קשיי זקפה אצל חיילים החוזרים הביתה משירות צבאי בזמן מלחמה הם תופעה נפוצה אך מושתקת, המשפיעה על רווחתם הפיזית והנפשית של גברים והפרטנריות או הפרטנרים שלהם. קחו לדוגמה את יהל, חייל מילואים בן 27 שחזר לאפטר. לכל אורך שהותו בחזית הוא התגעגע ליערה, החברה שלו, וציפה לרגע שבו הם יפגשו מחדש.
בעיני רוחו, הוא כבר התחיל לדמיין את הרגעים האינטימיים שהם יחלקו, ואת ההנאה מהזמן המשותף שיבלו יחד. מה רבה הייתה אכזבתו כאשר למרות המגע האינטימי בינו לבין יערה, מגע שתמיד עורר אותו מינית והוביל לזקפה, גופו פשוט לא הגיב. יהל חש נבוך, מבולבל, הוא לא הבין איך ולמה גופו מתנהג באופן הזה. איך זה יכול להיות? הוא תהה, שאחרי ציפייה ארוכה, געגועים צורבים ורצון עז כל כך להתאחד פיזית עם אהובתו, פתאום הוא לא מצליח להחזיק זקפה?
ניווט בחזית הקרב של האינטימיות
יהל לא לבד. חיילים ומילואימניקים רבים שחוזרים משדה הקרב להפוגות בבית, מתמודדים לאחרונה עם אותו קושי בדיוק. גורמים פסיכולוגיים כמו מתח, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית עשויים להוביל לקשיים אלו.
מבחינה פיזיולוגית - סטרס משחרר אדרנלין שמכווץ את כלי הדם. ברגע שאדרנלין מופרש במוח, כלי הדם בפין מתכווצים והזקפה נחלשת. שירות צבאי בזמן מלחמה הוא אחת החוויות הכי מעוררות חרדה שיש, והגיוני מאוד שגם בזמן ההפוגה בבית רמות הלחץ יישארו גבוהות. זאת ועוד, חיילים רבים מרגישים (בצדק או שלא) שבזמן הביקור בבית מצופה מהם לתפקד מבחינה מינית, אמונה שמוסיפה ללחץ הקיים.
"שירות צבאי בזמן מלחמה הוא אחת החוויות הכי מעוררות חרדה שיש, והגיוני מאוד שגם בזמן ההפוגה בבית, רמות הלחץ יישארו גבוהות. זאת ועוד, חיילים רבים מרגישים (בצדק או שלא) שבזמן הביקור בבית מצופה מהם לתפקד מבחינה מינית, אמונה שמוסיפה ללחץ הקיים"
במקרים רבים, שני בני הזוג מעוניינים בקרבה ובאינטימיות שעוזרות, גם ברמה הפיזיולוגית ובטח שברמה הזוגית, לווסת את רמות החרדה הקיימות, כתוצאה מהאנדורפינים שמופרשים בזמן הפעילות המינית. בנוסף, קיימת הרגשה של דחיפות להתאחד יחד מינית אחרי זמן רב כל כך בנפרד, לצד חוסר ודאות באשר להאם ומתי תגיע ההזדמנות הבאה. הציפיות האלה, שטבעיות והגיוניות למצב הדחק שבו אנו נתונים, מוסיפות ללחץ לתפקד ו"להצליח", לחץ שבפועל פוגע בזקפה ועלול להחליש אותה.
מבחינה פסיכולוגית, רגשות ומחשבות רבים עשויים להפריע להתמסר לגוף ולמיניות, להיות נוכחים ברגע ולהתעורר מבחינה מינית. אשמה על האפשרות לחוות עונג בזמן קשה כל כך, מחשבות ודאגות על החברים שעדיין נמצאים בשדה הקרב, או על אלו שחלילה נפצעו או נפלו, וכן פלאשבקים ותמונות חודרניות מהלחימה שעלולים להתעורר במהלך המגע המיני, פוגעים בעוררות המינית וכתוצאה מכך גם בזקפה.
אין ספק שהמעבר מהחזית לבית עשוי להיות חוויה מורכבת. שינויים פתאומיים, סביבתיים ונפשיים, משפיעים באופן משמעותי על התפקוד המיני, והלחץ שמעורר המעבר הקיצוני בין סביבת לחימה למרחב הביתי, עשוי להתבטא באובדן הזקפה. מה שחשוב לזכור במצב הזה הוא שאינטימיות מינית חורגת הרבה מעבר ליכולת לשמור על זקפה, ושיש אינסוף אופנים להיות קרובים בגוף ובנפש ולחקור יחד הנאה משותפת.
"אשמה על האפשרות לחוות עונג בזמן קשה כל כך, מחשבות ודאגות על החברים שעדיין נמצאים בשדה הקרב, או על אלו שחלילה נפצעו או נפלו, וכן פלאשבקים מהלחימה, פוגעים בעוררות המינית וכתוצאה מכך גם בזקפה"
חשוב להבין שאובדן הזקפה שאתם אולי חווים כרגע הוא ככול הנראה זמני. זוהי תגובה נורמלית למצב הדחק הלא נורמלי של המלחמה. במקום להתמקד בהאם יש זקפה או אין, מומלץ להתמקד בקשר הרגשי ובחקירת אופנים חדשים של מיניות ואינטימיות ביניכם. תוכלו לעשות זאת בעזרת מגע חושני, אמבטיות ארוכות משותפות, מין אוראלי וליטופים ארוכים אל תוך הלילה - פעולות ארוטיות ומענגות שהן לא פחות מספקות מחדירה.
תקשורת פתוחה שבה תשוחחו בפתיחות על הצרכים ורצונות שלכם, וכן אמפתיה והפגנת רכות האחד כלפי השנייה הם הכרחיים תמיד, ועל אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. אז בבקשה, אל תיבהלו אם לא עומד לכם כשאתם נפגשים עם אהוביכם ביציאות מהצבא, הכול באמת בסדר אצלכם. תיהנו מהזמן המשותף, הטעינו את עצמכם בהרבה אהבה, מגע, קרבה ואינטימיות, וזכרו שכשמצב הדחק האקוטי יחלוף, רוב הסיכויים שתחזרו לתפקוד מיני תקין לחלוטין.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת, חברת צוות ב"אישי", המרכז לטיפול מיני, זוגי ופרטני
פורסם לראשונה: 11:25, 10.12.23
