"ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה", שר שלמה בר את מילותיו של יהושע סובול, ואכן, ילדים הם בהחלט מקור לשמחה. הם מביאים אושר, השראה ותחושת משמעות עמוקה לחיינו. הם מלמדים אותנו על אהבה ללא תנאי, על נתינה ללא סייגים, על התמסרות ונאמנות שאין דומה להן.
הורות היא אחת החוויות הטרנספורמטיביות ביותר בחוויה האנושית. אך יחד עם האהבה העמוקה לילדינו, הורות מביאה עימה גם התמודדויות שלא דמיינו ואתגרים שטרם נחשפנו אליהם בעבר. בטור זה אני רוצה להעלות למודעות את אחת החוויות הנפוצות אך המושתקות ביותר בקרב אימהות לילדים צעירים - הצפה פיזית ורגשית ממגע.
הצפה פיזית ורגשית ממגע, המכונה באנגלית Being touched out, מתארת מצב שבו אישה מרגישה רוויה לחלוטין מכמות המגע הפיזי בחייה. הרוויה הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי בתחושות כמו חרדה, גועל, רתיעה, עוינות או אי-שקט נוכח ניסיונותיהם של הסובבים אותה ליצור איתה מגע פיזי, בין שאלה ילדיה, בן זוגה, בני משפחתה או חברותיה.
אימהות יכולות לתאר סיטואציות בהן בני זוג או ילדים רוצים לחבק אותן או לשבת קרוב אליהן, בזמן שהן חשות כי הן לא יכולות לאפשר זאת, כאילו עוד טיפת מגע אחת והן יצאו מן הכלים. רוב הנשים מרגישות אשמה גדולה על התחושה הזאת. הן מתבלבלות מתחושת הרתיעה שמציפה אותן, שכן תרבותית וחברתית, נשים הן ספקיות המגע העיקריות לילדיהן ולבני זוגן, ומצופה מהן להיות זמינות לכך כמעט בכל עת.
"רוב הנשים מרגישות אשמה גדולה על התחושה הזאת. הן מתבלבלות מתחושת הרתיעה שמציפה אותן, שכן תרבותית וחברתית, נשים הן ספקיות המגע העיקריות לילדיהן ולבני זוגן, ומצופה מהן להיות זמינות לכך כמעט בכל עת"
אחד הדברים שלא מספרים לנו הוא שמרגע שאישה נכנסת להיריון, האוטונומיה הגופנית שלה מופקעת. זה מתחיל בבדיקות ההיריון, שבהן פרוצדורות רפואיות מבוצעות בגופה של האישה לשם מעקב וניטור אחר העובר, ממשיך בהנקה ובצורך הקיומי של תינוקות ופעוטות במגע אוהב ומנחם, ונמשך לכל אורך שנות גידול הילדים, הזקוקים לקרבה פיזית כמו אוויר לנשימה.
אנחנו אוהבות את ילדינו הקטנים ונהנות מהקרבה אליהם, אך עם זאת, עשויות להרגיש מוצפות ומותשות מכמות ומתדירות המגע בחיינו, בין שאנחנו מעניקות מגע או מקבלות מגע. תחושת הדחייה, ולעיתים אפילו הגועל, שאימהות לילדים קטנים עשויות לחוש ממגע, מבטאת את הצורך הטבעי שלהן במרחב אישי ובאוטונומיה גופנית מחודשת. חשוב להבין כי זה נורמלי, הגיוני ונפוץ להירתע ממגע בתקופות שבהן אנחנו מטפלות בתינוקות ובפעוטות לכל אורך היום והלילה, במיוחד אם הטיפול כולל הנקה או לינה משותפת.
אז איך להתמודד עם המצב?
בראש ובראשונה – לא להיבהל. חשוב להבין שהצפה פיזית ורגשית ממגע היא חוויה נפוצה מאוד בקרב אימהות לילדים קטנים, ושתחושת הדחייה מקרבה פיזית היא תגובה נורמלית, טבעית והגיונית, שמבטאת את הצורך בגבולות, זמן פרטי ומרחב אישי של האם. שנית, מומלץ לשוחח עם בן הזוג ולהסביר לו על התופעה הזאת של הצפה פיזית ורגשית ממגע.
לא פעם, נשים מפתחות חוסר חשק מיני מוחלט בתקופה שבה הן מגדלות ילדים קטנים כתוצאה מהצפה והתשה ממגע יתר. חשוב שבן הזוג יבין שהתגובה השלילית למגע אינה קשורה בשום אופן אליו, אלא לשחיקה שמתפתחת כתוצאה מההכרח להיות זמינה פיזית ורגשית במשך שעות רבות לצרכים של אנשים אחרים. חשוב מאוד שלא תדחקי בעצמך להיות בקשר גופני ופיזי כשזה לא מתאים לך, שכן מגע נוסף כאשר את כבר רוויה ממנו, רק יגביר אצלך את תחושת הדחייה.
"חשוב מאוד שלא תדחקי בעצמך להיות בקשר גופני ופיזי כשזה לא מתאים לך, שכן מגע נוסף כאשר את כבר רוויה ממנו, רק יגביר אצלך את תחושת הדחייה"
האנתרופולוג והכומר, ד"ר גרי צ'פמן, מצא שיש חמש שפות לאהבה: מילות חיבה, זמן איכות, מתנות, נתינה ומגע. כאשר בלתי אפשרי עבורך לבטא אהבה דרך שפת המגע, את עדיין יכולה ליזום קרבה, קשר וחיבור עם בן זוגך דרך ארבע שפות האהבה האחרות. למשל, את יכולה להגיד לו כמה הוא יקר לך, להעניק לו מתנות קטנות, לבלות איתו זמן איכות ולפנק אותו בדברים שאת יודעת שישמחו אותו.
לבסוף, כדאי לוודא שבכל יום יש לך זמן פרטי לעצמך שבו את לא צריכה לטפל או להיות זמינה לאף אחד אחר, זמן שבו תוכלי להיטען ולמלא מצברים. הרווחה הנפשית שלך חשובה, ומגיע לך מרחב אישי לעצמך. זאת ועוד, רצוי לתרגל הצבת גבולות מול הילדים בנושא מגע גופני. אימהות היא משימה תובענית שדורשת מאיתנו מסירות, אינסוף נתינה, הקשבה, הכלה וטיפול, והיא נמשכת לאורך שנים רבות. הכרחי שאימהות ידאגו לרווחתן, ישמרו על גבולותיהן ויפנו זמן אישי שמוקדש רק להן.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
