בסיום אחת ההרצאות של הקרימינולוג ד"ר טל יעקובוביץ' ניגש אליו בחור שהיה בקהל. "הוא אמר לי שהוא לא מצליח לישון בלילה ושהוא חייב לשתף מישהו במשהו. כשהוא סוף-סוף הצליח להוציא את זה מהפה הוא סיפר לי שהוא נוהג ללבוש חיתול בזמן סקס". יעקובוביץ', שהקדיש את חייו המקצועיים ואת מחקריו לביטוי הקיצוני למורכבות של נפש האדם, סטיות מיניות, לא התרגש. הוא ידע שלא מדובר בסטייה הכרוכה במצוקה, אלא בסך הכול בהעדפה מינית ביזארית. "אמרתי לו 'או.קיי, אז מה הביג דיל?'"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כשאתה שומע דבר כזה, אתה שואל מה קרה לאדם שהוביל אותו להעדפה מינית כזו?
"בטח. זאת השאלה הראשונה שעוברת בראש. אחר כך ראיינתי אותו (לצורכי מחקר - מ"ש), והוא סיפר לי על הילדות שלו ועל כך שהוא התקבע בעמדה ילדותית, מה שגרם להתיילדות ולזה שהוא חייב להתלבש כמו תינוק, ושהפרטנרית צריכה להעניש אותו באמצעות פליקים. אבל לא תמיד אנחנו יודעים לענות על השאלה מה גרם לזה, והרבה פעמים הם לא רוצים לדעת ולהגיע לאירוע המסוים שהוביל אותם לזה. וזה בסדר, לא צריך לכפות על מישהו למצוא תשובות".
ד"ר יעקובוביץ' דווקא כן מנסה למצוא תשובות - הוא חוקר עבירות מין, פאראפיליות (עיסוק מיני ביזארי) וסטיות מין. הקדמה והטכנולוגיה הופכות את משלח ידו לכזה שלא מפסיק לחדש.
מים רבים עברו בנהר מאז שהמרקיז דה-סאד והסופר לאופולד פון זאכר-מאזוֹך הכירו לעולם את הסאדו-מזוכיזם, תחום שנחשב למוכר כיום עם ייצוג בולט בספרות הפופולרית, בקולנוע ובמועדונים דוגמת הדאנג'ן, שהם בית חם ולגיטימי לקהילת ה-BDSM ולמי שמעוניין להתנסות בסאדו-מאזו לפני שהוא חוזר לחיי השגרה המשמימים בבוקר. בנקודה זו חשוב גם לייצר את ההבחנה הבאה: אם זוג מקיים יחסי BDSM בהסכמה ומפיק מכך הנאה, אין בפעילות הזו בגדר סטייה. אותו הדבר נכון גם לגבי האדם מפתיחת הכתבה המקיים יחסי מין כשהוא לובש חיתול. אלו נכנסים תחת הקטגוריה קינק - העדפה מינית שיכולה להיות ביזארית, אבל אין בה אלמנט של סטייה.
לעומת זאת, סטייה מינית היא מונח רפואי קליני שמתייחס לדחפים מיניים, לעוררות מינית או לפנטזיות מיניות כלפי מי שלא יכול לתת על כך הסכמה משפטית, או כאלו הכוללים סבל, השפלה או אובייקטים לא אנושיים. "קלינאי טוב, שמתמחה בפאראפיליות, יודע להבחין אם מדובר בעניין מיני, בסטייה או בהפרעה של ממש", אומר יעקובוביץ'. "עניין מיני פאראפילי יכול להיות אצל אנשים שיש להם סקרנות לגבי מין ומיניות והם חוקרים דברים סוטים, מתנסים, צופים בפורנו עם אופי מיני ביזארי".
אז באילו מקרים ניתן לדבר על הפרעה?
"הפרעה פאראפילית מתרחשת כשיש מצוקה סביב הסטייה. יכול להיות אדם שנמשך, סליחה אם זה מגעיל, לצואה, והוא לא יקבל אבחנה של הפרעה פאראפילית אלא של פאראפיליה, כי אין שם מצוקה".
איזו מצוקה?
"בעבר דובר על מצוקה של בעל הסטייה סביב העניין המיני הלא מותאם - הרגשה שאני לא בסדר בכך שאני נמשך לילדים, למשל - אבל מאז ההגדרה הורחבה, וכיום מדברים על הפרעה כשיש פוטנציאל למצוקה שיכולה להיות לסביבה, לחברה או לאדם שלא יכול לתת הסכמה משפטית (כמו קטינים או חסרי ישע - מ"ש).
"ב-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, קיימים פחות מעשרה סוגי הפרעות פאראפיליות מוכרות (בהן סאדיזם, מזוכיזם, מציצנות, אקסהיביציוניזם [דחף לחשוף את איבר המין בפני אדם זר], פטישיזם, טרנסווסטיזם, פרוטריזם [התחככות] ופדופיליה - מ"ש). יש קטגוריה נוספת של פאראפיליות אחרות, כגון זואופיליה (משיכה לבעלי חיים) ונקרופיליה (משיכה לגופות). יש עוד תת-קבוצות ופאראפיליות לא מוכרות, שמספרן יכול להגיע למאות.
"חשוב לומר שברמה הקלינית המגמה כיום היא להימנע כמה שיותר מסטיגמה. כמה שפחות לתייג ולשים תוויות על אנשים. לדוגמה ב-ICD, המקבילה האירופית ל-DSM, הוציאו את ה'פטישיזם טרנסווסטייט' - לבישמ בגדי המין השני בזמן סקס - כי לא הצליחו למצוא שם את אלמנט המצוקה".
אפשר לדעת מהו הגורם לזה?
"יש פסיכולוג בשם מייקל באדר שכתב בספרו 'עוררות' על האלמנטים שמעוררים אותנו מינית מול מה שמכבה אותנו, ואחד האלמנטים האלה הוא שליטה. זה משהו שמופיע גם בכל המחקרים שלי.
"בכולנו יש את אלמנט השליטה. כולנו רוצים להישלט ולשלוט בתקופות חיים שונות ובמצבים שונים, אצל מי זה יותר דומיננטי ואצל מי פחות. אבל אצל אנשים סאדיסטים, או עם קווי אישיות פסיכופתיים, הרצון לשליטה נובע מתוך תסמונת אלוהות - אני הכול-יכול ואני שולט, אני אחליט מי לחיים ומי למוות - והם ממש מפיקים הנאה מלשלוט במישהו ולאנוס אותו.
"ראיתי את הסדרה על ג'ון וויין גייסי (הדוקו "שיחות עם רוצח" - מ"ש) בנטפליקס וזה בדיוק הסיפור, בחור שנהנה מהחנק של הקורבנות, ולדעת שהוא זה ששולט בהם והוא זה שיביא אותם למוות. כמוהו גם ג'פרי דאהמר, אדמונד קמפר וכל החבורה הנפלאה הזאת. התמות מאוד דומות. דחייה חברתית, נטישה בילדות, האמא הפתיינית או המתעללת והאבא המתעלל, וזה הכול פאזל שמשלים את עצמו".
מה שאתה אומר הוא שלא ניתן לחיות על מי מנוחות ולהפוך לקניבל?
"לא הייתי ממהר להסיק מסקנה כזאת. אם יש משהו שהמחקרים שלי לימדו אותי זה שאין חידה עמומה ומסתורית יותר מהנפש האנושית. אני רואה למשל אנשים שבגיל 40 ו-50, לדבריהם, פרץ בהם היצר להתנסות בדברים ולהקצין את הסטיות שלהם, שהיו חבויות אי-שם בראש. הכי קל להסביר את אלה שכבר בילדות ראית אצלם את נורות האזהרה, ואפשר היה לדעת שמשהו נדפק שם.
"למשל הנרי לי לוקאס, רוצח שנוי במחלוקת, יש הרבה תיקים שהוא הודה בהם ולא באמת עשה. מה שמעניין לראות זה שהוא ממש עונה לפרופיל של רוצח סדרתי, כי אמא שלו הביאה לו מקל בראש כשהיה קטן והוא נפגע באונות שאחראיות לוויסות התנהגות ושליטה בדחפים, והיא הייתה זונה שנהגה לקיים יחסי מין עם גברים מול העיניים שלו. הוא היה ילד עזוב, ואפשר לומר שהחיים הובילו אותו עם כרטיס בכיוון אחד. אבל יש מקרים יותר מורכבים.
"יש עברייני מין שמציגים תיק מאוד נקי כמעט כל החיים, ואז הם פוגעים מינית. למה? כי יש אירועי חיים שליליים, אירועי דחק ודברים שאפילו הם לא יודעים להסביר. המציאות מפתיעה אותנו הרבה פעמים. המקרים שהכי מעניינים את הקרימינולוגיה הם של עבריינים בני טובים שפתאום רוצחים ללא מניע, כמו במקרה של רצח אסף שטיירמן.
"יש תיאוריות שמדברות על שפע, כמו תיאוריות אקזיסטנציאליסטיות למשל, שלפיהן זה מגיע מריק קיומי אצל אנשים שממד הרוח לוקה אצלם בחסר, ואז הם מחפשים להתמלא בדרך אחרת. אני אומר שגורמים כמו שפע או פתיחות מינית לא מותאמת עלולים להזיק לא פחות מהתעללות. למשל, אצל חלק מהמרואיינים שלי ראיתי שהייתה אמא שמגיעים אליה הביתה פרטנרים מיניים והיא מציגה התנהגות מינית לילד, מתקלחת איתו עד גיל מבוגר, ישנה איתו, מפתה אותו. זה נשמע לנו הזוי שאימהות כאלה קיימות, אבל הן קיימות.
"כשראינו את הסדרה על דאהמר, השאלה המתבקשת שעלתה אצל כולנו הייתה 'איך ייתכן שבחלקים מסוימים אני מזדהה איתו? מה אני רואה בו שקצת מזכיר לי את עצמי, ולמה זה קורה לנו?' - כי האמת היא שדאהמר, כמו פושעים רבים, הוא גם בן אדם. הוא לא שונה מאיתנו, במובן שגם אנחנו מורכבים מטוב ומרע.
"לצד זאת, חשוב לזכור שיש התנהגויות מיניות שיכולות להיות לנו מאוד ביזאריות ולא מובנות, אבל הן לא פוגעות באף אחד. אין להן היבטים פליליים או פוטנציאל להיות פליליים, ואני מאמין שלאט-לאט נראה אותן פחות ופחות בין ההפרעות הפאראפיליות".
זה לא דבר חדש שרבים מאיתנו מנהלים חיים חשופים למדי ברשתות החברתיות. ההתמכרות לחשיפה, ללייקים ולתגובות המפרגנות כבר הטביעה את חותמה על תולדות האנושות. האם התופעה גלשה גם לעולם הפאראפיליות והסטיות? התשובה לכך אינה חד-משמעית, אולי כי הרוב לא מפרסמים סרטי פורנו חובבניים בכיכובם. את מתי המעט שכן עושים זאת חקר לאחרונה ד"ר יעקובוביץ'.
מדובר בתופעה חדשה יחסית: פורנוגרפיית רשת חובבנית. בניגוד לפורנוגרפיית רשת מקצועית, הנעשית כחלק מתעשייה מסחרית ולמטרות רווח, זו החובבנית פועלת בדרך של העלאת סרטים ותמונות בעלי תכנים מיניים על ידי שחקנים עצמאיים – ולא על מנת להרוויח כסף.
איך בעצם הגעת למשתתפים במחקר?
"קודם כל, השתמשתי ב'בייס' של מרואיינים ממחקרים קודמים. בגלל שחלקם עסוקים בפעילות מינית ביזארית, הרבה מהם התנסו גם בהעלאת סרטים מיניים לרשת. הם היו הבסיס שממנו התחלתי, ואחר כך גם פרסמתי בכל מיני קבוצות ייעודיות באתרי פורנו, בטלגרם או בוואטסאפ, ושאלתי אם מישהו מוכן להשתתף במחקר. חלק נרתעו וחלק זרמו. בסוף הגענו ל-20 שחקני פורנו חובבנים ו-20 בני הזוג שלהם, ועוד 11 שהם רווקים.
"חשוב לומר שהמחקר התמקד באנשים מכלל קשת האוכלוסייה, לא בשחקנים מקצועיים. היו שם רופאים, עורכי דין, מורים, ברמנים, גברים ונשים, הומוסקסואלים, סטרייטים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. מעט מאוד מחקרים נעשו בתחום הפורנוגרפיה החובבנית. זאת תופעה חדשה יחסית, של חמש-עשר השנים האחרונות, אם כי היא הולכת ומתפשטת, סליחה על המשמעות הכפולה, אז היא לא קיבלה עדיין הגדרה בספרות המחקרית. בגדול, להבדיל מהפורנו המקצועי, מדובר בחבר'ה שמעלים סרטים עם אופי מיני לרשת בלי רצון לרווח ובלי להיות חלק מהתעשייה, ללא מפיק או במאי".
ניתן לזהות אותם בסרטים האלה או שזה נעשה באנונימיות?
"היו כאלה שאמרו שהם לא מעוניינים שיראו את הפנים. למשל, ראיינתי מורה בבית ספר יסודי שמאוד חשש שיזהו אותו. היה גם רופא משפחה, קרדיולוג. הם כמובן הצטלמו בלי פנים, אבל הרוב המכריע הצטלמו עם פנים".
עם עצמם או עם בני זוג?
"חלק וחלק. זה היה מאוד מגוון".
לדברי ד"ר יעקובוביץ', "מצאנו שהמניע הוא לא כספי, אלא שישנם שלושה צרכים פסיכולוגיים שהדבר הזה עונה עליהם. המוביל הוא הצורך בנראות. זה נוגע בתפר האקסהיביציוניסטי של להיראות ולקבל פידבק, תשומת לב שלא מקבלים בעולם הרגיל. זה היה מפתיע ומעניין, כי כאמור 20 מהמרואיינים נמצאים בזוגיות והיה מצופה שזה מה שיבדיל בינם לבין הרווקים, אבל לא. זה היה צורך שאפיין כמעט את כולם".
6 צפייה בגלריה
''הצורך המוביל בצילום ובשיתוף של פורנו חובבני הוא הצורך בנראות''
(צילום: shutterstock)
"הצורך השני הוא צורך בחיבור רגשי או בהפגת הבדידות. היו מי שראו בזה חממה קהילתית כזאת, פתאום יש את קהל הצופים שמתחזק את הצורך בנראות, אבל גם את הצורך בקהילה ובשייכות ובהאדרה. את זה ראינו בעיקר אצל רווקים".
פעם רווק שהרגיש בודד היה יוצא לאיזה פיק-אפ בר. כיום הם פותחים מצלמה?
"האמת העגומה היא שהרווקים שראיינתי ניסו והתייאשו ממציאת זוגיות, והם אומרים 'אם כבר אני בודד, בגילי, אז זה מפיג לי את הבדידות'. המרואיין המבוגר ביותר שלי, נדמה לי שהוא היה בן 61, אמר לי, 'ככה אני מרגיש שרוצים אותי ואוהבים אותי, והכול מתחבר אחד לשני'".
זאת אומרת שהצורך בלייקים ובתגובות גולש גם לפורנו?
"זה לא כמו שאנחנו מעלים משהו לאינסטגרם וכיף לנו שמרימים לנו ועושים לייק. זה הרבה יותר מזה, כי כשבוחנים את סיפור החיים של האנשים האלה, מבינים את התשתית הפסיכולוגית".
התשתית הזאת כוללת גם את הצורך הפסיכולוגי השלישי שד"ר יעקובוביץ' מצא במחקרו – מימוש מאוויים מיניים. "אלה אנשים שעבורם המיניות היא מאוד חזקה, וזה איזשהו ערוץ לבחון את הגבולות המיניים ולהתנסות בדברים חדשים. אנשים שיותר ייטו לעשות את זה הם יותר הרפתקנים, פתוחים מינית ואקסהיביציוניסטים. יש כאלה שהגשימו את הסטיות המיניות שלהם כך. זה עולם עשיר ושלם שיש בו תתי-ז'אנר, כמו למשל מישהו שהפטיש שלו זה נשים מעשנות. אז הוא פתח תת-ז'אנר לזה, שהתחיל לצבור תאוצה".
ד"ר יעקובוביץ' שימש במהלך הקריירה שלו אוזן קשבת לכמה מהווידויים האנושיים המוזרים ביותר שניתן להעלות על הדעת. הנטייה שלו היא להאמין תמיד לצד השני. רק פעם אחת הוא היה בטוח שמישהו מנסה למתוח אותו. "פנה אליי מישהו שהתקשר כמה פעמים ממספר טלפון חסוי ושלח לי הודעות מפרופיל אנונימי בפייסבוק. הסכמתי להיפגש איתו, והוא סיפר לי שהוא נמשך לספסל מסוים ברמת גן. הוא סובל מאובייקטופיליה, שזו משיכה לחפצים. ניתן היה לראות שיש לאדם הזה אישיוז נפשיים, וברור שהוא היה במצוקה אמיתית. זה שובר את הלב לראות מציאות כזאת עגומה, של אדם שחושב שספסל יכול להשיב לו אהבה".
איך הגעת לתחום הקיצוני הזה?
"זה לא התחיל בקיצון. בצבא קרתה סיטואציה שגרמה לי להבין שאני הולך לעסוק בקרימינולוגיה. כמפקד גדנ"ע פיקדתי על קבוצה של נוער בסיכון שנגמל מסמים. בשבוע השטח ישבתי עם פקוד שלי לשיחה אל תוך הלילה. הוא התחיל לספר לי על החיים שלו, והייתי מרותק, מבועת וחומל בעת ובעונה אחת. הרקע שלי הוא אחר. הורים נורמטיביים, הייתי ילד חננה.
"הוא סיפר לי שאבא שלו מכה את אמא שלו, שהאמא עוסקת בזנות ושהוא ישן בתחנה המרכזית. הרגשתי שאני רוצה מאוד לעזור, לא ממקום פטרוני אלא אישי. אני מרגיש מאוד קרוב לחבר'ה האלה, שאני מדבר אל ליבם והם מדברים לליבי, והתאהבתי בתחום דרך זה. יצאתי לאזרחות והתחלתי ללמוד קרימינולוגיה ופסיכולוגיה. בתזה הייתי צריך לבחור נושא. בחרתי בעולם הזנות מתוך הזיכרון של השיחה עם הנער הזה.
"חקרתי את עולם הגברים בזנות. בעולם הזה נחשפתי לנערים ולגברים שעוסקים בזנות וסיפרו לי על הלקוחות עם הסטיות. זה עורר את סקרנותי עוד יותר, עד שאחד המרואיינים סיפר לי על לקוח שבא אליו ושהיה סאדיסט, זואופיל וסיפר שהיה עם ילדים. אמרתי, טוב, זה הכיוון. מאז פגשתי מאות בני אדם מכל סטייה והעדפה מינית באשר היא. אז אומנם זה לא התחיל בקיצון, אבל היום אני מותח עוד ועוד את הגבולות ושומע עוד ועוד".
קרה פעם שביקשת לעצור?
"יש לי מחקר בעברייני מין שנמצא עדיין בתהליך. אני יכול להגיד שדווקא הם חושבים שאני יכול לשמוע הכול. הם חושבים שאם אתה מתעניין בתחום וחוקר אותו, אז זה בסדר להיות גרפיים ובלי פילטרים.
"יש לי מרואיין שם שהיה השיא שלי. האדם היה עם ניצוץ פסיכופתי בעיניים, הוא סיפר על סרטים סאדיסטיים שהוא עושה, שהוא נהנה לראות דם, שהפנטזיה שלו היא שסוס יאנוס אותו ושהוא היה רוצה להתנסות בפדופיליה. כמעט הקאתי. זה היה ממש נורא. חששתי שהבן אדם יפגע בי, ומצד שני, בגלל שזיהיתי בצורה פשטנית שמדובר בפסיכופת, אמרתי שרוב הסיכויים שהוא מחרטט אותי. תוך חצי שעה התקפלתי משם וגם לא השתמשתי בנתונים, כי זיהיתי שהוא עם יצר סאדיסטי טהור".
נשמע קיצוני, אבל האם בכולנו יש מידה מסוימת של סטייה?
"ככל הנראה כן, אבל אין לשאלה הזאת תשובה חד-משמעית מכרעת".
כיום, כשיש חשיפה גדולה יותר לסטיות ברשת, יש להן יותר דרור?
"האימפקט החיובי של הקדמה הוא בכך שהתנהגויות מיניות שעד לא מזמן נחשבו סוטות, כמו פטישיזם טרנסווסטי (פטיש ללבישת בגדים של בני המגדר האחר), דברים שאנשים עד היום מתפדחים להעלות אפילו בפני הפרטנר או הפרטנרית שלהם, פתאום מופיעים בסרטי חובבנים ומקבלים נקודת מבט אחרת. בסרטים כאלה, ייאמר לזכותם, מותר לעשות הכול, לא צריך להיות מיינסטרים ולא חייבים להיות איזה חתיך-על עם מראה מהוקצע.
"החלק השלילי הוא בסכנה של נרמול של סטיות בעייתיות, כמו פדופיליה או סאדו-מאזו אלים וקיצוני. המרואיינים שלי היו יחסית לייט, אבל היו ביניהם כאלה שהביעו רצון להפיק סרטים אלימים יותר ויותר ולהקצין יותר ויותר. היו לי כמה מרואיינים שחששו לשתף, אבל הודו שהם לוקחים חלק גם בסרטים פחות חוקיים. אני כמובן לא רציתי לשמוע כדי לא לסטות מכיוון המחקר, וגם לא רציתי להכניס את עצמי לעולם שהוא לא לי, אבל ברור שזה הרבה יותר נגיש. הרשת, לצערנו, נותנת לזה במה".
אבל אם ההעדפה היא לא בלתי-חוקית או פוגענית ומוצאים לכך פרטנר, החיים יכולים להיות יפים איתה.
"מעולים אפילו. אפשר לחיות בשלום ופשוט לקבל. כמו שאמר לי אחד המרואיינים, 'מספיק שנים חייתי בתחושה שאני לא בסדר, שאני צריך להסתתר ולהיות במבוכה. שאלו אותי למה אתה כזה ולמה אתה נמשך לזה, עד שהבנתי שזה מי שאני, ואין לי עניין למצוא תשובות ולספק אותן לאחרים'. יש לי כבוד לאנשים האלה. הם חלק מהחברה, והם בינינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. מיניות היא חלק מהאנושות, וגם המיניות הפרוורטית היא חלק מהאנושות. אנחנו צריכים לקבל את זה וללמוד את זה, ולא לטאטא מתחת לשטיח".
מה אתה מייעץ לאנשים כאלו?
"קודם כל – לשתף. לעשות ונטילציה רגשית, לשתף, לשחרר את עצמך. קשה לחיות כלוא עם סוד כל כך מהותי, בטח שעל אחד ממרכיבי הזהות שלך, ושנית גם כי אנחנו צריכים לחשוב עלינו בתור חברה. אם מדובר בסטייה שעלולה לפגוע באחרים, אז אולי כדאי לשתף מישהו שיפנה אותך לאיש מקצוע, ואולי תוכל לטפל בזה או לכל הפחות לא להישאר עם העול הזה לבד, מה שעלול להוביל למצבי קיצון מאוד לא נעימים.
"אלה שיחות היומיום שלי. רק אתמול התקשרה אליי חברה, שסיפרה לי על חברה שלה שפנתה אליה לעזרה בגלל סטייה שלה והתייעצה. וזה למרות שפאראפיליות באופן מובהק משויכות יותר לגברים מאשר לנשים. אז לכולם אני אומר – תדברו. לא לצאת בפוסט בפייסבוק שמצהיר על זה, כי אנשים נוטים להיות אכזריים, אבל לשתף אדם קרוב או איש מקצוע ולא להישאר עם זה לבד.
"וגם אנחנו כחברה, בוודאי שצריכים להיות ביקורתיים כלפי עברייני מין, פדופילים וזואופילים, אבל הרבה פעמים אנחנו עושים הכללה כזאת על כל אדם שיש לו איזושהי פאראפיליה. אנשים עם העדפות מיניות ביזאריות חיים בינינו ולא עושים נזק לאף אחד. יש התנהגויות מיניות ביזאריות או העדפות לא מקובלות שנראות לנו מצחיקות ואפשר ללעוג ולצחוק עליהן, אבל הן לא מפריעות לאף אחד, אולי חוץ מלאדם עצמו, שצריך למצוא פרטנר שיזרום איתו. אני ממליץ לראות את המציאות בצורה קצת יותר מורכבת וקצת יותר מלאה בחמלה. זה יקל על כולנו כחברה".
