איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"זה היה יום הולדת אינטימי משפחתי, כיאה לימי קורונה. התעוררתי בבוקר לשלושה ילדים ובעל ששרים לי "יום הולדת שמח" במיטה, וזה היה מקסים. קצת לפני זה זיו בעלי הסביר ליערי בן השלוש שלאמא יש היום יום הולדת, אז יערי הוציא את המוצץ, נתן לי נשיקה ואמר: "אמא, אני אוהב אותך". נמסתי ממנו.
"ענבר, הגדולה, הכינה לי בהפתעה משחק 'חפש את המטמון' בבית. המטמון בעצם היה שובר למסאז' שהיא עשתה לי. איזו חמודה היא. בצהריים הכנתי עם כל הילדים עוגה, ובערב הזמנתי את ההורים שלי לשמרטף ויצאתי למסעדה עם זיו, שם הוא העניק לי מתנה וברכה שכתב לי".
ספרי לי על יום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים.
"היו לי שניים כאלה. הראשון בגיל 30. דיברתי עם חברה ואמרתי לה 'תקשיבי, זה יום הולדת עגול, והפעם בא לי לעשות משהו רציני". החלטנו להזמין את החברים הטובים שלי לפאב ברחובות, העיר שבה התגוררתי באותה תקופה. התקשרתי לפאב וביקשתי מהם לסגור לי מקומות ל-20 איש. רק אחרי שניתקתי איתם התחלתי לגבש רשימה של החברים שאני רוצה שיגיעו, והגעתי למעל 60 איש. הסתכלתי על הרשימה ופתאום זה הכה בי - וואו, כמה חברים יש לי! כמה אנשים טובים יש סביבי שאני רוצה שיבואו לחגוג איתי. התקשרתי שוב לפאב והודעתי להם לחשב מסלול מחדש: במקום 20 איש, שיסגרו מקום ל-60. שלחתי הזמנות, וכמעט כולם הגיעו ומכל הארץ: מחיפה ועד באר שבע. הרגשתי באותו הערב שאני האדם העשיר בעולם, שאני מוקפת באהבה.
"השני הוא יום הולדת 39. בשנה ההיא לימדתי, בין השאר, כיתה י"ב לבגרות. הם איכשהו עלו על תאריך יום ההולדת שלי, וכשהגעתי לכיתה חיכתה לי שם עוגה עם כיתוב מגניב. ישבנו כולנו במעגל והם בירכו אותי אחד-אחד. זה היה מאוד מרגש. גם שם הרגשתי מוקפת ואהובה, והפעם ממקור לא צפוי. הרי אני בסך הכול מורה למתמטיקה, נהוג לסקול אנשים כמוני - מאיפה הגיעה כל האהבה הזו?"
ויום ההולדת הכי רע?
"יום הולדת תשע שלי היה טראומטי למדי. למדתי אז יום בשבוע בבית ספר למחוננים. רציתי לחגוג בקטן דווקא עם החברות משם, למרות שאני לא רואה אותן כל יום. הזמנתי שלוש חברות מהכיתה למסיבת יום הולדת קטנה בשבת אצלי בבית. הייתי ילדה ועוד לא ידעתי שצריך לנהל עניינים כאלה, שלא מספיק פשוט לומר לאנשים פעם אחת בתחילת השבוע, לשכוח מזה ולצפות שהם יזכרו.
"יום שבת הגיע, ואמא שלי ארגנה את הכיבוד וניפחה בלונים. חיכיתי להן בסלון ואף אחת לא באה. זה היה ממש 'הקיץ של אביה'. אחר כך התברר שאחת שכחה ואחת לא בדיוק הבינה מתי המסיבה... אחרי שהתקשרתי אליהן והבנתי שהן כבר לא יגיעו, ממש נשברתי ובכיתי. אמא שלי הוציאה אותי מזה הכי מהר שאפשר, אבל אני עדיין זוכרת".
מהם הדברים הכי משמעותיים שקרו לך השנה?
"לא היו אירועים גדולים משמעותיים, לא לידות, מוות או התחלות חדשות, אבל כן עשיתי שני קעקועים מהממים. קעקוע אחד מכיל סמלים של שמות כל בני המשפחה: סיון, זיו, ענבר, כליל ויערי. הוא מאוד עדין ויפה בעיניי.
"הקעקוע השני הוא של אופניים שעל הגלגל שלהם מופיע המספר 746, מספר שחקוק בליבי. זה המשקל שנולדה איתו כליל, בתי השנייה. עשיתי את הקעקוע כדי להזכיר לעצמי שצריך לזוז קדימה גם כשנתוני הפתיחה לא טובים. צריך פשוט לעלות על האופניים ולנסוע.
"כליל נולדה בשבוע 24, במצב של סכנת חיים מיידית. אחרי שלושה חודשים ויומיים יצאנו הביתה, והיום, אחרי מאבק ארוך, היא בסך הכול בריאה - אבל חשוב לזכור שהסיכוי שלה להגיע למצב שבו היא נמצאת היום עמד על כארבעה אחוזים בלבד. הקיום שלה הוא חד-משמעית ההישג הגדול של חיי. בסיפור הזה גיליתי דברים שלא ידעתי על עצמי, ולמדתי שיעורים חשובים על נחישות ועל סבלנות ועל חוסר ודאות. אני אדם שצריך הכול שקוף, ברור, מיידי ועל השולחן, וכשנולדת לך ילדה במצב כזה, לא ברור לך איך ייראה המחר.
"דבר נוסף משמעותי שקרה השנה הוא שבמרץ התחלנו לבנות בית, ובעוד חודש וחצי אנחנו סוף-סוף אמורים לעבור אליו. לבנות בית זה פרויקט מאוד רציני ומאוד גדול. למזלי, זיו עושה את זה מדהים".
מהי המתנה הכי שווה שקיבלת?
"זיו קנה לי שעון חכם ולא ציפיתי למתנה בכלל, אז זה היה מאוד נחמד. חברות נתנו לי שוברים לכל מיני דברים, וחברה טובה שגרה בארה"ב שלחה לי מתנה שעשתה את כל הדרך ממישיגן לקיבוץ יפעת, אבל המתנה הכי שווה הייתה הברכות המצוירות שהילדים העניקו לי. ענבר הייתה האחראית. היא ציירה לי ברכה, וסייעה לכליל וליערי לצייר את הברכות שלהם".
אילו מתנה היית רוצה לקבל?
"חופשה עם זיו בעולם נטול קורונה ובלי הילדים! לא היינו בחופשה משותפת טריליון שנה. אם אני לא טועה, הפעם האחרונה הייתה בבודפשט לפני חמש שנים בערך. לא אכפת לי לאן. אני פשוט רוצה לנסוע, פסק זמן מהמרוץ, להיות איתו ביחד לבד".
מהי הברכה הכי שווה שקיבלת?
"של זיו. הוא כתב: 'שתהיה שנה טובה של התחדשות מרעננת ובריאות טובה. אני מאחל לך לב שמח, ימים מלאי אור ולילות מרווים, עשייה שתפתח אותך ותוסיף לך אתגר וסיפוק. שנהיה כולנו בריאים ונוכל לאפשר לך להמשיך לפרוח. את אמא מסורה ונהדרת וחברה טובה, הכי טובה. אני והילדים אוהבים אותך אינסוף בחזקת אינסוף ואז עוד'. אצלנו נהוג לחתום ברכה עם 'אהבת אינסוף בחזקת אינסוף ואז עוד'. ככה זה כבר שנים".
מי שכח לברך?
"אין לי מושג. אם מישהו שכח אז שכחתי לו שהוא שכח. קיבלתי המון ברכות מהמון אנשים, ואפילו טלפון שממש הפתיע אותי. התקשרה אליי חברה שעשיתי איתה קורס מד"צים בגיל 16. היינו בקשר כמה שנים, אבל בערך מאז שהתחתנתי הוא קצת התנתק כי ככה זה בחיים, כל אחת הייתה במקום שלה, ופתאום משומקום היא התקשרה וזה היה כל כך כיף. היא מהאנשים האלה שאת מסוגלת להמשיך איתם שיחה מפעם כאילו לא קרה כלום".
מי היית רוצה שיברך אותך?
"מעל 30 שנה שסבתא שלי לא בחיים, והיא עדיין האדם שהכי הייתי רוצה לקבל ממנו חיבוק ולשמוע מה יש לו לומר".
מה את מאחלת לעצמך?
"להגיע למקום שבו אני שקטה בחיי העבודה שלי. יש משפט בשיר של עידן רייכל: 'מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו, להגיד שהגענו'. לצערי, בכל הנוגע לחיים המקצועיים אני כל הזמן בחוסר נוחות, ואני מאוד רוצה כבר שיבוא הרגע הזה, שבו אוכל לומר 'הגעתי'.
"מעבר לזה, אני מאחלת לעצמי בריאות עבורי ועבור כל אהוביי, עוד מהמשפחתיות החמה והטובה שיש לי ולהצליח ליהנות מעכשיו במקום לדאוג מה יביא מחר".
