"הרגשתי שאני לא מכירה את עצמי יותר. זה כמו לחזור לגיל ההתבגרות, רכבת הרים פיזית ורגשית שאין לך שליטה עליה. בלילה הייתי מתעוררת מלאת זיעה וביום התמודדתי עם גלי חום. היו לי התכווצויות שרירים לעיתים קרובות, וזה היה ממש לא נעים", משתפת גלי (50), עובדת בהייטק שנכנסה לגיל המעבר לפני שנתיים, וחוותה בעקבותיו טלטלה עזה בחייה.
גיל המעבר הוא אחד הנושאים המושתקים והפחות מדוברים בכל הקשור לבריאותן של נשים. המודעות הציבורית אליו נמוכה, לא תמיד קל למצוא מידע רפואי אמין ומקצועי לגביו, והייצוג שלו בסדרות ובסרטים כמעט שלא קיים.
מעטות הנשים שמקבלות הכנה והסברים ראויים על התהליכים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שעתידים להתרחש בגופן ובנפשן בתקופה זאת של חייהן, ורבות מתחילות לחוות את תסמיני גיל המעבר בלי שהן מבינות מה קורה להן בגוף באותו הרגע. חוסר ידע זה הופך את החוויה למטלטלת, מבהילה ומעוררת מצוקה.
אנחנו חיות בתרבות שחרתה על דגלה את האמרה, "העולם שייך לצעירים", תרבות שמקדשת את הנעורים ומנסה להתכחש, להתעלם, להדחיק ולהימנע מהתבוננות ומהכרה בתהליכי ההתבגרות הבלתי נמנעים, שבסופו של דבר יתרחשו אצל כולנו.
גיל המעבר אצל נשים הוא הכינוי לתקופה בחיי האישה שבה נפסק המחזור החודשי ומסתיימת תקופת הפוריות. התהליך מתאפיין בירידה חדה ברמת ההורמונים, שנגרמת מהפסקה כמעט מוחלטת של הפעילות השחלתית. מכיוון שנשים בימינו חיות בממוצע עד גיל 80, וגיל הפסקת הווסת בישראל נע סביב גיל 48, נוצר מצב שבו האישה תבלה כשליש מחייה במצב ההורמונלי המיוחד של גיל המעבר.
ד"ר ליאורה אברמוב, מומחית לרפואת נשים, מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאת "אישי", מסבירה שיש מגוון תסמינים גופניים שנשים בגיל המעבר עשויות לחוות: "הזעת לילה, גלי חום, כאבי פרקים, גידים ושרירים, רגישות יתר בשדיים עד כדי כאב, אי-נוחות במערכת העיכול שכוללת גזים, כאבי בטן ותחושת נפיחות. גם הפרעות במערכת השתן, הופעה של אלרגיות, דלדול שיער, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, ציפורניים שבירות, בעיות חניכיים, הרגשת בערה בלשון, יובש בעור, נימול בעור ואפילו דופק לא סדיר".
"זה מרגיש כמו להסתובב בעולם חשופה לגמרי, בלי שכבת הגנה רגשית. יותר מפעם בשבוע מצאתי את עצמי בוכה ממשהו שבעבר לא היה מזיז לי בכלל, ולא מבינה מה עובר עליי"
לעיתים קרובות מדי, נשים אינן מודעות לכך שהתסמינים שמהם הן סובלות קשורים לגיל המעבר ולשינוי ההורמונלי. הן מרגישות שגופן בוגד בהן ושאין להן שליטה עליו, וכתוצאה מכך חווות מצוקה רבה. בנוסף לסימפטומים הגופניים, נשים חווות גם שינויים רגשיים בגיל המעבר, ובהם: תנודתיות במצב הרוח, קשיי ריכוז וזיכרון והרגשת עצב ודכדוך.
טלי, מעצבת גרפית בת 45, תיארה זאת כך: "זה מרגיש כמו להסתובב בעולם חשופה לגמרי, בלי שכבת הגנה רגשית. יותר מפעם בשבוע מצאתי את עצמי בוכה ממשהו שבעבר לא היה מזיז לי בכלל ולא מבינה מה עובר עליי. השינויים במצב הרוח השפיעו בהתחלה גם על האימהות שלי. הרגשתי חוסר סבלנות מול הילדים".
לילך, גננת בת 55, אומרת: "פתאום לא הצלחתי לישון. מעולם לא היו לי הפרעות שינה ופתאום אני מתעוררת בלילה ולא מצליחה להירדם. כל הלילה הראש שלי מלא במחשבות ואני דואגת, ובמהלך היום אני נעשית מאוד עייפה".
"יש להחליף את החיפוש אחר האורגזמה בחיפוש אחר ההנאה"
תחום נוסף שמושפע מגיל המעבר הוא התפקוד המיני. נשים רבות מדווחות על ירידה עזה בחשק המיני, יובש, עקצוץ וכאבים בנרתיק, כאב בעת קיום יחסי מין וקושי בהגעה לאורגזמה. ד"ר ליאורה אברמוב מעודדת נשים החווות תסמינים כאלו להגיע לטיפול: "אין סיבה שנשים יסבלו", היא קובעת.
"יש טיפול שיכול להקל על התסמינים הללו - טיפול הורמונלי מקומי או סיסטמי. נשים שמתמודדות עם קושי נפשי משמעותי יכולות לקבל טיפול פסיכיאטרי שמאוד מסייע, בעיקר תרופות מסוג SSRI. כמו כן, נשים רבות מספרות שטיפולי רפואה משלימה עוזרים להן ותורמים לתחושת הרווחה הגופנית והנפשית שלהן".
לדבריה, שינויים בתפקוד המיני אצל נשים בגיל המעבר הם נורמטיביים וחשוב לא להיבהל מהם. "כאשר יש כאב בעת קיום יחסי מין הכוללים כניסה לנרתיק, ההמלצה היא להימנע מכניסה לנרתיק עד שהכאב יטופל ויחלוף. יובש נרתיקי אינו חולף אחרי תקופת גיל המעבר, לכן מומלץ להתחיל להשתמש בחומרי סיכה ולחות על בסיס קבוע בעת קיום יחסי המין.
"תופעה שכיחה נוספת היא 'אטרופיה של רירית הנרתיק', אשר נעשית דקיקה ומנוונת כתוצאה ממחסור בהורמון האסטרוגן. במקרים כאלו ניתן לקבל מהרופאה מרשם לאסטרוגן מקומי, שיפתור את הבעיה".
"כאשר יש כאב בעת קיום יחסי מין הכוללים כניסה לנרתיק, ההמלצה היא להימנע מכניסה לנרתיק עד שהכאב יטופל ויחלוף"
בשנת 2000 רוזמרי בסון, רופאה פנימית מוונקובר, טבעה את המושג "חשק תגובתי". היא ערכה מחקרים בקרב קבוצה גדולה של נשים ומצאה שבמקרים רבים, הרצון בסקס אצל נשים הנמצאות במערכות יחסים ארוכות טווח נובע מסיבות שאינן דחף ביולוגי, כי אם מסיבות רגשיות כמו: רצון לחוש קרבה, משיכה, אהבה, חום ואינטימיות עם בן הזוג.
היא מבהירה שכל מוטיבציה להיכנס לאינטראקציה אינטימית היא לגיטימית, ושלעיתים קרובות רצון ובחירה מודעת לחוות גירוי מיני עשויים לעורר את החשק והתשוקה. המודל שלה מעודד יצירת תנאים אופטימליים שיאפשרו לחשק המיני להתעורר. זאת ועוד, בסון טוענת שלא בכל מפגש מיני נשים יחוו אורגזמה ושזה בסדר גמור, ובהחלט לא מעיד על דיספונקציה.
"גם אם את מרגישה שחלה ירידה בחשק המיני הספונטני שלך מאז תחילת גיל המעבר, החשק התגובתי עדיין נגיש לך. נסי ליצור אינטראקציה גופנית נעימה עם הפרטנר/ית שלך, ותראי לאן הדבר יוביל"
כמו מייסדי הסקסולוגיה המודרנית לפניה, מאסטרס וג'ונסון והלן זינגר קפלן, גם בסון מציעה לא להתמקד בביצוע אלא בהנאה. פרופסור רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום, סקסולוג ומנהל שותף במרפאת "אישי", מסכים וטוען כי יש להחליף את החיפוש אחר האורגזמה בחיפוש אחר ההנאה.
"הנאה פיזית או רגשית מספקת מוטיבציה שמאפשרת להיכנס לאינטראקציה מינית בעתיד. גם אם את מרגישה שחלה ירידה בחשק המיני הספונטני שלך מאז תחילת גיל המעבר, החשק התגובתי עדיין נגיש לך. נסי ליצור אינטראקציה גופנית נעימה עם הפרטנר/ית שלך, ותראי לאן הדבר יוביל".
לסיום, אני רוצה להציע נקודת מבט אלטרנטיבית על גיל המעבר. במאמרה, "כותבת בדיו לבנה", מתארת ד"ר צילה זן-בר צור את היחס לנשים בשלב המנופאוזה בקהילה היהודית באפגניסטן. "הן הנשים הרוחניות שנתנו משמעות לחיים ועסקו בטקסי מעבר, לידה, התבגרות, נישואים ומוות. הן נתפשו כבעלות כוח מאגי ורוחני, ומבחינה היררכית מעמדן היה גבוה משל הגברים והן היו הנשיאות של המשפחה והקהילה".
היא מתארת טקס מעבר לנשים בשלב המנופאוזה ומסבירה שהרחם אינו מאבד את חיוניותו בשלב המנופאוזה כי האיכות עוברת מהולדה לריפוי. "הרחם הופך למעין 'תיק רפואה' של האישה בשלב המעבר", הסבירה. אם כן, בתרבויות השבטיות נשים לאחר תום הווסת נחשבות לבעלות חוכמה עמוקה, אינטואיציה חדה ויכולת לרפא.
התרבות המערבית, שמקדשת את הנעורים, מדירה מהחברה ומהשיח את האישה המתבגרת, הבשלה עם הקמטים וחוכמת החיים. אני מזמינה אותנו לחזור למסורות העתיקות ולתת מקום של כבוד לשינויים החלים בגופינו ובנפשנו, לוותר על המרדף אחר נעורי נצח ולחפש מודלים חיוביים של נשים בוגרות ועוצמתיות.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
