20% מהגברים ו-13% מהנשים דיווחו שקיימו יחסי מין עם מישהו אחר מלבד בן זוגם בזמן שהם נשואים - כך עולה מהנתונים מהסקר החברתי הכללי שנערך בארצות הברית (GSS). זה לא בדיוק מספר שאפשר להדחיק אותו או להתעלם ממנו בשאננות, כך שנראה שהשאלה המרכזית בנוגע לבגידות היא איך אנחנו בוחרים להגיב להן: האם אנחנו מעדיפים לטרוק את הדלת מאחורי הבוגדן ולרוץ לכתוב על זה להיט, סטייל מיילי סיירוס ושאקירה, או להחזיק לפרטנר הלא נאמן חזק את היד ולחייך כאילו כלום לא קרה עד יעבור זעם?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל עוד לפני שמגיעים להשפעה של חוסר הנאמנות עלינו ועל הקשר שבנינו וטיפחנו, ענבל חזקיה חלפון, פסיכולוגית קלינית והפסיכולוגית הראשית של מרכז ד"ר טל, מציעה להבדיל בין בגידות מזדמנות לבין רומן, שלטענתה נובעים ממוטיבציות שונות. "בדרך כלל בגידות מתרחשות בשני מצבים: במקרה הראשון יש בעיה ביחסים שנובעת משחיקה של הזוגיות, קשיי תקשורת, חוסר חום או חוסר במין. במקרים כאלו נוצר ואקום שאליו נכנס מישהו שלישי. אלו אנשים שמעוניינים בקשר עמוק וקרוב, אבל כבר לא מוצאים אותו בזוגיות הקודמת. ישנם גם מקרים שנובעים מקושי של אחד מבני הזוג, איזשהו משבר שהוא עובר, חסכים בביטחון העצמי, בדימוי העצמי, תחושת החמצה (למשל הרגשה שהתחתנתי מוקדם מדי) וצורך לחזק גבריות/נשיות".
"במקרים מהסוג השני ישנם אנשים שיותר מונעים מחידוש, מריגוש, מכיבוש, ואז לרוב הם יבגדו בקשרים יותר מזדמנים, אפילו רק מפגשים מיניים. הם בעצם לא רוצים לסכן את היחסים הזוגיים שלהם, אבל כן רוצים לטעום עוד. הם מסוג האנשים שידברו על הצורך לגוון ועל יצר ביולוגי, ויותר יפרידו מין מרגש".
בסקר אחר, שנערך בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית, מצאו שמונה סיבות מרכזיות לחוסר נאמנות: כעס, הערכה עצמית נמוכה, חוסר אהבה, מחויבות נמוכה, צורך בגיוון, תחושת הזנחה מצד הפרטנר, תשוקה מינית לא ממומשת ונסיבות ספונטניות. המניעים הללו לא רק השפיעו על הסיבה לכך שאנשים בוגדים, אלא גם על משך הקשר מחוץ לזוגיות, על ההשקעה הרגשית שלהם בו, על רמת ההנאה המינית שלהם מהמעשה ועל ההשלכות שהיו לבגידה על מערכת היחסים.
רוב המשתתפים בסקר חשו היקשרות רגשית לבן זוגם לרומן, אבל זה היה נפוץ יותר בקרב אלו שדיווחו שהם מרגישים הזנחה או חוסר אהבה במערכת היחסים העיקרית שלהם. ארבעה מתוך עשרה (37.6%) ניהלו שיחות אינטימיות במהלך הרומן, בעוד שאחד מכל עשרה (11.1% ליתר דיוק) אמר "אני אוהב אותך". כאשר בגידה הייתה קשורה לחוסר אהבה בקשר הקיים, אנשים מצאו את החוויה מספקת יותר מבחינה אינטלקטואלית ורגשית. בהתאם, אנשים שבגדו בגלל חוסר תשוקה בזוגיות או בגלל צורך בגיוון דיווחו שהרגישו יותר סיפוק מיני. ואגב, המחקר מצא שרק מחצית מאלו שדיווחו על בגידה קיימו יחסי מין מלאים.
4 צפייה בגלריה
''כל עוד רוצים להמשיך עם הרומן או הבגידות במקביל לקשר הקיים, זה כמעט תמיד יתגלה במקרה''
(צילום: Shutterstock)
בדרך כלל רומנים מתגלים במקרה, או שלצד הבוגד יש צורך להתוודות?
"כמעט בכל הפעמים זה מתגלה במקרה, אבל גם אז אפשר לחשוב על אם הבוגד רצה להיתפס או לא. אולי היה לו רצון לא מודע שיגלו אותו? מעניין לבדוק את העיתוי שבו זה מתגלה, או את העיתוי שבו בן הזוג מתחיל לראות דברים שהוא לא ראה קודם".
גם המחקר מגבה את זה, ולפיו רק שליש מהבוגדים – וברובם נשים - הודו על הבגידה בפני בן הזוג העיקרי שלהם. רוב אלו שעשו את זה בגדו מתוך כעס או מתוך תחושת הזנחה וחוסר תשוקה, מה שמצביע על כך שגם הווידוי היה סוג של נקמה, ולא רק כדי לנקות את מצפונם. גם המחקר וגם חזקיה חלפון מסכימים על כך שווידוי יהיה לרוב רק במקרים שבהם הבוגדים ירצו לפרק את הקשר העיקרי, "אבל כל עוד רוצים להמשיך עם הרומן או הבגידות במקביל לקשר הקיים, זה כמעט תמיד יתגלה במקרה".
יש הבדל בעוצמת הפגיעה במקרים שבהם היה קשר ממשי מחוץ לזוגיות לעומת מין מזדמן?
"בדרך כלל לא, מכיוון שהפגיעה באמון היא הבגידה האמיתית, ולכן זה פחות משנה. עם זאת, יש הבדל בתגובה בין נשים לגברים, כי התפיסה של מין אצלם היא שונה. לנשים משנה יותר העניין של האמון שנפגע ופחות מעניין אותן מה קרה. גברים, לעומת זאת, מגיבים קשה יותר ליחסי מין מאשר אם זה היה רק פלירטוט, ואז הם גם יגיבו אחרת - בקנאות, ברכושנות או בניסיון לשכנע את עצמם שהייתה רק בגידה רגשית".
אני מניחה שיש גם פגיעה בגבריות?
"זה יכול להגיע לפגיעה בגבריות ולהשוואות, אבל בטיפול זה יוצא מהר מאוד משם, כי זה לא המקום להתמקד בו. מהר מאוד מגיעים לנקודה העיקרית: לא בגדו בך כי אתה לא שווה, אלא כי הקשר לא טוב או כי אתם לא מתאימים. בדרך כלל בהתחלה יש האשמה של הצד השני, שנחשב לרשע ולפוגע, ופחות מחפשים מה לא בסדר בי. רק בשלב מתקדם יותר בתוך הטיפול אנשים מתחילים לשאול את עצמם שאלות לגבי מה שהיה חסר בקשר, או איפה החלק שלהם בהידרדרות של הזוגיות".
המחקר ניסה גם למצוא תשובה לשאלה שלשמה התכנסנו: האם רומן בהכרח רוצח מערכות יחסים. על פי תשובות הנבדקים, נמצא שגורל הקשר פחות תלוי במעשה עצמו ויותר במניע למעשה. לבגידה שהתחילה בגלל כעס, חוסר אהבה, מחויבות נמוכה או הזנחה יש סיכוי גבוה יותר לפרק מערכת יחסים. לעומת זאת, היא פחות משפיעה על עתיד הקשר כשהיא נסיבתית (מתוך שיכרות למשל). באופן מפתיע, רק אחד מכל חמישה זוגות סיימו את הקשר בגלל הרומן. אותו מספר של זוגות (21.8%) נשארו יחד על אף שבן הזוג העיקרי גילה על הבגידה, ו-28.3% נשארו יחד מבלי שבן זוגם גילה על המעשה. מערכות היחסים הנותרות התפרקו מסיבות אחרות.
ומה עם הגלגל החמישי בסיפור? אם הוא מחכה שהבגידה תתקדם לזוגיות, כדאי שהוא יחשוב על זה עוד קצת: ממש כמו שאמא או החברה הטובה אמרה לנו (ובניגוד להוליווד, כי הוליווד לא חברה), רק אחת מתוך עשר בגידות תהפוך בסופו של דבר למחויבות מלאה.
"בגלל הבגידה באמון יש רצון לדעת הכול. אני מבינה את הרצון, אבל אפשר לדעת את המסגרת הכללית ולהשלים את השאר בדמיון. לא צריך באמת לדעת את כל הפרטים הכואבים, בוודאי לא את הפרטים המיניים. כולנו יודעים איך נראים יחסי מין"
חזקיה חלפון מספרת שזוגות שמגיעים לטיפול לאחר בגידה בדרך כלל מעוניינים שלא לפרק את החבילה, ובדרך כלל אם שני הצדדים רוצים לשקם את הקשר יש סיבה להיות אופטימיים. הבעיה, לדבריה, היא בעיקר כשאחד מבני הזוג הוא "בוגד סדרתי", ולכן רוב הסיכויים שהוא ימשיך להיות לא נאמן גם בעתיד. "במקרים כאלו צריך לבדוק מה עושים. זו באמת דילמה מאוד גדולה כשאת מבינה שצד אחד לא באמת מבין את המשמעות של בגידה, ולא באמת מתכוון להפסיק. זה משהו שמבחינתו הוא אורח חיים, ואם היה מתאפשר לו להיות פוליאמורי הוא היה הולך על זה".
בן אדם כזה יכול בכלל לקיים זוגיות מונוגמית, או שזה נידון מראש לכישלון?
"בעיניי הוא ימשיך ללכת מהצד, ופשוט ינסה יותר טוב שלא להיתפס. מי שיהיה מעוניין לעשות שינוי, יצטרך לעשות אותו מתוך מוטיבציה פנימית, ולא בגלל שבן או בת זוגו נפגעו או שהוא דואג לשלום הבית. הוא יצטרך לעשות עבודה עם עצמו, ולבדוק למה הוא לא יכול לשמור על קשר ולמה הוא זקוק כל הזמן לריגושים".
למה בכלל לסלוח על בגידה?
"אם ההבנה היא שהבגידה נבעה מאיזושהי הזנחה של הקשר הזוגי, שיש לשני הצדדים אחריות עליה ושהבגידה היא רק סימפטום, אז יש משמעות לתיקון".
אבל אין בזה קצת האשמת הקורבן? אם אתה מרגיש שחסר לך משהו בזוגיות, בוא תדבר על זה, אל תקפוץ לרומן.
"על פניו זה נכון, אבל את זה קל להגיד וקשה לעשות. גם הרבה פעמים אנשים כן מדברים ומנסים לזעוק את בדידותם ואת כאבם ואת הצורך שיראו אותם, וזה לא כל כך קורה. ואז אם יש מישהו בעבודה שכן מקשיב ומפרגן, זה פיתוי מאוד גדול".
במחקר אחר נעשה שימוש בנתונים מסקר של 1,561 אנשי מקצוע כדי לבחון את הקשר בין מעמד כלכלי לבגידה. התוצאות הראו שכוח כלכלי משפיע על הנטייה לבגוד, מכיוון שהוא מגביר את הביטחון ביכולת למשוך בני זוג. פה המגדר לא משחק תפקיד, והקשר בין מעמד כלכלי לבגידה היה זהה אצל נשים כמו אצל גברים, ומאותה סיבה. אם כך, ההנחה שלפיה נשים נוטות לבגוד פחות מגברים היא, לפחות חלקית, שיקוף של הבדלי כוחות מבוססי-מגדר שקיימים בחברה. או בקיצור: גברים בוגדים יותר כי הם יותר יכולים להרשות לעצמם.
חזקיה חלפון מחזקת וטוענת שבמעמדים הסוציו-אקונומיים הגבוהים, שיעורי הבגידה אצל גברים ונשים הם כמעט זהים. "הגברים שבוגדים בדרך כלל בוגדים עם נשים שגם הן בוגדות במישהו באותו רגע. בדרך כלל זה נשואים עם נשואות. במעמדות הנמוכים יותר באמת יותר הגברים בוגדים, ואז הנבגדות הן לרוב נשים מוחלשות. הרבה פעמים אין להן ברירה אלא לקבל את הבגידות כעובדה ולהישאר בנישואים, אבל במעמדות הגבוהים, אצל נשים שעובדות ומכלכלות את עצמן ומסוגלות להתגרש, אם הן סולחות זה לא מתוך חוסר ערך עצמי, אלא באמת מתוך אהבה והבנה שהייתה פה הזנחה זוגית ארוכת טווח, או מתוך אמונה שאפשר לתקן ורצון לשמור על שלמות המשפחה".
אז יכול להיות שדווקא בשכבות היותר חלשות המסר צריך להיות כזה שיעודד נשים שבגדו בהן לעזוב ולסייע להן להשיג תמיכה כלכלית?
"קודם כל, עצמאות כלכלית משנה החלטות, וזה אחד הדברים שהכי עוזרים במקרים של אלימות במשפחה ובגידות ושעוזרים לשוויוניות ביחסים, אבל הרבה פעמים המצב הזה מגיע יחד עם סט ערכים שלם. היא ראתה את אבא שלה בוגד באמא שלה, גם אחותה נבגדת, גם השכנה, אז היא בטוחה שככה זה גברים וזה טבעם".
אז אחרי שהרומן התגלה בדרך יותר או פחות מכאיבה, ושני בני הזוג הביעו נכונות לשקם את היחסים וללכת לטיפול זוגי, ככל הנראה השלב הבא יהיה להבין מה קרה שם, אבל חזקיה חלפון מזהירה שלא לחטט בפצעים יותר מדי. "בגלל הבגידה באמון יש רצון לדעת הכול: מתי אמרת לי שאתה בעבודה והיית איתה, מה בדיוק עשיתם ומי ידע מזה. אני מבינה את הרצון, אבל אפשר לדעת את המסגרת הכללית ולהשלים את השאר בדמיון. לא צריך באמת לדעת את כל הפרטים הכואבים, בוודאי לא את הפרטים המיניים. כולנו יודעים איך נראים יחסי מין ולא צריך להיכנס לרזולוציות. אז אני משתדלת שהמטופלים לא יכאיבו לעצמם יותר על המידה.
"אחרי השלב שבו מבינים מה היה, נתחיל לבדוק מה קרה לפני כן בזוגיות, ומה נדרש כדי שזה לא יחזור. יש איזה תהליך שדומה לאבל, של אובדן התמימות, ועכשיו צריך לבנות קשר בלי התמימות ובלי הנאיביות, עם התפכחות. אבל כדי שזה יקרה, הצד הפוגע צריך להכיר בפגיעה בצד השני ולראות מה עבר עליו בזמן שהוא 'חגג', כי זו חוויה מאוד לא סימטרית".
בגלל זה אני תוהה אם בכלל אפשר להתחיל דף חלק.
"הוא לא חלק, הוא מחודש. והם גם לא יחזרו לקשר נאיבי ועם אותו אמון כמו שהיה קודם. איבדת את האמון ואתה צריך לבחור בו מחדש, להחליט שאתה מאמין. וזה אמון אחר, לא אוטומטי ועיוור. והחוזה עכשיו צריך להיות מאוד ברור – מה אפשר לקבל בקשר הזה ומה אי אפשר לקבל, מה אנחנו מרוויחים ואיזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם.
"בסופו של דבר, רוב הבגידות נובעות מבעיות בתקשורת ובגלל חוסר תשומת לב. אנשים שמרגישים שהם כבר נהיו שקופים בקשר ושלא רואים אותם. במהלך הטיפול הם יקבלו כלים לתקן את כל מה שהוביל לבגידה: אם הייתה בעיית תקשורת אז איך חוזרים לתקשר, אם זו הייתה בעיה באינטימיות אז איך חוזרים לאינטימיות מספקת, ואם זה בגלל שיש יותר מדי עבודות בית ואין זמן איכות זוגי, אז למצוא את הדרך לפנות מקום לזה".
יש לנו בכלל סיכוי לא להרגיש אף פעם שקופים בקשרים ארוכי טווח?
"בסוף זוגיות מונוגמית זה לא דבר פשוט, גירושים זה לא דבר פשוט, רווקות זה לא דבר פשוט, פוליאמוריה זה לא דבר פשוט ולנהל חיים כפולים זה לא דבר פשוט. אין פתרון פשוט. כל אחת מהאופציות האלו מצריכה עבודה. אז אם רוצים זוגיות מונוגמית טובה, עם תקשורת ומבלי להפוך לחפץ בבית, צריך לעבוד. אבל זה גם מסר אופטימי כי אפשר לעבוד, ללמוד מהטעויות ולתקן, ויש זוגות שאחרי הבגידה הקשר שלהם אפילו טוב יותר".
אז זה לשקם ולשדרג.
"בדיוק. כי בגידה היא הרבה פעמים סימפטום של קריאה לעזרה, שמאלץ אותך לעשות קשר אמיתי, טוב יותר".
