יעל וחיים הם זוג נשוי מזה 20 שנה, ולהם שלושה ילדים. במהלך השנים הפכו יחסי המין ביניהם לשגרתיים, משל היו מטלה נוספת בשגרת היום-יום שעליהם לבצע. ערב אחד, בזמן שיעל שכבה על הספה, התיישב לידה חיים ובלי לחשוב על מה שהוא עושה, הושיט את ידו לעבר זרועה של אשתו, והחל לעסות אותה בעדינות. יעל, שהופתעה מהמגע, חשה רטט מופלא שגדל והתפשט בכל גופה. דמעות נקוו בעיניה והיא חשה אושר ועונג גדול.
הדבר הפתיע אותה, וכשניסתה לחשוב מדוע אותו מגע, לכאורה יומיומי ופשוט, עורר בה התרגשות כה עזה, נזכרה לפתע באמה שברגעי חסד בילדותה הייתה מלטפת אותה לעת ליל בזרועה, מעסה את האזור בעדינות, ולוחשת לה מילות אהבה.
האם קרה לכם שבזמן אינטראקציה אינטימית נגעו בגופכם באזור שלא נחשב למיני, ולמרות זאת המגע שם עורר בכם רגשות עזים והתרגשות? האם יש מקומות בגופכם שאינם איברי מין ואתם חשים צורך עז וכמיהה שבן או בת הזוג יגעו בהם שוב ושוב? האם קורה שנוגעים בכם ואתם חווים תחושות של עונג ואושר שבמבט אובייקטיבי נראים לכם לא מותאמים לעוצמת המגע, למשך המגע או לכוונת הנוגע?
חקוק בעור
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התייחס לחוויות שאינן מודעות, ואמר: "אפילו מה שלכאורה נשכח לחלוטין, קיים בכל זאת בצורה כלשהי ובמקום כלשהו. הוא פשוט קבור הרחק מהישג ידו של הפרט". ממשיכי דרכו ניסו להבין היכן מאוכסנות חוויות נשכחות אלו, והציעו שכל התנסויות העבר נוכחות בגופנו גם בהווה. הכוונה היא שבגופנו מצויים זיכרונות ומסרים עתירי ידע, אליהם ניתן לגשת בעזרת תשומת לב גופנית.
נהוג לחשוב על זיכרונות גופניים בהקשר לטראומה, אולם מסתבר כי גם הזיכרונות החיוביים חקוקים בגופנו ואנו יכולים לעשות בהם שימוש במהלך חיינו. דונלד ויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי, ערך תצפיות מדוקדקות באימהות ובילדים והתבונן באופן שבו האימהות מחזיקות את תינוקותיהן. הוא טען כי בשנות החיים הראשונות של אדם, המגע שנוצר בין האם לתינוק הוא לא פחות מהבסיס לתחושת העצמי של התינוק. דרך ההחזקה והמגע העוטף של האם, התינוק חווה תחושה של קיום.
התינוק, שטרם פיתח את יכולת החשיבה המילולית שלו, חווה למעשה את קיומו דרך מגעה המתווך והעוטף של האם. אמו הנוגעת בו ברכות, בעצם תרה יחד איתו אחר גבולות גופו. היא מלווה אותו במסע הראשוני שלו בעולם, ובכך מבטיחה לו שהוא מוגן. אם כך, כאשר האם מטפלת בתינוקה ברוך ובאהבה, התינוק חווה מגע נעים ומיטיב, והזיכרון שנוצר מהמגע הזה רשום בגופו ומשפיע על התחושה שלו כי הוא "קיים".
המושג 'חותמי אהבה גופניים' נטבע על ידי הפסיכואנליטיקאיות וולס וריי, ומתייחס בדיוק לכך: וולס וריי סבורות כי חותמי האהבה הגופניים הם המקומות בהם נגעו בנו ברוך ובאהבה בשנות החיים הראשונות, ועל כן את המגע המיטיב הזה איננו זוכרים בצורה מילולית אלא כזיכרון תחושתי וגופני בלבד.
בתוך קשר משמעותי ובטוח, כאשר נוגעים במקומות הללו בגופנו, הזיכרון התחושתי של המגע האוהב משנות הינקות מתעורר לחיים. המגע בהווה בשילוב עם זיכרון המגע החיובי מן הינקות, עשויים לעורר תגובה רגשית חזקה ביותר. העבר וההווה מתמזגים יחד, האהבה שנאהבנו בינקותנו והאהבה שנוכחת בחיינו הבוגרים נפגשים להם ברגעים עוצמתיים אלו.
חותמי האהבה הגופניים הם עדות חיה לאהבה קדומה וראשונית שחווינו. הם מספרים לנו שהדמויות שטיפלו בנו אהבו אותנו ושהאהבה הזו נצרבה בגופנו. הם מחזירים אותנו לזיכרונות הגופניים של התינוק החש כמיהה לגוף אמו, ומשמשים כשער עוצמתי לעוררות מינית ולתשוקה. עבור זוגות רבים, גילוי מקומות אלו בגוף מהווה פתח להתנסויות אינטימיות חדשות ומרגשות. זוגות רבים המקיימים מערכות יחסים יציבות וארוכות טווח חווים תחושת שחיקה ואובדן חשק מיני. גילוי חותמי האהבה הגופניים הללו מייצר הזדמנות לחידוש ולריענון חיי המין של זוגות אלו.
מסע ארוך אל תוך הלילה
בשירו של אלי אליהו, "ולו ללילה אחד", המשורר מתאר לילה שבו הוא מטפל באהבה ובמסירות בבתו ומנסה להרגיעה עד שתירדם. הוא חותם את השיר עם ההבנה שלמרות שבתו לא תזכור את הלילה ההוא, במשך כל שארית חייה היא תחפש אחר התמסרות דומה.
דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה.
לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי
שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי
שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד,
לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת
הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ
עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת
שֶׁל מִתְאַבֵּד, לֹא אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה
שֶׁנָּח עַל פָּנַיִךְ, וְלֹא אֶת לַחֲשֵׁי
הָאַהֲבָה שֶׁפִּנַּקְתִּי בְּאָזְנַיִךְ
עַד שֶׁנִּרְגַּעְתְּ וְנִרְדַּמְתְּ.
דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מִכָּל זֶה.
אֲבָל מִכָּאן וְלִשְׁאֵרִית
חַיַּיִךְ, תְּבַקְּשִׁי
נֶפֶשׁ אַחַת
בָּעוֹלָם שֶׁתִּדְבַּק בָּךְ,
כְּפִי שֶׁאֲנִי.
וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד.
בשיר זה מופיעים דימויים גופניים רבים: זרועותיו של האב המערסלות את גופה של התינוקת הפעוטה, צעדי רגליו, אור המנורה המשתקף על פני התינוקת ומילות האהבה הנלחשות באוזניה. השיר מזמין אותנו לחוש את אהבתו של האב דרך כל ההתרחשויות החושיות שהתינוקת חווה. הוא מתאר רגעים של אהבת אב לבתו אשר באים לידי ביטוי דרך הטיפול בה, ומגולמים בקשר הגופני ביניהם.
המשורר מבהיר שאת החוויות הראשוניות הללו בתו לא תזכור, אולם למשך כל שארית חייה היא תחוש כמיהה למה שחוותה שם. השיר מתאר בצורה מופלאה אהבת אב לבתו, שתייצר בהמשך חייה כמיהה ותשוקה לשחזור החוויה המיטיבה הזו בזרועות בן או בת זוג ובמסגרת קשר בוגר.
אני ממליצה בחום לזוגות לחפש אחר חותמי האהבה הגופניים אצלם ואצל בני ובנות זוגם. אני סבורה כי גילוי זה עשוי להפוך לאחת החוויות המרגשות והמשמעותיות ביותר עבור בני ובנות הזוג. גילוי חותמי האהבה הגופניים פותח אפשרות לעומק רגשי אינסופי בתוך המרחב המיני, שזירה של גוף ונפש וכינון קרבה ואינטימיות עוצמתיים במיוחד.
