תל אביב, רחוב ראשי בחלקה הדרומי של העיר. השעה קצת אחרי 21:00 בערב. בכניסה לבניין מיושן בן שלוש קומות תלוי שלט: "מועדון חשפנות". איש לא מנסה להסתיר כאן דבר. "100 שקל למשקה", מפטיר הדורמן. שילמנו ונכנסנו. החלל הפנימי לא גדול, הבמה ריקה לגמרי. לצד כורסאות העור הדביקות ניצב אקווריום ענק. בהמשך יתברר שמדובר במאפיין עיצובי מובהק של מועדונים מהסוג הזה. אולי מסתתר כאן איזה מסר, משהו כמו "היו שלום ותודה על הדגים".
שלוש שנים חלפו מאז הכריזו הרשויות בישראל מלחמת חורמה על מועדוני חשפנות. פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, הכריז כי הלאפ-דאנס ("ריקודי חיק"), שמתקיימים בכל מועדון, נופלים תחת ההגדרה של מעשה זנות. עיריית תל אביב הודיעה חגיגית שלא תנפיק רישיון למועדונים כאלה, ומשטרת מחוז תל אביב שלחה את היחידה המרכזית שלה לפשוט בו-זמנית על כל המועדונים ולסגור אותם. הכותרות הדהדו. זמן קצר אחר כך התפשטה מגפת הקורונה, ואפילו הבליינים הגדולים ביותר נשארו בבית. מאז, ישראל פחות או יותר חזרה לשגרה. כך גם מועדוני החשפנות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בחודש שעבר, בלילה קר אופייני, יצאנו לסיבוב בתל אביב. מצאנו שלושה מועדוני חשפנות אשר פועלים מדי לילה באין מפריע. לא תמצאו כאן את שמותיהם או את כתובותיהם. אנחנו לא רוצים, חלילה, לעשות להם פרסומת. גם לא תקראו פה מניפסט על זכותן של חשפניות להתפרנס. הרי כבר נקבע שיש חשש כבד שהן קורבנות של סחר בבני אדם. במקום זה תקראו פה על איך בכל ערב עולות נשים לבמה, גופן נסרק והן מועברות מיד ליד, הכול על רקע אוזלת היד הכמעט מוחלטת של הרשויות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל עוד לפני כן, כדאי לצלול אל תוך המצב החוקי הסבוך בכל הנוגע למועדוני חשפנות בישראל. חשוב להדגיש שמופעי חשפנות כשלעצמם אינם אסורים בחוק. גם העיסוק בזנות כשלעצמו לא נאסר בדין הפלילי בישראל, וצריכת זנות נאסרה רק לאחרונה. מה שהחוק אוסר הוא עבירות הנלוות לזנות, כגון סרסרות, ניצול קטינים לזנות, החזקת מקום והשכרתו לשם זנות, פרסום שירותי זנות, סחר בבני אדם למטרת זנות ועוד. הנחיית פרקליט המדינה המעודכנת גורסת כי מי שמסרסר לכך, מחזיק מקום או סוחר בבני אדם לשם כך עובר על החוק. אבל לא רק מבחינה פלילית אפשר למגר את התופעה. גם מבחינה מנהלית. כך, עיריות רבות, בהן זו של תל אביב, הודיעו שלא ינפיקו רישיונות עסק למועדונים שבהם מתקיימים מופעי חשפנות.
כמעט שעה חלפה מאז שנכנסנו, אף אישה לא נצפתה. שלושה גברים, בני 40 לערך, משוחחים בינם לבין עצמם באנגלית. מישהו שם חוגג יום הולדת, הם נדרשים לצאת החוצה כדי לעשן. אישה ראשונה יוצאת אלינו, שואלת אם נרצה ריקוד. "50 עם בגדים, 100 בלי חזייה". המחירון מתגלה כגמיש; חבורת המעשנים מקבלת מחיר גבוה יותר, אך נענית להצעה, לא לפני שהם בוחנים אותה ותוהים אם יש בחורות נוספות בדרך. "מותר לגעת?", שואל אותה אחד מהם - "לא", היא נחרצת, "עירום מלא זה 400". הריקוד נגמר תוך דקות ספורות, ושלוש נשים נוספות מגיעות. הן מציעות ריקוד, נענות בשלילה ותופסות מקום על הבר, מדסקסות תוכניות לארוחת לילה: "איך בא לי סושי", מישהי אומרת. אנחנו מגניבים עוד מבט אל האקווריום.
לאחרונה גילתה ילנה דיוואיין, חשפנית לשעבר וכיום אמנית יוצרת, מרצה ואקטיביסטית במאבק בזנות, שמועדון חשפנות חדש ונוצץ נפתח ברחוב שבו היא גרה. "זה מעליב", היא רותחת. "הייתה הכרזה חגיגית של כל הרשויות – והמועדונים פועלים בכיף שלהם. אלה אפילו אותם בעלים של המועדונים שנסגרו. איך ייתכן שעבריינים חיים כל כך טוב במדינה הזאת?"
באמת איך?
"אני לא קונה את התירוץ שהמועדונים נפתחו לכל הגורמים על הראש ושהם פועלים בלי רישיון עסק. במקום שנפתח ברחוב שלי הושקעו מיליונים. עד עכשיו אף אחד לא ידע שהם עומדים לפתוח? ברור שכולם ראו וידעו. איך המדינה מוכנה לשתף עם זה פעולה? אני בקשר עם עובדים בתעשייה הזאת שיצאו משם והמשיכו הלאה. קיבלתי לאחרונה טלפונים מכמה מהם. הם סיפרו שכששמעו שהמועדונים נפתחו שוב, הפוסט-טראומה צפה".
ברחוב הסמוך מצאנו מועדון נוסף. הפעם אין שלט שמצהיר על המתרחש בפנים, והדורמן קצת יותר חשדן. ספרנו עשרה גברים בפנים, רובם בסביבות גיל 50. "ריקוד זה 25 שקל", הודיעה לנו מיד המארחת. כאן כבר ברור שנגיעות הן דבר שבשגרה, שהריקודים ארוכים במיוחד. ניסינו לבדוק אם יש אפשרות לחדר - "לא, זה היה פעם", אמרה לנו אחת הרקדניות, "עכשיו כבר אין. אתם נהייתם מפונקים". היא סיפרה שהיא בת 29, כבר 14 שנה בארץ. "וטוב לך?", שאלנו. "אתה רואה כמה טוב לי. היה לי יותר טוב אם היית משלם". השעה כבר כמעט חצות. רוב הנשים יושבות בצד ומשוחחות, שותות תה.
ההיסטוריה של מועדוני החשפנות בישראל ארוכה. בעבר הם היו חלק אינטגרלי מתרבות הבידור כאן. ב-1969 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה על כך שאחד ממועדוני החשפנות המוכרים ביפו התחיל להנהיג שעת תה אחר הצהריים, כפי שנהוג "ברחבי אירופה ובעולם", לצד מופעי החשפנות. 30 שנה אחר כך התפרסמה כתבה שלפיה נערים בגוש דן מבלים במועדוני חשפנות כבר מגיל 14, "גיל שבו עוד אסור להם לעלות לבד במעלית", ומסיימים את הערב בבתי בושת. אף מילה על החשפניות והעובדות בתעשיית הזנות.
2009 הייתה שנה גרועה מאוד מבחינת יחסי הציבור למועדונים הללו. במרץ אותה שנה רעשה המדינה בעקבות הפרסום כי מפקד חיל הים דאז, האלוף אלי מרום ("צ'ייני"), בילה במועדון חשפנות בתל אביב. הדבר עורר ויכוח בקרב הציבור הישראלי, שנחלק בין מי שקראו לקצין הבכיר להתפטר לבין מי שסברו שמדובר בעניין פרטי בלבד. שוב, אף מילה על הנשים שעובדות במקומות הללו.
מאוחר יותר באותה שנה התבצע בנמל ניסיון אכזרי למעשה סדום בצעירה שחזרה מבילוי ברחוב דיזנגוף בעיר. בהמשך יתברר שהפושע הוא ארז אפרתי, קצין בכיר בשב"כ ומאבטח של הרמטכ"ל, שחגג במסיבת הרווקים שלו - שהתחילה במועדון בהרצליה והמשיכה למועדון "הפוסיקט" בתל אביב. לפנות בוקר, כשיצא מהמועדון, תקף אישה בחניון, גרר אותה לשיחים, הכה אותה והפשיט אותה. עוברי אורח השתמשו בכוח כדי להוריד אותו ממנה. אפרתי נידון לשמונה שנות מאסר, והמדינה שוב רעשה: איך צעיר "מוצלח" בתפקיד ביטחוני רגיש הגיע למצב כזה?
והיה גם התיעוד של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שיצא לסיבוב מועדוני חשפנות יחד עם ניר מימון, בנו של טייקון הגז קובי מימון, ועם חברו רומן אברמוב. הפעם הכותרות התקבלו קצת אחרת. מהפכת מי-טו כבר החלה להתרגש בישראל ובעולם כולו, והציבור הפגין זעזוע עמוק מהאמירות המבזות כלפי נשים שהושמעו על ידי נתניהו וחבריו.
ב-2012 עבר "הפוסיקט" למשכנו החדש בכיכר אתרים. יכול להיות שהאצבע הזאת בעין, של הצבת מועדון חשפנות בטבורה של העיר, במבנה אייקוני, מוגבה ובולט, הייתה יותר מדי. המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות הכריז מלחמה נגד המקום והפעיל לחץ על המשטרה והעירייה. בפשיטה שנערכה במקום התברר שלמעשה, מדובר בבית בושת לכל דבר. נמצאו חדרים פרטיים שנועדו לאפשר ללקוחות להגיע לפורקן תמורת תשלום. גם סמים וקונדומים נמצאו בשטח המועדון, ולא הותירו ספק באשר לפעילות שם. ביולי 2019, בתום שנים של מאבקים משפטיים, "הפוסיקט" נסגר.
גם ברשויות המקומיות החליטו לשים סוף לתופעה. בעיריית רמת גן פעלו לסגירת מועדוני החשפנות באזור הבורסה. שם התקבל פסק דין תקדימי שקבע שבעלי המועדון המפורסם ביותר שם, "הבורסה", יעמדו לדין פלילי באשמת העלמת מס. הם הורשעו, והנאשמת הראשית נשלחה לשנתיים מאסר.
באזור דרומי יותר של העיר פועל המועדון הגדול והמפואר ביותר עד כה. שטח הכניסה נראה כמו אזור הבופה של אולם אירועים טיפוסי. את הכרטיסים, במחיר של 150 שקל לאדם (או 250 שקל לזוג), אפשר לקנות מראש באתר. נכנסנו קצת אחרי חצות, והמקום היה ריק כמעט לגמרי. בשיאו נראה כי הוא מסוגל להכיל מאות בליינים. כמה דקות אחר כך נכנס הלקוח הראשון - גבר כבן 30 לבוש טי-שירט שחורה, ג'ינס וסניקרס. אם היו מספרים לנו שהוא אנליסט בחברת היי-טק לא היינו מרימים גבה. התיישבנו על הבר. המלצרית הגיעה עם טאבלט. "להסביר לכם איך זה עובד?", היא שאלה ושלפה חבילת שטרות דמויי דולרים. "כל שטר עולה 25 שקל ומזכה אתכם בריקוד. אם לא תשתמשו בכולם, אתם מחזירים אותם ומקבלים את הכסף בחזרה".
שני נרדימון, קרימינולוגית שמאחוריה עשרות שעות של "בילוי" במועדונים כחלק ממחקרה על עולם החשפנות, ושחיברה את הספר "חושפות את עצמן - הצצה לתת-תרבות מועדוני החשפנות בישראל", לא מופתעת מסיבוב המועדונים שלנו. "אומנם לא הסתובבתי במועדונים בשנה האחרונה, אבל אני יודעת שהייתה פתיחה מחודשת ואני מאמינה שמאחוריה עומדת אותה חבורה של אנשים".
ואיפה הרשויות?
"פועלות לאט. זנות באופן כללי היא תעשייה שלא משקיעים בה יותר מדי באכיפה. מעלימים עין, אז בטח ובטח שיעלימו עין ממועדון חשפנות".
נרדימון הגיעה לחקור את התחום הזה בעקבות מטופלת שלה: "כשהתחלתי לעבוד עם נוער בזנות, המטופלת הראשונה שלי הייתה חשפנית. כזאת שמופיעה במסיבות רווקים. היא הייתה בת 16, והיא חשפה אותי לעולם הזה ואמרה לי ללכת לראות מה קורה במועדונים. ביקרתי עשרות פעמים בכל המועדונים. עשיתי תצפיות וראיונות עומק, בנוסף לחוויה שלי כמי שעבדה עם מטופלות. העולם הזה ריתק אותי. הבנתי שיש פה אוכלוסייה עם מאפיינים אחרים. תת-תרבות".
באיזה אופן?
"הן לא מזהות את עצמן כחלק מתעשיית המין. יש דיסוננס בין מה שקורה בתוך המועדון לבין מה שקורה בחוץ. הספרות המחקרית בנושא ברורה, ולפיה יש רקע של פגיעות מיניות, של יציאה בגיל מוקדם מהבית, אין רשת ביטחון משפחתית ויש רצון להיות מפורסמת. הרבה מהן מגדירות את עצמן כרקדניות וחושבות שזה יהיה קיצור דרך לעולם הזוהר, אבל בעיקר יש המון בדידות".
מה לגבי צורך כלכלי?
"צורך כלכלי הוא בהחלט אחת המטרות, אבל לרוב כסף הוא לא המוטיבציה הראשונה. הן הולכות לבדוק, רובן לא יודעות מה זה דורש, לא יודעות על החדרים הפרטיים ועל המגעים המיניים שמתקיימים שם ולא על ההסדרים הכלכליים. כל מי שמתחילה לעבוד לא מקבלת משכורת מבעל המועדון. יש חוזה העסקה שהחשפנית עצמה צריכה לשלם למועדון כדי לעבוד שם. הן משלמות בדרך כלל שכר אמנים או שמות פיקדון. לא באמת עושים את הכסף מלאפ-דאנס, אבל הוא מוביל אותן לחדרים הפרטיים - שם מותר לגעת בכל מקום מלבד באיבר המין. ברור שיש כאלה שנוגעים והן מבקשות להפסיק, אבל אף אחת לא מתלוננת, כדי לא להיחשב לבעייתית".
אפשר בכלל להציב גבול במקומות האלה?
"המחקרים מראים שהרבה נשים שמות גבול בהתחלה ואומרות 'אני חשפנית, באתי רק לרקוד', וצריך להגיד שיש ביניהן כאלה שרוקדות מדהים. זה ממש קשה לרקוד על עמוד. זאת אמנות. אבל כשהן רואות את החברות שלהן יוצאות עם אלפי שקלים, זה מתחיל להיות מפתה. יש כאלה שאחרי פעם אחת יגידו לעצמן 'טוב, אני אעשה את זה רק עם הלקוח הזה'. אחר כך זה 'רק עם העשיר'. בסוף הן הולכות עם כולם לחדרים פרטיים, כי שם הכסף. וחדרים פרטיים זה אקטים מיניים לכל דבר. זה ברור לכולם. וגם אז הן לא רואות את עצמן כחלק מתעשיית המין. אפילו אלה ששוכבות עם לקוחות בחדרים הפרטיים. מבחינתן הן חשפניות, זאת רמה אחרת. אני חושבת שהן עסוקות הרבה בלייצר את הנבדלות הזאת, וזה מה ששומר עליהן בסופו של דבר".
לא ראינו חדרים פרטיים במועדונים שבהם היינו. נרדימון סבורה שדברים יחזרו למסלולם אם הם ימשיכו לפעול. "כשהמועדונים רק נפתחו שוב, מישהי אמרה לי שהדרך לעקוף את כל האיסורים האלה עכשיו זה פשוט לצאת החוצה, מחוץ למועדון. את המפגשים המיניים קובעים לאחר כך. הרווח עכשיו הוא הרבה יותר על אלכוהול, וכל המפגשים נעשים בחוץ. מההיכרות שלי את האופי של המקומות האלה, אני בספק שלא קורים אותם דברים בפנים. אם אין פשיטות, אני מאמינה שמהר מאוד הם ישתכללו. הם יודעים לטשטש את הדברים. קשה לי להאמין שגברים יגיעו למועדון חשפנות רק כדי לראות נשים רוקדות. לא בישראל לפחות".
איך אפשר לצאת מזה?
"תלוי באיזה גיל התחלת וכמה שנים את שם. אחת הדרכים הכי יעילות ליציאה מעולם החשפנות זה בעזרת בן זוג. הרבה פעמים זאת הפנטזיה שלהן, שיבוא ריצ'רד גיר, כמו בסרט 'אישה יפה', ויציל אותן. הרבה פעמים הן חושבות שהן מצאו את ריצ'רד גיר, אבל בסוף הוא מתגלה יותר כטוני סופרנו. יש כאלה שמפסיקות לעסוק בחשפנות והופכות להיות מנהלות. הן עוברות צד והופכות לסרסורות. ויש את אלה שאירוע טראומטי גורם להן לצאת - אלימות, אונס או חוויה קשה אחרת. לצערנו, זה הגורם המוביל ליציאה מעולם החשפנות. הבעיה היא שזה עולם שמקדש גוף צעיר, ולכן ככל שיחלוף הזמן הן ייאלצו לעזוב את מועדוני החשפנות ולעבור לזירה אחרת בזנות. זה לא באמת לצאת לגמרי".
חמש או שש נשים צעירות יוצאות אל החלל המרכזי. הן מסתובבות בין הגברים המעטים שיושבים כאן, לא מציעות ריקוד אלא מחכות להזמנה. מדי פעם אחת מהן עולה לבמה, לרקוד על עמוד. גם במועדון הזה נראה ש"מופע" חשפנות הוא לא האירוע המרכזי - אם בכלל הוא מתרחש. הלאפ-דאנס, לעומת זאת, קורה כל הזמן, והוא כולל הרבה מגע. קשה שלא לשים לב למבט הכמעט אטום שעוטות הנשים כשהן מבצעות אותו. לא נראה שללקוחות זה מפריע. שאלנו את הברמנית אם תמיד המקום ריק ככה. "בסופי שבוע, בייחוד בחמישי ושישי, המקום מפוצץ", היא ענתה.
מאז הפשיטה המשטרתית הגדולה על מועדוני החשפנות, בפרקליטות החליטו לסגור את התיקים הפליליים שנפתחו נגד שלושת המועדונים הגדולים. לדברי עו"ד עילית מידן, רפרנטית הפרקליטות לענייני סחר בבני אדם וזנות שהייתה חלק מהצוות שהתווה את הנחיית פרקליט המדינה בנושא הלאפ-דאנס, "המועדונים, לפחות ממה שאנחנו שומעים, שינו את דרכיהם. לפי ידיעתנו, הלאפ-דאנס, שהיה 40 דקות של התחככות אינטנסיבית בלי בגדים, לא קורה יותר, כי הנשים אומרות (ללקוחות) שעל פי ההנחיה זה אסור. המטרה של ההנחיה הייתה להגן על הנשים במועדונים, על האוטונומיה שלהן על גופן, ולהוביל לכך שהמעשים האלה, שעולים כדי מעשי זנות, לא יתבצעו".
זה לא דבר שקורה בדרך כלל בעולם הפלילי. מספיק שיצאה הנחיה של פרקליט המדינה, אפילו לא חוק, והאנשים האלה – שאני מניחה שהם לא הכי נורמטיביים – כולם יישרו קו?
"אני לא אומרת את זה באופן חד-משמעי גורף, אני אומרת שזה מה ששמענו מהשטח. אם יש כרגע מועדון בתל אביב שבו מתבצע לאפ-דאנס לפי ההגדרות שבהנחיה, אנחנו נבחן אותו בהתאם לראיות. ההנחיה עדיין תקפה".
אפרת מייקין-כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי בעיריית תל אביב-יפו ויועצת ראש העירייה למעמד האישה, אומרת כי "קיומם של מועדוני חשפנות לא עומד בקנה אחד עם הערכים שלנו, עם אופייה של העיר ועם טובת התושבים. אנחנו יודעים שיש מועדונים שפתוחים בתל אביב ועובדים יום-יום בנושא הזה, ונמשיך לעבוד - לא רק בסגירת המועדונים אלא ביצירת מעטפת לנשים".
באיזה אופן?
"לאחרונה קלטנו שמונה נשים שורדות תעשיית המין כעובדות בעירייה. כמובן שהיו נגדנו הפגנות של חשפניות. חלק מהן מאוד כועסות, ואנחנו מבינות את זה, אבל חשוב להבהיר שחשפנות פוגעת בכבוד האדם לדעתנו, מחפיצה נשים ומנוגדת לערכים שאנחנו מנסים להנחיל לילדות ולילדים שלנו. כעירייה, יש לנו חובה מוסרית לפעול. היעדר האיסור הפלילי בחוק לא מלמד שהפעילות היא רצויה. ניסינו גם לקדם מהלך ארצי ושלחנו כמה מכתבים לשרי משפטים שונים, ולא נענינו. בכל מקרה, העירייה לא תעניק אישורים למועדוני חשפנות – לעולמי עד".
ואכן, התקדמות קטנה נרשמה לפני כשבועיים, כשבית המשפט המחוזי בתל אביב הורה למשטרה לסגור את אחד המועדונים עד סוף החודש "פיזית, באמצעות חותם עופרת", כך על פי גזר הדין. בשבוע שעבר נערך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בנושא מועדוני החשפנות, והדיון התלהט מהר מאוד והפך לוויכוח בין חשפניות לבין מי שמנסים להילחם בתופעה.
על פי ילנה דיוואיין, שנכחה בעצמה בדיון והותקפה בו, "גם כשאני הייתי שם הייתי מסתכלת על המציאות בצורה כזאת, כמו כלב רחוב מפוחד שרוצים לתת לו אוכל, אבל הוא לא מאמין ולא סומך. מה שמתקיים במועדוני חשפנות זה סחר בבני אדם. בגוף של נשים. זנות לכל דבר ועניין, שכוללת גם פגיעות מיניות. אי אפשר להפריד בין הדברים האלה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל מבצעת בשגרה פעילות אכיפה יזומה נגד צרכני זנות. במידה ומתקבל מידע שעניינו מעשים המעלים חשד לצריכת זנות במועדונים, מבוצעת אכיפה נקודתית בציר המנהלי ובהיבטי רישוי עסקים. האכיפה נעשית בשיתוף הרשות המקומית, כלפי מקומות בהם מתבצעת פעילות פלילית, לרבות ריקודי חֵיק (לאפ-דאנס) שהוגדרו כצריכת זנות".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו חרתה על דגלה את קידום השוויון המגדרי בעיר וחותרת לסגירת מועדוני חשפנות בתחומה במהירות. לצורך השגת מטרה זאת, כמפורט להלן, פועלת העירייה בכלים משפטיים העומדים לרשותה תוך כדי עמידה באמות המידה של המשפט המנהלי והפלילי ומתוך אימוץ הגישה הרואה בפעילות המתקיימת בהם החפצה וביזוי שאינם תואמים את ערכי העיר.
"להלן פירוט פעולות האכיפה בהן נוקטת העירייה בהתייחס לשלושת מועדוני החשפנות שעדיין קיימים בעיר, בשיתוף פעולה מלא עם משטרת ישראל ולצורך השגת תוצאות מרביות: לגבי שני מועדונים הוצאו שני צווי סגירה שיפוטיים שכבר נכנסו לתוקף והעירייה נערכה לסגירתם ביחד עם המשטרה. צו אחד מהם עוכב על ידי בית המשפט המחוזי ליום 30.4.23 והשני עוכב על ידי בית משפט שלום וטרם הוחלט עד מתי העיכוב, למרות בקשתנו להפסיקו. לגבי המועדון השלישי אשר הוא חדש יחסית, שוקדת המחלקה הפלילית על גיבוש חומר הראיות במטרה להגיש במהירות כתב אישום נוסף ולהשיג בהמשך להליך זה צו סגירה שיפוטי באופן דחוף. עם הפסקת העיכובים לשני הצווים הנ"ל תפעל העירייה עם המשטרה לסגירתם".
מהפרקליטות נמסר ביחס לסגירת התיקים נגד מועדוני החשפנות בתל אביב: "בחודש ינואר 2020 בוצעה פעילות אכיפה כנגד שלושה מועדוני חשפנות, בחשד שמתבצעים בהם ריקודי 'לאפ-דאנס', העולים לכאורה כדי עבירות זנות. נבחנו מאות סרטונים שנקלטו במצלמות האבטחה של המועדונים. מחומר החקירה עלה כי ככלל הייתה מודעות להנחיית פרקליט המדינה.
"במהלך השימוע שנערך לחשודים הם הציגו ראיות שלפיהן בחינת אותו ריקוד משתי זוויות צילום שונות עשוי להוביל למסקנה שונה בנוגע לחוקיותו. זאת, במיוחד שעה שצילומי מצלמות האבטחה נעשו ממרחק רב. על אף שמהראיות עלה כי לעיתים התקיימו במועדונים גם ריקודים המנוגדים לכאורה לחוק, הרי שלאחר בחינת מכלול נסיבות העניין הוחלט שאין די בראיות שהצטברו כדי לבסס מעבר לספק סביר עבירה של החזקת מקום לשם זנות ועבירות נלוות, כאשר מדובר בתיק ראשון לאחר כניסת הנחיית פרקליט המדינה לתוקף.
"ההחלטה התקבלה, בין היתר, גם לאחר בחינת עדויות שנגבו מנשים העובדות במקום, לקוחות, מנהלי המועדונים ובעליהם, מהן עולה כי לאחר שהוצגה בפניהם ההנחיה, נעשה שוני באופן הפעילות במועדונים, גם אם ראשוני, וכי הנחיית פרקליט המדינה חלחלה אף ללקוחות המבקרים שם. כן נלקחה בחשבון העובדה ששניים מהמועדונים נסגרו מיד לאחר פשיטת המשטרה, ואינם פעילים כיום, ואילו פעילותו של המועדון השלישי הוסדרה ואושרה בהחלטת בית משפט, שקבע את אופן הריקוד שיבוצע במועדון. יודגש, שאין בהחלטה על סגירת התיק כדי להביא למסקנה שהמועדונים עמדו בתנאי החוק".
