בתחילת החודש סערו מדורי הרכילות כשדיווחו על משבר ביחסים בין דנית גרינברג לבין בן זוגה, ועל האפשרות שהם הולכים לקראת פרידה וגירושים. הרשת התמלאה מיד באלפי אמוג'יז ותגובות: היו כמובן מי שהשתמשו בהומור - "עובדים מחר כרגיל?" שאל אחד המגיבים; היו מי שביקשו לחזק את המפורסמת בשעתה הקשה - "הכול לטובה" כתבה מישהי; והיו לא מעט התייחסויות לעובדה שלא מדובר בפעם הראשונה שגרינברג עלולה למצוא את עצמה על מדרגות הרבנות, אלא בפעם השנייה בתוך ארבע שנים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
המקרה של גרינברג אינו כל כך יוצא דופן, אבל עורר תשומת לב מסיבות מובנות: כל חלק בו נעשה בפומבי ותועד מכל זווית אפשרית. ראינו בשידור חי כיצד היא הכירה, התאהבה, נפגעה ושוב התקרבה לבן זוגה הראשון, אליאב אוזן, בתוכנית הריאליטי "האח הגדול", איך ערכו חתונה עם יותר מאלף אורחים - ואיך שלוש שנים לאחר מכן השניים התגרשו. עם בן זוגה הנוכחי ברק חקמט היא התארסה אחרי פחות מחצי שנה של היכרות. הם התחתנו לפני פחות משנתיים, וכעת כאמור הגיעו הדיווחים על משבר ביחסים ופרידה אפשרית.
גרינברג לא לבד. היא ממש לא המפורסמת היחידה שהתחתנה והתגרשה ושוב התחתנה תוך זמן קצר. שיר אלמליח (גרושה פעמיים), דנה פרידר (פעמיים), בנימין נתניהו (נשוי בשלישית), שרון גל (נשוי ברביעית), וגם אריק סיני, שהספיק להתחתן ולהתגרש כבר חמש פעמים, הם רשימה חלקית בלבד.
אלברט איינשטיין אמר, ברוב חוכמתו, שאי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב - ולצפות לתוצאות שונות. ובכל זאת, רובנו מכירים כמה אנשים שפויים שנשואים בפעם המי יודע כמה, כאלה ששוב מפרקים את החבילה, כאלה שהזמינו אותנו לחתונה נוספת. מה מניע את המתחתנים הסדרתיים? האם הם אמיצים יותר? אופטימיים? או שמא אימפולסיביים? תמימים? האם הם עמידים יותר לכאב? האם הם עושים בחוכמה כשאינם מוכנים להתפשר, או שמא לא מתאמצים מספיק לשמור על הזוגיות?
שמעון עשור, עורך דין, חבר מועצת עיריית יבנה ומרקיד ריקודי עם, הספיק להתגרש פעמיים, ולמרות זאת הוא לא פוסל את האפשרות שיעמוד פעם נוספת מתחת לחופה. "בפעם הראשונה הייתי נשוי 20 שנה", הוא משתף. "הבאנו לעולם יחד שלושה ילדים והתגרשנו. בפעם השנייה הייתי נשוי למישהי שצעירה ממני ביותר מ-30 שנים. אני היום בן 65 והיא בת 33. הבאנו יחד שתי בנות לעולם ואחרי שמונה שנים התגרשנו. היום אני פנוי".
איך החיים עבור גבר שגרוש פעמיים, ושהוא אבא לילדים משתי נשים שונות?
"נהדרים. יש קשר טוב בין כל הילדים. יש מערכת יחסים מצוינת גם עם הגרושות".
יש הבדל בין גירושים ראשונים לשניים?
"לא. אותם אלמנטים. התאהבות, נישואים, ילדים, גירושים".
היו היסוסים? מחשבות על כך שתהיה גרוש פעמיים?
"ממש לא. זה לא מטריד אותי בכלל. אם תבוא היום מישהי ראויה, אין לי בעיה להתחתן גם בפעם השלישית".
אתה עדיין מאמין במוסד הזה?
"אני מאמין גדול. נכון שהיום התפתחה נורמה בקרב גרושים, בעיקר בני 50 ומעלה, שכל אחד רוצה להיות עצמאי. לנהל סוג של יחסים, להיפגש, לצאת, לבלות ולרקוד, אבל לחזור כל אחד לבית משלו. נשים גרושות היום לא ממהרות ליצור פרק ב'. הן לא מוכנות לוותר על החופש שלהן ולהכניס גבר הביתה.
"הייתי לא מזמן עם מישהי כמה חודשים טובים. כשרק הזכרתי זוגיות קבועה היא מיד אמרה, 'לא, לא, לא'. וזה לא קרה רק איתה. אבל בעיניי, צדקו חכמינו כשאמרו שלא טוב היות האדם לבדו. יש הבדל גדול אם אתה הולך לישון לבד בלילה. אין לך עם מי לבלות בבית, את מי לשתף, לחוות, לחוש אותו, לשכב איתו, לדבר - כל הדברים שזוג אוהבים עושה יחד".
טוב, אבל בטח לא תצא עוד פעם עם אישה רווקה שרוצה ילדים.
"למה לא? אם אכיר מישהי בת 35 שתרצה להביא ילד, אני אשמח. ילד זה הגורם המקשר בין בני זוג. זוגיות בלי ילדים היא שברירית".
"את המתחתנים הסדרתיים ניתן לחלק לשלושה", אומרת כנרת טל מאיר, מטפלת אישית ומשפחתית ומייסדת "שיחה שנוגעת": בית להתפתחות אישית, זוגית ומינית. "קודם כל יש את המכורים להתאהבות. אהבה היא סם מענג ולכאורה לא מזיק. לא מזריקים שום דבר לווריד, ולכן לפעמים אנשים לא מודעים לזה שהם מכורים. הם פשוט מתאהבים".
"בספר החיים והמתים הטיבטי יש סיפור על אדם שהולך ברחוב ונופל לבור. הוא קם, מנער את בגדיו וממשיך ללכת. הוא רואה שוב את הבור ומתוך הרגל נופל לתוכו שוב. הוא קם שוב וממשיך ללכת. ואז הוא רואה בור. אין לו מושג מה לעשות אחרת, אז הוא שוב נופל לתוכו. בפרק הרביעי הוא מקיף את הבור ולא עובר בתוכו, ובפרק החמישי הוא הולך ברחוב אחר. כלומר, הוא סוף-סוף מוצא דרך אחרת להתנהל בעולם.
"זה כמו אנשים עם דפוסים. אנשים מתנהלים בתוך דפוסים מתוך עיוורון גמור. מי שיש לו נטייה להתאהב, ימצא את הדרך להתאהב עוד פעם ועוד פעם".
מהמשל העתיק אני מבינה שיש תקנה. אפשר ללמוד מהניסיון?
"לדעתי רק בטיפול. אתמול ישבתי עם מטופל שהתגרש לפני שנה וחצי, ולאחרונה נכנס לקשר חדש. שאלתי אותו אם הוא לא שם לב שזה אותו דפוס. לא היה לו מושג. הוא אמר, 'למה, ההיא הייתה בלונדינית וזאת שאטנית, וההיא לא עבדה וזאת עובדת'. הייתי צריכה לאיית לו את זה בצורה הכי מפורטת.
"אלה תכונות חיצוניות, אבל מבחינת מהות הקשר יש כאן עוד פעם מישהי שמשחקת בו, לא אומרת לו את כל האמת, והוא לא רואה את זה. והנה, עוד פעם מופיע הדפוס החזק שלו – אני כבר אשנה אותה. ההתמכרות להתאהבות היא כל כך חזקה, שהוא מוכן להיכנס לזה עוד פעם. לכן, לדעתי, ברגע שמתגרשים צריך ללכת לטיפול, וברגע שנכנסים לקשר חדש גם כן. אצלי בקליניקה יש 20 זוגות עם משברי נישואים אקוטיים, ושני זוגות שבאו ללמוד איך להיות זוג לפני שהם מתחתנים. זה היחס. הייתי רוצה שזה יהיה הפוך".
הסוג השני של מתחתנים סדרתיים, על פי טל מאיר, הם אלה שהמניע שלהם הוא שמרנות. מדובר על אנשים שמתחתנים מסיבות דתיות, אבל לא רק. לדבריה, "השמרנות הרבה פעמים באה מהסביבה. החברה רוצה שאנשים יהיו נשואים. במיוחד אצלנו בישראל".
מהו הסוג השלישי?
"אלה שמתפתים להאמין שוב בכימיה. זה דומה למכורים להתאהבות, רק שאצלם החיבור הכימי יוצר אשליה אמיתית שזה חייב להיות טוב. אם יש לי כימיה כזאת עם מישהי, לא יכול להיות שזה לא יעבוד. אנשים מבלבלים בין כימיה לבין היכולת לחיות יחד. הרי גם עם אשתך הראשונה הייתה לך כימיה, אחרת לא היית מתחתן איתה".
מה עם הנכונות לפרק שוב ושוב את הנישואים? מהו המניע שם?
"אלה שהיו נשואים הרבה זמן ופירקו נישואין עברו את אחד המשברים הכי קשים בחיים. אחרי משבר כזה, אם אתה נכנס למערכת יחסים והיא לא טובה, יהיה לך הרבה יותר קל לפרק אותה. את המחיר הכי כבד כבר שילמת. עכשיו, או שאתה מתקן ויהיה יותר טוב - או שאתה לא נשאר. כי אחרת אתה תאכל את הראש על הטעות שעשית. תשאל את עצמך, למה פירקת את הנישואים הראשונים? הנה, בפעם השנייה זה אותו הדבר. אז אתה חייב לפרק גם אותם. ואת השלישיים והרביעיים.
6 צפייה בגלריה
"אלה שהיו נשואים הרבה זמן ופירקו נישואין עברו את אחד המשברים הכי קשים בחיים''
(צילום: shuterstock)
"בסופו של דבר, במערכות יחסים יש קשיים. לא נשארים כל החיים על הסם הזה. ברגע שהוא נגמר מתחיל הקושי, ואז מי שהיה כבר במערכת יחסים ארוכה נזכר במערכת הקודמת ואומר לעצמו 'אם עזבתי את זאת - אני יכול לעזוב כל אחת'. והוא עוזב.
"זה מחזיר אותנו למכורים להתאהבות. אלה אנשים שאחרי שנגמרת ההתלהבות אין להם מה לעשות בקשר, וזה יותר חזק מכל דבר אחר. אז הם יעזבו עוד פעם. אגב, הסם יותר חשוב מהילדים. יש לי מטופלת שיש לה אבא עם ילדים משלוש נשים".
ואיך זה השפיע עליה?
"רע מאד. חוויית הנטישה היא קיומית".
פלורה סלמן דיל (59) זוכרת היטב את הנישואים הראשונים שלה, שהיו טראומטיים מאוד ואלימים. "הכרתי אותו בגיל 16, כשהייתי ילדה טובה משכונת סנהדריה בירושלים. הוא היה מבוגר ממני בארבע שנים. הוא אנס אותי", היא משחזרת 40 שנה מאוחר יותר. "ההורים שלי לא ממש ידעו מה קורה. אמא שלי הבינה שאני כביכול שוכבת איתו והכריחה אותי להתחתן. בגיל 17 התארסתי ובגיל 18 הייתי נשואה. אף אחד לא הקשיב לי שאני רוצה לעשות צבא ותואר. זה לא עניין אף אחד. ההורים שלי היו ליברליים, אבל לא בנוגע לבת שלהם".
לדבריה, "אחרי החתונה התחילה קנאה חולנית מצידו, אלימות, איומים ברצח. לא פעם הוא שם לי אקדח בראש. הוא היה אונס אותי. עברתי תקופות לא פשוטות. עד שביום ההולדת ה-36 שלי חלה תפנית בחיי. אני זוכרת את התמונה. הדלת של חדר השירותים בחדר השינה הייתה פתוחה. ראיתי מול העיניים את האסלה ושאלתי את עצמי, מה ההבדל ביני לבין האסלה הזאת? משתמשים, מורידים את המים והולכים".
סלמן דיל החלה לקחת שליטה על חייה. "הוצאתי קורות חיים והתחלתי לעבוד. הוא כעס. שבר את כל הבית. לא היה משהו שנשאר שלם, אבל לי כבר לא היה אכפת. ככה חייתי עוד כמה שנים. בגיל 39 פתחתי תיק ברבנות. ההורים שלי יצאו נגדי. לקחו לי עוד שלוש שנים וחצי להתגרש ממנו. עבדתי בשלוש עבודות ביום, לקחתי על עצמי את כל החובות ואת המשכנתה, רק שייתן לי גט".
אחרי 23 שנות נישואים ועם חמישה ילדים, היא סוף-סוף הייתה גרושה. אז איך קרה שהיא מצאה את עצמה נשואה בשנית? "הייתי 12 שנים גרושה. סלחתי לבעלי הראשון. הוא תמיד היה מוזמן אלינו. ואז הכרתי מישהו, שהיה מבוגר ממני ב-15 שנה והציע לי נישואים. ההורים שלי בדיוק נפטרו והוא ניצל את מצבי הרגשי. הסכמתי להתחתן איתו, בלי לחשוב על זה יותר מדי.
"מהר מאוד אחרי החתונה הבנתי בדיוק מי הוא. הוא היה רחוק מאוד מלהיות אדם טוב. הוא התעסק עם נשים על ימין ועל שמאל ועשה לי את המוות. אחרי חמישה חודשים לקחתי את הרגליים ועזבתי. פתחתי בהליכי גירושים. שנה וחצי הייתי מסורבת גט, אבל בסוף נפטרתי גם ממנו".
איך ייתכן שהסכמת להתחתן, אחרי כל זה, בפעם השלישית?
"אחרי ארבע שנים, מישהי שאני מכירה שלחה לי הודעה בפייסבוק. היא שאלה אם יש לי מישהו ואמרה שיש לה גבר להכיר לי. גרוש עם ילדה, צעיר ממני בחמש שנים. מאז אנחנו שלוש שנים ביחד, מתוכן שנתיים נשואים. הוא התיקון לכל מה שעברתי. אני מאושרת וטוב לי".
לא חששת להיכנס לקשר עם עוד מישהו?
"לא, וזה קרה בזכות הקורונה. אי אפשר היה לצאת, אז הוא פשוט בא אליי הביתה וחי איתי ועם הילדים. היינו כמו נשואים אחרי חודש. למדנו להכיר ממקום אחר. זה לא כמו לצאת לקפה או לסרט. מאוד אהבתי והתרשמתי מהאדם שראיתי. אדם טוב עם לב רחב. הילדים שלי מתייחסים אליו כמו אל אבא. הוא אוסף מהגן את הנכדים שלי. האהבה שלו כלפיי, הנתינה, הפרגון, זה עולם אחר. זה כבש אותי".
מרגש, באמת. ובכל זאת, למה להתחתן?
"מעולם לא איבדתי תקווה. אני מאמינה שלכל אישה מגיע שיאהבו אותה, שיעריכו, שיכבדו אותנו, שיהיו נאמנים אליה. אין שום סיבה שנישאר לבד. אדם צריך חבר לחיים. לבד זה ריקנות. את יכולה לצאת, לבלות, לפגוש חברות, ואז את באה למיטה שלך והריקנות משתלטת. אין מישהו להישען עליו. לא צריך לוותר על זוגיות. נועדנו לחיות בזוג".
"חוויית הגירושים, גם החוזרים, תלויה מאוד בשאלה אם יש ילדים או אין", אומרת עו"ד ענבר לב המנוסה בתחום המשפחה. לדבריה, "אם בגירושים השניים אין ילדים, זה הרבה יותר קל. זה הופך את התהליך להרבה יותר פשוט. אם הצדדים היו חכמים, אז גם בהיבט הרכוש בפעם השנייה יותר קל.
"אם בפעם הראשונה התגרשת כשיש לך ילדים, אתה תבוא לנישואים השניים שלך עם שני דברים: אתה לא תביא מיד ילדים, אם בכלל, ותחתום על הסכם ממון. אנשים לומדים מטעויות. הרוב מגיעים עם הסכם ממון לגירושים שניים, כשכל מה שהם צברו לפני הנישואים הוא שלהם ורק מה שהם צברו יחד משותף. ולכן ההליך הרבה יותר פשוט".
נשמע שבתחומים אחרים הם לא לומדים. בבחירת בן זוג למשל.
"כשמתגרשים עם ילדים קטנים וההורים עדיין צעירים, יש נטייה לשני הצדדים להתחתן שוב מהר. הם עוד לא מיצו את עניין החיים הזוגיים. הם רוצים עוד ילדים, והם גם רוצים עוד מחיי הנישואים. אלה מתחלקים לשניים – אלה שלמדו, ואז עושים הסכם ממון מסודר, ואלה שלא למדו. להם יש את אותו הקושי בגירושים השניים.
"נישואים שניים עם ילדים אינם מסובכים מבחינה משפטית. הם מסובכים מבחינת ההרכב של החיים המשותפים. כשרצים מהר להתחתן אחרי גירושים ויש ילדים קטנים, בדרך כלל מתחתנים עם מישהו שגם הילדים שלו קטנים, אז קשה להחזיק מים ולכן מגיעים הגירושים השניים".
ומה לגבי אנשים שמתגרשים בגיל מאוחר?
"אצל זוגות שהתגרשו אחרי 20 שנות נישואים בממוצע, הילדים כבר גדולים. בדרך כלל הם רוצים זוגיות, אבל לא מחפשים להקים משפחה. הם מושכלים יותר. הם כבר הבינו את הנזק
שנגרם ולכן עושים הסכם ממון. הם בדרך כלל לא מביאים ילדים ביחד. הם צריכים להתמודד עם ילדים של שני הצדדים בגיל העשר'ה, שזה תחום מורכב בפני עצמו, אז הם לא עוברים לגור יחד מהר, לא מתחתנים מהר - אלא עושים הכול יותר לאט. לכן הסיכון לגירושים שניים בגיל הזה הוא פחות.
"ויש את הגיל השלישי. אלה שמתגרשים בגילי 60-50, סוגיית הילדים כבר לא רלוונטית וגם לא סוגיית הרכוש, אבל הרבה פעמים יש אינטרס. גבר ואישה בני 60 שמתחתנים בדרך כלל לא נמצאים במצב סוציו-אקונומי זהה, אז הוא מבטיח לה כל מיני הבטחות שהוא יממן אותה, וזה יכול להיות בעייתי. ויש כמובן מקרי קיצון, כמו של גבר בן 60 שמתחתן עם אישה צעירה ומביא איתה ילדים".
הדוגמנית שיר אלמליח התגרשה בלי ילדים, התחתנה בשנית די מהר, הביאה ילד והתגרשה בשנית. את רואה מקרים כאלה אצלך במשרד?
"במקרה שלה, כמו גם במקרה של דנית גרינברג, מדובר בנישואים ראשונים ללא ילדים. זה כמו להיפרד מחבר. במצבים כאלה בדרך כלל נשים בשלות לילד, ואז הן יעשו זאת עם הראשון שרוצה איתן ילדים. זה טופח להן בפנים, כי ברגע שהילדים נולדים מגיע המבחן האמיתי לזוגיות. ואם הזוגיות לא הייתה בריאה מלכתחילה, זה רק טריגר לסיים אותה.
"ואז, יש אנשים שחושבים שאם הם יביאו עוד ילד זה יסתדר. אני שואלת את הנשים שמגיעות אליי, למה הבאת עוד ילד אם חשבת להתגרש כבר בהיריון הראשון? הן אומרות לי, 'כי חשבתי שעוד ילד יחזק את הקשר'. ויש כאלה שאומרות, 'אם אני עומדת להתגרש, אני רוצה שלילד שלי יהיה אח'. אבל הן לא מבינות שבמקום לעשות נזק לילד אחד הן עושות נזק לשניים".
באיזה מצב מגיעים אלייך כשבאים לסיבוב שני ומעלה?
"הם באים שבורים ומבוישים. רואים בזה כישלון, 'משהו לא בסדר איתי'. אנחנו, עורכי הדין לענייני משפחה, משמשים גם מעין פסיכולוגים. אני נוהגת להגיד להם שההיפך, זה לא כישלון - זאת הצלחה. כישלון זה לעשות מהלכים לא טובים לך ולסובבים אותך, שבמקרה הזה אלה הילדים. עצם זה שאת תופסת אומץ לתקן - זאת הצלחה".
הם חוששים מ"מה יגידו"?
"כן, אבל אני מנטרלת את זה מהר מאד. זה שטויות. את מי זה מעניין מה יגידו? הם הולכים איתכם לישון בלילה? קמים איתכם בבוקר? אחרי שתי שיחות איתי הם מרימים את הראש חזרה".
כפי שהסבירה עו"ד לב, גירושים עם ילדים או בלי ילדים הם סיפור שונה. מלבד בני הזוג עצמם, הילדים חווים גם הם בעוצמה נישואים וגירושים סדרתיים. אדווה (40), אמא לשניים מאזור השרון, נזכרת בחוויה האישית שלה עם הוריה: "הזיכרון הראשון שלי בחיים הוא מהיום שההורים שלי החליטו להיפרד. הם ישבו בסלון אחד מול השני וביקשו מאחותי וממני ללכת לחדר. הצצנו דרך התריסים שהיו בדלת. אני זוכרת שאמא שלי עישנה והם דיברו, ואז הזיכרון הבא שלי הוא שאבא שלי הלך לחדר השינה ושכב במיטה כשהוא מאוד עצוב. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה קרה".
אמה של אדווה המשיכה בחייה, ושלוש שנים אחרי הגירושים מאביה, כשאדווה הייתה בת שבע, האם נישאה בשנית. עם בן זוגה השני הביאה שתי בנות. בפעם השנייה שהאם התגרשה, אדווה הייתה כבר בת 25.
איך קיבלת את זה שאמא שלך מפרקת נישואים בפעם השנייה?
"למרות שהייתי מבוגרת היה לי קשה, כי זה היה לפרק עוד פעם בית. אומנם זה לא היה הבית של אבא ואמא, אבל זה היה הבית שלי, גדלתי בו. אחרי הגירושים של הוריי, אבא שלי היה אומנם נוכח לחלוטין בחיים שלי, אבל בן הזוג של אמא שלי היה דמות אב לכל דבר בבית. ברגע שזה עוד פעם התפרק - אז אין לך בית. היום הבית של אמא שלי הוא לא הבית שלי, והבית של אבא שלי הוא בטח לא הבית שלי. עד שאמא שלי התגרשה בפעם השנייה היה לי בית. מאז, משהו התפרק. משהו במשפחתיות ובתחושה של בית לא קיים יותר".
כעסת?
"לא, ריחמתי עליה והתבאסתי בשבילה. הבנתי למה היא מתגרשת. זה עצוב לי, כי הוא התייחס אליי כאילו אני הבת האמיתית שלו והיה לנו קשר מאוד קרוב. ברגע שהבית התפרק והם התגרשו, הקשר איתו מאוד התרופף. אני מברכת אותו בחגים ובימי הולדת, אבל זה לא מה שהיה. הוא היה דמות מאוד מרכזית בחיים שלי, הוא גידל אותי, והיום אי אפשר להגיד שהוא חלק מהחיים שלי. היום לאמא שלי יש עוד זוגיות, אבל הם לא נשואים".
איך כל זה השפיע עליך?
"ברור שיש לי חרדת נטישה מאוד קשה. זה בא לידי ביטוי בכל הקשרים הזוגיים שהיו לי. עצם זה שראיתי ששני גברים עזבו אותה גרם לי לא לרצות להיות כמוה. מאוד פחדתי מזה. הייתי צריכה ללכת לטיפול הרבה שנים כדי למצוא את עצמי, ואיך אני רוצה לנהל את מערכת היחסים שלי בלי שהדבר הזה ינהל אותי. לא רק בזוגיות אלא גם עם הילדים. החשש הכי גדול שלי היה שאמות בלידה, שזאת הנטישה הכי קשה שיכולה להיות".
מצבו של מוסד הנישואים לא מזהיר. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 15,307 זוגות התגרשו ב-2020. למי שחושב שהמספר הזה הוא באשמת הקורונה, 2019 הייתה עגומה אפילו יותר עם 15,992 זוגות שפירקו את החבילה. את מעצבת הפנים ברברה ברזין הסטטיסטיקה לא מרתיעה, אפילו שהיא תרמה לה לא מעט. "היום אני נשואה בפעם החמישית", היא אומרת בחיוך רחב.
ואחרונה?
"אף פעם אין פעם אחרונה".
מי היו בני הזוג הקודמים שלך?
"אני לא רוצה להתעסק בבני הזוג הקודמים. זה לא רלוונטי. אני יכולה לדבר על מה גורם לאישה לעזוב זוגיות ומשפחה ומסגרת ארבע פעמים".
מה גרם לך?
"יכולתי להישאר בכל המערכות האלה ולהיות עוד אחת מאותן נשים, אבל החלטתי שאני לא מוכנה להתפלש בבינוניות רק בשביל להגיד שאני נשואה. אני חושבת שיש לי יותר מה להציע מאשר ציון שש או שבע. אני לא צריכה להתפשר. אני ראויה להכי טוב שיש בעולם הזה. וזאת סיבה מצוינת לעזוב".
את יודעת, בזוגיות יש עליות ומורדות.
"שטויות במיץ. זה כמו השטות הזאת שנישואים זה עבודה".
למה את מתחתנת בכל פעם? למה לא לחיות ביחד?
"אני חושבת שאולי אני מהדור הישן. אני אוהבת חתונות. אוספת חוויות סדרתית. ועכשיו ברצינות. אני באה מבית רוסי קלאסי, יש ערך מאוד גדול לאהבה, לחתונה, לעבודה. וגם הבנתי עם הזמן שאני יוצאת מכל המערכות יחסים שלי לא כי יש לי בעלים נוראיים, אלא כי המערכות האלה לא מתאימות לי, בתור ברברה".
האורחים בכל החתונות לא שאלו אותך מה נסגר?
"דוד שלי אמר לי פעם, 'אני רוצה את הצ'קים שלי בחזרה'. אז אמרתי לו שגם אני הייתי רוצה את שלי. אני מזמן במקום שלא מעניין אותי מה אנשים אחרים חושבים או אומרים עליי. מה שחשוב לי באמת זה מה שאני אומרת לעצמי. זה מה שרלוונטי. ואני חושבת שאני שווה וראויה".
אין בך פחד להיכנס לשם שוב?
"אני בכל פעם מתחתנת אופטימית. כל חתונה שלי היא צל"ש על אישה אופטימית שמאמינה באהבה, ומאמינה שעם אהבה אפשר לנצח הכול. זה גם משהו באופי. אנחנו אנשים שיכולים לעמוד בכאב הזה. זה אף פעם לא משמח להתגרש, זה לא ההפי-אנד שקיווית לו וזה שבר מאוד גדול, אבל היכולת לקום, לנגב את הדמעות ולהסתכל קדימה באופטימיות קיימת".
אז למי שמתלבט אם שוב לפרק או שוב להתחתן, את מציעה לא להסס?
"זה לא מה שאמרתי. המסר הוא שאין מסר. אני לא נותנת עצות לאף אחד. אנחנו חיות מאוד מיוחדות, שלומדות רק מעשייה, מכישלון ומכאב".
אז מה בכל זאת למדת מחמש חתונות?
"שאני יכולה עוד חמש אם אני רוצה".
