איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"התחלתי את הבוקר בהקלטה של התוכנית השבועית שלי שמשודרת בימי ראשון. אחר כך ביליתי בקריאת שלל הברכות שקיבלתי באמצעי המדיה השונים - פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, וואטסאפ ושיחות טלפון. עניתי לכולם. אלה לא הברכות שריגשו אותי אלא גילויי האהבה כלפיי, שהיו רבים ומגוונים. הרשתות החברתיות עשו משהו מופלא בחיים שלי - הן החזירו לחיים שלי כל מיני אנשים שליוו אותי בתקופות ספציפיות ואיכשהו הקשר איתם אבד. חידשתי קשרים עם אנשים מבית הספר היסודי, מהצבא ומהאוניברסיטה, והיום אני מרגיש שיש איתי חבורה גדולה של אנשים יפים שמלווים אותי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אחר הצהריים יצאתי עם שני בניי וגרושתי לאכול במסעדה והיה נחמד מאוד. ישבנו באיזשהו מקום בחולון. כשסיימנו לאכול חזרתי לביתי בתל אביב יחד עם הבנים.
"אנחנו גרושים כבר שנתיים, ומערכת היחסים בינינו טובה מאוד. אחרי 17 שנות נישואין הצלחנו להתגרש בלי ריבים, צעקות ועורכי דין. ניסחנו ביחד את ההסכם שלנו, נסענו לרבנות ברחוב דוד המלך בתל אביב, החתמנו אותם ומשם הלכנו לאכול ביחד בכיכר רבין. זה נגמר ככה כי ההחלטה להפריד כוחות הייתה משותפת. לא היה פה דם רע, לא היה צד פוגע וצד פגוע, ואפילו לא צד אחד שרוצה בפרידה וצד שני שרוצה להמשיך את הקשר. הייתה הסכמה הדדית שהפרק הזה בחיינו נגמר, ושאנחנו רוצים לגמור אותו יפה. היא עברה לחולון ואני, תל-אביבי מלידה, נשארתי בתל אביב. הילדים במשמורת משותפת במתכונת שבוע-שבוע, כלומר הם גרים שבוע בחולון ושבוע בתל אביב, ומוסדות החינוך שלהם בתל אביב. הם ילדים מאוד בוגרים וחכמים, והם היו שותפים בכל ההחלטות. כמובן, הם לא רצו שנתגרש, אבל ברגע שההחלטה התקבלה הייתה להם מילה באיך הדברים יתנהלו בהמשך. דיברנו איתם, שאלנו מה דעתם. השבוע-שבוע, לדוגמה, היה רעיון שלהם. הם הציעו את זה כי הם פחדו להתבלבל, ורצו שיהיה להם ברור לאן הם הולכים".
אילו מתנות קיבלת?
"לא קיבלתי כלום מאף אחד, אבל אני מודה שאני גם לא נותן מתנות בעצמי. זה פשוט לא נהוג אצלנו. ההורים שלי גרושים ואני בן יחיד, אז אז אין לי אחים שיקנו מתנות, וגם מההורים לא קיבלתי כלום. גם עם גרושתי מתנות יום הולדת הן נון-אישיו. כשהיינו נשואים אני מניח שבשנים הראשונות עוד קנינו זה לזו, אבל בהמשך כבר לא. כמובן שהילדים עדיין מקבלים מתנות, אבל אני? מה נותנים לגבר בן 47?"
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"הייתי רוצה איזה טיול גדול בעולם. אני לא הרפתקן של מזרח ואפריקה, אני מעדיף משהו באירופה. אין מדינה ספציפית שבא לי לטוס אליה. אני אנגלופיל אז כל הטיולים האחרונים שלי היו באנגליה, אבל כטיול מתנה דווקא בא לי משהו אירופאי אחר. מה שכן, חשוב שיהיה אורבני ולא כפרים ונופים. אני משתגע מדברים כאלה. אני צריך ערים גדולות וסואנות. האמת היא שאני והגרושה מתכננים טיול בר מצווה לבן הצעיר בסתיו, ככל הנראה בבלגיה. זאת מתנה גם לבן הבכור, כי לבר המצווה שלו הוא קיבל סגר וגירושין של ההורים שלו אז מגיע לו פיצוי".
איזו ברכה הכי ריגשה אותך?
"קיבלתי המון-המון ברכות מחברים שצברתי לאורך השנים. הברכה הכי טובה הייתה מחבר מוזיקאי שאני משמיע אותו ותומך בו בכליי הדלים. הוא אמר לי שאני עושה שינוי, שלדברים שחשובים לי, ושאני עושה אותם מהלב, יש השפעה. זה מרגש אותי. גם הילדים שלי שימחו אותי. הם אמרו לי שהם אוהבים אותי ושאני אחלה אבא.
"שניהם אומנם בגיל ההתבגרות, אבל הם ילדים כל כך טובים. שניהם בובונים. קצת קשה למרוד בי. אבא שלהם משדר פאנק, מה כבר הם יכולים לעשות? אני מאוד מתירני באופי שלי ובהורות שלי. הם ילדים כל כך טובים ואני כל כך סומך עליהם. אין כמעט דיסטנס או ריבים. פשוט כיף לנו ביחד".
מי שכח לברך?
"אני לא עושה פנקסים כאלה אבל בכל מקרה, כל מי שחשוב לי זכר אותי".
מי היית רוצה שיברך?
"זו קצת קלישאה להגיד סבתא שלי שנפטרה, לא? בכלל, הייתי שמח שכל מתיי יברכו אותי, אנשים שאהבתי ונפטרו עם השנים, אבל עזבו, בואו לא נהיה מוריבידיים. כל האנשים שנאלצתי להיפרד מהם נוכחים בחיי בדרכם. אני חושב עליהם, אני חולם עליהם. לא בא לי להפוך את זה למלודרמה, וברכות יום הולדת הן בכל מקרה אובר-רייטד".
ספר לי על יום ההולדת הכי כיפי שהיה לך בחיים.
"יום הולדת 18 שלי היה המוני בצורה מופרזת. הרמתי מסיבה, ויצא שלא הכרתי את האנשים שהגיעו אליה. זה גיל כזה שמסתובבים בו בחבורות, והחבורות היו אז מאוד גדולות. עשיתי קומזיץ בשטח שבו ניצב היום קניון גבעתיים. הזמנתי חברים, והם הביאו חברים שהביאו עוד ועוד חברים. באיזשהו שלב אני קולט שאני עומד שם באמצע, מסתכל סביבי ותוהה, מי אלה כל האנשים האלה? מה הם עושים פה? למה הם באו? זה כמו בחתונה כשאתה רוקד עם אנשים שאתה לא מכיר וחושב לעצמך 'טוב, הם בטח מהצד של הכלה', רק שבעסק הזה היה רק חתן. היה כיף, האנשים היו מאוד נחמדים והייתה אווירה טובה וכולם רקדו ושתו, אבל היה גם מאוד-מאוד מוזר. בכל מקרה, זה יום הולדת שאני ממש זוכר".
ויום ההולדת הכי מבאס?
"שנה אחר כך, יום הולדת 19. גויסתי לטירונות חי"ר, ואחריה יצאתי לקורס מ"כים. הייתי חייל לא משהו, מצ'וקמק, כזה שתמיד החולצה שלו מקומטת והשרוך יצא לו מהנעל. חטפתי שבתות על ימין ועל שמאל, ואחת מהן נפלה על יום ההולדת שלי. היינו באיזה שטח נידח כזה, חמישה חיילים בשמירות 4-4. אני לא חושב שהיה מה לחגוג שם. היה מדכא".
אילו דברים משמעותיים קרו לך השנה?
"הייתה לי שנה ממש נחמדה. דברים גדולים וחשובים שטלטלו את עולמי קודם איכשהו התחילו להסתדר. הגירושים שלי אומנם היו טובים, אבל זה עדיין אירוע משנה חיים והשנה הוא התייצב.
"התקדמתי בעבודה לתפקיד חדש ואני עוסק בדברים שאני רוצה לעסוק בהם ובמקום שאני רוצה להיות בו, למרות שהוא קצת רחוק. העבודה עצמה נמצאת בירושלים, ואני עובד שלושה ימים בשבוע משם ויומיים מהבית. אני נוסע באוטובוס לעבודה למרות שיש לי רכב. הוא נוסע בנת"צ, ובזמן הזה אני יושב במזגן, קורא, שומע מוזיקה או ישן. זה זמן נחמד. הדרך לשרוד את הפקקים היא לישון אותם. אני ממליץ בחום.
"השנה חוויתי זוגיות רצינית ראשונה אחרי הגירושים. גם היא נגמרה בטוב. אם האקסיות שלי מחבבות אותי, כנראה שאני לא יודע להיפרד ברע. מה עוד? יצאתי, ביליתי, ראיתי המון הופעות חיות שזה בערך הדבר שאני הכי אוהב בעולם. אני מת על הופעות כמה שיותר בשוליים, במרתפים טחובים, בגגות בתים, בחצרות. יש סצנת אינדי רותחת בתל אביב. תפסיקו כבר עם המוזיקה הסאחית הנוסטלגית שכל הזמן מתרפקים עליה. קורים עכשיו דברים מעולים, יש המון כישרונות שרק מחפשים הכרה, וכל כך כיף לי לקחת חלק בעולם הזה.
מה אתה מאחל לעצמך?
"שרק ימשיך ככה. כל מה שהיה טוב השנה, שיהיה טוב גם בשנה הקרובה ואפילו יותר. אני רוצה להרגיש שהשליחות שלי במוזיקה נושאת פרי ונוגעת באנשים ומשפיעה ומזיזה דברים. אני מאמין בדור הזה ובאמנים המוכשרים האלה, שלא זוכים מספיק לחשיפה. ההצלחה שלהם תשמח אותי מאוד.
"בחיים האישיים שלי, הבכור שלי מתחיל תיכון ואני רוצה שיהיה לו קל, הצעיר שלי חוגג בר מצווה השנה ואני רוצה שיהיה לו כיף. וזוגיות חדשה? אני זורם. אם תגיע אז אחלה, ואם לא אז לא. אני את שלי כבר עשיתי".