו או כסף.
לקרוא למישהו "חיימי" לדוגמה, אינו ביטוי של אכפתיות, כיוון שאין הוא מצריך מאמץ, ויתור או הקרבה כלשהי. הסוד לקשר זוגי מתמשך הוא לשים את האינטרסים של בן הזוג בראש סדר העדיפויות שלנו, כך שכל מה שנעשה ייקח בחשבון גם את אושרו של בן זוגנו.
זה מוביל אותי לנקודה האחרונה שלי: אהבה וטוב לב יושבים יחד בחפיפה אחת. מה היא אהבה אם לא אמפתיה פלוס אכפתיות? אהבה היא מכפיל הכוח שהופך את האמפתיה והאכפתיות שלנו לאחר למשהו עוצמתי וייחודי.
אנו רגילים להסתכל על ההיבטים הרגשיים של האהבה, ולא שמים מספיק דגש על טוב הלב שהיא מצריכה. טוב לב הוא הישג אנושי שאינו מובן מאליו, אותו עלינו ללמוד לפתח בהדרגה, במיוחד אם לא הגענו מבתים שבהם ראינו איך הם מיושם הלכה למעשה.
אנו מגיחים אל העולם כיצורים תלותיים ששואבים באופן מעשי ורגשי מהורינו ולאחר מכן מהסביבה. אולם היכולת להפוך לאדם טוב עוברת דרך היכולת להתפתח, ולהכיר בכך שקיימות נקודות מבט אחרות ולגיטימיות לא פחות משלנו, וביכולת שלנו לעשות מאמץ עבור האחרים ולא רק עבור עצמנו. לא לעשות בשביל לקבל משהו בתמורה, אלא בשביל לחיות חיים של אהבה.
בהצלחה.
