הורדתי טינדר בפעם הראשונה באביב 2013, שבעה חודשים אחרי שהאפליקציה הושקה. שמעתי על הקונספט שלה כבר לפני כן, אבל לא הרגשתי שאני זקוקה לה עד לערב אחד, אחרי תקופה של פרידה ממושכת ממישהו שחשבתי שאתחתן איתו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ישבנו במסעדה לעוד ארוחת פרידה אכזרית, מאלו שהובילו לסקס מהסוג של זאת-הפעם-האחרונה-נשבעת, ואז התקנתי מולו בהתרסה את האפליקציה בטלפון שלי. הוא לגם מהקוקטייל שלו בשלווה מאופקת בזמן שאני נפעמתי ממאות וכנראה אלפי הגברים שמחכים לי בצד השני של הפרידה, אם הוא ימשיך להתעקש עליה. "תראה!" אמרתי, מנופפת באייפון 5 שלי מולו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בחודש יוני החבר שלי הכריע לטובת פרידה, והמשיך הלאה לאישה שהכיר - במהירות ובלי שום אפליקציה - דרך חברים משותפים. רציתי למות. אבל במקום ההקלה המתוקה של המוות: טינדר.
ביולי, אחרי כמה החלקות והתחלות שווא ושיחות על "לוגיסטיקה" עם חברים שהורידו כמוני את האפליקציה אבל מעולם לא יצאו עם מישהו שהותאם להם, יצאתי לדייט הטינדר הראשון שלי. בחרתי שמלת מיני כחולה בהירה שהראתה קצת ציצי אבל לא יותר מדי (כי נפגשנו מיד אחרי העבודה), והוא בחר בפאב אירי שהיה אפלולי אבל לא אפלולי מדי.
רציתי לצאת איתו כי היה לו שיער ממש טוב, ולמרות ששום דבר שהוא אמר לא היה מרשים באותה מידה, הוא גם לא היה משעמם מדי או מעליב - סכנות שכבר זיהיתי שהן סימני ההיכר של רוב השיחות בטינדר.
הוא עבד בעסק לייבוא שטיחים ושילם על הכול (יפה!) כשהוא שולף כסף מגליל שטרות שמן (אה, אוקיי!). אני שתיתי יותר מדי ויסקי על בטן ריקה ובתוך שעה וחצי הייתי כבר שיכורה. לזכותו ייאמר שהוא חיכה בערך חצי שעה נוספת לפני שהציע שנלך אליו הביתה למשקה נוסף. "במקרה" הוא גם גר ברחוב הסמוך.
למרות שכל העסק של טינדר היה עדיין חדש, בכל זאת הבנתי שהוא מתכוון שהגיע הזמן לסקס. חשבתי לעצמי, זה לוח זמנים קצר מדי. אנחנו מכירים רק שעתיים, יש אפילו עדיין אור בחוץ! אני צריכה להכניס משהו לפה, אמרתי. הוא חיכה בסבלנות בזמן שאכלתי שתי פרוסות פיצה במלכודת תיירים סמוכה, ואז ניסה שוב, מנשק אותי בפתאומיות למרות השמנוניות שעל סנטרי והבל הפפרוני בנשימה שלי. כשהלשון שלו פילסה את דרכה לתוך הפה שלי, שקלתי לבקש ממנו לגרד קצת מהגבינה שנתקעה לי בין הטוחנות.
הרגשתי שהגוף שלי מוצף באפשרות של רומנטיקה גדולה, אבל במקום זאת הלכתי הביתה לבד, והתבאסתי שהוא לא האקס שלי.
זה לא היה דייט טוב במיוחד או גרוע במיוחד, אבל אהבתי כמה קל ומהנה הוא היה, והייתי בטוחה שזה ימשיך להיות קל ומהנה לעשות זאת שוב ושוב עם אנשים אחרים עד שאמצא מישהו ואמחק את האפליקציה.
טינדר חוגגת עשור בספטמבר, ואני עדיין עושה זאת שוב ושוב. בסביבות יום השנה החמישי לטינדר, כותבי טורים וחוקרי אקדמיה לקחו על עצמם להציג את הדרכים שבהן כל החלקה שעשינו, ימינה או שמאלה, מהנדסת ומעצבת אותנו כאילו היינו גם הפֶּסֶל וגם הפַּסָּל.
עכשיו כבר ברור לכל שטינדר הפכה לאוויר - או אולי לזיהום האוויר - שממלא את עולם ההיכרויות. כל זוג סטרייטים (טינדר לעולם לא תאבד את הברק ההטרו-נורמטיבי המקורי שלה) שמודים כי הכירו באפליקציה, גורמים לטינדר להיראות כמו דרך לגיטימית אל סוף טוב. אבל כמי ששייכת לאותה קבוצה חלוצית שנרשמה לאפליקציה בנאיביות, אני מופתעת עד כמה מערכת יחסים ארוכה ומחייבת נראית לי יעד בלתי מושג.
אפילו אלה שמעולם לא הורידו את טינדר אינם חסינים להשפעות החברתיות שלה, ויעידו על כך הזוגות הזחוחים שנאנחים בהקלה כשהם אומרים, "איזה מזל שנפגשנו לפני עידן האפליקציות". אבל קל להפריז באופן שבו הטכנולוגיה מעצבת אותנו, ולהפחית מהאופן שבו הטכנולוגיה מתכופפת לצרכים ולרצונות שלנו. ייתכן שטינדר לא עשתה דבר מלבד להציע לנו חיבורים, ואנחנו אלה שהחלטנו איך אנחנו רוצים להתחבר.
יש כמה גורמים שאחראים לכך שהזמן שאני מבלה באפליקציות האלה אולי קצת שונה משלכם: אני בת 36, שחורה, אישה, חיה באחד משוקי ההיכרויות הצפופים ביותר של טינדר - ניו-יורק - ויוצאת בעיקר עם גברים. בגיל הזה אני מרגישה לא פעם מבוגרת - ולמען האמת קצת נבוכה - עדיין להשתמש בטינדר. אני לא בקבוצת הגיל הגדולה ביותר של המשתמשים (מעל 50 אחוז הם בני 18 עד 25).
יכול להיות שגם אתם משתמשים מסוג אחר, או שאולי אתם קרובים יותר למשתמש הממוצע (75 אחוזים הם גברים, לפי מקורות חיצוניים, אם כי טינדר לא מוכנה לאשר), אבל אם נרשמתם בסמוך להתחלה כמוני, אני בטוחה שהחוויה הכללית שלנו באפליקציה לא כל כך שונה.
ההתחלה בשנים הראשונות הייתה עם דרינק צנוע בבר קטן, אחר כך זה עבר לכוסית בבר אפלולי, ובסוף הגיע ליין אורגני בבר יין אינטימי. בין לבין, היו גם דייטים של ארוחת ערב, דייטים של הופעות סטנד-אפ, דייטים בהופעות מוזיקה, ודייטים-ללא-דייט שהיו רק בשביל הסקס. היה סקס רע, סקס סתמי, סקס בשביל ההרפתקה, סקס טוב לעיתים, ולפעמים סקס שגרם לי לקחת הפסקה מסקס.
לשני אנשים שונים שדיברתי איתם בזמן הכנת הכתבה הזאת, היו התאמות וסקס עם אנשים שאני עברתי איתם את אותו תהליך.
פסלתי אנשים בגלל דקדוק גרוע, השמצות גזעניות, משפטים ראשונים משעממים, הצעות מיניות תוקפניות ומיידיות מדי, כנות מוגזמת, שימוש בגיפים, דחייה של מפגש פנים אל פנים או גועל בלתי מוסבר, שלרוב היה קשור לבחירת הנעליים שלהם. קרה לי ששכחתי שיצאתי עם מישהו ושכבתי איתו - רק כדי לעשות איתו מאץ' עם עניין מחודש. נפלתי מעט במלכודת התחזות ("קאטפיש") וכנראה כמעט גם בהונאה. קיבלתי "דיק פיק" שלא ביקשתי, ביקשתי שישלחו לי "דיק פיק", שלחתי תמונות עירום.
לא עלה בדעתי שדברים מסוימים ידליקו אותי, כמו שן עקומה, קעקוע גרוע במיקום טוב, ציפורניים נקיות. עשו לי גוסטינג ועשיתי גוסטינג, וספגתי את כל הדחיות כמו אלופה, למעט דחייה בודדת ואקראית שהפילה אותי באופן לא פרופורציונלי, עד שהופתעתי מעוצמת הזעם והייאוש שלי. בסך הכול היה לי מזל שמעולם לא קרה לי משהו רע באמת.
מחקתי את האפליקציה והורדתי אותה מחדש, מחקתי והורדתי שוב. היו לי כל כך הרבה קשרים ארוכים של הודעות טקסט בלבד, שבשלב מסוים תהיתי אם אני "דיגיטל-סקסואלית".
נטשתי את טינדר לטובת אפליקציות כמו "הינג'" (למה אני לא מקבלת התאמות?), "באמבל" (רק בגלל שאני יכולה לשלוח את ההודעה ראשונה זה לא אומר שיענו לי) ואחרות, אבל תמיד חזרתי לטינדר. נהניתי מאוד. יותר מפעם אחת קרה שנגמרו לי ההתאמות. מעולם לא הגעתי לדייט חמישי, מה שאומר שהקשר הארוך ביותר שהיה לי מטינדר, הוא עם טינדר עצמה.
בשנות ה-20 שלי יצאתי עם אנשים שפגשתי ב"אוקיי קיופיד" וב"מאצ'.קום", למרות שנהגתי לשקר כשסיפרתי איך הכרנו. כך שלא פיתחתי פאניקה מוסרית כלפי אפליקציות היכרויות; זה נראה לי ברור שהטכנולוגיה יכולה להציע פה סיוע.
בנוסף, צפיתי בסקס והעיר הגדולה. ל"זמנים הפשוטים ההם", שבהם מישהו סתם התחיל אתכם בבית קפה, היו את כאבי הלב, הקשרים שהוחמצו והקצרים בתקשורת שלהם. כך שהייתי מוכנה להפקיד בידי אפליקציה את התקוות הרומנטיות שלי, ולהתעלם מהדושבגים שהם חלק מהדנ"א שלה.
מסיבת ההשקה של טינדר הייתה בבית הוריו של המייסד-השותף ג'סטין מאטין. פחות משנתיים לאחר מכן, ההתנהגות של מאטין בארגון הובילה לתביעה נגדו על הטרדה מינית. שנה נוספת עברה ומייסד-שותף נוסף, שון ראד, התרברב על כך שעמד בפיתוי לשכב עם דוגמנית-על ששלחה לו הצעה באפליקציה שלו ונאלץ להתנצל על כך בתקשורת.
אלה היו זמנים שבהם משקיעי הון סיכון בעמק הסיליקון שפכו כסף והערצה על חדי-קרן יהירים, ושהאתוס היחיד המקובל בטכנולוגיה היה "זוז מהר ושבור דברים".
6 צפייה בגלריה
''ניסיתי את 'אוקיי קיופיד'. הייתי המומה מכמות המידע שהיה צריך למסור''
(צילום: shutterstock)
טינדר רצתה לשבור את הקונספציה סביב אתרים כמו "מאצ'.קום", "אי-הרמוני" ו"אוקיי קיופיד", שהעדיפו פרופילים ארוכים או שאלונים "מדעיים" שיודעים לשדך לכם את הדייט האידיאלי, ומצמצמים את שוק הבשר כולו לקומץ של פרטנרים רומנטיים פוטנציאליים עבורכם. טינדר זרקה לפח את כל אלה, יחד עם ההנחה הלא-מדוברת ש"רק אנשים נואשים יוצאים לדייטים מקוונים".
"זה היה כזה... טוב, כנראה זה מה שאנשים עושים עכשיו", מסבירה ג'יין (שכמו שאר משתמשי טינדר שראיינתי, ביקשה להישאר אנונימית) מדוע נרשמה לשירות ב-2013.
"ניסיתי את 'אוקיי קיופיד'. נשארתי שם יום אחד. הייתי המומה מכמות המידע שהיה צריך למסור". היא אהבה שבטינדר היא יכולה להיות מורכבת כמו שהיא רוצה. "אפשר להזין דברים מוזרים ולראות מי יתאים". בפרופיל הראשון שלה, היא רצתה לשדר שהיא "הרפתקנית חכמה ומגניבה". היא בחרה תמונה שלה ממסיבת ליל כל הקדושים שבה היא מחופשת למולי רינגוולד.
בשנים הראשונות שלה באפליקציה היא רשמה הצלחה, וחוותה יותר ממערכת יחסים אחת ארוכה יחסית לטינדר (שלושה או ארבעה חודשים) עם אנשים שהשאירו אצלה מברשות שיניים וזכו להיפגש עם חוג החברים שלה. "אבל הייתי גם מוטרפת לחלוטין. השתמשתי בה באובססיביות", היא אומרת. "אני זוכרת אפיזודות די גרועות, כמו הפעם ששמעתי שהאקס שלי נמצא באפליקציה וביליתי בה שעות בניסיון למצוא אותו".
הדחף הזה היה מוכר לי. כל מה שגרם לטינדר להיראות בהמשך כדוחה, בהתחלה היה חלק מהיתרונות הגדולים ביותר שלה. פתאום היו לי את כל האנשים שאי פעם ארצה בטלפון שלי, בכף היד. יכולתי לראות את כל שוק הפרטנרים האפשריים שלי. לעשות להם אופטימיזציה. בלילה אחד של בינג' יכולתי לחסוך שנים של חיפושי זוגיות. "זה משחק של המספרים הגדולים", למדתי לומר.
כל מה שגרם לטינדר להיראות בהמשך כדוחה, בהתחלה היה חלק מהיתרונות הגדולים ביותר שלה. יכולתי לראות את כל שוק הפרטנרים האפשריים שלי. בלילה אחד של בינג' יכולתי לחסוך שנים של חיפושי זוגיות. "זה משחק של המספרים הגדולים", למדתי לומר
כל דייט הוכיח לי שאני גם אמיצה להפליא וגם האידיוטית הכי גדולה. "אני חושבת שפשוט מצאתי את אהבת חיי", הכרזתי בדרמטיות בעת שיחה עם חברה אחר צהריים אחד בזמן העבודה (האם בכלל עבדתי בשנים האלה, או שפשוט חייתי בטינדר?) עוד לא החלפנו מספרים, אבל הייתי בטוחה שהוא יהיה שלי, אמרתי לה.
"אה באמת? איך את יודעת?" היא איתגרה אותי. ובכן, כי בכל פעם שהחלקתי מישהו שהחלטתי שאני מחבבת - ממש מחבבת - על סמך איזה אזכור שרירותי או תמונה מספר 4 בפרופיל שלו, והייתה התאמה, והוא שלח לי הודעה, הייתי חווה הארה לכל מערכת היחסים שלנו כאילו הייתה קומדיה רומנטית, מהנשיקה הראשונה ועד לריקוד יחד בחתונה של החברים.
אבל זה לא מה שאמרתי לה; במקום זאת פירטתי לה את הנתונים שלו: הוא היה יוצר דוקומנטרי ואהב פיצה. בתמונה אחת הוא החזיק גור כלבים; באחרת הוא ישב בג'קוזי בצורת לב בחדר במוטל זול. היה לו הרבה שיער על החזה.
לפי דברי הימים של היסטוריית הצ'אט, אני והבחור סיכמנו על פגישה. חברתי התבדחה שהיא לא יכולה לחכות לחתונה כדי שתוכל להדפיס את ההתכתבויות שלנו, ולהקריא אותן בקול במהלך הנאום שהיא תישא בקבלת הפנים. לפני הדייט קבעתי להיפגש עם קוראת קלפי הטארוט הקבועה שלי. כמובן ששאלתי לאן הדברים ילכו איתו. "לשום מקום. זה לא ילך לשום מקום", היא חזתה.
במהלך השנים היו כל כך הרבה בחורים כאלה שאני לא יכולה לספור את כולם. למדתי להתחשל לנוכח האכזבה. כל כך הרבה מהדייטים האלה היו אנשים שנשלפו מתוך ריק אקראי וחזרו אליו לאחר מכן. זיכרון הדחייה שלהם לא יכול היה להישמר אם הם לא נשמרו. מה גם שתמיד הייתה עוד הודעה, עוד התאמה, עוד אחד שיסיח את דעתי. אם היו השפעות ארוכות טווח מהתחושה הזוחלת הזו של חד-פעמיות, לא שמתי לב אליהן.
במקום זאת, הייתי כמו מעבדה: ובתפקיד המדענית והניסוי עצמו. למדתי אילו חלקים באישיות שלי יעשו את העבודה. למדתי להתלבש כמו מישהי שיוצאת לדייטים, אבל לא משדרת שהיא יוצאת לדייטים: בלי שמלות, איפור מינימלי, נעלי קז'ואל, מחשוף "אקראי". למדתי לחוש מתי השיחה מגיעה לנקודת השיא הנכונה כדי להציע את המספר שלי, ומה הבדיחה ליודעי דבר שתעביר אותנו מהודעות טקסט לפגישה פנים אל פנים.
היו לי קומץ ברים שסמכתי עליהם, שבהם התאורה החמיאה לי, המוזיקה גרמה לי להישמע בקיאה, והברמן היה שם למקרה שהדייט יהיה גרוע. היו לי בראש הערות מוצלחות מוכנות. את הג'ינס שלבשתי כשהבחור התנצל ופנה לדבר שעה בטלפון ואז חזר עם תירוץ חצי אפוי על מקרה חירום במעלית בבניין שהוא ניהל - זרקתי. אין ספק שהג'ינס הזה הוא האשם בכך שהבחור קבע לעצמו את הדייט הבא תוך כדי הדייט שלנו. כל כישלון היה הזדמנות לשיפור עצמי.
התחלתי לחשוב על הדייטים שלי במונחים של ליהוק דמויות לתוכנית טלוויזיה ועל האנשים בטלפון שלי לפי השמות שנתתי להם, כמו "לא לענות", "לא לענות 2", ו"לא לסמס", אם כי התקשיתי לזכור מדוע הוכנסו לרשימה השחורה מלכתחילה. היה למשל את "זה חולני!" כי הוא צעק "זה חולני!" בסקס. הייתה לו הופעה של פרק אחד בלבד. היה את המורה הגבוה, שהיה לו מספיק אנרגיה להחזיק כמה פרקים, אבל הוא היה נחמד ומשעמם מכדי לשאת עונה שלמה על כתפיו.
מבין עשרות האנשים שדיברתי איתם על החוויות המוקדמות שלהם בטינדר, נראה כי מי שהצליחו לצאת עם בני זוג נחלקים לשני מחנות: או שהם האנשים המעצבנים האלה שפגשו את בן/בת הזוג שלהם ב"דייט הטינדר הראשון שלהם אי פעם" מתישהו במהלך השנה הראשונה, או שהם יצאו לדייטים בנחישות ובעקשנות של דיוק קליני, מה שהפך את הדייטים למשרה שנייה.
אישה אחת סיפרה לי שפיתחה טקטיקה של "דייט אפס", על משקל שעת אפס. היא נוהגת להיפגש למשקה בודד למשך שעה אחת כדי לחוש את האווירה, ואז לוקחת את הזמן לשקול אם היא באמת רוצה דייט ראשון אמיתי.
אפליקציות היכרויות אחרות מבטיחות תוצאות ספציפיות, ומאלצות את המשתמשים להבין מה הם רוצים מהקשר. טינדר תמיד הבטיחה ומשכה כאוס. עבור חלק, הכאוס יצר באורח קסם התאמה נהדרת, ואילו עבור אחרים הכאוס היה משהו שצריך לנהל ולאלף, כמו דייטים לפי מכסות או גיליון אקסל. הפחות קפדניים או הפחות בני מזל נותרו נתונים לחסדי הכאוס.
נכון ל-2015 כבר צצו בקביעות מחקרים על השפעת הטינדר על המוח והלב ועל הרווחה החברתית - כיצד האפליקציה הורידה את ההערכה העצמית שלנו והפכה אותנו לבודדים יותר, כיצד ההחלקה בהינף יד שיפוטית מעודדת הטיה גזעית, וכיצד היעדר תכונות בטיחות באפליקציה מאפשרות לאנשים להטריד בהודעות ובמפגשים עצמם.
גם אני הבנתי כבר אז שזה עושה לי משהו, אבל לא ראיתי את אפוקליפסת ההיכרויות הממשמשת ובאה שעליה כתבו המומחים.
מאמר שפורסם ב"ואניטי פייר" העלה לראשונה את התזה שטינדר הורסת באופן בלתי הפיך את היכולת שלנו לצאת לדייט רגיל. כדי להוכיח זאת, הכותבת עקבה אחר קבוצה של צעירים בלתי נסבלים בני 20 (כולנו היינו כאלה אז, לא?) שמתנהלים בטינדר, ותיעדה את הדייטים והמפגשים המיניים ביניהם.
המאמר תיאר איך טינדר נירמלה את ההתנהגויות המזיקות מבחינה פסיכולוגית וחברתית של תרבות הסטוצים, כשהצעירים מורידים מערך יחסי המין ומערך עצמם במרדף הבלתי פוסק שלהם אחרי קשרים לא מחייבים. אני זוכרת שנדהמתי במיוחד מהסיפור על בחור שהתעייף לחלוטין מסקס, ובכל זאת יצא שוב ושוב, ובחוסר רצון, לשכב עם אישה נוספת שלא אכפת לו ממנה רק בגלל שקיבל אותה בהתאמה באפליקציה.
טינדר קורעת את החברה לגזרים, סיכם “הניו יורק פוסט" לאחר שהכתבה הפכה ויראלית.
קראתי את זה וחשבתי, אם זה באמת היה כל כך דרמטי, האם לא היינו מפסיקים להשתמש באפליקציה נוראית שכזו? גם בי התעוררה דאגה שאולי אני מבלבלת בין הון מיני וחופש מיני. האם אהבתי סקס כזה? או שפשוט אמרו לי לאהוב סקס כזה? ואז קראתי שוב את הכתבה והבנתי שהיא סוג של מדריך.
הסיבה שטינדר לא עבדה בשבילי לא הייתה קשורה למי שאני, הסברתי את התזה שלי לחבריי, אלא לעובדה שחשבתי שהיא אמורה לשמש אותי כדי למצוא חבר, בזמן שהייתי צריכה להבין שהיא נועדה לשמש אותי לסקס, כמו שמתברר שכל השאר עשו.
וכך, עם ההיתר המלא לעצמי לנטוש את המרדף אחרי האהבה, יצאתי שוב לדרך. שיניתי את התמונה המחויכת שלי, רוכבת על אופניים בצבע ורוד, והחלפתי אותה בתמונה שלי עם פרצוף קודר ועיניים של חדר שינה מחופשה לבד בארגנטינה. שיניתי את טקסט הפרופיל שלי ל"בטח, למה לא". האם הייתי צריכה לדאוג מכך שאני כבר לא רואה באהבה ושותפות יעד ריאלי? אולי, אבל לא דאגתי.
זה הרגיש כמו התקדמות טבעית של תחושה שהפכה יותר ויותר לא טבעית. היו בעבר אנשים שנפגשתי איתם פעם בשבוע במשך שבועות, ושאת שמות השותפים שלהם לא הכרתי מעולם כי הייתה בכך אינטימיות שאינה תואמת את מה שהנחנו או יצרנו בקשר שלנו - הכול נבנה להיות ח-פעמי ולטווח קצר. לא אהבתי את זה ככה. לא רציתי אינטימיות-לייט, אז החלטתי שאם כבר, אז להיפטר מהאינטימיות לחלוטין ולא לצרוך אותה יותר בכלל.
טינדר הייתה עכשיו רק לסקס. החלקתי תוך כדי נסיעות. כשהייתי בנסיעת עבודה, השתמשתי בחדר המלון שבסבסוד החברה. כשהייתי בחופשה נפגשתי עם אנשים מעניינים, שגם נתנו לי המלצות למסעדות ("כאן כדי לבלות, לא להשתהות", כתבתי בפרופיל שלי). לקחתי יותר סיכונים. לא פסלתי אנשים אם הופיעו כשהם נראים כמו משהו מעולם אחר. זה לא היה באמת משנה אם הם היו מוזרים (לרוב זה היה יתרון) או אם הם אמרו דברים מגוחכים כדי להרשים אותי, כמו "אני עושה ראפ לפעמים".
לפעמים המפגשים וחילופי הדברים הסתיימו בסקס, ולפעמים לא, אבל הרגשתי יותר בשליטה ממה שהרגשתי כשניסיתי לצאת כדי לקבל מכך משהו נוסף. ועם זאת, לפעמים תהיתי אם הרצון שלי הוא רצון מהונדס.
ב-2016 הסביר מי שהיה אז מנכ"ל האפליקציה, שון ראד, שטינדר עושה התאמה על סמך רמת ה"נחשקות", ומשתמשת לשם כך באותה שיטת ניקוד שמדרגת שחקני שחמט: מי שמשחק מול שחקנים מתקדמים בעלי ניקוד גבוה, יצבור יותר נקודות מאשר במשחק מול מישהו עם ניקוד נמוך
ב-2016 הסביר מי שהיה אז מנכ"ל האפליקציה, שון ראד, שטינדר עושה התאמה על סמך רמת ה"נחשקות" (Desirability), ומשתמשת לשם כך באותה שיטת ניקוד שמדרגת שחקני שחמט: מי שמשחק מול שחקנים מתקדמים בעלי ניקוד גבוה, יצבור יותר נקודות מאשר במשחק מול מישהו עם ניקוד נמוך. בטינדר, אם כן, אם השגת התאמה עם מישהו מבוקש, תקבלי בהמשך התאמות לוהטות יותר. השוק לא היה פתוח לכולם. במקום זאת, קיבלת את ההתאמות שאמורות להיות ברמת האסתטיקה שלך, ועל השאר אמרו לך בעצם "אל תטרחי".
ב-2019 נכתב בבלוג של החברה שהיא נטשה את האלגוריתם הזה (כנראה לטובת משהו שמצמצם אפילו יותר). ובכל זאת, לא יכולתי שלא לראות את עצמי דרך סולם האטרקטיביות שקבעה לי טינדר, ולתהות אם מה שאני למדתי לזהות כגברים מושכים אינם אלא כאלה שעברו דרך פילטר ההתאמות שקבע שאני "מספיק טובה" עבורם. האם אני בכלל אוהבת גברים עם שפם? או שהניסוי החברתי המוזר הזה פשוט התנה אותי לרצות גבר עם שפם?
כשהתחילה המגפה, נהגתי לעשות הליכות בפארק. במקביל להחרפת הבדידות למצב סופני, השיעמום שלי מאפליקציית ההיכרויות עלה פלאים. ב-29 במרץ, כשבועיים לאחר שניו-יורק נכנסה לסגר, נרשמו שלושה מיליארד החלקות בטינדר. אנשים היו מוכנים להתייחס לאנשים כמו, ובכן, אנשים, כי לפתע הם היו חסרים לנו. ההערכות שלנו לגבי ההתאמות השתנו. התחלנו להיות איטיים יותר, סלקטיביים יותר. היינו חייבים.
סוג אחר של אינטימיות צמח. צצו סיפורים על שיחות טלפון ודייטים בווידיאו שקדמו למפגש עצמו, ועל פגישות צנועות בפארקים וחיזורים איטיים, ועל מעבר למגורים משותפים בתוך זמן קצר ועל נפשות תאומות. הייתה הבנה שאנחנו לא מוכרחים להשתמש בטינדר כמו קודם. שאפשר לשפר.
אפריל 2020: אני בבית אמי, מוקפת בחפצים אישיים מימי "הו הזמנים הפשוטים" בחדר ילדותי, כשאני מקבלת הודעה מפי-ג'יי, בן 39, מברוקלין. דגל אדום התנופף מעליה: לא היה כתוב לו כלום בפרופיל (לי היה כתוב "מישהו יכול להגיד לי איזה יום היום?" ולכך הוא הגיב "רביעי". זה היה יום שישי).
הוא בדיוק יצא ממערכת יחסים של עשר שנים והיה טירון בעולם האפליקציות, אבל הוא היה איש שיחה ושנון, ודיברנו כל יום במשך חודשים לפני שנפגשנו. למדתי את הטעם שלו במוזיקה (רוק של גברים לבנים כיאה לדור האיקס), והוא צפה בסרטים שהמלצתי עליהם. הוא שנא את תרבות הפופ אבל אהב כשדיברתי עליה. הוא ידע לגדל צמחים ואני קוננתי על כך שהרגתי כל צמח שאי פעם רכשתי.
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן רציתי מישהו בצורה שהרגישה אורגנית, ולא מחושבת או "טינדרית". בגלל שלקחתי את הזמן, זה הרגיש לי שאני לומדת באמת להכיר אותו, כך שעד שעשינו סקס, באותו אחר הצהריים שבו הופיע אצלי עם המתנה המתחשבת של עציץ עמיד לרצח, זה כבר היה עם כל החרא הרוחני הזה של נפש תאומה.
לאור גורלם של מרבית עיסוקי המגפה (האם יש מישהו שהמשיך בתחביבים של אפיית בצק מחמצת ובנייה בלגו?), זה לא צריך להפתיע שגם פי-ג'יי לא שרד, שכן היה פחות נפש תאומה רוחנית ויותר חתיכת חרא. למעשה, הוא היה נשוי עם שני ילדים והשתמש בטינדר כדי לבגוד. ובנובמבר, כשהכול התגלה, חזרתי בייאושי להשתמש בטינדר כמו פעם.
"אני לא חושבת שזו אשמת טינדר שאני עדיין רווקה", אומרת אמנדה בטלפון, ופתאום גורמת לי להיות מודעת לעובדה שאני כן חושבת כך. בזמן שדיברנו אמנדה התכוננה לדייט. היא הייתה מלאת תקווה, נרגשת אפילו, אבל מציאותית. יש לה הרבה דייטים ראשונים נהדרים, היא אומרת, ואז היא מתאכזבת מהדייט השני, והיא יודעת שהיא לא צריכה יותר מחמישה דייטים בערך כדי לדעת אם היא רוצה מישהו.
אני מקשיבה לאמנדה, ותוהה אם שוב הגדרתי הצלחה וכישלון בטינדר בצורה לא נכונה. השתמשתי בטינדר לדברים שמתרחשים רק באופן ספורדי וכאוטי - מערכות יחסים, סקס טוב, הרפתקאות. אבל מה שטינדר טובה בו - מה שהיא כנראה נועדה לעשות - זה לגרום לי להיות רווקה מוצלחת. אם אני מוצאת את עצמי לבד בשבת שבה אני לא רוצה להיות לבד, השוק של טינדר יציע לי את הנחמה שיש דרך לצאת מהבדידות הנקודתית הזו ולעבור לכוסית משקה משותפת.
ומכיוון שהאנשים שאני פוגשת הם זרים עם מעט מאוד קשר לחיים האמיתיים שלי, אני יכולה למדר את ההיכרויות שלי, ולא לתת להן לחדור לחלקים בחיי שבאמת מביאים לי סיפוק: אם אני הולכת למסיבה, אני לא מוטרדת מדי אם יהיו שם רווקים (כל כך מעצבן); אני מטיילת לבד; אני לא נוהגת לנדנד לאנשים לסדר לי מישהו. חברים שלי אף פעם לא רואים את הדייטים שלי, אפילו לא בצילום מסך. אני חיה את החיים שלי; אני יוצאת לדייטים. האחד לא באמת משפיע על השני. אם אני חושבת על טינדר במונחים האלה, המסקנה היא שאני שולטת בו לחלוטין, גם אם זה לא בצורה שציפיתי.
טינדר קילקלה לי את היכולת להרגיש חרמנית וללכת אחרי ההרגשה הזו. נכון, דייטים מסודרים שמתוכננים מראש הם יעילים, אבל כאן הייתה משיכה, כל כך פראית ומסוכנת שלא ידעתי מה לעשות איתה - אז לא עשיתי כלום. במקום זה שלחתי למחרת הודעה לבחור ה"עובר", שבתגובה עשה לי גוסטינג עוד לפני הדייט השני
לאחרונה יצאתי לדייט בשעת ערב מוקדמת, ואחרי שתי בירות החלטתי שהבחור "עובר". תיכננו להיפגש שוב, והמשכתי את הלילה שלי לפגישה עם חברים בבר שבו אנשים אשכרה רקדו זה עם זה. דיווחתי לחבריי: "הדייט היה טוב! הוא מדבר חמש שפות והיה לו זקן נהדר ונראה שהוא מחבב אותי!" כל החברים שלי, שהם נשואים או במערכות יחסים רציניות, נראו כאילו חשו הקלה. "יופי", אמרו. "בדרך כלל את לא נשמעת מתלהבת כל כך".
אבל אז נקלעתי לשיחה עם חבר של חבר - מהסוג הסליזי שבא עם תספורת מאלט קצוצה ועגיל קטנטן. למרבה הצער, ובניגוד לכל היגיון, הבנתי שאני כל כך רוצה לזיין אותו שנתתי לו להסביר לי את הניואנסים של שפת הסימנים האמריקנית (הוא לא יודע אותה). זה היה שווה את זה בגלל הרגע שבו הוא רכן אליי, קרוב כל כך לאוזן עד שקצה אפו נגע ברקה שלי, וכל הגוף שלי הגיב בעוצמה.
דיברתי על זה ימים שלמים, על מגע האף. זה היה מה שחסר בדייטים בטינדר אמרתי לחברה שלי. טינדר גזלה ממני את הפרומון, היא קילקלה לי את היכולת להרגיש חרמנית וללכת אחרי ההרגשה הזו. נכון, דייטים ברורים ומסודרים שמתוכננים מראש הם יעילים, אבל כאן הייתה משיכה, כל כך פראית ומסוכנת שלא ידעתי מה לעשות איתה אז לא עשיתי כלום. במקום זה שלחתי למחרת הודעה לבחור ה"עובר", שבתגובה עשה לי גוסטינג עוד לפני הדייט השני.
פורסם לראשונה: 07:59, 26.08.22
