אסתר (שם בדוי), נשואה ואמא לשלושה ילדים, נכנסת לקליניקה ומספרת לי שהיא מוטרדת מאוד מהקשר עם חמותה. "היחסים הקשים עם חמותי הורסים לי את הזוגיות", היא משתפת בעצב. "חמותי לא אוהבת אותי וכל הזמן מסכסכת ביני לבין בעלי. כמעט כל שבוע הוא חוזר ממנה מורעל, ואז אנחנו רבים. אני מתוסכלת ואין לי מושג מה לעשות".
אסתר אינה היחידה שחווה את המשבר הזה. נשים רבות מתקשות להסתדר עם החמיות שלהן, וגם הספרות המקצועית עמוסה במחקרים הקשורים לכך. "הסברה הרווחת אצל אנשים רבים היא שיחסי כלה וחמות הם אפריורית בעייתים ומועדים לקונפליקטים", כתבה ד"ר שרה ברסרמן בספרה, "קול חמות וקול כלה". לדבריה, הבעייתיות ביחסים קשורה לחוסר יכולת להציב גבולות ולחוסר יכולת, בדרך כלל של החמות, לאפשר נפרדות מהבן וזוגתו החדשה.
אלא שהחוקרים חלוקים בדעותיהם, מאחר שג'פרי גריף האמריקני, לעומת זאת, מציג בספרו, "יחסי כלה וחמות", סקר שערך בארה"ב וכלל 1,500 כלות וחמיות. אותו סקר מפריך את הטענה שמרבית החמיות והכלות אינן מסתדרות, ומראה שרק 15 אחוז מהנשים סובלות מיחסים עכורים עם החמיות שלהן. עוד נמצא כי מחצית מהאמהות והכלות מעידות על יחסים טובים ותקינים, והיתר מגדירות את היחסים ביניהן כנייטרלים. כלומר, לא טובים מדי אבל גם לא רעים. עוד נתון מעניין הוא שהאמהות העריכו את היחסים עם הכלות שלהן כטובים יותר מכפי שחזו זאת הכלות עצמן.
בחזרה לאסתר - צריך לזכור שהאימא מגדלת את בנה, מאכילה, משקה ודואגת לכל מחסורו, תוך כדי שהיא מקווה בכל ליבה שיום אחד הוא ימצא בת זוג ראויה. אלא שמיד אחרי הנישואים, אימהות רבות מרגישות שהן נדחקות לפינה, ושהן אינן חיוניות יותר, מאחר שהאישה הצעירה ממלאת פתאום את מקומן.
כתוצאה מכך, חמיות רבות מתחילות לשאול את עצמן, במודע או שלא במודע, האם הצעירה הזאת, חסרת הניסיון, יכולה בכלל לדאוג לצרכיו הרבים של הבן שלהן, והאם היא מרחיקה בכוונה בין הבן לאמו. תהיות אלו עלולות לייצר חיכוכים קשים ולעיתים אפילו ניתוקים. לא בכדי כלות רבות חשות מאוימות ומנסות לדחוק את החמות מחוץ לביתן, כשבמצבים הממש קשים בן הזוג עלול להרגיש חסר אונים וכלוא באמצע, בין בת הזוג האהובה לאמו.
לכן, עצתי לאסתר הייתה קודם כל, לגשת לחמותה ולהגיד לה שהיא לא אוהבת את המצב הקיים ומבקשת ליישב את ההדורים ביניהן. המטרה היא לברר מה מכאיב לחמות, האם יש רגישות מסוימת שאסתר לא מודעת לקיומה. אולי היא מרגישה למשל שלא מספיק מתייחסים אליה, או שהיא מאבדת חלילה את בנה.
אם חמותה הייתה מגיעה אליי לקליניקה, הייתי מציעה לה להעריך את נסיונה של אסתר ליישב את ההדורים וללכת לקראתה בלב פתוח ובנפש חפצה. להגיד לה בכנות מה מפריע לה, בלי לנסות לטייח את הדברים. ואם היא נעלבה מדבר מה, שווה להציף גם את זה. אפשר למשל ליזום מפגש אחת על אחת של שתי הנשים בבית קפה. פשוט לשבת ולשוחח יחד על כל הדברים שמפריעים לשתיהן.
גם עם בן הזוג הייתי שמחה לדבר. הייתי אומרת לו שאם הוא מרגיש כי אשתו מותקפת על ידי החמות או על ידי מישהו מהמשפחה המורחבת, חשוב שהוא ידבוק בה ויגן עליה, ורק אחר כך, בפרטיות, יגיד לה את דעתו בנושא. הייתי מייעצת לו גם לגשת לאמו, להזכיר לה עד כמה הוא אוהב אותה ולבקש ממנה להפסיק לדבר סרה על זוגתו, כי היא האישה שהוא בחר, ואין שום סיבה שהיא תרגיש מותקפת.
זכרו –בתוך המשולש של כלה-חמות-ובן יש מקום לכולם. אהבת אם ואהבת אישה הן שני מסלולים נפרדים ויש מקום לבן גם להמשיך לאהוב ולכבד את אימו וגם לאהוב ולכבד את אשתו. האהבות אינן סותרות ויש אפשרות לכונן יחסים נפלאים עם שני הצדדים.
לסיכום, הכנתי טיפים לנשים שקוראות את הכתבה הזאת ואולי מזהות את עצמן במשולש המסוכן והכול כך נפוץ הזה.
עצות לחמות
1. לא משנה מה קורה - החליטי שאינך מתערבת. מומלץ מאוד לסמוך על החינוך שנתת כל החיים לבנך ולידיעה שהוא יבחר ובוחר כשורה.
2. חשוב לתת לבנך ולאשתו את התחושה שאת מאמינה וסומכת עליהם.
3. למדי לשחרר והניחי לבני הזוג לבנות את חייהם בנפרד ולפלס את דרכם, גם אם הם עושים דבר מה שנראה לך כמו טעות. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
4. במקרי קיצון וסכנה, אפשר לקחת את הבן ולהעיר לו, ועדיין לתת לו את התחושה שאת סומכת, מאמינה בו ובעיקר - מקבלת את ההחלטה ואת הדרך שלו.
5. הימנעי מלדבר סרה על הכלה עם הבן שלך! הימנעי עד כמה שאפשר מביקורת על כלתך, וזכרי שקרוב לוודאי שבנך גם ככה יספר לה הכול.
עצות לכלות
1. לא לבקר את ההורים של בן זוגך, גם אם נראה לך שהם טועים. בכלל בוויכוחים פנים-משפחתיים מומלץ לא לקחת עמדה ולא להתערב. בסוף משפחה זאת משפחה, על הפלוסים והמינוסים שבה.
2. הימנעי מלהסית את בעלך כנגד הוריו. זכרי שאף אחד לא אוהב שמלעיזים על המשפחה שלו.
3. נסי ליצור ברית נפרדת עם אימו ואביו של החתן. ההמלצה היא לבלות עם שניהם מדי פעם ולייצר עמם קשר בין-אישי, וגם להיפגש עם החמות בנפרד.
חג שבועות שמח ובהצלחה!
ד"ר רונית שרון היא מנהלת מכון קשרים לייעוץ ולטיפול פרטני וזוגי, ומרצה באוניברסיטה העברית
