איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"יום ההולדת לא הלך לפי התוכניות. ביליתי אותו בבידוד אחרי שנמצאתי חיובי לקורונה. במקביל, הבת הבכורה שלי שגרה בניו יורק, והייתה אמורה להגיע כמתנת יום הולדת, הודיעה שהטיסה שלה התבטלה בגלל שהצוות נמצא מאומת או משהו כזה. בקיצור, חגיגות גדולות לא היו. הסתובבתי בבית בטרנינג, הצקתי לכלבה, עבדתי קצת, קראתי וצפיתי בנטפליקס. ממש בידוד לפי הספר. בערב הרמתי כוסית יחד עם אשתי והבת הקטנה שעדיין גרה בבית. היה נחמד.
לימי הולדת נוספים במדור:
"אני מקווה שבסופ"ש הקרוב הבת תצליח בכל זאת להגיע ארצה ונלך כולנו למסעדה. אם כולם יהיו בריאים ואם אף אחד לא יהיה בבידוד ואם המסעדות יהיו פתוחות ואם הכוכבים יסתדרו... מה שבעיקר למדתי זה שימי הולדת בקורונה מצריכים קצת צניעות בתכנון תוכניות".
ספר לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"אף פעם לא חגגתי ימי הולדת בגדול. תמיד יום ההולדת שלי קטן. אני לא חובב מסיבות ענק, וחוץ מהמשפחה שלי אני לא צריך שם עוד אנשים. ימי ההולדת הפכו למרגשים כשהבנות הפכו לגדולות וורבליות והתחילו לברך אותי מילולית. כל יום הולדת כזה וכל ברכה כזו מאוד מרגשת".
יום ההולדת הכי רע?
"בגיל 25 הייתי במילואים בחברון. ירד גשם נורא והיה קור של מינוס כמה מעלות. גיליתי שאל הנעליים הצבאיות שלי, ששירתו אותי טוב בסדיר, חודרים מים. אז אני מוצא את עצמי בגשם, בקור, עם נעליים רטובות, מרחם על עצמי: "מה, זה באמת יום ההולדת שלי? ככה הוא נראה?". לא היה אז פייסבוק שבו יכולתי לכתוב: 'אני חייל מסכן שקופא עכשיו במשמרת. הרגליים שלי רטובות' ולהדאיג את כל העולם. אף אחד לא התקשר בשבילי לרמטכ"ל".
אילו דברים משמעותיים קרו לך בשנה האחרונה?
"בצד המעציב אבא שלי, שלמה הלל, לשעבר שר, ח"כ ויו"ר הכנסת, הלך לעולמו בפברואר האחרון בגיל 97. הוא היה איש מאוד משמעותי עבור המדינה וגם משמעותי בחיים הפרטיים שלי. הוא נפטר אחרי חודשיים-שלושה שבהם הוא כבר לא היה במיטבו, וזה היה אירוע מטלטל. אחרי מותו, ובגלל שהוא היה אישיות ציבורית, הוטלו עליי כל מיני מטלות זרות לי, כאלה שאני לא מכיר - מהצורך להספיד אותו כשההספד משודר בשידור ישיר לכל המדינה ועד לכל מיני דברים שקשורים להנצחה שלו בכנסת. בדרך כלל אני אדם פרטי ופתאום זה זרק אותי לפרונט, אבל אלה החיים.
"בצד המשמח הבת שלי, שסיימה תואר שני באוניברסיטת קולמביה בניו יורק, נישאה בניו יורק. החתונה הרשמית הייתה בעיצומו של סגר, והמשפחות - גם המשפחה שלנו וגם משפחת החתן - לקחו חלק בחתונה בזום. החתן והכלה היו בסנטרל פארק, עם הטלפון הנייד בזווית הנכונה, ועורכת החתונה הייתה בבית שלה בזום. כלומר, הם היו שם לבד והחתונה כולה התנהלה דרך המסכים. באופן מפתיע החתונה הייתה מרגשת, אולי אפילו יותר מחתונה רגילה, כי זה היה אירוע יוצא דופן.
"מאוחר יותר, בין הסגרים, הם ארגנו מסיבת חתונה שאליה הצלחנו לטוס, והייתה אווירה יותר משוחררת שאפשרה לנו לחגוג כמו שצריך".
אילו מתנות קיבלת?
"אצלנו נהוג לתת גרביים. במשפחה שלי זה רץ חזק. אמא שלי נהגה לקנות לאבא שלי גרביים, כי כנראה שזה מה שאדם צריך וביום הולדת יש לפנק אותו בצורה יוצאת דופן, משהו מושחת. אם ממש השתוללו אז הוסיפו גופייה או טרנינג. אז גם אני קיבלתי גרביים וקצת בגדים.
"המתנה הכי שווה שקיבלתי היא מושב מיוחד שעושה מסז'. הבעיה היחידה היא שזו מתנה של זקנים. עכשיו כולם רואים אותי בבית, עם טרנינג, יושב על המושב הזה... הלו! יש לי עוד חיים לחיות".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"אין משהו כזה. אני מרגיש שיש לי הכול".
איזו ברכה הכי שווה קיבלת?
"מבחינתי, הברכות שאני מקבל מהבנות שלי הן המתנות הכי יפות בימי הולדת. מאז שהן התבגרו הן התחילו לכתוב לי דברים משמעותיים. אני לא אשתף כאן מה כל אחת כתבה, אבל אם יש משהו שבשבילו שווה כל האירוע הזה שנקרא יום הולדת, אז זה בדיוק זה. סוודר חדש אפשר לקנות גם בהזדמנויות אחרות.
"קיבלתי גם ברכות מלקוחות שנגעתי בהם באופן כלשהו, שלמדו להכיר אותי ונהנו לעבוד איתי, ואלה דברים שתמיד מחממים את הלב".
מי שכח לברך?
"אין מישהו שציפיתי ממנו לברך ושכח. ביבי עסוק כרגע ואני מבין את זה".
מי היית רוצה שיברך?
"השנה זה יום ההולדת הראשון בחיי שאני חוגג מבלי לקבל את ברכתו של אבא. אצלנו במשפחה היו קמצנים בברכות. אף פעם לא היו השתפכויות יוצאות דופן, אבל תמיד ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי, ובהתכנסויות בימי הולדת הרגשתי בתוכי כמה הוא איתי וכמה הוא מרוצה ממני, למרות שזה לא משהו שאומרים. זה חסר לי מאוד. הוא חסר לי מאוד".
מה אתה מאחל לעצמך?
"אין לי ציפיות מאוד גדולות להמשך. ממרומי גילי אני מבין שממש כמו בשיר של שלמה ארצי - 'מה שלא הייתי בטח לא אהיה'. אני פשוט מקווה שהכול ימשיך להיות טוב, שאני אהיה בריא, שהאהובים שלי יהיו בריאים וכמה שיותר מאושרים. בשורה התחתונה, אני מאחל לעצמי שהכול יישאר אותו הדבר".
