איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"יום ההולדת שלי יצא ביום שני. בסופ"ש שלפניו אשתי פינקה אותי בחופשת שישי-שבת בהפתעה בירושלים, רק אני והיא. אנחנו 16 שנה ביחד ויש לנו שלוש בנות בגילים 14, 13 ו-10. זו הפעם הראשונה שהבאנו את אמא שלי שתשמור עליהן ונסענו בלעדיהן. אשתי שלחה לי מראש זימון ביומן אז ידעתי שאני צריך לפנות את שישי-שבת, אבל לא ידעתי מה היא תכננה והתעקשתי לא לדעת.
"בשישי בבוקר נסענו לסדנת זוגית אינטימית בראשון לציון. בדרך לירושלים עצרנו לאכול ברשטא, מסעדת שף ערבית בעין רפא. משם נסענו למלון ובערב יצאנו למנזה, שהיא ככל הנראה אחת המסעדות היחידות שפתוחות בבירה בשישי בערב. למחרת, אחרי ארוחת הבוקר במלון, התפנינו למסאז' מפנק ואחר כך היה לנו עוד קצת זמן זוגי ביחד. בגדול, הארכנו את הצ'ק אאוט ל-18:00 בערב אבל קיצרנו ויצאנו לכיוון הבית בשעה 15 בגלל שמבצע עלות השחר התקדם והתחיל הבלאגן של האזעקות. בסך הכול זה היה סופ"ש זוגי מושלם ואשתי נהדרת.
"ביום ההולדת עצמו לא עבדתי בכלל ונהניתי עם הבנות שלי בבית. לשמחתי, אני עצמאי ויכול לארגן לעצמי את הזמן איך שאני רוצה. התעוררתי בבוקר לעוגה שהכינה הגדולה שלי ערב קודם לכן. בדרך כלל בימי הולדת אנחנו יוצאים בערב לאכול במסעדה, אבל כמו שתמיד קורה עם ילדים, אתה מתכנן - והם צוחקים עלייך. הקטנה חטפה כאבי בטן מלווים בשלשולים, אז רעיון המסעדה בוטל ואני קפצתי להביא לכולנו לאפה שווארמה. ככה זה. ילדים משנים תוכניות ובילד השלישי אתה אפילו לא מופתע".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "פעם בשנה":
ספר לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"באזור גיל 34 התגרשתי מאשתי הראשונה, ללא ילדים אחרי 12 שנים ביחד. באותה תקופה התאמנתי בטאקוונדו. חיפשתי לנקות את הראש ונסעתי לשלושה חודשים למאסטר בדרום קוריאה שקרע לי את הצורה. אני זוכר שכל יום, במשך כמה שעות, תרגלתי את אותה תנועה. את חזרתי ארצה תכננתי בדיוק ל-8/8/2005, יום הולדתי ה-35. החלטתי שביום הזה אני פותח דף חדש. אומנם, הודות לאל-על נחתתי בארץ רק ב-9/8, אבל זה עבד. אחרי חודשיים הכרתי את אשתי הנוכחית ותוך פחות משנה התחתנו. החיים השתפרו פלאים".
ויום ההולדת הכי רע?
"גדלתי בקיבוץ נען והייתי מהילדים האלה שיש להם יום הולדת בחופש הגדול. קצת לפני כיתה ג' הבאתי את כל הכיתה לדשא של ההורים שלי לכבוד יום הולדתי השמיני. משום מה, חשבתי שזה רעיון טוב לשיר להם שירים. כמה חבל שאני זמר גרוע. במשך שנים האחים שלי חיקו אותי וצחקו עליי".
אילו דברים משמעותיים קרו לך השנה?
"השנה 'אכלתי אותה' מבחינה בריאותית. בסוף דצמבר עשיתי אפצ'י וחשבתי לתומי שנתפס לי הגב. מפה לשם זה התגלגל לפריצת דיסק איומה ונוראה בצוואר. משם זה המשיך לדיכאון.
"זו הפעם הראשונה שזה קרה לי בחיים ומכל בעיות הבריאות שידעתי עד היום זו, ללא ספק, הייתה הכי משמעותית. אתה פשוט שוכב במיטה ויש לך מעין כדור ברזל בראש שלא מאפשר לך לקום. ואז אומר לעצמך, 'אבל מה? הכול בסדר. אני לא חולה, לא כואב לי כלום ואף אחד לא מת. מה לא בסדר איתך? קום כבר מהמיטה!' אבל זה לא קורה. אתה סוגר את התריס, מסתובב ימינה ושמאלה ולא מצליח לקום. ללכת לעשות פיפי זו חתיכת משימה. כל דבר הכי פעוט הוא משימה.
"קשה לי לשים את האצבע מתי זה התחיל. כנראה שהפריצת דיסק הייתה איזשהו טריגר שנתן את הפוש הסופי. דיכאון זה משהו שקשה מאוד להסביר אבל הוא נורא. זה כמובן גם פגע במשפחה שלי, איך אפשר שלא? אתה יושב כמו עציץ בבית וכל רעש מעצבן אותך. לא נעים להיות ליד אדם כזה.
"מי שהציל אותי היה חבר רופא ששלח אותי לפסיכיאטרית. היא הסבירה לי שזה די נפוץ באזור גיל 50, מעין שינוי כימי במוח, ונתנה לי תרופות. עד שהגענו אליה, לא אני ולא אשתי הבנו מה לכל הרוחות קורה איתי. לתרופה לקח בערך שבועיים להתחיל לעבוד. מאז כבר עברו שלושה חודשים ואני מרגיש מעולה. אומנם יש קצת תופעות לוואי אבל זה לגמרי שווה את זה. מאוד חשוב לי לדבר על התקופה הזו. היום אני תומך בכמה אנשים שפנו אליי. אני שמח לעזור למי שאני יכול.
"מה עוד משמעותי קרה השנה? בגלל הקורונה, דחינו את חגיגות בת המצווה של הבכורה שלנו. השנה חגגנו בת מצווה משותפת לה ולאחותה הצעירה. היה מרגש".
מה הברכה הכי שווה שקיבלת?
"הבנות אמרו מזל טוב, לא הרבה מעבר לזה. הן בחופש הגדול, הולכות לישון בארבע בבוקר ומתעוררות בשתיים בצהריים. אבל הכול בסדר, אני הרמתי לעצמי. פרסמתי פוסט יום הולדת בפייסבוק בו ביקשתי מחברים שיכתבו ברכה שמתחילה באות של השם שלהם. היו שם כמה דברים מאוד מצחיקים".
מי שכח לברך?
"יש לנו וואטסאפ משפחתי וכשיש לאחד מאיתנו יום הולדת, מישהו בבוקר טורח לכתוב 'היום יש יום הולדת ל... מזל טוב!' ואז כולם מוסיפים את הברכות שלהם. זה חוסך המון פאדיחות. הפעם הייתה לי שם רק ברכה מאמא ומאח שלי. אחותי התקשרה אבל ארבעת האחיינים לא התייחסו. לא טלפון ולא הודעה. האם זה הפריע לי מאוד? לא ממש".
מי היית רוצה שיברך?
"פרופ' אבשלום אליצור. הכרתי אותו בהפגנות בכיכר רבין. הוא עלה מאיראן כשהיה ילד ובקושי סיים פה בית ספר יסודי. הוא אוטודידקט נפלא. יום אחד הוא נתן הרצאה על תורת הקוואנטים בפאב תל אביבי ובקהל ישב איזה פרופ' מאוניברסיטת ת"א שתהה מי הבחור שמרצה על תורת הקוואנטים ואיך יכול להיות שהוא לא מכיר אותו. בסוף ההרצאה הוא אמר לו 'מחר בבוקר אתה מתייצב אצלי ללימודי דוקטורט'. רק שיהיה ברור, אנחנו מדברים על אדם בלי תעודת בגרות. אליצור באמת התייצב והיום הוא פרופסור לפיזיקה שמתעסק גם בשלל תחומים נוספים, מחטופי תימן ועד פסיכולוגיה. אני עוקב אחר התכנים שלו ומאוד תופס ממנו. אין ספק שהוא אחד האנשים הכי מעניינים והכי חכמים שיצא לי להיתקל בהם. אנחנו מכירים ברמת השלום-שלום אבל לא מעבר לכך. הייתי שמח לקבל ברכה ממנו".
אילו מתנות קיבלת?
"לא קיבלתי מתנות ואין לי צורך במתנות. הסופ"ש שאשתי ארגנה לי זו המתנה האולטימטיבית. לא יכולתי לבקש יותר מזה".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"אני לא יודע, בחיי. החיים שלי מלאים לחלוטין. לא רוצה אוטו, לא רוצה שעון, לא רוצה טלפון חדש וכל מה שאני כן רוצה, תודה לאל, אני יכול לממן".
מה אתה מאחל לעצמך?
"שלא יהיה יותר טוב, שלא יהיה יותר רע. שיישאר בדיוק כך".
