השנה היא 2017. אני מבקרת בבית של חבר שהוא במקרה גם צלם. הוא מספר לי בהתלהבות שהוא בדיוק סיים סדנת צילומי עירום בתל אביב עם שבעה צלמים וצלמות נוספים, מקשקש קצת על החוויה ואז נותן לי להציץ בתמונות שצילם במסגרת הסדנה. המודל היא דוגמנית עירום מחו"ל, צעירה מאוד ויפה מאוד. יפה אמרתי? התכוונתי מושלמת. הגוף שלה הוא יצירת מופת של אלוהים. היא בגובה הנכון, במידות הנכונות, עם עור חלק ומתוח וציצי זקוף לתפארת. אני בוהה בצילומים כמה רגעים, ובגלל שיש לי טאקט בגודל של אפונה אני יורה מיד: "התמונות יפות אבל משעממות". הוא מסתכל עליי חצי המום, מבקש הסבר. אני אומרת: "תקשיב, לצלם כוסית בת 19 ממולדובה שהכול אצלה עומד במקום זו לא חוכמה גדולה. גם צלם עיוור עם ידיים קשורות מאחורי הגב יוציא תמונה סבבה. אתם רוצה לצלם עירום? בוא נראה אותך מצלם נשים מבוגרות עם קפלי שומן, עם קמטים, עם צלקות. תצלם נשים שעברו דבר או שניים בחיים שלהן. אם תצליח, זה בטח יֵצא פחות משעמם".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שש שנים חלפו מאז השיחה הזו, ומתברר שהצלם-חבר, אלעד אקרמן שמו, לקח את דבריי ברצינות. הוא זנח את הדוגמניות הצעירות ועבר לצלם נשים בכל הגילים והגדלים.
"מה שאמרת לי אז נחרת לי בראש", הוא מספר. "היום מגיעות אליי נשים בנות 45 ומעלה שרוצות לתעד את הגוף בנקודת זמן מסוימת בחיים, לפעמים אחרי משבר כמו פרידה או ניתוח מורכב. משפט ששמעתי הרבה זה: 'בא לי כבר מלא זמן ולא היה לי אומץ'. מאיפה הן קיבלו פתאום את האומץ? אני לא יודע".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא בן 44. לפני למעלה מ-20 שנה נדבק בחיידק המצלמה והתחיל לצלם הופעות והצגות. לפני כשש שנים יצא לדרך עצמאית כצלם תמונות תדמית ופורטרטים. שנה אחר כך הגיעה הסדנה ההיא, וכיום לסטודיו שלו מגיעות נשים במטרה אחת: להתפשט.
11 צפייה בגלריה
''צילומי עירום זה עסק רגיש שיכול להתפוצץ בשנייה''. אלעד אקרמן
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
איך מתנהל סשן?
"זה לא 'בואי תתפשטי, מתחילים'. סשן נמשך כשעתיים-שלוש. קודם כל שותים קפה ומדברים. רק אחרי שהיא מרגישה את האווירה, והכול הופך ליותר נינוח, מתחילים".
איך אישה יכולה להיות נינוחה בעירום מול גבר זר שהוא לא הרופא שלה ולא מישהו שהיא מעוניינת לשכב איתו?
"את זה תצטרכי לשאול אותן. זו סיטואציה מטורפת בעיניי, שאני לא יודע אם אני הייתי מסוגל לה. אני עושה כל מה שאני יכול כדי לאפשר לה להיות שם ולבטא את עצמה. המחמאה הכי גדולה שאני מקבל כאיש מקצוע היא שהן מרגישות מאוד נוח אצלי, בטוח, נעים ומאפשר. לתפיסתי, צילומי עירום זה עסק רגיש שיכול להתפוצץ בשנייה. תנועה לא במקום, הערה קטנה ומיותרת או חצי מבט לא מתאים וזה נגמר. מבט יכול להיות מטריד גם בלי כוונת זדון. אני מקפיד שהעיניים שלי לא יהיו בזום-אין על שום דבר. אם אני מסדר משהו בתאורה, אני תמיד הולך מסביב ומקפיד על מרחק פיזי סביר. אם אני מתקרב אליה במהלך הסשן כדי להראות לה תמונה, היא מתעטפת באיזה חלוק. אני לא נוגע, לא מעיר, לא מבקר, לא שופט, לא נועץ מבטים דוחים ולא יוצר משהו שעלול להתפרש כמאיים.
"בנוסף, אני מציין בהזמנת העבודה שהסשן כולו מתועד במצלמת אבטחה כדי שלא ייווצר מצב בעייתי. מי שחוששת יכולה לבוא עם חברה או עם בן זוג. כל דבר שיכול לתת לה יותר ביטחון הוא מבורך בעיניי".
אתה בחור רווק, צעיר וחתיך. יש מתח מיני?
"(צוחק) זו השאלה שכולם שואלים בכל מיני וריאציות: אתה לא מתחרמן? לא עומד לך? איך זה יכול להיות? אז לא, אני לא מתחרמן, לא עומד לי ואין מתח מיני. ממש כלום. זה המקצוע שלי, ואני מכבד אותו ואת האישה שבאה להיחשף מולי. כמי שמצלם בני אדם לפרנסתו, אני מאמין שהבסיס לצילום הוא התקשורת שיש בין הצלם למצולם. ברגע שהוא מרגיש בנוח, נוצרים דברים יפים".
לא יותר קל לבחור בצלמת אישה?
"נשים אמרו לי שהן מרגישות יותר בנוח להצטלם בעירום אצל גבר מאשר אצל אישה. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, ואני לא מבין את זה עד הסוף. הן אומרות לי: 'אם אני מתפשטת מול אישה אני ישר מרגישה סוג של שיפוטיות, כאילו היא רואה אותי דרך העיניים שלה כאישה וישר מתחילה לעשות השוואות: שלה ככה ושלי ככה. אצל גבר אני לא מרגישה את זה'".
סשן צילומי עירום הפך בישראל של השנים האחרונות לטרנד של ממש. מה שהיה שמור בעבר אך ורק לדוגמניות שהשלת בגדים היא חלק מעבודתן, הפך למתנה ייחודית שנשים מכל הגילים ומכל הארץ בוחרות להעניק לעצמן. ולא מדובר במתנה זולה במיוחד. המחיר נע בין 1,500 ל-3,000 שקלים עבור סט תמונות בעירום חלקי או מלא, כזה שאת רובו אי אפשר להעלות לפייסבוק או להראות לחבר'ה מהעבודה. מכיוון שאנחנו חיים בעידן שבו לא באמת יצאת לחופשה אם לא כולם ראו, ואת לא באמת נראית טוב אם אין על התמונה שלך מאות לייקים ועשרות תגובות נוסח "מהממת!!!", השאלה הראשונה שקופצת לי לראש היא - מה הטעם?
"עשיתי את זה בשביל עצמי. זו חוויה מעצימה שאני מאוד ממליצה עליה", אומרת ענת, בת 56 מחולון, גרושה ואם לשניים, שהצטלמה אצל אקרמן.
"כולם אמרו שיצא מאוד יפה והוסיפו 'וואי, איזו אמיצה, הלוואי שגם לי היה את האומץ'. אני לא חושבת שיש פה אומץ אלא החלטה מפוכחת ובוגרת"
איך בכלל הגעת לזה?
"בערך בגיל 40 התחלתי איזשהו תהליך השלמה עם הגוף שלי, עם הפגמים והיתרונות שבו. כל חיי הייתי מין טום-בוי, עושה דברים של בנים והולכת רק עם ג'ינסים. פתאום התרככתי קצת. טיפה הארכתי שיער, התחלתי ללבוש שמלות. היום אני שלמה עם כל הכיוונים שלי. אני נמצאת במקום השלו הזה שאומר 'זה מה יש'. אני חושבת שככל שאת מתבגרת, פחות ופחות אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים. כשהגעתי לגיל 50 רציתי לעשות לעצמי במתנה סשן תמונות עירום, אבל זה לא הסתדר לי מבחינה כלכלית. לפני שנתיים פנה אליי אלעד והציע לי להצטלם. הוא חבר שלי בפייסבוק והכרתי אותו ברמת האהלן-אהלן, לא מעבר לזה. ראיתי אותו במציאות רק פעם אחת קודם, כשהצטלמתי בסטודיו שלו לפרויקט אחר. כשהוא הציע, הסכמתי מיד. וואללה, זו הגשמת חלום".
איך הלך הסשן?
"הגעתי לסטודיו שנמצא בבית שלו וזכיתי בקבלת פנים מאוד חמה. אלעד הוא בן אדם נדיר, והוא נתן לי תחושה שאני יכולה להיות הכי אני. ישבנו לקפה, קשקשנו ואז הלכתי להתכונן. יצאתי ונעמדתי באמצע הסטודיו כמו חוה, רק בלי העלה. הסשן כולו היה שעתיים-שלוש, ויצאתי ממנו בתחושת וואו. היה מאוד כיף, וזה לגמרי בזכותו".
מה עושים עם המבוכה? הרי אתם בקושי מכירים.
"דוחפים אותה לתחת (צוחקת). בגלל שאלעד נתן תחושה נינוחה ונעימה אז לא הייתה הרבה מבוכה. הבאתי איתי מין צעיף כזה כדי להתכסות, ויצא שלא השתמשתי בו בכלל. הרגשתי בטוחה. זה כנראה משהו באישיות של הצלם, בנועם שבו הוא מעביר את הדברים. תראי, אני גננת כבר 30 שנה. אני עובדת עם ילדים ובעיקר עם הוריהם, ועם השנים את לומדת לזהות מי האדם שעומד מולך ואם אפשר לסמוך עליו".
11 צפייה בגלריה
''ככל שאת מתבגרת פחות ופחות אכפת לך מה אחרים חושבים''. תמונה מתוך תיק העבודות של אקרמן
(צילום: אלעד אקרמן)
מי ראה את התמונות?
"חברות והבת שלי. לא הראיתי לבן כי זה נראה לי פחות מתאים, אבל הוא כמובן יודע. כולם אמרו שיצא מאוד יפה והוסיפו 'וואי, איזו אמיצה, הלוואי שגם לי היה את האומץ'. אני לא חושבת שיש פה אומץ אלא החלטה מפוכחת ובוגרת. בעיניי התמונות יצאו מדהים. ביקשתי מחברה ציירת שתצייר עבורי את אחת התמונות. אולי אתלה בחדר שלי".
למה בעצם לא הלכת להצטלם אצל אישה?
"אני חושבת שיש משהו שונה בהתבוננות של גבר בגוף של אישה. זה מוציא דברים אחרים. אם אישה הייתה מצלמת אותי, יש לי תחושה שהיא הייתה מוציאה ממני משהו יותר רך ואימהי. גבר יוציא את הצד היותר פראי, יותר סקסי, וזה מה שרציתי. נקודת המבט הגברית מעניינת אותי יותר".
בישראל פועלים לא מעט צלמי עירום, אולם את מספר צלמות העירום ניתן לספור על כף יד אחת. אופק בירנבאום היא אחת מהן. בחמש השנים האחרונות היא הבעלים של "המיטה", סטודיו לצילומי אהבה עצמית, נשיות וארוטיקה. "המיטה" הוא לא רק השם של העסק, אלא תיאור מילולי של הדבר הראשון שתראו אם תיכנסו לסלון של בירנבאום: מיטה ענקית שעליה שוכבות המצולמות.
"אין הרבה נשים שמתמקצעות בצילום עירום בישראל. אני חושבת שרוב הנשים לא מרגישות נוח שמישהי תיחשף מולן. אנחנו חיים במדינה מאוד שמרנית, שבה עירום נתפס כמשהו לא טבעי שצריך להתבייש בו, וגם מבחינת פרנסה רוב הנשים מעדיפות לצלם משפחה או היריון.
"הרבה פעמים מגיעות אליי בגלל שאני אישה והמצולמת לא רוצה להתפשט מול גבר, אבל התפיסה שלי דווקא לא נשית קלאסית. הרבה צלמות עירום יוצאות מתוך נקודת הנחה שמי שרוצה לעבור חוויה כזו צריכה שיעצימו אותה. אני מסתכלת על נשים כמו שהגבר שלהן מסתכל עליהן - מאוהב עם נצנצים בעיניים ולא מבין מה הבעיה שלהן. אני אומרת: 'אתן מהממות, אתן פאקינג אלות ואני יכולה להראות לכן את זה'. הגישה שלי היא פחות קורבנית, אלא כזו שרואה בנשיות ובעירום משהו אמנותי ויפה. גם הצילום עצמו הוא לא רך עם וילונות לבנים ורומנטיים. זה לא צילום מתנצל, זו אישה בשיא הביטחון שלה".
"מגיעות גם נשים מבוגרות בנות 70-60 שקיבלו מתנה מהבנות שלהן. מדובר בנשים אינטליגנטיות מאוד, רגישות, מצחיקות, כאלה שלא מפחדות ממי שהן. בעיניי לצלם עור בוגר זה דבר מסקרן ומדהים אסתטית"
היא בת 34, ולפני כשנה נטשה את תל אביב עם הבעל והילד לטובת גבעת ישעיהו, מושב ליד ירושלים. בגיל העשר'ה עבדה כדוגמנית עבור פרויקטים אמנותיים וציורי גוף, ועם השנים למדה לצייר על אנשים והפכה את האיפור האמנותי למקצוע. כמעט עשור בילתה על סטים של צלמים. היא ציירה והם צילמו. מכאן הדרך להפוך לצלמת הייתה קצרה. "לא לקחתי שום קורס בצילום, פשוט למדתי מהצלמים את כל התורה. התחלתי עם צילומים אמנותיים של אגדות ופנטזיה, פיות ונסיכות. לפני שש שנים הגיע זוג דתי לצילומים, ופתאום הם שאלו: 'אכפת לך שנתפשט קצת ותעשי לנו כמה תמונות? אנחנו מרגישים בנוח איתך'. הסכמתי בלי שמץ של מבוכה, ומאוד הודיתי על ההזדמנות. זה היה הספתח לקריירה הנוכחית שלי. היום מגיעות נשים אחרי גירושין, לפני גירושין, אחרי לידה, אחרי ניתוחים, נשים אחרי משבר או תפנית מאוד גדולים בחיים. הסטודיו שלי עבר יחד איתי מתל אביב לגבעת ישעיהו. אחד היתרונות הוא שאני נמצאת מול שמורת טבע, אז אפשר לצלם עירום גם בחוץ. אם הייתי עושה את זה באמצע תל אביב זה כנראה היה פלילי".
איך מתנהל סשן?
"דבר ראשון יושבות ומקשקשות על קפה. אחר כך מדברות על הסשן עצמו, מה המצולמת רוצה שיֵצא ממנו, איך היא מרגישה. אחרי שיחת ההיכרות עוברות לאיפור ושיער, ואחר כך מתחילים הצילומים עם ביגוד מלא או ביגוד מרומז כמו חלוק. לאט-לאט מחליפות לוקים, לפעמים יוצאות החוצה לטייל, אני לומדת מי מולי מבחינת מימיקת פנים ותנועות גוף. זה תהליך איטי, ממש כמו לפתוח תיבת פנדורה. הדברים שקורים פה בין הקירות זה חשיפה רגשית ופיזית. כל סשן לוקח כארבע שעות, מתוכן שעה אחת מוקדשת לנחיתה ולהרגעת החששות, והזמן טס".
מיהן הלקוחות שלך?
"נשים צעירות פחות מגיעות אליי. רוב הנשים בנות 50-40, ויש גם מבוגרות בנות 70-60 שקיבלו מתנה מהבנות שלהן. מדובר בנשים אינטליגנטיות מאוד, רגישות, מצחיקות, כאלה שלא מפחדות ממי שהן. בעיניי לצלם עור בוגר זה דבר מסקרן ומדהים אסתטית. בארץ קשה למצוא צלמים שיודעים להחמיא לגילים מבוגרים. המצולמת המבוגרת ביותר הייתה אישה בת 70 שיוצאת עם בחור בן 40. במשך שנים היא גרה בפריפריה וטיפלה בילדים, עד שנמאס לה. היא התגרשה מבעלה, הפכה למורה למשחק ומאז היא לא עוצרת בשום צורה. היה לי איתה סשן מגניב בהחלט. לא מצאתי שום קשר בין הגיל הכרונולוגי לאישה שעמדה מולי".
11 צפייה בגלריה
''אני מבהירה בשיחת הפתיחה שאני לא מצלמת אקטים מיניים''. צילום עירום זוגי של בירנבאום
(צילום: אופק בירנבאום)
את לא מצלמת רק נשים אלא גם בני זוג שמגיעים יחדיו. משום מה, אני מתקשה להאמין שאת לא מקבלת הצעות לשלישייה על בסיס שבועי.
"יש זוגות שזה הקטע שלהם. אני מכריזה כבר בשיחת הפתיחה: אני לא מצלמת אקטים מיניים. היה זוג אחד שניסה למתוח את הגבול, ולצערי נאלצתי לגרש אותם. זה לא היה נעים כי מדובר בזוג שהגיע במיוחד אליי לצילומים, אבל ממש עברתי סוג של הטרדה. הם התחילו לגעת זה בזו באזורים אינטימיים, להיכנס לעניינים. בדרך כלל אם אני רואה שזוג מתחמם אני מבקשת לקחת הפסקה ולהירגע, ואז נמשיך לצלם. הזוג הזה עבר את הגבול פעם אחת, אז ביקשתי ואז זה קרה פעם נוספת. אמרתי להם: 'חבר'ה, תודה רבה, נגמר הסשן, שלום'. אני כן מצלמת זוגות מחובקים ונוגעים זה בזו, אבל זה שיש עירום לא אומר שאתם עושים עכשיו סקס מול העיניים שלי. גם מקלחת, לידה ובדיקה אצל כירורג שד מתבצעות בעירום ולא כוללות מין. ישראלים פשוט מחברים בין עירום למין אוטומטית".
מה בן זוגך חושב על העיסוק שלך?
"בואי נגיד ככה, אם נשארים תחתונים זרוקים בבית והם לא שלי, אני לא כועסת עליו (צוחקת). אנחנו ביחד כבר ארבע שנים. כשהוא הכיר אותי כבר הייתי צלמת עירום. דן, הגבר היפהפה והחכם שאיתי, הוא אדם אינטליגנט עם ראש פתוח והוא תומך בי. זה אף פעם לא היה אישיו. אנחנו שנינו תל-אביבים במקור. ראינו ועשינו הכול".
ויתר האנשים?
"מאוד מתלהבים ושואלים שאלות. היה פה פעם חשמלאי בשביל לתקן משהו. הוא נכנס לבית, הסתכל סביב, שאל מה זו כל התפאורה הזו ולמה יש מיטה באמצע הסלון. הסברתי שאני צלמת עירום, ואז הוא צווח בהתלהבות: 'פורנו? פורנו? את מצלמת פורנו? תביאי את הבחורות!'. מיותר לציין שמדובר בגבר בגיל של אבא שלי. כל הפמיניסטית שבי יצאה החוצה, הסתכלתי על דן והוא ליווה אותו מהר מאוד החוצה. זו הייתה התגובה הכי הזויה שנתקלתי בה. יתר התגובות מאוד מפרגנות. אנשים עפים על זה. זה מסקרן".
בירנבאום, כאמור, מצלמת נשים וזוגות. גברים שרוצים להצטלם בגפם ייאלצו למצוא אדם אחר שיסכים לצלם אותם.
"הבחירה הזו היא לא תוצר של מבוכה אישית שלי מגברים עירומים אלא אילוץ של המציאות. אני פשוט חייבת לשמור על עצמי. צילמתי גברים בעבר, ואיכשהו כמעט תמיד זה נגמר בהצעה לדייט אחרי הצילומים, למרות שהם ידעו שאני בזוגיות. רוב הגברים מעולם לא תפסו אותי באופן מקצועי, וזה שם אותי במצב לא נעים. אני יכולה להבין למה הם מנסים. הבחורה מולם נראית סבבה. יש איתה תקשורת טובה, יש צחוקים. זה מה שכל גבר היה רוצה בדייט ראשון, ואז הוא גם עירום. זה לא יכול להיגמר טוב, אז אני פשוט לא מצלמת אותם. אני כן מוכנה לצלם גברים אם הם מגיעים עם מלווה אישה. אחד הסשנים הכי מטורפים שיצא לי לצלם מבחינה ויזואלית היה דווקא של גבר".
ספרי לי.
"הצילומים היו של בת הזוג, ובעשר הדקות האחרונות היא אמרה לי: 'תקשיבי, הוא ממש משקיע עכשיו בגוף שלו. בא לך לעשות לו כמה תמונות?'. בגלל שהעברתי עם הזוג הזה כבר כמה שעות והרגשתי בסדר גמור הסכמתי מיד. מתברר שהבחור שקל בעבר קרוב ל-200 ק"ג, התחיל להתאמן ורזה עשרות קילוגרמים. כדי להסיר את כל העור העודף הוא עבר מספר ניתוחים פלסטיים. הוא התפשט, ומצאתי את עצמי מסתכלת על פיסול גוף של סופרמן, כשלכל אורך הגוף - גב, בטן, גפיים - יש תפרים עם צלקות, ממש כמו פרנקנשטיין. בעצם הבחור מסתובב בעולם עם 80 ק"ג של גוף אלוהי, ולאנשים אין מושג שהוא תפור מכף רגל ועד ראש. זה היה כל כך מיוחד לראות את זה, משהו שנע בין יפהפה לביזארי".
11 צפייה בגלריה
גברים מעטים בוחרים להצטלם בעירום. מתוך תיק העבודות של בירנבאום
(צילום: אופק בירנבאום)
אז בירנבאום לא מוכנה לצלם גברים לבד, אבל גם לו הייתה מוכנה, מספר הפניות שהייתה מקבלת היה זעום. רק גברים מעטים בוחרים להצטלם בעירום. גם אקרמן מודה שלא יצא לו לצלם סשן לגברים ("היו כמה גברים שהתקשרו אבל בסוף הם ביטלו, לא יודע למה"), ושהוא עצמו מעולם לא הצטלם בעירום ("הייתה צלמת שהציעה לי אבל אני עוד לא שם").
"גברים לא מצטלמים בעירום כי הגוף שלהם לא מעסיק אותם. הם לא אומרים לעצמם 'טוב, הגעתי לגיל 40, עכשיו התחלתי פילאטיס מכשירים ורואים לי את הקוביות. זה הזמן לצילומי עירום'. גבר לא צריך לעבור תהליך כדי לקבל את הגוף שלו, הוא פשוט מקבל אותו"
אז למה גברים לא מצטלמים בעירום? שאלה טובה. בירנבאום חושבת שזה פשוט לא מקובל חברתית: "אני חייבת להודות שזו סוגיה עצובה בעיניי, כי יצא לי בעבר לצלם גברים במסגרת הזוגיות שלהם או גברים שאני מכירה באופן אישי והם עברו חוויה חזקה ועוצמתית, אפילו יותר מנשים. אצל גברים השיח על גוף נחשב לטאבו מוחלט והוא כמעט לא קיים. 'מה, הצטלמת בעירום? למה? מה יש לך לעשות עם זה? מה אתה גיי?'".
"גברים לא מצטלמים בעירום כי הגוף שלהם לא מעסיק אותם", אומרת מורן (40), אחת המצולמות של בירנבאום. "רוב הגברים לא אומרים לעצמם: 'טוב, הגעתי לגיל 40, עכשיו התחלתי פילאטיס מכשירים ורואים לי את הקוביות. זה הזמן לצילומי עירום'. לא, הם לא חושבים ככה. אישה היא כמו ירח. אנחנו מתחילות כילדות ואז מקבלות את הווסת בפעם הראשונה ופתאום אנחנו נערות, אחר כך מגיע עולם של מיניות עם הסקס הראשון וגילוי הגוף, ואחר כך לידה והנקה ופתאום הציצי שלך, האיבר המהמם והסקסי הזה, הופך למקור הזנה לתינוק, ואז את מסיימת ללדת ולהניק ואף אחד לא תלוי עלייך יותר. פתאום הגוף שלך חוזר אלייך, ויש סימנים למה שעבר עליו, מצניחת חזה ועד פסי מתיחה. נשים עוברות תהליכים עם הגוף שלהן שגבר פשוט לא עובר. בהנחה שהוא לא נפצע באיזו תאונה טראומטית או ביצע שינוי קיצוני במשקל, גבר בן 25 מבחינת תפקוד הגוף והמראה דומה מאוד לגבר בן 40, ובגלל זה גם אין תהליך קבלה של הגוף. הם פשוט מקבלים אותו. אין להם עם מה להשלים, ובהתאם לכך יש פחות צורך לחגוג את הדבר המופלא הזה. נשים הן מופע. הן צריכות לחגוג את עצמן".
והיא בהחלט חגגה. לפני כשלושה חודשים, לכבוד יום הולדתה ה-40, היא סידרה לעצמה סשן צילומים אצל בירנבאום.
"כחצי שנה לפני יום ההולדת הרגשתי שאני מאוד עסוקה בשינוי הגיל, זה התחבר לי להבנה שסגרתי את הבסטה מבחינת ילודה. יש לי שלושה ילדים, והבנתי שלא יהיו לי עוד. הגוף שלי סוף-סוף חזר אליי, פיזית ורגשית, וזה בא לידי ביטוי בנראות שלי. זה נשמע מטורף, אבל אני מרגישה שאני בשיא שלי. אין יותר מהממת ממני בעולם. החלטתי שאני רוצה לתעד את זה, ממש כמו שאני עושה אלבומים לילדים. אצל חברה שלי ראיתי תמונות של חברה שהצטלמה אצל אופק, והחלטתי שכזה אני רוצה. מאוד התחברתי לעובדה שהצילומים מאוד טבעיים. היא לא מרטשת צלוליט או סימני מתיחה, ויחד עם זאת היא גורמת לך לצאת הכי מעלפת, עם תאורה מחמיאה ופוזות שהיא מדריכה אותך להיכנס אליהן. כשהגעתי אליה הקליק היה מיידי, והתפשטתי מהר מאוד. אמרתי לה: 'מה זה, תוך חמש דקות הפשטת אותי. מהר יותר מכל גבר שהגיע לפנייך' (צוחקת). היא שאלה אותי אם יש אזורים בגוף שאני יותר רגישה אליהם. את הבכור שלי ילדתי בניתוח קיסרי, אז אכלתי סרטים על הצלקת שנשארה מהניתוח. היא אמרה לי שזה יפה ושזה חלק ממני, והחלטנו לתת גם לצלקת מקום בתמונות. הסשן ארך חמש שעות, והרגשתי כאילו עברו כמה דקות".
לא היית נבוכה?
"אני חושבת שמבוכה קשורה לקבלה עצמית. אני אוהבת את הגוף שלי ומקבלת אותו, עם החסרונות שבו. אני דולה כבר חמש שנים ועובדת עם נשים כל הזמן. כשאני מסתכלת על אישה, כל אישה, אני רואה רק את הדברים היפים בה. זה לא מביך אותי. בסופו של יום זה ללמוד להשיל מעצמנו את מה שלמלמדים אותנו לגבי עירום נשי. יש המון השתקה: תכסי פה ותכסי שם, תהיי צנועה, אל תלכי ככה, אל תשדרי משהו לא נכון... כל זה נכנס לנו לסיסטם במשך שנים. בגיל 40 אפשר כבר להגיד 'שיקפצו לי כולם'. אני חושבת שכשאת תופסת בעלות על הגוף שלך והנשיות שלך, אין למבוכה מקום. מהר מאוד את מבינה שהיא לא שלך בכלל. זה פשוט משהו ששמו אותו עלייך, שאמא שלך העבירה לך, שדודה שלך רמזה לך, שהמורה אמרה לך. זה לא שלך, אבל זו כן החלטה שלך אם להישאר עם המבוכה הזו או להעיף אותה לעזאזל".
"הבדיחה ביני לבין בעלי היא שבהנחה שאני מתה לפניו, שיוציא את אלבום תמונות העירום שלי בשבעה. אמרתי לו: 'אני רוצה שכל הנכדים וכל הנינים ידפדפו באלבום ויגידו 'יואו, איזו כוסית הייתה סבתא!'''
איך יצאו התמונות?
"אמא'לה, וואו. פשוט מושלמות. כשראיתי אותן שפשפתי עיניים בהלם. לא האמנתי שזו אני. אני עובדת קשה כדי להיראות טוב, אני מתאמנת ושומרת על הגוף שלי, ועדיין מלמלתי: 'מה, ככה אני נראית? וואו'. הראיתי לבעלי, והוא דרש להגדיל אחת ולהדפיס (צוחקת). שאלתי אותו מה הוא יעשה עם זה בדיוק, פד לעכבר במשרד? אחר כך הראיתי לחברות והן פרגנו ממש, אמרו לי 'מה זה, את ביונסה? את קים קרדשיאן? מה זה התחת הזה?'. הבדיחה ביני לבין בעלי היא שבהנחה שאני מתה לפניו, שיוציא את אלבום תמונות העירום שלי בשבעה. אמרתי לו: 'אני רוצה שכל הנכדים וכל הנינים ידפדפו באלבום ויגידו 'יואו, איזו כוסית הייתה סבתא!''.
בימים שבאו אחרי הסשן מורן הסתובבה ברחבי הקיבוץ שבו היא מתגוררת שיכורה מאושר, ושכנעה נשים להצטלם בעירום: "ממש הפכתי להיות שגרירה שלה, אמרתי לכולן: 'אתן חייבות את זה לעצמכן. זו מתנה'. בינינו, כמה פעמים בחיים את נותנת לעצמך מתנה? זה הרי לא עסק זול. מה שתיתני לילדים שלך ולבן הזוג שלך את לא בהכרח תבזבזי על עצמך. אנחנו מתקמצנות על עצמנו. יש משהו בזה שאת אומרת 'רגע, סליחה, קודם כל אני'. אני מאמינה שאיפה שאת שמה את הכסף את גם שמה אנרגיה. החלטתי לייצר לעצמי את המתנה הזו ולא לחכות שיקנו לי".
11 צפייה בגלריה
''החלטתי לתת מתנה לעצמי''. צילום עירום מתוך תיק העבודות של בירנבאום
(צילום: אופק בירנבאום)
בשבוע שעבר היא שבה לסשן נוסף. כשבאה לצאת בנה הבכור, בן עשר, שאל אותה "אמא, אבל למה את מצטלמת ככה?".
מה ענית?
"אמרתי לו: 'זה נכון שאנחנו אף פעם לא מורידים את הבגדים לפני מצלמה, אבל אני אישה מבוגרת וזה משהו שאני רוצה. אלה תמונות שנשארות רק אצלי'. הייתי צריכה לתווך את זה איכשהו, להכניס מסר של מוגנות מינית, שלא יחשוב שאני עושה פורנו. הסשן השני היה אפילו עוד יותר מהמם, כי אנחנו כבר מכירות ויש כימיה. מול צלם גבר זה לא היה קורה".
למה לא?
"כי כמה מוכשר שלא יהיה, לפני שהוא צלם הוא גבר. אולי הייתי זורמת אם הייתי יודעת מראש שמדובר בצלם גיי, כי זה מנטרל את עניין המשיכה, אבל בגדול לא בא לי להתפשט מול גבר זר. בכל מקרה, השאלה הנכונה היא לא למה לא אצל גבר אלא למה כן אצל אישה".
למה כן אצל אישה?
"כי איפה שיש נשים יש יותר עומק. בעבודתי אני מלווה זוגות של גבר ואישה ומלווה גם זוגות של נשים לסביות. אצלן יש יותר עומק בליווי. לא יודעת איך להסביר את זה. אז מעבר לזה שמול גבר אני לא ארגיש בנוח להתפשט, יש משהו שבעיניי אי אפשר להשיג איתו וכן אפשר להשיג עם אישה. נו, אישה זו אישה. אני באמת צריכה להסביר את זה?"
אם היו אומרים לרוני איילי הילדה שיום אחד היא תצטלם בעירום, היא בטח הייתה צוחקת. היא נולדה וגדלה בבית דתי וחונכה במסגרות דתיות. בגיל 17 הפכה אט-אט לחילונית, אולם גם אז היו לא מעט דברים שהיא נמנעה מהם. ב-2019 היא נתקלה בפוסט של תמונות חושפניות בפייסבוק שהוביל אותה לסשן צילום בעירום, שאותו היא מכנה "פריצת דרך נוספת עבורי, עוד פרובוקציה לעצמי".
"הייתי בנקודה של שינוי פאזה בחיים. התחלתי הליכי גירושין אחרי מערכת יחסים ארוכה ואלימה, והיה לי אישיו מאוד גדול עם הגוף. כשהתחתנתי שקלתי 56 ק"ג. פתאום מצאתי את עצמי עם גוף ששוקל 80-70 ק"ג, והכול מעוות ועם סימני מתיחה. זה הלם. בתקופה הזו נתקלתי בפוסט, והמצולמת לא הייתה איזו דוגמנית-על אלא מלאה כמוני. חשבתי לעצמי: 'וואו, איזה אומץ! גם אני רוצה'. נכנסתי לעמוד של אופק והתלהבתי. קבענו ומהרגע הראשון היו צחוקים, וזה גרם לי מיד להרגיש בנוח. נכנסנו לבית, התיישבנו ודיברנו מלא! היא שאלה אותי המון שאלות ובאמת הקשיבה לתשובות. הרגשתי שאני עוברת סוג של טיפול. נגענו בנקודות הכי כואבות, עברתי משמחה לעצב, ממש סערת רגשות. אחרי השיחה התקדמנו לצילום עצמו. כל פעם בחרנו ביגוד שונה עד שלאט-לאט, כמו שכבות של בצל, הגענו לעירום מלא. הייתי בטוחה שהמבוכה תהיה מאוד גדולה ושיהיה לי קשה ושבסוף אני אסרב, אבל היא פשוט אפשרה את זה. הכול עניין של מול מי את עומדת".
היא בת 34, גרושה, אם לשלושה ילדים ומתגוררת בעפולה. עד לא מזמן עבדה כאחות בחדר ניתוח, ולאחרונה עשתה שינוי ועברה לדאטה אנליזה. את תמונות העירום שלה היא הראתה לחברים, ואת מה שעובר את הצנזורה של צוקרברג היא העלתה לפייסבוק.
איך היו התגובות?
"'הרבה התלהבו והיו בטוחים שאני מדגמנת. זה הצחיק אותי, כי אפילו מידות גדולות אני לא יכולה לדגמן כי אין לי את הגובה הדרוש. היו גם תגובות נוסח 'איזו פרובוקציה!' ו'למה ככה?' מצד חברים מהעבודה שראו תמונה שלי בפייסבוק. העליתי פוסט תגובה בעמוד שלי שבו כתבתי שאני מאוד גאה במי שאני ובדרך שעברתי, והבהרתי שלא מעניין אותי מה אחרים חושבים על זה. לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד''.
הילדים יודעים?
"הם בגיל ההתבגרות, וכל דבר שאני עושה בחיים מביך אותם. לקטנה שלי כן סיפרתי, והיא ישר שאלה: 'אבל אמא, למה הצטלמת ככה?', אז אמרתי לה: 'כי ככה התחשק לי'. אני מנסה לעבוד איתם על ההפרדה בין עירום למין. בעולם שלהם מאוד קשה לראות את זה''.
אחרי שנתיים חזרת אליה שוב. למה?
"כי התגעגעתי אליה, וכי מאוד נהניתי בסשן הראשון. הרגשתי שאני חייבת לעצמי עוד בוסט של אנרגיה. אלה תמונות שנשארות אצלי, ולפעמים אני פשוט יושבת וגוללת בהן. במצבים שבהם אני מרגישה חוסר ביטחון זה פשוט מרים אותי".
תהיה פעם נוספת?
"חד-משמעית. זה אומנם יקר, אבל לעומת מה שזה נתן לי זה כלום. עברתי טיפולים פסיכולוגיים שלוש שנים, והם לא השיגו את מה שהשגתי בסשן צילום אחד".
