במשך שבע השנים האחרונות טל (שמות המרואיינות בכתבה בדויים), גרושה בת 43 מצפון הארץ, מנהלת זוגיות. הוא אוהב אותה והיא אותו וזה נפלא, בערך. בן הזוג שלה הוא גבר פוליאמורי, נשוי עם ילדים, והם מתראים רק פעם בשבוע ביום קבוע, שבו הם מבלים יחד משעות אחר הצהריים ועד הבוקר.
"העולם המודרני מכפיף אהבה, זוגיות ומשפחה לכדי יחידה אחת, כשבעצם הן שלוש רשויות נפרדות", היא קובעת. "הציפייה היא שתקימי משפחה עם מי שאת מאוהבת בו וגם יש לך סקס מעולה איתו. והנה ראו זה פלא, הקמתי משפחה עם גבר שמאוד מתאים לעשות איתו משפחה, אבל אני כבר לא מאוהבת בו ואני לא מעוניינת בו מבחינה מינית. מצד שני, יש גברים שאני מעוניינת בהם מבחינה מינית והם מעוניינים בי, ואני לא רוצה אפילו לדמיין את המחשבה של לקיים איתם תא משפחתי או זוגיות מקננת. אז כרגע זאת האהבה שמצאתי".
אך למרות התמונה האידילית שהיא מציירת, היא מודה שיש לה השגות: "נכון לעכשיו אני בתקופה בחיי שהייתי רוצה לקשור בין אהבה לבין מגורים משותפים, אז אני לא מרוצה מספיק".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
יחסים פוליאמוריים, כלומר כאלו המבוססים על שני קשרים או יותר במקביל, הם כבר לא חדשות מרעישות. יותר ויותר אנשים בוחרים באופציה הזו, בהם גם גברים ונשים נשואים שמעדיפים שלא להתגרש, אלא להכניס לתוך המשוואה גורמים נוספים. במקרים כאלו נהוג להגדיר את הקשר הראשוני גם כראשי, ואת הקשר החדש יותר, שלרוב יהיו כלפיו פחות מחויבויות (רשמיות לפחות), כשניוני או משני. ההגדרה הזו נשמעת אולי מזלזלת, אבל אנשים שנמצאים בקשרים מהסוג הזה מדגישים שהיא לאו דווקא מתארת את עוצמת החיבור המיני, כמו גם הרגשי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אם תשאלי אותו, הוא לא יקבל את ההגדרה של קשר משני, אני לא משנית בשבילו", טל טוענת בתוקף. "אני אצלו בראש כל היום, הוא עסוק בי, חושב עליי, אם קורה לו משהו הוא רוצה לספר את זה קודם כל לי. אני מאוד מרכזית בשבילו, אבל בפועל אנחנו נפגשים רק פעם בשבוע. מבחינה רגשית אני לא משנית כי אין היררכיה ברגש, אם היינו הולכים רק לפי הרגש אז היינו יחד כל יום".
אז למה לא לחיות יחד כזוגיות ראשית?
"כי הוא לא מוכן לפרק את החבילה. יש לו ילדים קטנים וזאת לא אופציה. אשתו מכירה בי, וברבות השנים היא בעצמה אומרת שהקשר בינינו חשוב כי בלעדיי הוא אומלל. היא לא אוהבת את זה, כי היא לא פוליאמורית, אבל היא מבינה שהיא חיה עם גבר פוליאמורי, ושהדבר הנכון זה לאפשר לו את זה".
למרות כל זאת, טל מודה שיש לא מעט משברים: "רובם מתבססים על המקום שבו הרגש עולה על גדותיו ואין לו מקום, וזה יכול להיות אהבה, קנאה או צער של מי מאיתנו שהשני לא יכול להיות שם בשבילו. למשל, אני עוברת דירה למקום מרוחק ממנו וזאת בחירה שקשה לו, אבל אני לא יכולה לכוון את חיי לפי מישהו שאני פוגשת פעם בשבוע.
"המורכבות בקשר הזה היא לא הפוליאמוריה, אלא העובדה שאין בינינו סימטריה. אם הייתה לי זוגיות ראשית והוא היה המשני שלי, דברים היו יותר פשוטים, אבל זה לא המצב. ביומיום שלי אני לבד, והוא האהוב הראשי והראשון שלי. הוא מאחל לי שתהיה לי זוגיות וגם אני רוצה, אבל אין לי את זה כרגע. אני מרגישה שהוא האחד שלי, הייתי רוצה לבלות איתו את חיי, ואני לא רוצה לוותר על אהבה כל כך גדולה ועצומה".
"אני לא בקשר עם גבר פולי נשוי מתוך אמונה שאף אחד לא רוצה להיות איתי, אלא ממקום של השלמה עם העובדה שזה מה שאני יכולה לקבל כרגע בחיים. בסופו של דבר לפעמים בא לי מישהו שיהיה רק שלי, ולפעמים בא לי מישהו שלא ידבר איתי כל השבוע"
את מרגישה שזה חוסם אותך מלהכיר בני זוג אחרים?
"היו תקופות שהרגשתי שאני צריכה שהוא לא יהיה בחיים שלי כדי שאני אמצא אהבה, ונפרדנו. היו לי מערכות יחסים, אבל שום דבר שהבשיל להיות אהבה גדולה וארוכה. כרגע אני לא כל כך פנויה להכיר מישהו אחר. אני עסוקה בעבודות שלי, בילדים, במחאה. את הקצת זמן שיש לי להקדיש לענייני אהבה אני מקדישה לו. גם לאישה עם שלושה ילדים שגרה בפריפריה זה מורכב למצוא זוגיות. אבל אני לא בקשר עם גבר פולי נשוי ממקום קורבני, מתוך אמונה שאף אחד לא רוצה להיות איתי, אלא ממקום של השלמה עם העובדה שזה מה שאני יכולה לקבל כרגע בחיים, ואני איהנה מזה. בסופו של דבר לפעמים בא לי מישהו שיהיה רק שלי, ולפעמים בא לי מישהו שלא ידבר איתי כל השבוע".
"אנחנו יודעים שכאשר זוגות נמצאים יחד שנים התשוקה יורדת, בעיקר אצל נשים", אומרת מאשה הלוי, מרצה בתחום הזוגיות ומערכות יחסים חופשיות, מטפלת אישית וזוגית. "אחרי 20 שנה, כ-80% מהנשים יחוו ירידה משמעותית בתשוקה. לנשים שלא גרות עם בן זוגן זה לא קורה, או קורה הרבה פחות, בגלל 'המכשול הארוטי' – כשלא נמצאים ביחד, המרחק מהווה מכשול שמעודד ארוטיקה. גם אם השני לא מושג עד הסוף, כי הוא 'של מישהי אחרת', נשמר איזשהו געגוע, וכשאנחנו סוף-סוף ניפגש יהיו תשוקה וסקס מדהים וחוויה עוצמתית. יש אנשים שזה מדליק אותם, וזה יכול לקיים מערכת יחסים משנית תשוקתית, ובמקביל לשמר את מערכת היחסים הראשית לאורך יותר שנים".
"אני יודעת שהקשר איתו מגיע עם הרבה מגבלות, ושאני לעד אהיה מקום שני אחרי הבית והמשפחה. זה לא מפתיע אותי ואני לא מצפה ליותר או דורשת יותר. אנחנו מאוד אוהבים, מחוברים מאוד, הוא לצידי כשאני צריכה אותו, גם אם זה רק בטלפון, והוא מרעיף עליי כמות מטורפת של אהבה"
על פניו זה נשמע כמו סידור מושלם לכל הצדדים, אבל מה קורה כשלבן או לבת הזוג המשניים אין מערכת יחסים ראשית? איך הם מרגישים בסיטואציה?
שירה, רווקה בת 34 מתל אביב, נמצאת במערכת יחסים עם גבר פוליאמורי נשוי עם ילדים. "פגשתי אותו במסיבה, הוא נראה טוב והיה לבד, אז פניתי אליו והתחלתי לדבר איתו. מיד שמתי לב שיש לו טבעת ושאלתי אותו מה זה אומר, והוא אמר שהוא ביחסים פתוחים. הייתה שנייה שהתבאסתי, אבל באותה תקופה הייתי אחרי פרידה וחשבתי שזה יכול להיות נחמד לשכב עם מישהו ללילה אחד. בהתחלה גם קראתי לו ממתק, הוא היה הממתק שלי אחרי משהו מר שהסתיים. הייתי ממש סקפטית לגברים ביחסים פתוחים וחשבתי שזה יהיה סתם סקס, אבל התאהבנו".
איך זה עובד? כמה מצליחים להיפגש כשיש לו מחויבויות של בית, עבודה וילדים?
"אנחנו נפגשים פעם-פעמיים בשבוע, אבל בקשר שוטף כל יום. הוא הראשון שאני אומרת לו בוקר טוב והאחרון שאני אומרת לו לילה טוב. ערב בשבוע אנחנו נפגשים ויוצאים לבלות, ואז ישנים אצלי. כאחת שהייתה ביחסים פתוחים בעצמה בעבר, אני יודעת שהקשר איתו מגיע עם הרבה מגבלות, ושאני לעד אהיה מקום שני אחרי הבית והמשפחה. זה לא מפתיע אותי, ואני לא מצפה ליותר או דורשת יותר. אנחנו מאוד אוהבים, מחוברים מאוד, הוא לצידי כשאני צריכה אותו, גם אם זה רק בטלפון, והוא מרעיף עליי כמות מטורפת של אהבה".
6 צפייה בגלריה
''אם השני לא מושג עד הסוף, כי הוא 'של מישהי אחרת', נשמר איזשהו געגוע''. מאשה הלוי
(צילום: מיכל בנדק)
שירה מספרת שלקשר יש כללים ברורים: "אנחנו נפגשים רק ערב אחד בשבוע, ולא בסופ"שים. מדי פעם אנחנו מצליחים לגנוב קפה במהלך היום או הולכים להפגנות יחד. אנחנו לא יוצאים למקומות שיכולים להכיר אותו בהם, כי זה עדיין בסוד מהילדים שלו, קרובי משפחה וחברים מסוימים. אצלי החוק היחיד זה שהקשר איתו לא יפגע ביכולת שלי להכיר מישהו. מבחינתי זה ברור, והוא גם יודע שאני רוצה זוגיות שיכולה לספק לי יותר צרכים – משפחה וילדים – וכשאני אתחיל לצאת עם מישהו, כנראה שאנחנו נסיים את הקשר".
לא קשה לנהל קשר כזה מוגבל?
"בהתחלה היה לי קשה שהוא לא קם איתי בבוקר, אלא הולך לפני שאני מתעוררת כי הוא חייב לחזור לילדים. מדי פעם עולה בי כאב שאני לא יכולה לקבל ממנו חיבוק כשאני צריכה, אבל האמת שרוב הזמן זה די מתאים לי ככה. אני אוהבת את החיים שלי מאוד, והם מלאים. אני צריכה הרבה חופש, והמחשבה על לחלוק בית ולו"ז עם בן זוג לא כל כך קורצת לי כרגע. אני אוהבת את התחושה שמישהו מלווה אותי כל הזמן, אבל גם מאוד חוששת להישאב למערכת יחסים שבה יש דרישה הדדית לזמינות. אני מכירה את עצמי בסיטואציות כאלה, אני בקלות הופכת להיות אובססיבית, וזה מטלטל אותי נורא וגורם לי להזניח את מה שחשוב לי. וחוץ מזה, הקשר בינינו מאוד מסעיר - הסודיות, הציפייה למפגש, ההתפוצצות כשסוף-סוף מתראים. זה רומנטי נורא, וממכר".
קשה שלא לחשוב על הצלע השלישית שנמצאת ברקע כל הזמן, האישה שנשארת בבית, אבל שירה טוענת שהיא מאוד מפרגנת לקשר, אחרת הוא לא היה קורה. "אני יודעת שהיא גם מעודדת אותו לפגוש אותי. נראה לי שהיא רואה שהקשר הזה עושה לו טוב ושאנחנו מאוד מאוהבים. כשהתחלנו לצאת שאלתי אותו איך הוא יכול לאהוב יותר מאישה אחת בו-זמנית, והוא אמר שיש לו כמות בלתי מוגבלת של אהבה. היום אני מבינה את זה, אהבה מגדילה אהבה. אני מרגישה שאני אוהבת גם את אשתו והילדים, אפילו בלי להכיר אותם, כי הם חלק ממנו".
את מרגישה שזו פשרה? שהיית רוצה שיקרה ביניכם משהו אחר?
"אני חושבת על זה הרבה. אני מרגישה שלא. ממנו אני רוצה בדיוק מה שהוא יכול לתת לי. אבל בהחלט יש פנטזיה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – לפגוש גבר שיהיה הזוגיות הראשית שלי ויכיל את הזוגיות המשנית שכבר יש לי".
את לא חוששת שזה חוסם אותך מלהכיר בן זוג?
"אני יוצאת ללא מעט דייטים. כבר קרה שסיימתי את הקשר איתו כדי לתת מקום לגבר חדש. יש בי חשש שאני לא אצליח לאהוב שני גברים בו-זמנית, וברור לי, וגם לו, שתבוא פרידה קשה אם אתחיל לצאת עם מישהו ברצינות. אבל אין מה לעשות, אלה חוקי המשחק".
איך חברים ומשפחה מגיבים לקשר ביניכם?
"המשפחה שלי לא יודעת, זה לא עניינם מה אני עושה בחיים האישיים שלי. חברים יודעים וגם מכירים אותו, והרוב לא מתלהבים - לא מבינים את הבחירה, לא מבינים איך אין לי פנטזיות להפריד בינו לבין אשתו, איך אני לא רוצה אותו לעצמי. חלק חושבים שאני חיה בסרט ומשקרת לעצמי. אבל ככה זה, העולם עוד לא מוכן למערכות יחסים אלטרנטיביות. אני מאמינה שבעתיד זה יהיה יותר נפוץ".
מי שמכירה מקרוב את המניעים הנפשיים של הבחירה במערכת יחסים משנית היא ד"ר עירית קליינר פז, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית המכשירה מטפלים זוגיים. בשנים האחרונות היא מתעקשת להכניס גם את הלימוד על פוליאמוריה, מתוך הכרה בחשיבות שלה כדרך חיים שמתאימה לחלק מהזוגות.
6 צפייה בגלריה
''יש נשים שמאוד נוח להן להיות בקשר חלקי, כי יש בו הרבה חירות''. ד''ר עירית קליינר פז
(צילום: אופיר פלמון)
ד"ר קליינר פז מספרת שהיא נתקלה בפוליאמוריה לראשונה בצעירותה, במהלך טיול באנגליה. "ישנתי אצל אמא של חברה, אישה אנגלייה, גרושה, והיא סיפרה בגאווה שהיא יוצאת רק עם גברים נשואים. היא הסבירה שאיתם היא מקבלת את הקצפת - היא נהנית, מבלה, לא מבשלת או מכבסת לו. יש נשים שמאוד נוח להן להיות בקשר חלקי, כי יש בו הרבה חירות. מין גישה שאומרת 'אני לא שייכת לאף אחד'. הן רואות בנישואים או בזוגיות מונוגמית סוג של מוסד עתיק, שיכול לדכא נשים או לכבול אותן לתפקידים של אמא, רעיה ועקרת בית. זו זווית מאוד בריאה ועוצמתית, דווקא בגלל שעבור נשים זוגיות היא לפעמים מקום מאוד עצור ומדכא.
"מצד שני אפשר לראות הרבה נשים שבאופן לא מודע, דרך קשר עם מישהו שהוא לא שלהן לגמרי, משחזרות חוסר ביטחון עצמי וחוסר אמונה שהן מספיק שוות בכדי להיות 'הגברת הראשונה'. להיות משנית יכול להיות משפיל – למה אני לא זאת שלוקחים אותה לחו"ל? עושים איתה ילדים? בונים איתה בית? כך שאפשר לראות את אותו הקשר כחופשי ועוצמתי, ואפשר לראותו כמקטין. המשמעות של הדברים היא אצלנו בראש, אין כאן שום מציאות סובייקטיבית, ולכן מה שחשוב זה איך אותה אישה מספרת את זה: כסיפור של חירות או כסיפור של קנאה והשפלה".
ד"ר קליינר פז: "בחורה בת 35 שנהנית מקשר משני צריכה להיות כנה עם עצמה ולבדוק אם היא רוצה להקים משפחה, כי יכול להיות שהיא מחמיצה את ההזדמנות. לא חייבים להתחתן ולעשות ילדים, אבל יכול להיות שבאופן לא מודע היא בולמת לעצמה את האפשרות"
מה יכול להשפיע על הסיפור שהאישה מספרת לעצמה?
"ללא מודע יש תפקיד מאוד חשוב פה. אישה יכולה לחיות בתפיסה שהיא 'נתקעת' תמיד עם גברים נשואים, ואז הטיפול יתמקד באמונה הלא מודעת שהיא תמיד תסתפק בפירורים. יש נשים שניגשות לקשר מתוך תחושת כישלון מראש, ואז זאת מין נבואה שמגשימה את עצמה. אם הדימוי העצמי נמוך, קיימת סכנה שהמפגש עם הגבר הנשוי ישחזר את החוויה הזאת, לאו דווקא בגלל שהגבר נשוי אלא בגלל שהיא חווה את הקשר איתו כהשפלה וככישלון. אז ככל שיש מודעות טובה יותר, אפשר לחשוב על זה יותר כעל בחירה.
"כמובן שזה גם מאוד תלוי בשלב בחיים. הרבה יותר קל להיות בעמדה הזאת בגיל 60-50, כשפרק א' כבר מאחורינו. בחורה בת 35 שנהנית מקשר משני צריכה להיות כנה עם עצמה ולבדוק אם היא רוצה להקים משפחה, כי יכול להיות שהיא מחמיצה את ההזדמנות. אם לא בוער לה וטוב לה ככה, סבבה, לא חייבים להתחתן ולעשות ילדים, אבל יכול להיות שבאופן לא מודע היא בולמת לעצמה את האפשרות. נשים שנמצאות בזוגיות משנית צריכות לדעת במה הן בוחרות, להבין את המחירים ולהסתכל לבחירה בלבן של העיניים. אם היא סובלת, אז לא להיות שם. עדיף להיות לבד ולחפש את הקשר הנכון מאשר לעשות לעצמה את הנזק של תחושת ההשפלה. זאת פוזיציה לנשים חזקות".
6 צפייה בגלריה
''יש לא מעט נשים שלא רוצות מערכת יחסים ראשית, כי הן רוצות את העצמאות שלהן''
(צילום: Shutterstock)
הלוי מסכימה: "נשים רווקות או גרושות יכולות להיכנס למערכת יחסים משנית ממקומות בריאים או ממקומות פחות בריאים, אבל בסופו של דבר, אנחנו לא בוחרים במי אנחנו מתאהבים. זה קורה גם כשאותה אישה אולי לא מגדירה את עצמה כפוליאמורית, אבל נוצר משהו שקשה לוותר עליו, וזאת לא בהכרח פתולוגיה או בעיה. אבל נשים יכולות לחפש מערכות יחסים שהן משניות בהן מתוך חוסר הערכה עצמית או מתוך הגנה – נניח אישה שכל החיים חיה בחוויה שהיא יותר מדי, כל בני הזוג שלה אמרו לה שהיא רוצה יותר מדי סקס וצריכה יותר מדי תשומת לב. במפגש עם גבר פוליאמורי נשוי, שלא יכול לראות אותה כל יום ושהמפגש אף פעם לא מספיק לו, פתאום היא לא יותר מדי. לעומת זאת, יכולה להיות אישה שמרגישה הפוך - יש לה חרדה מאינטימיות, היא מוצאת את עצמה נבלעת בתוך זוגיות משמעותית, פועלת מתוך ריצוי, מבטלת את עצמה. במערכת יחסים משנית יש משהו ששומר עליה מלהימחק.
"יש לא מעט נשים שלא רוצות מערכת יחסים ראשית כי הן רוצות את העצמאות שלהן, את הספייס שלהן. לפעמים הן נכוו בפרק א', והן לא מעוניינות שוב להיכנס לגור עם מישהו. יש הרבה נשים, יותר מגברים, שלא מעוניינות שוב לוותר על הנוחות שלהן, על הסדר, על ההרגלים. מעדיפות שכל אחד יחיה בבית שלו ויתגעגע".
אישה כזאת היא רינת, גרושה בת 44 מצפון הארץ, שנמצאת בזוגיות עם גבר פוליאמורי נשוי עם ילדים. "אנחנו ביחד יותר משלוש שנים. שנינו מנהלים חיים די דומים, אני מנהלת משק בית עם הגרוש שלי, מגדלים יחד את הילדים, אבל חיים בנפרד. האהוב שלי ואשתו היו זוג במצוקה שהחליט לפתוח את הקשר במקום להיפרד. הם מגדירים את עצמם נשואים, אבל אין ביניהם קשר רומנטי או אפילו חברי".
רינת ובן זוגה נפגשנו באפליקציית היכרות, ולדבריה נדרשו להם הרבה זמן ומאמצים כדי למצוא את הדרך הנכונה לקשר. "פעם בשנה בערך היינו נפרדים, הכול היה סביב שיחה מתמשכת על מה זה באמת פוליאמוריה, ומה מותר ומה אסור. נכון להיום אנחנו מצליחים להיפגש פעם-פעמיים בשבוע, ובקשר יומיומי בטלפון. אני חווה אותו ממש נוכח בחיי ובליבי, אבל אנחנו נפגשים פחות ממה שהייתי רוצה ולא ישנים ביחד - וזה הדבר המרכזי שקשה לי".
"יש אהבה בחיי שמאפשרת לי את הספייס שלי ואני בוחרת לא לחפש פרק ב', לפחות עד שהילדים שלי יצאו מהבית. מעבר לזה, אני פשוט מאוהבת בו בטירוף. אני לא באמת מרגישה שיש לי ברירה. אהבה כזאת לא מוצאים כל יום"
רינת מתארת אותו כדמות אנרכיסטית עם אלרגיה לכללים, אך עם זאת חשוב לו לשמור על האיזון בבית. "לו ולאשתו לא היה קשר רומנטי שנים לפני שהכרנו, אבל קשה לה. היא מאוד שומרת על איך הכול נראה מבחוץ, והיא לא אוהבת שהוא ישן מחוץ לבית. הקשיים בינינו הם סביב זה שהוא לא יכול לנסוע איתי לטייל או לישון איתי מתי שבא לי".
למה זה מתאים לך? נשמע כמו משהו שהרבה נשים לא היו מסתפקות בו.
"זה לגמרי מתאים לי לעכשיו, והוא יודע את זה. יש אהבה בחיי שמאפשרת לי את הספייס שלי, ואני בוחרת לא לחפש פרק ב', לפחות עד שהילדים שלי יצאו מהבית. מעבר לזה, אני פשוט מאוהבת בו בטירוף. אני לא באמת מרגישה שיש לי ברירה. אהבה כזאת לא מוצאים כל יום, וזה לגמרי שובר לי את הלב שהוא לא מוכן להגיד שזה לנצח, אבל מה שיש בינינו זה מה שאני רוצה בחיי, ואני מקבלת אותו כפי שהוא. אני מבינה מה זה גירושים. הוא מפחד לאבד את הקשר עם הילדים שלו, אני תומכת בזה, וזה רק גורם לי לאהוב אותו יותר".
"הבעיה המרכזית בקשרים כאלו היא חוסר סימטריה", טוענת הלוי. "המערכת הראשית שהאהוב נמצא בה, עם אשתו או בת הזוג המקננת, תמיד תהיה במקום הראשון. בת הזוג המשנית עלולה להרגיש שמישהו אחר שולט בחוויה שלה ואומר מה מותר ומה אסור, כשהיא בכלל רצתה חופש. פתאום היא נכנסה למערכת שדווקא סוגרת עליה וקובעת לה.
"ישנם זוגות במערכות היררכיות שיש בהן אפשרות וטו, כלומר אם אחד הצדדים חווה קושי אפשר לבקש לסגור את היחסים. במקרה כזה, בת הזוג המשנית מרגישה שהיא כל הזמן בסכנה. למעשה, ככל שמערכת היחסים בין הגבר לבת הזוג המשנית יותר טובה, ככה היא יותר בסכנה. הצד השלישי (האישה או בת הזוג הראשית) יכול להיבהל ולהגיד 'לא מתאים לי'. החוויה הזאת, שמחליטים בשבילי לסיים את הקשר שלי, היא קשה. המערכת נגדעת בבת אחת, בשיא האהבה והיחסים, בשיא המיניות. זה יכול להיות מאוד טראומטי".
מה אפשר לעשות כדי למנוע מכה כזו כואבת?
"המוטו של פוליאמוריים הוא תקשורת, תקשורת, תקשורת. זאת לא דרך חיים לאנשים מרצים או לאנשים שלא יודעים לתקשר. אנשים מרצים ימצאו את עצמם מוותרים על עצמם - למשל, אישה שהיא משנית עלולה להרגיש שהיא רוצה יותר פגישות, אבל לא תבקש כדי שהגבר לא יעזוב אותה. תקשורת זה כלל יסוד של מערכות פתוחות, כי יש כאן הרבה אנשים עם הרבה צרכים. אם אנשים לא יודעים לבטא בבהירות את הצרכים שלהם ולחפש ביחד פתרון, מתרחש אירוע רב-נפגעים".
"בעולם הפוליאמורי הצורך בריגוש יותר גדול מהצורך בביטחון", מסכמת ד"ר קליינר פז. "יש איזו עסקת חליפין בחיים: מי שבוחר בזוגיות בטוחה – מונוגמית, בורגנית, שני ילדים וכלב – משלם מחיר של שעמום וחדגוניות, וזאת הבחירה היותר מקובלת. מי שבוחר ביחסים פתוחים, וזה ממש לא הרבה אנשים, רק 2% מהזוגות, מוותר על יציבות וביטחון בחיים. העניין, הריגוש והחוויה ההרפתקנית באים על חשבון הביטחון והשגרה, וגם בזה אדם צריך להיות כן עם עצמו. כל אחד מאיתנו זקוק לשני הדברים, ולכל אחד מאיתנו יש מינונים שונים. יש אנשים שבאמת זקוקים לחיים שיש בהם יותר הרפתקנות, ויש מי שזה פחות בשבילו".
פורסם לראשונה: 07:29, 07.04.23
