לא מזמן תהה באוזניי אדם שהתגרש על השינוי שחל בגרושתו. "לא זיהיתי אותה", אמר. "האישה השמנה, המוזנחת והעצלה שהייתה אשתי הפכה פתאום לחתיכה, ספורטיבית ומושכת. היום הייתי מוכן להתחיל איתה". מה קרה לה? מניין צצו כל התכונות הנעלמות שלא היו שם קודם? התשובה היא שבעת הנישואים הן הופקדו אצל הבעל או הופקעו על ידו, ולאחר שהזוג נפרד, חזרו הכוחות הללו אל האישה והפכו להיות כלי לחיזוק הביטחון העצמי שלה.
איך קורה דבר כזה? מה פירוש חילוף החומרים הזה? האם אפשר להחליף תכונות בין בני אדם? תתפלאו, אבל התשובה היא כן. מדובר בתהליכים רבי עוצמה שמתקיימים באופן סמוי בקשרים זוגיים וקשרים קרובים אחרים, ועלולה להיות להם השפעה הרסנית לאורך זמן. לחילוף החומרים הזה יש שם בז'רגון המקצועי, הוא מכונה 'הזדהות השלכתית'. מהי הזדהות השלכתית? על כך מיד, אך הנה עוד דוגמה.
סיוון היא אישה בת 35 שהגיעה לטיפול כדי להתניע את עצמה בעולם התעסוקתי. מה שמאפיין אותה הוא חוסר אונים ושיתוק בכל מה שקשור לביצוע דברים. החשש מכישלון אינו מאפשר לה לעשות שום צעד. סיוון גדלה בבית שבו אביה טיפח את אחותה והשאיר לסיון את הביקורת. היא נישאה לבעל עם תכונות דומות, אדם דומיננטי שנוסך בה ביטחון בשל היותו אדם חזק, אך הוא שתלטן וביקורתי מאוד כלפיה. מסתבר שאת יכולותיה היא מסרה למשמרת אצל בעלה תמורת חוזה הגנה, אך בפועל איבדה כוחות ושותקה. זהו מעין 'טרייד-אין' שמתרחש כאשר מנגנוני ההזדהות ההשלכתית עובדים שעות נוספות.
מנגנון ההשלכה
הזדהות השלכתית היא מנגנון המשלב שני מנגנוני הגנה מוכרים: השלכה והזדהות. השלכה היא המנגנון שמסייע לנו להתמצא בעולם ולהסביר את המציאות החיצונית. אני רואה מולי צירוף של כתמי צבע ירוקים וחומים, ועל מנת להסביר לעצמי מה אני רואה, אני משליכה עליהם מושג מוכר מניסיוני – עץ.
כשאנו עוברים התנסויות טובות בקשרים הראשוניים שלנו עם העולם, העולם ברור לנו ואנו מבינים את הכללים. אך ככל שהתנסויותיי הראשוניות אינן מיטיבות, כך העולם אינו ברור לי, אינני מבינה מתי לצפות שאנשים יהיו בעדי ומתי לא, ולכן באופן אוטומטי אני אשליך עליהם. כלומר, אייחס להם את חוויותיי הפנימיות האומרות שאין לצפות מהם לטוב ולא כדאי לסמוך עליהם.
למנגנון ההשלכה תפקיד נוסף: הוא מסייע לנו בוויסות הרגשי. במהלך החיים אנו נדרשים בכל רגע ורגע לעבד מספר רב של חוויות ולהמשיך לתפקד תוך שמירה על האיזון הנפשי שלנו. איזון פנימי טוב נשמר כאשר יש לנו מספר רב יחסית של חוויות או תחושות טובות ביחס לעצמנו ומספר מועט יחסית של תחושות שליליות.
אם אנו בעלי ביטחון עצמי מספיק, חוויות שליליות לא יפגעו באורח אנוש בדימוי העצמי שלנו. הן יטלטלו אותנו אבל לא יגרמו לשבר של האיזון הפנימי, לא יגרמו לכך שתחושת כישלון גורפת תשתלט עלינו מבלי שנוכל לגייס את התחושות הטובות שלנו בחזרה. הן יגרמו לנו לחשוב ואולי ללמוד מהניסיון, אך נוכל לעבור הלאה מהן מבלי שייווצר נזק לאיזון הפנימי שלנו.
ככל שהתחושות הפנימיות הן שליליות וקשות מנשוא, אנו נחפש דרך להיפטר מהן. במקרה כזה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות שאינן מוציאות זו את זו: להפעיל את מנגנון ההשלכה, כלומר להשליך אותן החוצה מאיתנו, או לעשות שימוש במנגנון ההזדהות.
נניח שאני מרגישה רגשי נחיתות והדבר מכאיב לי מאוד. אם אמצא בחוץ אדם אחר שאוכל לומר עליו שהוא בעל רגשי נחיתות, אוכל להשליך עליו את תחושותיי ובכך להיפטר זמנית מרגשי הנחיתות שלי. כעת הוא זה שיש לו בעיה, לא אני. על זה מבוסס הפתגם האומר, "הפוסל, במומו פוסל".
מנגנון ההזדהות
מנגנון ההזדהות, לעומת זאת, הוא המנגנון שבאמצעותו אני בונה את הזהות שלי, את הדימוי העצמי שלי ואת השאלה "מי אני". איך זה עובד? כשאני נמצאת ביחסים קרובים עם דמות שהיא משמעותית לי, אני יכולה לאמץ ממנה תכונות, התנהגויות או תפיסות עולם. בתהליך ההזדהות אני מאמצת את התכונות שאני מעוניינת להפוך לשלי במעין תהליך של חיקוי, עד שהדברים הופכים לחלק אינטגרלי ממני.
אם כן, תהליך ההשלכה הוא תהליך של החצנה של דברים פנימיים, ותהליך ההזדהות הוא תהליך של הפנמה של דברים חיצוניים. הבעיה עם ההזדהות מתעוררת כאשר אין לי דמויות טובות להזדהות איתן. או אז אני אמצא את עצמי מפנימה דפוסים בעייתיים. אם למשל הדמויות ההוריות שלי הן חלשות, גם אני אתפוס את עצמי כאדם חלש. ילדים הנתונים להשפעת הוריהם יפנימו את מה שהוריהם משליכים לגביהם ("אתה עקשן כמו אבא שלך") ויזדהו איתם, גם אם אין זה בהכרח נכון. כך נבנה דימוי עצמי פגוע.
אם אני בעלת דימוי עצמי נחות, אני אחפש אנשים חזקים ובטוחים בעצמם, מהם אוכל לקבל כוח דרך הימצאות בקרבתם או הפנמה של תכונותיהם. אבל חיפוש זה של דמויות חזקות יוביל פעמים רבות לקשרים שבהם שולט מנגנון ההזדהות ההשלכתית שמשלב בין ההשלכה להזדהות, ושפועל בעוצמה רבה ביחסים קרובים ממושכים. מדוע? מפני שכאשר אני פונה למישהו כדמות הזדהות או בעלת ערך, אני מציעה את עצמי כבעלת ערך נמוך יותר, ועניין זה עלול להיות מנוצל על ידי הצד השני.
מנגנון ההזדהות ההשלכתית הוא מנגנון שמאפשר לשניים לווסת את האיזון הפנימי שלהם האחד באמצעות השני, או ליתר דיוק האחד על חשבון השני. איך? ראשית חשוב להבין שצריך שניים לטנגו הזה. על מנת שמנגנון זה יפעל את פעולתו, צריך שיהיה מישהו שיסכים לקבל את ההשלכה הזו ולהזדהות איתה, להיות הנשא שלה.
בהסדר זה הוא למעשה מפקיד את תכונותיו הטובות, או את החוזק שלו אצלי, בכך שהוא מייחס לי חוזק. הוא משתמש במנגנון ההזדהות ואני במנגנון ההשלכה. זו עסקה של 'טרייד-אין'. תן לי להפקיד אצלך את התחושות השליליות שלי, ואני בתמורה אתן לך הגנה, או אהיה מישהי שתתגאה להיות בחברתה ולהרגיש חזק דרכה.
כשמנגנון זה פועל בעוצמה בקשר הזוגי, יש לו השפעות הרסנית על מי ש"מתנדב" להיות הנשא של התחושות השליליות. הוא נחלש ומאבד את יכולותיו המקוריות עד שהוא כבר בקושי מאמין בעצמו. כמובן שתהליך זה לא קורה בעוצמה כזו בכל קשר, מפני שאם מישהו משליך עליי תכונה שאינני מזדהה איתה או שאני חזקה מספיק כדי להדוף אותה, הוא יצטרך להתמודד עם התכונה או התחושה הזו בעצמו. הנקודה המעניינת בסיפור הזה היא שהצד החזק שמפקיד את חולשותיו אצל בן זוגו, הופך להיות בן ערובה של הפרטנר שלו.
מצד אחד, יש הקלה גדולה לחוש שמישהו אחר הוא הטמבל בסיפור ולא אני, אבל מצד שני זה מבאס להיות עם מישהו נחות, עצלן או מעצבן. אני יכולה להיפטר מתכונותיי השליליות בהזדהות השלכתית אבל לא מהנשא שלהן, כי אם איפרד ממנו החולשות הללו יחזרו אליי מיד, כך שזו עסקה שכובלת אותי לבן זוג שלא טוב לי איתו, וזהו מקור לא אכזב לבעיות בקשרים בין בני זוג.
באופן זה, אחד מבני הזוג נתפס כמי שאינו "מספק את הסחורה", אך המתלונן אינו מצליח להיפרד ממנו, ולמעשה באופן לא מודע רק מתחזק את הבעייתיות הזאת. יתירה מזאת, לא פעם ה"חזק" בין השניים מחליט להיפרד מבלי לעבד את העובדה שבן זוגו שימש עבור כפח זבל רגשי, ולאחר הפרידה הוא מוצא עצמו פתאום בקשיים וחולשה שלא הכיר לפני כן, בעוד שדווקא "החלש" מבין השניים פורח.
לצאת מהפלונטר
איך נדע אם אנחנו חשופים לתהליכים ההרסניים אלה? חישבו האם בקשר הזוגי שלכם שוררת ביקורת שחוזרת על עצמה וגורמת לכם להיפגע או להרגיש חסרי ערך. חישבו עד כמה הקשר מחזק או מחליש אתכם.
איך יוצאים מהפלונטר הזה? אם נחזור למטופלת שלי, הרי שבטיפול למדנו לזהות את התכנים המחלישים שבעלה הפקיד בתוכה. אותה מטופלת הצליחה להדוף אותם בזמן אמת, ובד בבד גם להחזיר את האמון ביכולותיה, להניע עצמה ולעשות פריצת דרך מבחינה מקצועית.
תהליכי הזדהות השלכתית מתקיימים במידה זו או אחרת בכל קשר, אבל ככל שעוצמתם רבה יותר, פירושו של דבר שהקשר בין בני הזוג בעייתי יותר, ולפחות אחד מהם סובל מהמצב הקיים. קשר זוגי הופך לקשר מיטיב כאשר אחד מבני הזוג הוא בעל ביטחון עצמי מספיק, ובכך הוא יכול לאפשר לצד הפחות בטוח להתחזק בקשר ולגדול בתוכו, במקום להפוך לחלש ותלותי.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
