"חוויתי ריחוק מול אבא שלי, חרדת נטישה, הרגשתי שאני לא אהובה, שאני צריכה להצדיק ולתקף את הערך שלי מולו. פחדתי להציב גבולות מחשש שיעזוב אותי. החוויה הזו חוזרת על עצמה מול גברים במצבים רומנטיים. כשאני מפתחת רגשות כלפי גבר אני מפתחת חרדה שיעזוב, חוששת להציב גבולות, מזהה כל ניואנס שעלול להעיד על נטישה שמתקרבת. אני מרגישה שאני צריכה להצדיק את הערך שלי ולהתאמץ יותר בלתת, לראות, להקשיב, להכיל. אני בעצם משחזרת את החוויה שהייתה לי עם אבא שלי".
נטע (שם בדוי), בת 32, מעידה על עצמה שיש לה דדי אישיוז.
למושג "דדי אישיוז" או תסביך אב אין הגדרה מדויקת. אלה ביטויים פופולריים שמתארים את האופן שבו מערכת היחסים עם האב בילדות, במיוחד אב שנעדר או שאינו זמין מבחינה רגשית, משפיעה על נשים בבגרותן. לעיתים משתמשים במונח הזה באופן לעגני כדי לתאר נשים שיוצאות עם גברים מבוגרים, מצליחים או סמכותיים מהן, ולפעמים הן אף מכנות את בן זוגן "אבא" וזקוקות לאישורים ולהערכה מצד גברים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אף שמדובר בתופעה נפוצה למדי, "דדי אישיוז" ותסביך אב אינם מונחים קליניים או הפרעות מוכרות בעולם הטיפולי. "אלו מונחים פופולריים אבל בחדר הטיפולים אני לא אעבוד איתם", מאשרת הפסיכואנליטיקאית והמטפלת האישית והקבוצתית ד"ר גילה עפר, ומפרטת: "המונחים הללו נובעים מהקישור לתסביך אדיפוס שנכנס לתרבות הפופולרית, שבו הילדה מתאהבת באבא, ואם היא לא נפטרת מזה היא נשארת קשורה אליו. זו צורה מאוד פשטנית להתבונן על מורכבות היחסים בין אבות לבנות".
אותו תסביך אדיפלי, מסבירה ד"ר עפר, הוא "תהליך התפתחותי שנמשך מהיום שבו נולדנו ועד לסוף חיינו. לא מדובר באופן הפופוליסטי של דדי אישיוז או תסביך אב. ברוב החברות האמא היא עדיין המטפלת הראשונית של הילדה וזאת שהכי קשורה אליה. בסביבות גיל שנה וחצי-שנתיים מתחילה להיווצר נפרדות, ואז נוצר האופי שאנחנו מכירים בתרבות הפופולרית כ'טריבל טו' (גיל שנתיים הנורא). הילדה כבר לא רוצה להיות תלויה רק באמא אלא מתחילה להפגין את הרצונות שלה. זה שלב שבו הילדונת או הילדון אומרים 'לא, לא, לא' ורוצים לעשות הכול בכוחות עצמם. בשלב הזה האמא נתפסת כמי שמספקת את כלל הצרכים – האוכל, החום, האהבה, ההגנה - והאבא שיוצא לעבודה ומגיע בערב נתפס כחופשי יותר, כמי שיש לו רצון משלו. הוא מתחיל לסמן את האינדיבידואליות, את הנפרדות. הילדה בעצם רוצה להיות כמו אבא – להרגיש חופש ועצמאות. אם גם האבא וגם האמא מאפשרים לילדה להיות כמו האב - לפתח רצון משלה, תחושה שיש לה חופש, שהיא יכולה לבחור - אותה ילדה תקבל בסיס איתן ומשמעותי לבסס עליו קשרים בוגרים בהמשך חייה. על הבסיס הזה יכולים להיווצר אהבה וחיבור לאבא, כי הוא הגבר הראשון שהילדה פוגשת. הוא החמוד, הכיפי והמחבק. אם האהבה הזו מבוססת היטב, אז הילדה יכולה לצאת בבריאות מהאהבה הזו לאבא ולהכיר גברים אחרים, יש לה את האפשרות להרגיש חופשייה, להיות חלק מהעולם ולאהוב אחרים. היא לא צריכה להיות קשורה רק לאבא. אם האהבה והחיבור הראשוני הזה לאבא נפגעים, האבא נשאר כאידיאל - ושם מתחיל התסביך שמדברים עליו".
נטע מספרת כי במקרה שלה הייתה קרבה גדולה מאוד בינה לבין אביה, עד שהוריה התגרשו כשהייתה בת שבע: "חוויתי ריחוק פיזי ורגשי כי לא גרנו יותר ביחד. משהו השתנה בעקבות הסכסוך של הוריי, ולצערי חלחל גם לקשר שלי עם אבא שלי. אני לא יודעת אם זה כי הוא התקשה לעשות הפרדה ביני לבין אמא שלי, שמאוד הזכרתי לו אותה, או כי היא ניסתה לעשות ניכור הורי והוא ניסה להגיב. אני רק יודעת שמאז שהם התגרשו, גם משהו בחוויה הרגשית שלי ושלו התגרש במידת מה".
איך היחסים עם אבא שלך כיום?
"אחרי שבע שנות טיפול ולאחר שאני כבר מטפלת בעצמי, הצלחתי לעבור טרנספורמציה גדולה ועמוקה, והדבר הזה מהדהד גם באבא שלי. עברנו יחד שינוי. עד היום יש משקעים וצלקות וכאבים על העבר. החוויה שבה הוא לא לוקח אחריות על החלק שלו בסיפור - איפה הוא היה ועודנו לא בסדר - ממשיכה להכאיב, אבל עצם היכולת שלי, אפילו לרגעים, לראות אותו כאדם עם פגמים ופצעים ולא כאבא, עוזרת לי לקחת אחריות על הפצעים שלי במקום לחכות לתיקון שלו כדי להחלים בעצמי. הדבר הזה שחרר אותי, שחרר אותנו. כיום אבא שלי מפגין כלפיי הערכה ואהבה, אבל אין ספק שיש דברים שלעולם יישארו בעומקי הלב והתודעה".
נטע זוכרת מקרה אחד כואב במיוחד שבו נמשכה לגבר בגלל אותם "דדי אישיוז". "זה זיכרון דוחה ומכאיב. הייתי בפסטיבל ונוצר לי חיבור עם מדריך סדנת הטנטרה. הוא היה מבוגר ממני ב-30 שנה, ונמשכתי אליו בגלל הכריזמה ופער הגילים והמעמדות. היה משהו אלים, מקטין ורעיל ביחס שלו אליי, בשילוב לכאורה עם הרגשה שהוא רואה אותי וגורם לי להרגיש מיוחדת. היום אני מבינה שעצם הניסיון החוזר ונשנה להרגיש מיוחדת על ידי גברים לא מושגים זה ה'דדי אישיוז' במלוא תפארתו.
"אם אני חושבת על ילדה שגדלה עם יחסים בריאים ובטוחים מול אבא שלה, כשהיא תיתקל בקשר כזה שמבטל אותה, זה לא בהכרח יגרום לה לרצות את הצד השני יותר, כי בחוויה העמוקה שלה ככה לא נראית אהבה".
את מרגישה שזה מגביל או פוגע ביכולת שלך להיות במערכת יחסים?
"לצערי הרב כן. בילדות חוויתי שאני לא ראויה לאהבה או שאם אני נמצאת בקשר אוהב הוא מקטין, לא זמין, מזלזל ולא חם. אין לי מודלינג להימשך ולקיים קשר אחר. לאט-לאט אני בונה בעשר אצבעות מודל חדש, מחווטת את עצמי מחדש להוריד חרדה, להרגיש רווחה, לדעת להציב גבולות מתוך נינוחות. אני מגדלת את עצמי מחדש בגיל 32 וזה לא קל, אבל אחרי שנים של טיפול ועזרה מקצועית, אני חושבת שכמו בקשר עם אבא שלי כיום - שינוי יכול לקרות, לאט ובהתמדה. היום אני מסוגלת לומר לקולות שצפים בתוכי לפעמים, ואומרים לי שאני לא ראויה לאהבה: 'זה בסדר מתוקה, את כבר לא בת שמונה, ואת ראויה לאהבה גם אם הוא לא זה שייתן לך אותה'".
טלי (שם בדוי), רווקה בת 38 מתל אביב, מתייחסת למושג "דדי אישיוז" בצורה אחרת. היא מודה שהיחסים עם אבא שלה משפיעים על היכולת שלה להיות בזוגיות, אבל לא מתלהבת מההגדרה. "זאת הגדרה שמזלזלת בנשים. המציאו אותה בתקופה אחרת, כשהיה נהוג להגיד על נשים דעתניות שהן משוגעות, וכל אישה שהייתה פתוחה עם המיניות שלה הייתה 'נימפומנית'. מבחינתי כמעט לכל אישה יש איזשהו קשר מורכב עם דמות האב שלה, זה קשר מסובך. במקרה שלי גברים שמזכירים לי את אבא שלי מבחינת התנהגות או כריזמה מושכים אותי, גברים שמשחזרים לי דפוסים שהיו לי איתו".
במה זה מתבטא?
"יש לי צורך באישורים מגברים שאני תופסת אותם כבעלי סמכות. הם לא דווקא מבוגרים ממני, אבל הם מצליחים יותר או מוכשרים מאוד. זה יכול להיות בקטע מיני, שאני מאוד מחפשת שליטה מהגבר שאני איתו, שיגיד לי מה לעשות ואיך להתנהג במיטה. גם בתוך קשר אני אמשך יותר למישהו חזק ואפילו שתלטן. זה מתחיל להיות בעייתי כשגבר כזה מתייחס אליי בקרירות או באדישות ואני ממשיכה לחזר אחריו ומתקשה להתנתק, גם אם אני יודעת שהקשר הזה כבר לא טוב לי. זה בדיוק הדפוס שמוכר לי עם אבא שלי.
"אני מוצאת את עצמי נשארת במערכות יחסים שפחות מתאימות לי, עם גברים שפוגעים בי, רק כי יש להם את התכונות האידיאליות שראיתי באבא שלי בתור ילדה, דברים חיצוניים כמו מראה, הצלחה ומעמד. יצאתי תקופה עם גבר מאוד מרשים וכריזמטי שהתאהבתי בו עד מעל הראש. הוא היה נעלם בכל פעם לכמה ימים, למרות שבמהלך הדייטים שלנו הוא היה מאוד חם ואינטימי כלפיי. החם-קר הזה מאוד מוכר לי מהיחסים עם אבא שלי. באיזשהו שלב הבנתי שזה בדיוק מה שמושך אותי בו, השילוב הזה של גבר מצליח ונאה שאני ממש על גבול המעריצה אותו, והוא לא שם עליי אבל מבטיח לי מגדלים באוויר.
"כיום אני מבינה שאני נמשכת לאנשים שלא פנויים אליי בגלל שהם לא מושגים, ואני עובדת על זה בטיפול. זה דפוס שמוטמע בי עמוק וקשה לי להתחמק ממנו. הייתי גם במערכות יחסים עם גברים שלא היו כאלה, גברים מדהימים שנתנו לי המון אהבה, ובאיזשהו מקום אני הפכתי להיות הצד הלא מושג, השתעממתי והתרחקתי. אני מאוד מודעת לחלק הזה בי, ומקווה שמתישהו אצליח להתגבר עליו".
את יחסיה עם אביה כיום טלי מגדירה כ"תקינים". "אני בעיקר פונה אליו בדברים טכניים או כלכליים, אבל אין בינינו קשר רגשי או פתוח", היא מפרטת. "כשהייתי קטנה הוא לא היה הרבה בבית בגלל העבודה שלו. הוא נתפס אצלי אז כדמות קשוחה, שיפוטית ומאיימת. אני זוכרת שחיפשתי את הקרבה אליו, אבל הרגשתי שהאהבה ממנו היא תמיד על תנאי, אם אהיה ילדה טובה".
אצל שני (שם בדוי), בת 31 מאזור המרכז, הדדי אישיוז באים לידי ביטוי דווקא בהעדפות המיניות. "אני נמשכת בדרך כלל לגברים שמבוגרים ממני. זה יכול להיות גם מישהו שמבוגר רק בשנתיים-שלוש, כי המשיכה נעוצה יותר בדינמיקה ולא בגיל הביולוגי", היא אומרת. "מה שמושך אותי זה שהוא יהיה דומיננטי, בעוד שאני קטנה וחסרת ישע מולו, בקטע קינקי. זה יכול להיות גם בוס, למרות שבעבודה אני אוהבת להיות מאוד דעתנית ולא סובלת שמקטינים אותי או 'מסגבירים' לי. מבחינתי מדובר בסוג של אסקפיזם, בריחה מהטרדות של היומיום. יש משהו מאוד מעייף בלהחזיק את עצמך כל הזמן, להיות בשליטה".
איך זה מתבטא בתוך מערכת יחסים מינית עם גבר?
"זה מתבטא באלמנטים של שליטה. גם מילולית במהלך הסקס או בסקסטינג, בלקרוא לו אבא'לה, בספנקינג, לתת לו להוביל, להרגיש שהוא גדול ושולט ואת עושה מה שאומרים לך. אבל זה רק בעניין של סקס, לא משהו שהייתי רוצה שיתקיים במערכת יחסים. היו לי בוסים או קולגות שמצאתי את עצמי מתערבבת איתם אפילו כשלא לגמרי נמשכתי, ופשוט ישבו ממש על המשבצת הזאת של הצורך שלי בסמכות ושליטה, יש בזה משהו מנחם ומסרס באותה נשימה. בשלב מסוים אני יכולה גם ממש להיגעל מזה, אם מישהו עובר את הגבול ונכנס לזה יותר מדי. אני עדיין רוצה להרגיש נשית ופרועה. זה קו עדין, צריך לדעת איך להשאיר את זה ברמת ה'תיבול' ולא להגזים עם זה".
את מרגישה שזה מגביל אותך או פוגע ביכולת שלך להיות במערכת יחסים?
"לפעמים קיים אצלי צורך לחפש את הנטייה אצל הצד השני לשליטה, אחרת אני פחות נמשכת אליו. לאחרונה אני חושבת שכל הדדי אישיוז האלה מגיעים כדי לפצות על חוסר משיכה שלי כלפי הצד השני, וזה המקום שנוצר בו צורך שלי להישלט. הבנתי את זה בעיקר דרך האקס האחרון שלי, שגם היה צעיר ממני וגם נמשכתי אליו כל כך. איתו לא הרגשתי שהפן הזה חסר. להיפך, הסקס היה הכי מעולה כשהיינו כמו שאנחנו, בלי משחקי תפקידים".
ד"ר עפר משרטטת שתי תגובות אפשריות ביחסיה עם גברים של אישה עם קשר מורכב עם אביה: "אפשרות אחת היא שהאבא יישאר כאידיאל. לא אפשרו לי בילדות להיות כמו אבא – חופשייה ועצמאית – אז אני תמיד אחפש להיות כמו אותו גבר אידיאלי. גברים שאמשך אליהם חייבים להיות כאלה שיצטיירו בעיניי כאידיאל. הרבה פעמים הגברים שמצטיירים ככה הם כאלה שכלפי חוץ מחצינים איזשהו נרקיסיזם, אבל הם לא באמת בעלי אותן תכונות, או שיש להם תכונות חיצוניות בלבד - עשיר, חתיך, חולקים לו כבוד. זה סוג של אידיאל שנדבקים בו, ואז אותה בחורה חייבת גבר כזה לעצמה, כי היא בעצם מרגישה שאין לה את אותן תכונות בתוכה.
"האפשרות השנייה היא שתתייחס אל כל הגברים כאל לא שווים, לא מספיק טובים, כי הם לא כמו האבא - ואז למה בכלל לחפש? הדרך היחידה לבחורה כזאת להתמודד עם זה שלא נתנו לה להיות חופשייה ברצונות ובעצמאות שלה היא דחייה קיצונית של מה שהיה בבית, של האבא, והרבה פעמים גם של האמא. לפעמים נשים במצב הזה יגידו: 'עדיין לא מצאתי את מי שמתאים לי' או 'אני רוצה חופש כרגע, ואחר כך אני אמצא'. לפעמים קשר עם אישה יכול להיות פיצוי. כמובן שלא כל הקשרים עם אישה הם כאלה, אבל זה דבר שקורה. יש נשים שמוצאות את עצמן באופן קבוע עם גברים שמאוד מבזים אותן, ככה הן מוכיחות לעצמן שכל הגברים הם לא אידיאליים".
הרבה נשים מקבלות ערך עצמי מלהיות עם גבר בעל סטטוס, יוקרה, כריזמה.
"נכון. זאת השפעה תרבותית-סביבתית, אנחנו חיים בחברה שמקדשת כסף, כוח ומעמד, אבל אישה שיש לה ערך עצמי תגיד שגם הגבר יקבל ממנה את ההערכה העצמית, מעצם זה שהוא איתה".
ביטוי יוצא דופן של התופעה שד"ר עפר מציינת הוא מקרה שבו האב נעדר. "הייתה לי מטופלת שאביה נהרג במלחמת יום הכיפורים כשהייתה רק בת שלוש. היא הייתה בחורה מקסימה, מבריקה, נעימה, אינטליגנטית, מצליחה, וכל הגברים שהיו איתה היו גברים מבזים, שלא העריכו אותה. השיא היה כשהיא ביקרה את חבר שלה. היו איתו עוד כמה חברים, וביחד הם לעגו לה וניסו להתחיל איתה משהו מיני. השאלה שעולה כאן היא למה היא לא רואה מה יש בה? למה היא זקוקה לגברים שכלפי חוץ נראים סמכותניים וכריזמטיים, אבל בעצם מבזים אותה?
"במהלך הטיפול קישרתי את זה לכך שלא היה לה אבא שאפשר לקבל ממנו אישור לכל הטוב שיש בה. אותה מטופלת חלמה חלום שמאוד התקשר – האבא נהרג בגבול מצרים. בחלום היא מביטה החוצה דרך החלון ורואה ספינות מצריות מגיעות, ובאחת הספינות ישב אבא שלה, וסביבו הילה כמו של מלאך. אז הנה דמותו מופיעה בחלום שלה כבלתי מושג, אידיאלי ושאי אפשר להתקרב אליו. כמובן שזה קשור גם לאבל על אבא שהיא לא הכירה, אבל אני זיהיתי גם את כל הנושא של התחושה העצמית שלה, שהיא בעצמה לא ניחנת באותן תכונות כריזמטיות ואידיאליות שהאבא מייצג. אותו אירוע טראומטי עם החבר שלה והחברים שלו, בשילוב עם משמעות החלום והעבודה שנעשתה בחדר הטיפולים, עשו שינוי של ממש. לשמחתי, אותה אישה כבר הרבה שנים נשואה עם ילדים וחיה בתחושה של הגשמה עצמית".
כשמגיעה אלייך אישה רווקה שלא מוצאת זוגיות ואת מזהה שיש קשר מורכב עם דמות האב, מהו התהליך הטיפולי שתנקטי?
"אני מאמינה בלהתחיל לעבוד עם הבחורה דרך ההווה, לשוחח על מה שמתרחש כרגע בחייה ולאט-לאט לקשר את זה לסיפורים ולחוויות שהיא חוותה בעבר. לאו דווקא למה שעשו לה, אלא לאופן שבו היא חוותה את הדברים. הרבה פעמים היא חוותה דברים מורכבים בבית, ואז התפיסות שהשתרשו אצלה חוזקו בקבוצת השווים (קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי) בבית הספר. הרבה פעמים זה יתבטא גם בהתנהגות בתוך הטיפול, ואני אצביע על זה. נניח מטופלת שתבטא התנגדות מולי, ותגיד לי שאני לא מאמינה בה או לא נותנת לה מספיק חופש לחשוב ולהתנהג בדרכה. מתוך זה אפשר לראות באיזה נרטיב היא מחזיקה, וכמובן לראות גם את ההיסטוריה ועל מה דברים יושבים".
מה נשים שמזדהות עם הדפוס הזה יכולות לעשות כדי לשנות אותו?
"לעבוד על לפתח מבט פנימי עמוק יותר באופן כללי על בני אדם. מעבר לדימוי החיצוני, לפתח יכולת לראות מעבר לכריזמה, ליוקרה ולמעמד, יכולת ליצור קשר אמיתי ונוגע ולא מרפרף. ומעל הכול - העלאת הערך העצמי. אם את באמת מכירה ומעריכה את עצמך, את לא זקוקה לגבר שהוא מנהל גדול בחברת היי-טק כדי להבין שגם את יכולה להיות בעצמך כזו.
"אני מאמינה בחופש. חופש לגלות ולבוא עם גישה סקרנית לעולם. לא להילחץ מזה שאת לבד, להאמין שגם כשאת לבד יש לך הרבה ערך. אנחנו עדיין חיים בחברה שמקדשת זוגיות ומתייחסת אחרת לנשים רווקות. הבושה שכרוכה בזה, התחושה שאת מיותרת, זאת בעיה שצריך לעבוד עליה, לדבר עליה ולתת לה ביטוי".
