רב-סרן במילואים אנדי איפרגן היא עובדת סוציאלית המתמחה בבריאות הנפש, ראש צוות עבודה סוציאלית במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה ומטפלת מינית מוסמכת. לאחר שנים של עבודה עם פוסט- טראומטיים, תחילה כקב"נית בצה"ל ולאחר מכן באגף השיקום של משרד הביטחון, היא הבינה שיש חלק שלם בעבודה הטיפולית שלא מקבל התייחסות ראויה. החלק הזה עוסק בקשר שבין פוסט-טראומה להפרעות בתפקוד המיני.
"הרבה שנים בכלל לא הבנתי שיש קשר בין הפרעות בתפקוד המיני לבין פוסט-טראומה. רק כשהגעתי למשרד הביטחון, ונתקלתי בפוסט-טראומטיים ממלחמת יום כיפור וממלחמת לבנון הראשונה, עשיתי את החיבור. התחלתי לשאול את המטופלים שהגיעו אליי על המיניות שלהם, והבנתי שיש בעיה".
"מיניות היא תחום שלרוב מושתק", אומרת איפרגן. "אנחנו עדיין חיים בחברה שמרנית, שבה לא מעודדים אותנו לדבר על קשיים במיניות שלנו. אם בעקבות מלחמה או פיגוע מישהו שומע פחות טוב, הוא לא יפחד להגיד את זה, אבל הפרעות בתפקוד המיני הן עדיין נושא שנשאר בחדרי חדרים. הבושה הרבה פעמים לא מביאה את הסובלים לטיפול, והרבה אנשים נמנעים מזה ופשוט לא מטפלים".
"אם בעקבות מלחמה או פיגוע מישהו שומע פחות טוב, הוא לא יפחד להגיד את זה, אבל הפרעות בתפקוד המיני הן עדיין נושא שנשאר בחדרי חדרים"
מהו ההבדל בין טראומה לפוסט-טראומה?
"טראומה היא אירוע או רצף של אירועים שמשאירים חותם על הגוף והנפש. פוסט-טראומה היא מצב נפשי שמתפתח בעקבות חשיפה לאותם אירועים. היא יכולה להיות חד-פעמית והיא יכולה להיות מתמשכת. לדוגמה, הייתי עד לזה שחברים שלי נפצעו או נהרגו לידי, או הייתי עדה לתאונת דרכים, או הייתי בלחימה וכיוונו אליי נשק והרגשתי חסרת אונים מול סיטואציית הלחימה".
4 צפייה בגלריה
אנדי איפרגן. לקח לה זמן להבין שיש קשר בין פוסט-טראומה לבין חוסר תפקוד מיני
(צילום: אוסף פרטי)
"לעיתים הפגיעה הזאת כוללת פציעה ולעיתים לא, אך על מנת שנגדיר אדם כסובל מפוסט-טראומה, צריכים להתקיים כמה סימפטומים לתקופה של יותר מחודש. הראשון הוא חודרנות – האדם חווה שוב ושוב את הטראומה, בלי שהיא באמת מתרחשת סביבו. החודרנות יכולה להתבטא בחלומות, בסיוטים ובפלאשבקים. זה ממש מצב שבו האדם מרגיש כאילו שהוא בתוך האירוע, למרות שהוא כבר מזמן לא שם.
"סימפטום נוסף ונפוץ הוא הימנעות – אנשים שסובלים מפוסט-טראומה עלולים להימנע מלהיפגש עם אנשים שהיו באירוע הטראומטי, מלעבור באזור שבו התרחש האירוע, מלפתוח חדשות. סימפטומים נוספים הם עוררות יתר – הגוף נמצא במצב של דריכות תמידית. כל רעש ותנועה מקפיצים, מין חוסר שקט תמידי שמלווה את האדם. יש גם קוגניציות שליליות, כלומר אמונה שהעולם הוא מקום רע ולא בטוח, ושגם אני רע.
"אני פוגשת אצל הרבה מטופלים את התחושה שהם לא פעלו מספיק טוב במהלך האירוע שקרה להם, שהם אשמים בזה שחברים שלהם נהרגו, למרות שכשאת מבררת עובדתית, הבן אדם היה חצי מת באותו הרגע ולא יכול היה לעזור לאף אחד, אבל המחשבות האלה לא מרפות".
"גברים עם פוסט-טראומה פחות מפנטזים"
"לא כל מי שחווה אירוע טראומטי יפתח פוסט-טראומה", מבהירה איפרגן. "ייתכן ששני אנשים יהיו באותו אירוע, ואחד מהם יפתח פוסט-טראומה והשני לא. היה לי מטופל מסתערב שלקח לו עשר שנים כדי להבין שמה שיש לו זה פוסט-טראומה. הוא סבל מדיכאון ומחרדה, הוא לא הצליח ללמוד למרות שהוא מאוד אינטליגנט, עד שבסוף ההורים שלו הציעו לו להתחיל טיפול פסיכולוגי. רק כשהוא התחיל לדבר על הדברים בטיפול, הפסיכולוג הבין שמדובר בפוסט-טראומה".
מתי ההיבט המיני נכנס לתמונה?
"המיניות מושפעת מכמה זוויות, כשהזווית הראשונה היא הסימפטומים הפוסט-טראומטיים עצמם. דמייני זוג ששוכב במיטה, ולגבר פתאום יש פלאשבק – הפלאשבקים הם לא בהזמנה מראש, זה יכול להיות מרעש של אופנוע, ממחשבה שעברה לו בראש באותו הרגע, אפילו ממשהו שבת הזוג אמרה בלי כוונה. ברגע שיש פלאשבק או מחשבה שקשורה לטראומה, רמות הקורטיזול, אותו הורמון שאחראי על הסטרס בגוף שלנו, עולות. צריך להבין כי אחד התפקודים הראשונים של מערכת הסטרס בגוף זה לכבות את מערכת המין. בדיוק כמו שחייל בלחימה הוא לא חרמן.
"סימפטום נוסף הוא הימנעות - הימנעות מיחסים, מקִרבה. מיניות דורשת פתיחות ואינטימיות, ולעיתים קרובות חלק מהסימפטומים שפוסט-טראומטיים סובלים מהם מתבטאים בפחד ממגע. אם אותו מטופל סובל מעוררות יתר, וכל מגע מקפיץ אותו, אז מראש פחות כיף מבחינתו לעשות סקס. כל הקשיים האלה יכולים להביא להפרעות בזקפה או לשפיכה מוקדמת.
"אם אותו מטופל סובל מעוררות יתר, וכל מגע מקפיץ אותו, אז מראש פחות כיף מבחינתו לעשות סקס. כל הקשיים האלה יכולים להביא להפרעות בזקפה או לשפיכה מוקדמת"
"אחד המחקרים שעשו בארה"ב על חיילים שחזרו ממלחמת אפגניסטן הראה שיש לגברים עם פוסט-טראומה פחות פנטזיות, פחות חלומות מיניים, הם פחות מאוננים ופחות נהנים מהמשחק המקדים. בעצם יש להם מיניות הרבה יותר דלה.
"לפעמים אני פוגשת מטופלים עם גישה של 'בואי נגמור עם זה כבר', שמייצרת סקס מאוד טכני. נהיה משהו מאוד קונקרטי וממוקד מטרה בסקס שלהם, ואם אני רוצה להכניס משחק, שעשוע ופנטזיה זה פשוט לא עובד, והמין נהיה הרבה יותר דלוח".
מבאס.
"הדבר שהכי קשה לי לראות זה מטופלים שמגיעים אליי עם הפרעות בזקפה רק בגלל שהם מאשימים את עצמם בטראומה שקרתה להם. הם אומרים לעצמם, 'אני נשארתי בחיים וחברים שלי מתו, איך אני יכול לתת לעצמי ליהנות? מה זה אומר עליי שאני מסוגל ליהנות כשחברים שלי פצועים או מתים?'. מטופלים כאלה מסתובבים עם תחושה שעצם ההנאה היא עוול לחברים שלהם, שהם פוגעים בזיכרון שלהם. זה נורא עצוב כי כאילו אותם אנשים נשארו בחיים, אבל בעצם הם לא חיים באמת".
"אחד המחקרים שעשו בארה"ב הראה שיש לגברים עם פוסט-טראומה פחות פנטזיות, פחות חלומות מיניים, הם פחות מאוננים ופחות נהנים מהמשחק המקדים. בעצם יש להם מיניות הרבה יותר דלה"
איך המיניות נפגעת במקרה שיש גם פציעה או נכות פיזית בנוסף לפוסט-טראומה?
"אם חייל נפגע בצבא, יטפלו קודם כל בפציעה הפיזית. היה לי מטופל שהיה שלושה שבועות בטיפול נמרץ מחובר למכונת הנשמה, ונמצא בין חיים למוות. הוא היה קצין שנורה על ידי צלף. כל העיסוק בטראומה נדחק לשוליים, כי הכי חשוב היה לדאוג שהוא חי. כולם היו עסוקים בשיקום הפיזי שלו, אבל אף אחד לא דיבר איתו על החלק של הפוסט-טראומה, כך שכשהגיע הרגע לדבר על הנושא, הפוסט-טראומה כבר התקבעה אצלו".
4 צפייה בגלריה
יחסי מין. פוסט-טראומתיים לא מאפשרים לעצמם ליהנות בגלל רגשות אשמה
(צילום: Shutterstock)
"ניסינו לפתור בעיה אחת ויצרנו בעיה בתפקוד המיני"
"אצל פוסט-טראומטיים שסובלים גם מפציעה פיזית יש מורכבות נוספת של דימוי גוף. גם כשאנחנו בריאים ושלמים דימוי גוף זה אישיו מורכב, אבל גם אם דימוי הגוף היה נפלא והייתי גבר חתיך וסקסי אז עכשיו, כשאני עם בטן מרוטשת או עם איבר חסר או עם כוויות, עד כמה אני באמת יכול להרגיש כמו גבר מושך? עד כמה אני מאמין שבחורה תרצה אותי?
"לפעמים עצם הפגיעה הפיזית שממנה סובל המטופל פוגעת בתפקוד המיני. לדוגמה, אם בן אדם הפך לנכה בארבעת הגפיים או בגפיים התחתונות, הוא מאבדה את התפקוד באיבר המין עצמו. לפעמים פוסט-טראומטיים מקבלים תרופות נוגדות כאב, שמראש פוגעות בתפקוד המיני.
"גם לתרופות הפסיכיאטריות שנותנים להרבה מאוד פוסט-טראומטיים יש פוטנציאל להפרעה בתפקוד, בין אם זה קשיים בהגעה לאורגזמה או ירידה בחשק. במקרה כזה בעצם ניסינו לפתור בעיה אחת של פוסט-טראומה, ויצרנו בעיה אחרת של הפרעות בתפקוד המיני.
"עוד הפרעות הן למשל כאב שנלווה לפציעה או מוגבלות בתנועה. אם יש פגיעת אגן ועצם תנועת החדירה כבר מכאיבה לי, אז ברגע הכאב הזקפה כנראה תרד. דוגמה נוספת שפגשתי – מטופל שאיבד יד וכבר לא היה מסוגל לקיים יחסי מין בצורה שהיה רגיל. בנוסף, יש הרבה פוסט-טראומטיים שכדי לטפל בעצמם משתמשים בסמים ובאלכוהול, שכשלעצמם פוגעים בתפקוד המיני, בטח אם זה נעשה בשימוש יומיומי לאורך זמן".
איך הפגיעה הזאת בתפקוד המיני משפיעה על הזוגיות?
"לחיות עם בן זוג פוסט-טראומטי זה מלכתחילה סיפור לא קל. עלולות להופיע התפרצויות זעם, התכנסויות פנימה, כעס על הילדים. בנוסף, בשביל מיניות טובה צריך מסתורין ותשוקה, וכשבת הזוג הופכת לגורם המטפל עבור בן הזוג שלה, היא נמצאת פתאום במקום יותר אימהי כלפיו.
"מחקר אמריקני בדק הפרעות בתפקוד מיני אצל נשים של יוצאי מלחמות עיראק ואפגניסטן, ומצא שדווקא הן אלה שפיתחו הפרעות בתפקוד. זאת תופעה שהכרתי דרך מטופל שלי. הוא הגיע עם פוסט-טראומה אבל מבחינה מינית לא היו לו בעיות תפקודיות, למרות התרופות שלקח, ודווקא אשתו פיתחה הפרעת כאב בחדירה.
"המחקר הזה מדבר על כך שככל שהאישה לוקחת יותר את תפקיד המטפלת עבור בן זוגה, ככה גדל הסיכוי שהיא תפתח הפרעות בתפקוד המיני. במקרה של המטופל שלי, אותו בחור היה מגיע הביתה עצבני נורא, כי זה היה אחד הסימפטומים של הפוסט-טראומה אצלו. אשתו הייתה מאוד תומכת ומכילה, אבל אחרי שהוא היה מתפרץ בזעם איום ונורא עליה ועל הילדים, הוא גם היה רוצה יחסי מין. אז בהתחלה היא הסכימה, אך באיזשהו שלב היא כבר לא יכלה להגיד לו שהיא לא רוצה, ופיתחה וסטיבוליטיס, שהיא הפרעת כאב בחדירה, כשלפני כן לא הייתה לה שום בעיה. זה כאילו שהגוף שלה אמר לה 'די, אני לא יכול יותר'".
מה עושים במקרים כאלו?
"אצל כל זוג ההתמודדות אחרת. השאלה היא עד כמה בת או בן הזוג סובלניים ויכולים להתייחס לקשיים של בן הזוג הפוסט-טראומטי. אישה אחת תגיב לירידה בזקפה של הגבר ב'לא נורא מאמי, בוא נעשה דברים אחרים', והשנייה תגיד 'טוב נו, כבר לא ילך הלילה. אני אלך להתקלח'. אלו שתי מערכות יחסים שונות שמצריכות גישה טיפולית שונה.
"יכול להיות שהתפקוד המיני הוא בלתי פתיר, אבל אם יש שיח טוב בין בני הזוג ויש תקשורת מינית וזוגית טובה, אפשר להתגבר על זה ולייצר יחד מיניות שהיא קצת אחרת. לדוגמה, במקרה של גבר שאין לו בכלל זקפה אפשר לקנות ויברטור, וזה אחרת לגמרי מאשר לזרום עם זה שלא יהיה יותר סקס. יש לצערי גם מערכות יחסים שלא ישרדו את המצב החדש. הייתה לי פעם מטופלת שהגיעה עם בן זוגה ואמרה לי, 'או שאת מתקנת אותו או שאני עוזבת אותו'. וברור שהיא עזבה אותו".
"אשתו הייתה מאוד תומכת ומכילה, אבל אחרי שהוא היה מתפרץ בזעם איום ונורא עליה ועל הילדים, הוא גם היה מבקש לקיים יחסי מין. אז בהתחלה היא הסכימה, אך באיזשהו שלב היא כבר לא יכלה להגיד לו שהיא לא רוצה, ופיתחה וסטיבוליטיס, שהיא הפרעת כאב בחדירה"
עצוב.
"יש לי כרגע זוג שהגבר הוא פוסט-טראומטי שנפצע בצבא. הם היו זוג נורא מסורתי, היו רגילים ליחסי מין שרק הוא יוזם. הטיפול איתם הוא יותר פסיכו-חינוכי - לדבר איתם על מיניות קצת אחרת, ללמד אותם שגם לה מותר ליזום, ושזה שהוא לא יוזם זה חלק מהפוסט-טראומה שלו, ולא עניין שקורה בגלל שהוא לא נמשך אליה או שהוא לא אוהב אותה יותר.
"הרבה פעמים הנשים מפרשות את חוסר העניין של הבעל כאילו שהן לא מושכות או יפות בעיניו. לפעמים רק להזמין את בת הזוג לקליניקה ולהסביר לה מה פוסט-טראומה עושה לתפקוד המיני כבר מוריד המון כעסים".
אז מה את ממליצה לעשות?
"קודם כל, להיות מודעים לכך שהמיניות הזוגית בהחלט יכולה להיות מושפעת מהמצב הטראומטי. הרבה פעמים אנשים לא עושים את החיבור. כשבאים אליי אנשים לטיפול מיני, אני תמיד שואלת אם הם היו להם חוויות טראומטיות - איפה היית בצבא? האם היית באזור לחימה? האם קרה לך משהו?
"היה לי מטופל שהיה בצנחנים, שאצלו דווקא הלחימה לא הייתה הסיפור הטראומטי, אלא העובדה שהוא ראה חבר שלו מתאבד לידו. כמטפלת זאת החובה שלי לשאול, גם אם אנשים לא מגיעים אליי עבור טיפול בטראומה אלא לטיפול מיני בלבד. גם נשים אני שואלת – יש כיום הרבה יותר נשים בתפקידי לחימה, ונשים סובלות לא פחות".
"הייתה לי פעם מטופלת שהגיעה עם בן זוגה ואמרה לי, 'או שאת מתקנת אותו או שאני עוזבת אותו'. וברור שהיא עזבה אותו"
איך נראה סשן של טיפול מיני מוכוון טראומה?
"בתחילת התהליך הטיפולי אני אשאל כל מטופל שמגיע עם פוסט-טראומה שאלות כלליות. משהו כמו: 'הרבה אנשים שיש להם פוסט-טראומה חווים גם קשיים בתחום המיניות. זה משהו שמוכר לך?'. אותו מטופל יכול להגיד שלא, ואז אני עוזבת את זה בשקט, אבל גם יכול להיות שחודשיים אחרי המפגש הוא יעלה את זה בעצמו, כי הוא ירגיש יותר בנוח לדבר על הנושא.
"אם אכן יש הפרעות בתפקוד המיני, אני מנסה להבין איפה הקושי – בתחום הפסיכולוגי, בתחום הפיזיולוגי-תנועתי או אולי בדימוי הגוף. אם מדובר בתגובה לטיפול התרופתי, אז אני אשלח אותו לפסיכיאטר או לרופא המטפל כדי לראות אם ניתן לקבל תרופה חלופית. לאחר הבירור הראשוני אני מזמינה את בת הזוג לחדר הטיפול, כדי לשמוע ממנה איך היא חווה את הקשיים בתפקוד המיני ואת החיים לצד המטופל הסובל מפוסט-טראומה, וגם כדי להסביר לה מהי בכלל פוסט-טראומה".
4 צפייה בגלריה
טיפול. "אני אנסה להבין איפה הקושי – בתחום הפסיכולוגי, בתחום הפיזיולוגי-תנועתי או אולי בדימוי הגוף"
(צילום: shutterstock)
"לאחר שמיפינו את המקור לקושי, אני אנסה להתאים את הטיפול. אם הקשיים הם לדוגמה בתחום של דימוי הגוף, נעבוד על ללמוד להסתכל עם קצת יותר חמלה על הגוף הפצוע. הייתה לי מטופלת שסבלה מפציעת בטן והרגישה מאוד לא סקסית. החלטנו יחד שבתור התחלה, כדאי ללבוש הלבשה תחתונה סקסית ולהסתיר את המקום הפגוע כדי לעזור לה להרגיש יותר מושכת, ולחשוף את הגוף שלה בהדרגתיות ורק כשהיא תרגיש בנוח.
"מטופל אחר שהייתה לו פציעת בטן סירב להוריד חולצה, למשל בים, כדי שלא ישאלו אותו שאלות. זה הקשה עליו, כי הפציעה היא גם תזכורת מתמדת לטראומה. במקרה הזה עבדנו על מה לספר כששואלים אותו מה קרה, להתרגל לרעיון שאין בושה בפציעה.
"אם הקושי הוא במגע, יש לנו אפשרות לתרגל תרגילים לא מיניים, שבהם בן או בת הזוג נותנים מגע בתורם, עם תחתונים וחזייה או אפילו עם בגדים, כשהמטרה היא להתחיל לחוות מחדש את הגוף כמשהו נעים ולא כואב. התרגילים האלה מאפשרים להחזיר את האינטימיות הזוגית ולמזער מצבים של מניעה ממגע בכלל. אפשרות נוספת היא לקבוע דייטים. גם אם קשה לצאת החוצה, אפשר אפילו בבית, לפתוח בקבוק יין, לשים סרט בנטפליקס ולדבר האחד עם השנייה על דברים שהם לאו דווקא היומיום.
"במקרה שהבעיה היא עוררות יתר ואנחנו רוצים להרגיע, אנחנו יכולים ללמד את המטופל איך להירגע, דרך נשימות עמוקות למשל. יש גם הרפיות ארוטיות. אני יכולה להנחות מטופל לדמיין איזושהי סיטואציה מינית מהעבר שבה היה לו מאוד טוב. עבור אדם עם הפרעות בזקפה, זה משהו שהוא יכול לעשות תוך כדי הסקס כדי שלא יהיו לו פלאשבקים.
"אנחנו גם לומדים לזהות את המוקד של הפלאשבקים - מה מעורר אותם? האם זאת תנוחה מסוימת? מילה? רעשים? אור מסוים? אנחנו ננסה למצוא פתרון לכל מוקש. הייתה לי מטופלת שעברה פיגוע חבלני בדרך ליישוב שלה ורגמו את הרכב שלה באבנים. אצלה הבעיה הייתה רעשים. אחרי שהבנו את מוקד הבעיה המלצתי לה לשים מוזיקה במהלך הסקס, וגם דיברתי עם בן הזוג כדי שיעזור לה למסך את הרעשים מבחוץ. אנחנו עובדים כל הזמן על שני צירים במקביל: מצד אחד מה יכול לעורר מינית, ומצד שני מה יכול לצמצם את ההפרעות התפקודיות.
"הרבה פעמים אני מודיעה לזוגות שבתקופה הקרובה לא יהיה סקס, כדי לצמצם את החרדה. המטרה היא שבת הזוג לא תרגיש דחויה, ושבן הזוג הפוסט-טראומטי לא ירגיש שהוא צריך לעמוד בציפיות כלשהן. אנחנו בעצם עושים אתחול מחדש למערכת ומתחילים לבנות את ההיבט המיני מחדש. מובן שהמיניות לא בהכרח תהיה אותה המיניות שהכרנו קודם. היא תהיה מיניות שונה, אבל אולי היא גם תהיה יותר טובה או לפחות מספקת מבחינה רגשית ופיזית.
"הכי חשוב זה לא להגיד 'זהו, המיניות הלכה לפח'. נכון, זה דורש המון שיח, פתיחות וכנות כדי לדבר על הקושי, אבל בלי לעבד את החלק הפוסט-טראומטי לא יהיה שיפור במיניות. בטח אם המטופל ממשיך להרגיש אשם או שלא מגיע לו ליהנות".
מה את מציעה למי שסובל/ת מפוסט-טראומה שפוגעת לו או לה בתפקוד המיני?
"קודם כל לדבר. לדבר על זה בטיפול, לדבר עם בני הזוג. לדבר עם חברים או חברות. חשוב לי לתת מסר של תקווה: לא להתייאש. אולי המיניות לא תהיה המיניות שהייתה לנו קודם, אבל בהחלט אפשר לבנות מיניות טובה ומיטיבה. וגם למי שעוד אין לו זוגיות - אפשר למצוא זוגיות גם עם פוסט-טראומה וגם עם הפרעות בתפקוד מיני. אז לא להתייאש ולא להתבייש, כי זה הכי נורמלי בעולם".
