איך אני מסכמת את העשור הנוכחי של חיי? בעיקר מלאת תהיות על השנה האחרונה, ועל איך היא הביאה אותי מסלייד ימינה ושמאלה בטינדר הישר אל מאורת הסמים הכי מפוארת במרכז הארץ. טוב, לא מדובר בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב, אבל זו פינה מיוחדת במינה בלב גבעתיים, ובה גבר אחד, סקסי להחריד, שגורם לכל דבר סביבו להיראות כמו מלון מפואר באיסטנבול. אל תתבלבלו, כשאתן מתאהבות בנרקומן, אתן בסוף אלה שהופכות למכורות.
∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙ ∙
ילדה טובה מבית טוב שלא החזיקה באף מערכת זוגית בעשר השנים האחרונות, נכנסת אל הרפתקה שהיא לא יודעת אם תצא ממנה. הילדה שהפכה לאישה זו אני. קחו אותי אחורה אל חוגי הבלט והכינור, אל טקסי ההצטיינות בבית הספר, בתואר הראשון ובתואר בשני. זאת שחולמת וגם מגשימה. אז איך לעזאזל מצאתי את עצמי נושאת עיניים לגבר שכל מה שיש לו להעניק לי הוא סקס טוב וסמים זולים? קלישאתי ככל שיהיה, אם זה קרה לי – זה בטח יכול לקרות גם לכן.
כשהבחנתי בהידרדרות הראשונית של המצב, עוד הייתי אופטימית. לא נתתי לזה שמות. האמנתי שאני יכולה להיות המושיעה של כל מי שחפץ בעזרתי. רק שהיחידה שרצתה שיצילו אותה הייתה בעצם אני. מסתבר שבגבר שמכור לסמים מסתתרות שתי נפשות: האחת רוצה קרבה, אהבה, חום ודאגה; השנייה נעלמת לימים שלמים בלי לחשוב שמשהו לא בסדר. בעוד הראשונה חרדה שהפרטנרית שלה תרגיש טוב ותישאר מסופקת כל הזמן, לשנייה כלל לא משנה אם את בחיים שלה או לא.
השינוי הקיצוני במצב הרוח תלוי, איך לא, בזמינות של הסם. בימים קשים העדפתי לשאול אם הוא בנמצא כדי שהשעות הספורות שיהיו לנו ביחד תהיינה קסומות. ורוב השעות אכן היו מלאות אהבה. טורנדו של רגשות הביא אותי לתחושה שבה אני תמיד רצויה, תמיד במרכז העולם – שכשאנחנו ביחד אצלו בבית, אז הכל סובב סביבי וסביב איבר המין שלי. אם הוא מרוצה, גם הבחור מרוצה. שלושתנו מרוצים. המוח שלי, לעומת זאת, היה פחות מרוצה. קחי את הרגליים שלך וצאי משם, הוא לחש לי. אך הסיפוק המיני שחוויתי גרם לי לחזור.
צפו: להתאהב במי שלא אוהב אותנו
להציל אותו - ועל הדרך להציל את עצמי
נוסעת אליו עם הרכב המצ'וקמק שלי, פול ווליום על מדונה של פעם, מדברת לעצמי ברכב על איך אני עוד אצטער על זה. אומרת ומחייכת, יודעת שעוד כמה דקות כבר ארגיש על גג העולם. ובאמת הרגשתי ככה. אלא שאז הגיעה הריקנות, והיא הפציעה בזמנים בהם היה נעלם לימים. פתאום הוא לא עונה להודעות, לא מחובר באף מדיה חברתית ("נראה לאחרונה בשבוע שעבר" היה דבר שבשגרה).
גיליתי שהרבה יותר מסובך להשיג סם אנושי, כי כשמכור רוצה את הסם שלו, הוא ברוב הפעמים צריך רק כסף. אבל אני התמכרתי לאדם, שחוץ מלנקוש לו בדלת ולהופיע בלי הזמנה, באמת שעשיתי הכל. בתקופות הללו, כשהוא לא היה עונה לי, הייתי נכנסת לקריז, חווה גמילה משלי. בוכה ושוב כועסת, על עצמי ועליו. שונאת אותו אך רק רוצה להיות שם איתו. ימים ספורים אחרי כן הקריז היה חולף והגוף היה מתנקה, עד לשיחת הטלפון הבאה.
אני תוהה אם הגבר החכם והיפה להחריד הזה, הבחור המוצלח שעובד בעבודה שלא מאפיינת אותו רק כי אין לו כוח לשלוח קורות חיים, עשה את מה שעשה רק כדי לא לגרום לי לכאוב יותר; או שמא לא אכפת לו מאף אחד, בוודאי שלא ממני. עשור של רווקות מתגמד לתוך שנה אחת שבה הבנתי את מהות התהום. נסחפתי במערבולת המעמקים, רחוקה מהחוף ומתקשה לנשום לרווחה. אהבה היא סם חזק שמנתק אותנו מהמציאות, מההיגיון, מהיכולת להרגיש כל דבר אחר מלבדה.
היו רגעים שראיתי אותו מולי, בעיניים כבויות, מסתכל על החיים בבוז. רציתי להרים אותו מהקרשים, רציתי להציל אותו – ועל הדרך גם להציל את עצמי. חשבתי שאוכל להביא להורים גבר הגון עם חולצה מכופתרת ועבודה יציבה. להגיד להם שהנה, הבת שלהם הצליחה לעלות על המסלול הסמי-פטריארכלי שהם כל כך רצו שאדהר בו. במקום זה חזרתי לגיל 16, להתאהבות ללא גבולות או היגיון, הפכתי למסוממת. רציתי אותו ללא הפסקה, כל הזמן – גם כשידעתי שאפול.
חברות אמרו לי פעם אחר פעם שהוא לא בשבילי, אך במקום זאת שכבתי שם עירומה כמו ביום בו הגחתי לאוויר העולם, עם גופי המלא והמגושם לעיתים, עם עורי השחום והמזרחי, ששנים חשבתי שהוא פגום, ובכל פעם הוא נתן לי להרגיש שגופי הוא מקום קדוש לעלות אליו לרגל. ברגעים הללו הרגשתי מסוממת אבל שלמה. וטובה. ושווה. ומוצלחת. חייתי את הרגע, פרקתי את כל מה שעצרתי בתוכי. לא חשבתי על העתיד, לא דיברתי על מה יהיה מחר. הרגשתי כמו מלכה ולא רציתי שזה ייגמר.
לאהוב גבר נרקומן הפך למאבק הגדול ביותר שהתמודדתי איתו, קרב שאני יוצאת אליו כל יום מחדש עם התחמושת הטובה ביותר שלי ועדיין, עם הידיעה המרה שאני הולכת להפסיד.
