כשמדברים על נרקיסיזם, מדברים בעיקר על הסבל שהנרקיסיסט גורם לסביבתו, אם זה דרך הצורך הלא נגמר בתשומת לב ובהערכה, או בעקבות היחס לאחר ככלי לשירותו. מעט מאוד נכתב על סבלו של הנרקיסיסט בתוך היחסים הזוגיים, ואת זה ארצה להעלות בטור זה.
בשביל לתפוס את החוויה הנרקיסיסטית במלואה, צריך להבין קודם כל את הפרדוקס הבסיסי השוכן בלב הנרקיסיזם. מחד, נרקיסיזם מייצג את ההיפך הגמור מאהבה. בעוד אהבה עוסקת בראייה ובקבלה מלאה של האחר, נרקיסיזם עוסק בשימוש באחר לצרכיי שלי. הנרקיסיסט רואה את העולם בשחור ולבן - "אתה איתי או נגדי".
נטייתו הפרנואידית, שעוד ניגע בה בהמשך, גורמת לו להסתכל על העולם כעל סוג של שדה קרב אינטרסנטי, נעדר אמפטיה ואהבה אמיתית. אולם נטייה קיצונית זו רק מסגירה את כמיהתו העמוקה לדבר ההפוך לגמרי - לתחושה של קבלה והבנה מלאים, לרכות ולאהבה, כפי שחווה תינוק בימיו הראשונים, כשהגבול בינו לבין אימו טרם הוגדר.
בתוך תוכו הנרקיסיסט מייחל לאיחוד, להתמוססות העצמי שלו בתוך אדם אהוב עד כדי התמזגות הרמונית שתוביל לסילוקה של הנפרדות המכאיבה. אך למגינת ליבו הוא מתאכזב בכל פעם מחדש, לעיתים אחרי תקופת התאהבות עזה וקצרה. תחושות הכעס, המרירות וחוסר שביעות הרצון המלווים אותו, נובעים מהפער בין הרצוי למצוי, בין הפנטזיה למציאות, ובין מה שהוא מצפה מהאחר לבין מה שהאחר יכול לתת או להיות עבורו בפועל.
בבגרותו, תחושת הריקנות, הבדידות והאכזבה מעולם הנחווה כמנוכר, נוטש ולעיתים כעוין, וככל שהמפגש עם העולם אינו מדויק די צורכו, הופכות את העולם כולו מבחינתו למתקיף, לא אמפטי ועיוור כלפיו. מכאן נובעת ספקנותו הגדולה של הנרקיסיסט כלפי אהבה וכלפי רגשות רכים אחרים. איך ניתן לאהוב בעולם שאינו עושה מאמץ מספק כדי להתאים את עצמו אליי? עולם כזה נחווה כחסר אכפתיות, מתסכל ואגואיסטי. השאיפה הכוזבת לסימביוזה מסתיימת תמיד בתחושת ריקנות ובאכזבה מהזולת.
חזיון התעתועים של הנרקיסיסט
באופן אירוני, בדידותו של הנרקיסיסט נגרמת דווקא בגלל כמיהתו הגדולה לאהבה מושלמת, ולהדיפה של כל מה שנחווה כחלקי או רחוק מהאידיאל. הוא מתנדנד בין אחדות לריקנות, בין הערצה לאכזבה, ובין מושלמות לחלקיות מאכזבת.
הטרגדיה הגדולה של הנרקיסיסט היא בדידותו וריקנותו העמוקה, מהם הוא מנסה לברוח דרך פעלתנות רבה. למרות רצונו העז לשחזר את תחושת האחדות והאהבה הסימביוטית הראשונית, יחסיו נותרים רופפים, צולעים וחסרי אינטימיות אמיתית. יחסיו של הנרקיסיסט עם הזולת מורכבים ופגיעים, זרועי תחרות עם בני אותו המין ופתיינות כלפי המין השני. אולם אין מקום שהוא סובל בו יותר מאשר בזוגיות שלו, שם הוא מרגיש לעיתים חסר תקווה ומיואש.
גם הנרקיסיסט וגם בן זוגו מתקשים להביע את עצמם באופן מלא בתוך הקשר הזוגי. זה קורה בגלל שבן הזוג נדרש להתאים את עצמו לתפיסת עולמו האידיאלית של הנרקיסיסט לגביו, תפיסה שלא מאפשרת לו להביע את עצמו באופן מלא ואותנטי, פן יעליב או יכעיס את הנרקיסיסט.
הלכה למעשה, חזיון התעתועים של האחדות גורם לנרקיסיסט להניח שבן זוגו אמור להסכים עם הלך המחשבה שלו, עם מה שהוא מרגיש ועם הסיבות לכך, ועם האופן שבו שהוא רואה את המציאות, שהיא כמובן הדרך היחידה ואין בילתה. מנקודת מבטו, אהבה דורשת את הקרבתו המלאה של בן הזוג.
2 צפייה בגלריה
"גם הנרקיסיסט וגם בן זוגו מתקשים להביע את עצמם באופן מלא בתוך הקשר הזוגי"
(צילום: Shutterstock)
כשלונו הקוגניטיבי העיקרי של הנרקיסיסט הוא שאינו יודע להבדיל בין התחשבות באחר לבין ויתור עצמי של האחר. כל תנועה עצמאית של בן הזוג, העומדת בסתירה עם רצונותיו, יכולה להיחוות כחוסר התחשבות, בעוד שהאחר כלל אינו מתכוון לפגוע בו כאשר הוא מנסה לשמור על האינדיבידואליות שלו.
מהותו של הנרקיסיזם היא דחיית האחרוּת המאיימת של האחר, והפיכתו של האחר מאדם עצמאי ושונה לאובייקט המתאים את עצמו אל הנרקיסיסט. באותו הזמן, הנרקיסיסט לא יספר על חלקים מעוררי בושה בעצמו, והוא ירבה לשקר על מנת שלא לסכן את מערכת היחסים האידיאלית שבראשו.
"מהותו של הנרקיסיזם היא דחיית האחרוּת המאיימת של האחר, והפיכתו של בן הזוג מאדם עצמאי ושונה לאובייקט המתאים את עצמו לנרקיסיסט"
עולמו הפנימי של הנרקיסיסט מורכב מחוויות של מחיקה, שימוש, ביטול וחוסר נראות. חוויות אלו, שאותן הוא נותן לסביבתו להרגיש באופן קבוע, אינן זרות לו, מכיוון שהוא גדל עם אחד משני סגנונות של אימהות - הראשונה היא אם שלא יכלה לראותו כאדם עצמאי ובלתי נפרד ממנה, או להפך - אם שהייתה כה עסוקה בעצמה עד שהיא לא ראתה או דאגה לו.
אצל האם מהמודל הראשון, "אני מכירה אותך יותר טוב מאיך שאתה מכיר את עצמך" היה המסר השכיח, תוך כדי שהיא נוטעת בבנה את האמונה שרק היא יודעת מה הוא מרגיש, חושב ורוצה. לצורך כך, היא פיתחה אסטרטגיות מתוחכמות כדי שהילד לא יחווה את עצמו כאדם נפרד, בין אם דרך נטיעת אשמה אצלו או באמצעות הפיכתו לנסיך כל יכול, בלי להציב לו גבולות.
הנרקיסיסט גדל, אם כן, עם ההרגשה שהוא עצמו רק כשהוא בצלמו ובדמותו של האם, ומה שהוא מרגיש בפנים הוא לא באמת עצמו. למרות ביטחונו העצמי הניראה עין, הנרקיסיסט גדל כאדם הזרוע בספקות עצמיים ותלוי ביחסה של הסביבה על מנת לאשר את זהותו העצמית. מכאן נובע הצורך להרשים את הסביבה, להיות מספר אחת או להיראות לא פחות ממושלם.
מתוך חווית ילדות כזאת קשה מאוד לנרקיסיסט להיכנס לקשר אינטימי עמוק עם אדם אחר. גם אם בן הזוג שונה במהותו מהאם, הנרקיסיסט עדיין יחווה תלות חונקת, חוסר אמון, פחד מדחייה או מניצול. לפיכך, נרקיסיסטים רבים נשארים רווקים, מתקשים להתחתן או מתגרשים. אחרים יסתפקו בכיבושים כתחליף לקשר. הכיבוש הוא פתרון קסם לנרקיסיסט, מכיוון שהוא מאפשר לו להעלות את ערכו העצמי, לחוות את ההתאהבות כתחושת התמזגות, וליצור איחוד קצר ועוצמתי, בלי להסתכן בחשיפה עצמית רבה.
"הכיבוש הוא פתרון קסם לנרקיסיסט, מכיוון שהוא מאפשר לו להעלות את ערכו העצמי, לחוות את ההתאהבות כתחושת התמזגות, וליצור איחוד קצר ועוצמתי, בלי להסתכן בחשיפה עצמית רבה"
האידיאליזציה המאפיינת את תקופת ההתאהבות מאפשרת לנרקיסיסט להרגיש אחדות והרמוניה, אולם ככל שהיחסים מתהדקים, כך גדל הסיכוי שהם יתמוססו. עם הזמן, בן הזוג יתגלה כאדם בשר ודם – לא מושלם, בעל תכונות מתסכלות וצרכים משלו, אותם הנרקיסיסט יחווה כהתקפה אישית. האידיאליזציה תדהה ואיתה המוטיבציה להמשיך בקשר הזוגי.
תחושת המחויבות שאמורה לחזק את הקשר רק הופכת למעיקה, מכיוון שהיא יוצרת קירבה מאיימת. כך יהפוך הנרקיסיסט למריר ולציני כלפי בן זוגו, יפנטז על נקמה או על בגידה כתגמול על ה"הבטחה" שהופרה, וירגיש חוסר משמעות וריקנות שילוו אותו בהמשך הקשר.
חיי המין של הנרקיסיסט נעים בין שני קטבים, המתכתבים עם הצורך בהתמזגות ועם הפחד הנלווה לאינטימיות. מצד אחד, הוא יכול לפרוח בסטוצים וליהנות מתחושת ההתמזגות שהאורגזמה מעניקה, מבלי להרגיש מאוים מקרבה מסרסת. אך ככל שבן הזוג הופך לקרוב, כך עולה הקושי לשמור על חיי מין מספקים. הפחד המתלווה לאינטימיות יכול להפוך את הנרקיסיסט לקריר ולמרוחק מבחינה מינית. הוא יכול לחוות ירידה דרסטית בתשוקה, או בעיות בתפקוד כגון אימפוטנציה ושפיכה מוקדמת. הפחד לאבד שליטה יכול לעורר פחדים הקשורים לאובדן שליטה ולתלות, ולהיחוות כהתמוססות הגבולות האישיים באופן מאיים.
הנרקיסיסט חי בעולם של פיצולים – איתי או נגדי, אידיאלי או בזוי, מדויק או לא ראוי, אחדות או נתק. אולם אנשים בוגרים חווים את העולם בצבעים יותר אפורים, ומבינים למשל שאדם יכול לאהוב אותנו, גם אם הוא לא מראה זאת תמיד באופן מדויק, או שם אותנו כל הזמן במרכז. נרקיסיסטים רבים מחפשים אהבה גדולה מהחיים, אולם במקום למצוא את אהבת חייהם, כדאי שיהפכו את עצמם לאהבת חייהם באופן אותנטי ולא רק למראית עין כלפי הסביבה. או אז הלחץ על הסביבה לספק להם את כל מבוקשם יפחת, ותסכוליהם הפנימיים ייחלשו.
מאידך, גם בחירת סביבה נכונה יכולה להקל על סבלו של הנרקיסיסט. סביבה שאינה מתסכלת עד כדי כך שהוא יידרך שוב ושוב ויחווה קושי מתמשך ביחסיו עם האחר. הפער בין הרצוי למצוי צריך להיות קטן מספיק ולהיחוות ככזה המאפשר פגיעות מסוימות הניתנות לתיקון. עם כל העבודה הפנימית שעליו לעשות, סביבות מיטיבות יכולות להוציא ממנו את חלקיו היפים, ולא רק את החלקים המתקוממים כנגד זיכרון האהבה שהופרה.
המשך בשבוע הבא.
