אולי לא שמעתם על הסטארט-אפ האחרון של ביל גייטס.
לא, אלה לא היו שירותים נטולי מים למדינות עולם שלישי. גם לא שבב קונספירטיבי שהוחדר באמצעות חיסון הקורונה לרוב אזרחי המערב בניסיון לפרוס את תשתית רשת ה-5G שתהפוך את גייטס מאיש עשיר מאוד לאיש טחון לחלוטין. לא, הסטארט-אפ האחרון של גייטס - וללא ספק החשוב והמשפיע ביותר מאז מיקרוסופט - הוא גירושיו ממלינדה גייטס בתום 27 שנות נישואים בחודש מאי 2021. הזוג השאיר אחריו שלושה ילדים, מסכת שמועות על בגידות של גייטס לאורך השנים והודעה משותפת לפיה, "אנחנו לא מאמינים שנוכל לגדול יחד כזוג בשלב הזה של חיינו".
אבל לא זה הסטארט-אפ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא, הסטארט-אפ הוא המונח "גירושים אפורים" (אכן, המונח מתייחס, באופן מעליב משהו, לצבע השיער), שהגיח לציבוריות האמריקנית בעקבות הפרידה הזו והפך, במהירות עצומה, לא רק לדבר בעולם, אלא גם לסטטיסטיקה כמעט מפחידה: התברר שהגייטסים רחוקים מלהיות לבד. למעשה שיעור הגירושים של זוגות מעל גיל 50 שהיו יחד לפחות 20 שנה (ההגדרה הפורמלית למושג) הוכפל בארה"ב מאז שנת 1990, ומהווה כיום רבע מכלל מקרי הגירושים. גרוע יותר: דווקא שיעור הגירושים האמריקאי הכללי במגמת ירידה - למעשה הוא עומד כיום על הרמה הנמוכה ביותר מאז שנות ה-70.
מלבד אצל אנשים בני 50 ויותר ששוחים - שלא לומר נפרדים - נגד הזרם, ומחליטים שמה שבאמת חסר להם כרגע זה עוד סיבוב.
תחשבו על אל וטיפר גור, שנפרדו אחרי 40 שנות נישואים. תחשבו רמי וריטה שהתגרשו אחרי כמעט 30 שנה יחד. תחשבו על זוג חוקרי המין המיתולוגיים וויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון – באמת שלידם כל השאר ייחשבו לאזובי קיר. קחו בחשבון שגם באנגליה הזוגות המבוגרים אחראים סטטיסטית לעלייה הכללית בשיעורי הגירושים. מה קיבלתם?
קיבלתם לא מעט נשים שבגילן פשוט נשבר להן. 66 אחוז מהגירושים האפורים מגיעים ביוזמת נשים, לא פעם בעקבות בגידות מתמשכות של גברים בגיל שבו בגידות, בוודאי מתמשכות, אמורות לתפוס פחות מנפח מוחם המנומנם, אבל בעידן הפוסט-ויאגרה והאונות הנצחית, המין ממשיך להיות הדבר שכל מה שרצית לדעת עליו עדיין דורש חקירה.
6 צפייה בגלריה
''אנחנו לא מאמינים שנוכל לגדול יחד כזוג בשלב הזה של חיינו''. ביל ומלינדה גייטס
(צילום: EPA)
מעבר לזה, הבייבי בומרז (שוב) אשמים. הדור האמריקאי שנולד בתחילת שנות ה-60 והיה הראשון להפך את הגירושים מטאבו מודחק לתחביב כל-אמריקני נינוח, מגיע עכשיו לגיל שבו סתם הקפדה על שתיית אלכוהול בלבד אחרי ארבע אחר הצהריים כבר לא תביא אותך בשלום לסוף היום. הבומרז – שילדיהם עזבו את הבית וכל מה שנשאר להם במשותף הוא, בגדול, הבית – מוצאים את עצמם שותקים יחד לארוחת ערב, כי על מה עוד נשאר לדבר עם בן אדם שעצם קולו נשמע לך, בשלב זה, כמו כווייה מדרגה שנייה.
והבומרז מתגרשים בארה"ב בהמוניהם. גם ביפן, אגב. בגילם לרוב אין כבר צורך לנהל דיונים משפטיים מתישים על משמורת, אפשר להחליף אותם בדיונים משפטיים מתישים על רכוש. בגילם שני הצדדים שהו על הפלנטה מספיק זמן כדי להכיר בטבע האומללות של עצמם ושל בן הזוג. בחוץ מחכה, כידוע, עולם שלם של אומללות חדשה, ולא מוכרחים אפילו להצטרף למעגל הטינדר האכזרי כשאתרים ואפליקציות אפורים ייעודיים כבר משגשגים בכל מקום, כולל "סילבר סינגלס", Ourtime ו"לאב מי".
עו"ד ענבר שנהב: "המילה היא שחיקה. אין בן אדם שאני מכירה, שהוא בן 55 ומעלה ובזוגיות המון שנים, שלא אמר לי: את יודעת כמה פעמים זה היה על השולחן, או לפחות במחשבות? בשלב מסוים אתה מבין שכבר לא כל החיים לפניך, ואנשים מתחילים לחדד מטרות"
המונח "גירושים אפורים" – שהגייטסים הפכו לפופולרי תקשורתית אבל נטבע לראשונה בשנת 2004 על ידי ארגון ה-AARP, שבו חברים עשרות מיליוני בני 50 ומעלה אמריקנים – מציף עכשיו את הרשת האמריקנית. מאמרים מטורגטי בומרז גורסים שאין סיבה להישאר יחד כשתוחלת החיים מבטיחה לפחות עוד 20-30 שנות פעילות מבצעית, ומכיוון שלאורך חייך כבר תרמת במשרד וגם בבית, הולדת טיפלת קברת ושרדת, בעצם הרווחת את זה. אפילו הכסף והמשאבים לא עד כדי כך קריטיים; גם אם התופעה נתפסת, על פניו, כארץ לפריבילגים - תראו את בני הזוג גייטס, או את טייקון התקשורת סאמנר רדסטון ז"ל, שהתגרש בגיל 79 אחרי 55 שנות נישואים - היא לא באמת כזו. למעשה, מחקרית התברר שדווקא זוגות מבוגרים עשירים ובעלי נכסים מחזיקים בסיכויים גבוהים יותר (38 אחוז יותר, אם דרוש מספר) להישאר יחד, בשעה שזוגות מבוססים פחות כלכלית נפרדים בהמוניהם.
ישראל, כרגיל, באיחור קל, אבל מתחילה לתפוס כיוון: שיעורי הגירושים הכלליים כאן בעלייה מתמדת, ושיעור המבוגרים בני ה-50 ומעלה שמתגרשים כמעט והכפיל את עצמו בשני העשורים האחרונים: אם בשנת 95' היו רק 13 אחוז מהגברים שהתגרשו בישראל בני למעלה מ-50, בשנת 2013 שיעורם כבר עמד על 24 אחוז. תכף נתגרש אפילו יותר, וגם מאוחר יותר. יש לנו תוחלת וכדורים מתאימים. "כשאנשים מתגרשים אחרי שנתיים זו הקלות הבלתי נסבלת של הגירושים בדור הזה. אבל בהרבה מקרים אנשים מתעוררים אחרי 30 שנות נישואים ויותר, ואומרים: איזו זוגיות נוראית הייתה לי", מעידה עידית שחם, עו"ד ומגשרת שמקדמת תהליך של גירושים בשיתוף פעולה. "ויש אנשים שלקראת גיל 70 מבינים שהם עוד לא עשו מספיק בחיים ורוצים התנסות מרגשת דקה לפני שמכבים את האור".
נדמה שגם בלי זוגיות נוראית כהקדמה, הרוב הדומם יותר פשוט רוצה לתקוע מקל בגלגלי מכונת השגרה האפורה שמאיימת להמשיך לתקתק עד יום מותך. "המילה היא שחיקה", עוזרת לי ענבר שנהב, עו"ד לענייני משפחה (שכיכבה בעברה הרחוק בסדרה "מעושרות"), "ומי לא חווה את זה. אין בן אדם שאני מכירה, שהוא בן 55 ומעלה ובזוגיות המון שנים, שלא אמר לי: את יודעת כמה פעמים זה היה על השולחן, או לפחות במחשבות? לא חושבת שיש אדם כזה. ובשלב מסוים אתה מבין שכבר לא כל החיים לפניך, יש דברים שכבר לא תעשה, ואנשים מתחילים לחדד מטרות. אז לפעמים הסיבוב השני נראה כמו פנטזיה על משהו מדהים שיש בחוץ, אבל אז אתה רואה את הגרושים סביבך ומבין שזה לא בדיוק זה ושיש ערך גדול לבן זוג שהוא גם ההורה של הילדים שלך; אבל לפעמים אתה אומר: צריך להתרגש, זה לא מרגש כבר, זה עוד מאותו דבר, החידושים חסרים, ועכשיו גם אפשר כלכלית לעמוד בזה".
או כפי שמסכמת עו"ד עינת גורביץ, שמטפלת גם היא בתיקים כאלה: "זה כמו שהיה לי אחד שאמר: נשארו לי עוד 20 שנה לחיות? אני לא רוצה לחיות אותם כשאני לא מאוהב. זה כנראה איזה משבר רגשי חמור של אנשים לא מסופקים. היה לי גם תיק של זוג בני 70, שהוא התחיל פתאום לצאת למועדונים. היה אומר: 'אל תתקשרו אליי לפני 11 בבוקר, אני בהנגאובר, הייתי ב'האומן''".
מקרה קיצון ללא ספק – כלומר, "האומן"? – אבל הבחירה עצמה נשמעת, לרגע, כמעט מתבקשת. למה לא, בעצם. "בדרך כלל אין כבר ילדים קטנים, מה שגורם לכולם מסביב להסתכל על בני הזוג בצורה של 'יאללה, שני אנשים בוגרים, תפרקו את החבילה, מה יש לכם לריב'", אומרת הילה אוחיון גליקסמן, גרונטולוגית ועורכת דין בקליניקה המשפטית לסיוע לנשים בענייני משפחה במרכז רקמן בבר-אילן, שפירסמה תזה בנושא גירושים אפורים של נשים בישראל. "אנשים מבינים שהם כבר לא מדברים באותה שפה, ולא רוצים להיות באותו תא משפחתי רק מסיבות כלכליות. הייתה לי מישהי שהשתתפה במחקר ואמרה: 'החלטתי שאני לא רוצה לטפל בו יותר. מספיק'. היא הייתה בת 70, הוא בן 80, לא חולה ולא סיעודי, אבל פשוט בן אדם מבוגר, והיא אמרה ש'אני לא רוצה יותר לחיות בזוגיות כזו שאני לא אוהבת אותו ונשארנו יחד שנים מכוח האנרציה'. יש את ההבנה שגירושים זה לא סוף העולם, והיו נשים שאמרו לי: 'עכשיו שההורים שלנו אינם, זה כבר לא נורא'. כי ההורים הכבידו, אצלם גירושים עדיין נתפסו כסוף העולם".
והילדים – גם כשהם מבוגרים יותר – לא מכבידים?
"לילדים תמיד יש תפקיד משמעותי בתהליך. הרבה פעמים הם בהלם, לא מבינים 'איך אתם עושים את זה', 'חייתם ככה עד עכשיו, הגעתם לגיל 60, למה אתם הורסים לנו'. לפעמים הילדים תופסים צד - לא פעם הם עם הצד החלש, אבל לפעמים דווקא 'הצד החלש החליט לקום ולעזוב? שיסתדר'. יש מקרים שההורה מתנתק לחלוטין מהילדים אם הוא רואה שהם עם הצד השני, ובסוף אנשים לא מבינים איך הגעתי למצב שאחרי 40 שנות נישואים אני לבד כמו כלב והילדים איתה או איתו. הייתה לי אמא שהילדים היו בצד שלה ובן הזוג נפגע מזה מאוד והאשים אותה בכל, 'את השטן' וכו'. וזה יצא נגדה בהליכים משפטיים".
6 צפייה בגלריה
''באופן מובהק הנשים פחות מחפשות''. מתוך הסדרה ''גרייס ופרנקי''
(צילום: מתוך הסדרה “גרייס ופרנקי")
גם המחקר האמריקני בנושא מעיד על היחלשות הקשר עם הילדים לפחות עבור אחד הצדדים - לא פעם מדובר בגבר, שמחקרית הוכח שכמות האינטראקציות שלו עם ילדיו יורדת בחצי בעקבות גירושים, ובמקרה של קשר חדש שאליו ייכנס, המספר עוד יידרדר. אצל נשים, לעומת זאת, גם קשר חדש אחרי הגירושים לא פוגע לרוב ביחסים עם הילדים הבוגרים, ובשורה התחתונה: גברים מחזיקים בסיכויים טובים יותר למערכות יחסים נוספות אחרי גירושים מאוחרים, אבל גם בסיכויים לניכור גדול יותר מילדיהם.
ועדיין, למרות סיכויי הזוגיות הנוספת הנמוכים יותר, נשים יוזמות יותר פרידות בגילים האלה. "קשה לי להסביר את זה סוציולוגית, אבל לא פעם הן אלה שאומרות 'עד כאן' ו'הגיעו מים'", אומרת אוחיון גליקסמן. "לפעמים הן חוו התעללות רגשית או כלכלית - למשל בן זוג ששלט בכסף באופן מובהק, ברמה שהיא הייתה צריכה לבקש ממנו 100 שקל לספרית ו-300 שקל לקניות בסופר, ואז אם זה קצת יותר בשבוע מסוים פתאום 'אני לא נותן כי עברת את הקצבה השבועית', וקשה לה מאוד לחשוב על חיים כאלה לעוד 20 שנה. ואולי גברים הופכים להיות פחות נסבלים עם השנים".
נשים כאלה רוצות בכלל זוגיות חדשה?
"באופן מובהק הנשים פחות מחפשות. להפך, הן רוצות להיות עצמאיות ולהשתחרר, לעומת גברים, שמהר מאוד מחפשים וגם מוצאים עוד זוגיות".
גם עידית שחם מבינה ש"איכשהו גברים לא מסוגלים להיות דקה לבד עם עצמם. איך שזה מתחיל הם כבר מחפשים באתרים את הזוגיות הבאה. הנה, עשיתי עכשיו הסכם חיים משותפים לגבר בן קרוב ל-80 ואישה בת 74, שניהם נפרדו והחליטו שהם עוברים לגור יחד, והם מרוגשים. זה דווקא יפה לראות".
צריך, כמובן, להפריד בין פרידה מסיבה טובה מסוימת לבין פרידה מסיבה טובה לא מסוימת. "האמירות 'נמאס לי' ו'זה נגמר' לרוב מקפלות מאחוריהן עוד סיפורים. בגידות שהעלימו מהן עין משך שנים וכבר לא בא להעלים עין, או מערכת יחסים רעילה שהפכה לדפוס", מסבירה רות דיין וולפנר, עו"ד לענייני משפחה.
אבל עכשיו, לך תבין מה זה רעיל ומתי זה הופך לדפוס. ג', למשל, תושבת השפלה שעובדת בתחום הסיעוד, העבירה 30 שנות נישואים "באושר בעיקרון", אולי מלבד העניין הקטן הזה ש"עברתי התעללות נפשית, בעיקר מילולית, ומצאתי את עצמי במלא סיטואציות שהוא היה כופה את עצמו עליי - זה הגיע למצב שכבר לא הייתי מתקלחת בבית כשהייתי איתו לבד. זה אימלל אותי המון שנים, וכשסירבתי התחילה גם אלימות כלכלית, 'אה, את לא נענית לבקשות שלי, אז לא יהיה זה וזה'. עד שאמרתי: אני לא מוכנה להיות שפחת מין של אף אחד. האהבה כבר לא התגוררה בבית, אבל השיתוק וחוסר הוודאות השאירו אותי שם כדי להרוויח עוד יום שקט".
איך זה השתנה אחרי כל כך הרבה שנים?
"כשעשיתי בר-מצווה לבן הקטן ב-2019, ואחריה יצאתי איתו לטיול בארה"ב, כי יש לי שם אחיות ובעלי היה איש צבא ואסור היה לו לטוס מתוקף תפקידו. ובאחד הלילות שם ישבתי ודיברתי עם האחיות והגיסים שלי, וסיפרתי להם שאני חושבת לפרק את החבילה כי אני פשוט אומללה, אין לי פרטנר או חבר נפש, אין כלום מלבד ארבעת הקירות והילדים שאנחנו נלחמים בשבילם. הילד שלי פתאום יצא מהחדר סביב אחת בלילה, התברר שהוא שמע אותי, חיבק אותי, התחיל לבכות ואמר: 'ידעתי שאת הליצן העצוב. ידעתי שאת לא מאושרת בבפנים'. וזה פשוט שבר אותי".
6 צפייה בגלריה
''החופש הוא החשוב''. מתוך הסרט ''באהבה אין חוקים''
(צילום: מתוך הסרט “באהבה אין חוקים")
אחרי מסכת של סכסוכים, העניין נגמר בדיון בודד בבית המשפט. "הייתי צריכה לוותר על 450 אלף שקל, על וילה שישבה על מגרש של 300 מ"ר, אבל כפרות. לקחתי בית קטן ואמרתי: ככל שיהיה יותר צנוע, ככה תקבלי מהר יותר את החופש שלך. היום אני שנתיים וחצי אחרי, ועדיין אין לי מספיק אמונה בגברים. מקווה שזה יהיה פתיר".
למעשה, בלא מעט מהגירושים האפורים מסתתרת סיבה טובה יותר לפרידה מאשר "בעצם על מה נשאר לנו לדבר, עכשיו שהילדים אינם ונטפליקס הידרדרה כל כך". ד', עצמאי בן 60 שכבר בנה עם אשתו מזה 21 שנה בית בגדרה שבו "תיכננתי להזדקן עם ילדיי ונכדיי", גילה לפני שש שנים שהוא מאבד את האישה לטובת "איזושהי מנחה רוחנית כזאת. תמיד הייתה לה נטייה למיסטיקות אבל זה היה בקטנה, בצחוקים, אבל אז היא הכירה את האישה הזאת שאמרה לה שתעזור לה בעסק, והתחילה להתנתק מכל הסביבה, מחברות, מבני משפחה, ניתקה קשר עם אמא שלה, ההתנהגות שלה השתנתה, ההתייחסות לסביבה, היו התפרצויות זעם היסטריות – הכול היה נורא מבלבל ומתסכל, ולא מצאתי דרך לצאת מזה. גם שני הילדים הגדולים שלנו – האמצעי היה אז בן 18, הגדולה בת 21 – ניתקו איתה קשר".
החוקרת ועורכת הדין הילה אוחיון גליקסמן: "לא פעם הנשים הן אלה שאומרות 'עד כאן' ו'הגיעו מים'. לפעמים הן חוו התעללות רגשית או כלכלית - למשל בן זוג ששלט בכסף באופן מובהק, וקשה להן לחשוב על חיים כאלה לעוד 20 שנה. ואולי גברים הופכים להיות פחות נסבלים עם השנים"
כעבור שנה וחצי של טיפול זוגי, ד' הגיע להתייעצות במרכז לנפגעי כתות והתחיל להבין מה קרה לאשתו. "הם נתנו לי חוברת שהסבירה בדיוק מה ואיך ולמה זה קורה – אחד לאחד מה שקרה לנו".
הוא עזב את הבית שאשתו סירבה לזוז ממנו, צבר חובות, אבל הילדים הגיעו לגור איתו והוא התאושש בהדרגה. "יצאתי מרוסק מהגירושים, חשבתי שאני כלום כשזה נגמר. אבל התחלתי לצאת עם נשים וגיליתי שיש לי ערך. יש נשים שירצו להיות איתי והכול בסדר, העולם לא התמוטט". כבר ארבע שנים שהוא עם בת זוג צעירה ממנו ב-25 שנה שאותה הכיר בקבוצה שטיילה לווייטנאם, והחיים נמשכים.
אירועים מהסוג הזה הם הקצה היותר סבוך של גירושים אפורים, גם אם ד' מוכן "לצאת רגע מהסיפור שלי ולהסתכל על זה מלמעלה", כדבריו, "וזו פשוט השתנות של אנשים בחיים שלא נעשית באופן מקביל, ואנשים תופסים אזימוטים שונים. היא הלכה לכיוון אחד, אני נשארתי באותו כיוון, והכיוונים פשוט לא נפגשו יותר".
אבל לא תמיד נדרש אירוע מחולל מסדר גודל כזה כדי להבין - אם לפנות למקורות וודי אלניים - שמה שיש לכם בידיים זה כריש מת. ארז מלמד, 71 ("אני מרגיש בן 50"), שמגדיר את עצמו כיום כ"מומחה לזוגיות ואהבה בגיל השלישי" ומנהל את המיזם "בשביל האהבה" שבאמצעותו הוא מארגן אירועי היכרויות לפנויים ופנויות מעל גיל 60, התגרש פעמיים, "בפעם הראשונה זה היה משבר גיל ה-40, ובשנייה משבר גיל ה-60", הוא מודה. "בגדול, אני לוקח אחריות על שתי הפעמים".
לא נרשמו כל אירועי תופת זוגיים בחייו, אבל בגיל 45, אחרי שלמד כלכלה ומינהל עסקים והיה מזכיר מושב שיתופי בצפון, מלמד שאל את עצמו, כמקובל, מה הלאה, וביקש לחתוך מהחיים שחי אז במושב לעצמאות כלכלית במקום אחר. “אלה היו רעיונות שהפחידו את אשתי דאז, שהייתה בת המושב ואישה נהדרת, רק רגילה לדפוסי החיים הקיימים שלנו, וזה גרם לנו לוויכוחים שהביאו בסופו של דבר להחלטה להתגרש”. שנתיים מאוחר יותר הכיר את אשתו השנייה, איתה הביא לעולם, בגיל 49, ילדה נוספת, לאחר שלושה ילדים מנישואיו הראשונים.
6 צפייה בגלריה
''החידושים והריגושים חסרים''. מתוך הסדרה ''שיטת קומינסקי''
(צילום: מתוך הסדרה “שיטת קומינסקי")
בגיל 60 מלמד שוב שאל את עצמו, כמקובל, מה נהיה, "עשיתי ספירת מלאי של חיי - בוא נראה מה הקצין המצטיין ביחידה מובחרת לשעבר הצליח להשיג בשישים שנותיו - והתוצאות היו עגומות", הוא זוכר. "עבדתי אז מטעם חברת מישלין כאחראי על צמיגי האוטובוסים בחברת 'קווים', זה אולי נשמע ג'וב טוב אבל בפועל הייתי יוצא כל לילה ב-23:00 מהבית, עובר ובודק אוטובוסים חונים ומחליף צמיגים מפונצ'רים. בגיל 60 לא יכולתי יותר. הייתי מתוסכל. חשבתי שאני יכול לעשות יותר מזה. הלכתי לסדנת התפתחות אישית והבנתי מה אני הולך לעשות כשאני אהיה גדול: להפיק כנסים בתחום ההתפתחות האישית ולעזור לאנשים שרוצים לעשות שינוי בחיים".
ארז מלמד (71), גרוש פעמיים: "בגדול, אנשים בגילי 50–60 הרבה יותר חופשיים, פחות מחויבים, רוצים שיהיה להם גוד–טיים. רוב הנשים בגיל הזה מסודרות כלכלית, ומי שיותר נפגע זה הגבר. הוא נשאר הרבה פעמים הומלס ועוזב את הבית. הגבר מחפש קורת גג, והאישה, לעומת זאת, רוצה חום ואהבה ואולי סקס פעם בשבוע, אבל לא מישהו שיתעלק וינחר במיטה לידה"
השינוי בחיים שוב גרם לחילוקי דעות עם אשתו דאז, "אישה מקסימה שעבדה במשרד החינוך, ופתאום שוכב במיטה לידה בן אדם שקם כל יום עם רעיונות חדשים בראש ורוצה לעזור לאנשים, גם אם זה מביא בשלב הראשון פחות פרנסה".
הם נפרדו "בידידות, עד היום אנחנו עושים ארוחות שישי בערב עם הבת המשותפת", מלמד חזר לחפש בפעם השלישית, "הפעם העולם כבר עבר את המהפך הדיגיטלי, והחלטתי שהגיע הזמן לשדרג את התחביב שלי ולהפוך את העזרה במציאת זוגיות חדשה לעיסוק עיקרי שלי".
מאז הוא עובד בזה ורואה ברכה. "בגדול, אנשים בגילאי 50-60 הרבה יותר חופשיים, פחות מחויבים, רוצים שיהיה להם גוד-טיים. נשים בעיקר כבר לא רוצות חיים משותפים אלא חבר נפש. רובן כבר מסודרות כלכלית בשלב זה, ומי שיותר נפגע מהתהליך זה הגבר שנשאר הרבה פעמים ללא קורת גג ושואף להגיע שוב לחיים משותפים עם בת זוג. האישה, לעומת זאת, רוצה חום ואהבה ואולי סקס פעם בשבוע, אבל לא מישהו שיתעלק וינחר במיטה לידה וישאיר תחתונים וכל זה".
שורה תחתונה? תתגרשו. או תישארו. לעולם החיצוני זה פחות משנה ממה שנדמה לכם. "יש הרבה אנשים שחיים בניכור זה לצד זה מטעמי נוחות, יש אנשים שיכולים לשרוד בצורה הזאת ולא צריכים להתעורר כל בוקר עם זיקוקים בלב", עו"ד שחם עושה לכם הנחה. "כל עוד אתה באזור הנוחות ואתה לא סובל, זה שיקול. אנשים אוהבים להיות באזור הנוחות. אבל בכל מקום שיש התעמרות, אני אומרת לא להישאר דקה אלא לקום ללכת, לא משנה מתי ואיך".
ההליכה עצמה, אגב, נגמרת לא פעם ללא מעורבות יד שופט. החוק מחייב ניסיון הידברות לפני תחילת הליכים משפטיים, ועו"ד שחם מקדמת את שיטת הגירושים בשיתוף פעולה (Alternative Dispute Resolution), "כי דווקא בגיל האפור הם לפעמים לא צריכים גט, זה כבר לא רלוונטי להם, אבל יש צורך בפרידה ובהפרדת רכוש, כי בהרבה מקרים הרכוש שנצבר לא קטן".
עו"ד עידית שחם: "יש הרבה אנשים שחיים בניכור זה לצד זה מטעמי נוחות, יש אנשים אנשים שיכולים לשרוד בצורה הזאת ולא צריכים להתעורר כל בוקר עם זיקוקים בלב. כל עוד אתה באזור הנוחות ואתה לא סובל, זה שיקול"
התהליך כולל יועץ רגשי נפרד לכל אחד מבני הזוג, יועץ משפטי נפרד, יועץ פיננסי משותף ובעיקר התמודדות עם גבינה שמישהו מבני הזוג החליט להזיז פתאום עכשיו. "יש לי עכשיו זוג כזה, הוא בן 74 והיא זאת שעוזבת. והיה לי מקרה שהגבר קם ועזב אחרי 50 שנה".
לא מוכרחים, אגב. אפשר גם להבין שמה שהיה הוא שיהיה, ושזה מספיק לכם. "יש אנשים ששורדים את זה ויש כאלה שלא", מסכמת עו"ד שנהב ביעילות את סיפור הנישואים המתמשכים. היא עצמה, אגב, לגמרי שורדת עם בן זוגה, היועץ האסטרטגי ברק רום. "כי בבסיס אני מאוד אוהבת אותו, אני מעריכה את התכונות שאני אוהבת ורואה עדיין. אני אוהבת שהוא אבא של שלוש הבנות שלי, ואני מבינה פרופורציות, כי אני רואה את הלקוחות שלי ויודעת שלזוגיות טובה צריך הרבה שוליים. וככל שאני מתבגרת זה יותר ויותר רחב. כמובן שקל להגיד וקשה ליישם, גם לי. אבל בדיעבד אני יודעת שהייתי בוחרת מחדש את האיש הזה".
6 צפייה בגלריה
בלא מעט מהגירושים האפורים מסתתרת סיבה טובה לפרידה. מתוך הסרט ''קרמר נגד קרמר''
(צילום: מתוך הסרט “קרמר נגד קרמר")
גם עידית שחם לא במקום הזה. "לפני חודש מלאו לי 66, וחס וחלילה שאני אתגרש. חמסה-חמסה-חמסה. אני נשואה 40 שנה ושלוש פעמים לאותו בן זוג – עשינו חידוש נדרים בשלושה מקומות בעולם".
ייתכן שיש מה לקחת מנשים שעיסוקן מפגיש אותן מדי יום עם כמויות של גירושים אפורים והן מסיקות מסקנה אישית הפוכה. אבל אפשר גם לקחת את ג' הגרושה, שלא מסתכלת אחורה: "להגיד לך שאני נמצאת בחושך כי התגרשתי? לא. אני נמצאת באור וזה שיחק לטובתי בחיים. החופש הוא החשוב, ואף אחד כבר לא יגיד לי 'את זבל' כי לבשתי משהו קצר. זה כיף גדול לטרוף את כל העולם בלי בן זוג".
כך שקשה להכריע. נחכה לעדכון התוכנה הבא מגייטס.
