איך חגגת את יום ההולדת שלך?
"הוא נפל על יום שלישי. אני ואשתי לקחנו חופש מראש. אני אומנם לא מייחס חשיבות כל כך גדולה ליום הולדת, אבל זה עדיין יום שאני לא אוהב לעבוד בו. הלכנו לארוחת בוקר בבני ציון. תכננו לבקר אחר כך במוזיאון, אבל מזג האוויר היה כל כך מושלם אז שינינו כיוון ונסענו לחוף הים בשפיים. ישבנו סמוך לעגלת הקפה המגניבה ואחר כך טיילנו קצת ברגל. בערב הגיעו אלינו הביתה 15 איש כדי לראות את משחק חצי הגמר. ישבנו כולנו, אני, אשתי, חברות וחברים, הרמנו דרינקים וצפינו במסי והחבר'ה מנצחים את קרואטיה וממשיכים לגמר. זו הייתה מתנת יום הולדת נהדרת עבורי. אני אומנם לא אוהד של אף נבחרת ואין לי שום רגש מיוחד לארגנטינה, אבל אני חובב גדול של סיפורים טובים, והסיפור של מסי היה צריך להיגמר עם גביע העולם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"חגיגות יום ההולדת המשיכו בסוף השבוע. אמא שלי ואחותי ארגנו לי שישי-שבת עם כל המשפחה המורחבת בצימר בצפון במושב שזור, ליד כרמיאל. זה מקום לא ייאמן. יישוב שלם ואין שם אפילו בית אחד בלי צימר. היינו בערך עשרה אנשים, והיה לנו חתיכת לו"ז: לעבור בעגלת קפה ואז ללכת לקונדיטוריה ואז לטעימות יין ואז לארוחת ערב. יום ההולדת הזה היה סופ"ש בנוסח השיר של טונה: 'אייי! שתיתי ואכלתי קצת יותר מדי. עוד ועוד ועוד… זה סיפור חיי'.
"צפויה לי חגיגה נוספת בהמשך. אנחנו עשרה בני דודים וגדלנו ממש ביחד. ביום הולדת 40 שלי אחותי שאלה אותי מה אני רוצה למתנה, אז אמרתי לה 'אני רוצה את הזמן שלכם'. זו חבורה של אנשים שאין להם זמן אף פעם. כולם מאוד עסוקים ועובדים ורצים ממקום למקום. לכבוד יום ההולדת ההוא היא ארגנה ארוחת ערב אך ורק של הבני הדודים. זה היה פשוט מטורף. אכלנו במסעדה בירושלים, ואז ישבנו לילה שלם ולא הפסקנו לדבר. הרגשתי כאילו עשינו השלמות של עשרות שנים, למרות שאנחנו כן שומרים על קשר בשגרה. מאז כל אחד מבני הדודים שחוגג יום הולדת עגול מקבל ערב דומה. אני מחכה לזה".
אילו מתנות קיבלת?
"אשתי קנתה לי פטיפון, וזו הייתה הפתעה מגניבה ששימחה אותי ברמה של צמרמורות נוסטלגיה בגוף. יש לי מלא תקליטים בבית, אבל לא היה לי איך לנגן אותם. לא אמרתי לה שאני רוצה, אבל אנחנו למעלה מ-20 שנה ביחד והיא מכירה אותי היטב. קראתי לבן שלי, שמעולם לא ראה באמת פטיפון מקרוב, והסברתי לו איך מפעילים את זה. הסתכלתי עליו שם את אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה חיה, אלבום בן 45 שנה, וזה היה ממש מרגש.
"מהבן שלי קיבלתי חולצה. שבוע לפני הוא חגג בר מצווה וקיבל כסף, אז לראשונה בחייו הוא קנה לי מתנה מכספו. ליאור, חבר קרוב וגם השותף שלי להגשת תוכנית הרדיו 'פותחים את הצ'אקרוק', קנה לי כרטיס לאינדינגב. אנחנו נוסעים כל שנה, והפעם הוא פשוט רכש את זה מראש".
איזו מתנה היית רוצה לקבל?
"את הטיול הגדול שמעולם לא עשיתי. אחרי הצבא הלכתי לעבוד באילת, ומיד אחר כך התחלתי ללמוד תקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית. כשהתחתנתי נסענו אני ואשתי לחודש וקצת בניו זילנד, וזה הטיול הכי ארוך שעשיתי. אם הייתה לי אפשרות, הייתי לוקח עכשיו שנה מהחיים והולך לטייל. נראה לי שהייתי מתחיל בהודו וממשיך לאוסטרליה, אבל לא בקטע תרמילאי כי אין מה לעשות, אני בן 50 ולא 22".
מהי הברכה הכי מרגשת שקיבלת?
"מרב, בת דודה שלי שמכירה אותי מגיל אפס, שלחה לי בוואטסאפ ברכה מרגשת, ואמא שלי כתבה לי מכתב עם ברכה מאוד יפה.
"בירכו אותי המון גם בפייסבוק. בשנים האחרונות אני נוהג לפרסם פוסט ממש בתחילת יום ההולדת, כי אני פחות אוהב שכותבים לי על הקיר. המון אנשים שמלא זמן לא שמעתי מהם כתבו לי ברכות בפוסט הזה. משום מה, בירכו אותי הרבה יותר משנים קודמות. אולי זה בגלל שמדובר ביום הולדת עגול. אנשים כתבו לי שחמישים זה העשור הכי טוב שהם חוו, וזה שימח אותי. אני מאמין להם, כי האמת היא שאני מתחיל להרגיש את זה בעצמי. הילד מתבגר, ואני מתחיל לקבל בחזרה קצת מהזמן שלי. בטח עוד שלוש-ארבע שנים הוא לא יראה אותי ממטר".
מי שכח לברך?
"שחר, אחד החברים הכי ותיקים שלי, שכח להתקשר אבל הוא כבר הספיק להתנצל. אנחנו מכירים מהצבא, חברים למעלה מ-30 שנה. לא כעסתי עליו בכלל".
מי היית רוצה שיברך?
"אבא שלי זיכרונו לברכה. הוא נפטר מסרטן בגיל 55. את יעל אשתי הוא הספיק לפגוש רק פעם אחת, ואת הבן שלי אורי הוא לא הכיר מעולם. הוא מאוד חסר לי. עברתי כל כך הרבה דברים בלעדיו, והגעגוע עדיין קיים. הוא מתגבר בתאריכים משמעותיים, וזה היה חודש עמוס בתאריכים כאלה. הייתי מת לקבל ממנו ברכה.
"הוא היה אבא מהמם. ככל הנראה האיש הכי חכם שפגשתי בחיים. הוא היה שותפי לשמאלנות במשפחה. כשהיו קרבות פוליטיים בארוחות ערב, היינו היחידים שמחזיקים בדעה שמאלנית מגובשת ולא מתביישת. הוא גם היה השותף שלי לוויסקי ולסטייקים. יצאנו הרבה לאכול ולשתות יחד. זה מאוד מוזר לי להיכנס לעשור שבו איבדתי אותו. אני מתקרב לאט-לאט לגיל שבו הוא נפטר, וזה מעלה מחשבות".
אילו דברים משמעותיים קרו לך השנה?
"נגמרה הקורונה. עבורי זו הייתה חגיגה גדולה כי אני מתעסק בהפקות ובהופעות, אז סוף-סוף יכולתי לחזור לעשות את הדברים שאני אוהב. במסגרת עבודתי במוזיאון הפקתי שתי הופעות שאני מאוד גאה בהן: הופעה של חמי רודנר והופעה של Babesa Rebetiko Ensemble, הרכב של מוזיקה יוונית שמבצע שירי רבטיקו (שם כולל לכמה סוגים של מוזיקה עירונית יוונית שפרחה בתחילת המאה ה-20). שתיהן היו מאוד מוצלחות. אין דבר שמשמח אותי יותר מלראות מאות תושבים שבאים וקופצים ושרים.
"אני וליאור עבדנו מאוד קשה לפתח פורמט של הרצאת מוזיקה חווייתית. להרצאה קוראים 'גיבורוק אחת אחת'. אספנו סיפורים שכבר תחקרנו במהלך שנתיים בתוכנית הרדיו שלנו על גיבורות הרוק שאנחנו הכי אוהבים, והרכבנו את זה להרצאה. לייצר תוכן בעולם המוזיקה זה משהו שהוא חדש לי כי מרבית הקריירה שלי הייתי מאחורי הקלעים, בהפקות ובקידום. פתאום לעמוד מול קהל ולהעביר תוכן בעצמי זה מרגש. כבר עשינו פיילוט, ועכשיו אנחנו מתחילים לרוץ עם זה.
ספר לי על יום ההולדת הכי גרוע שהיה לך בחיים.
"יום הולדת 18. התגייסתי שלושה שבועות קודם, והייתי בטירונות תותחנים בשבי שומרון. החברים שלי למחלקה החליטו שכדאי לספר למפקדים, כי אולי הם יעשו לנו הנחה באותו היום. אוי, התמימות! במסדר הבוקר החניך התורן אמר 'המפקד, לאסף לב יש היום יום הולדת', והמפקד חייך ואמר 'אה, כן? מזל טוב, יאללה התעמלות בוקר. צאו ל-18 הקפות לכבוד יום ההולדת של אסף'. הם קרעו אותנו ברמה שאין לדמיין אותה בכלל. שילמנו על המידע הזה בזיעה. היום זה מאוד מצחיק אותי. באותם רגעים זה לא היה מצחיק בכלל".
ויום ההולדת הכי טוב שהיה לך בחיים?
"יום הולדת 30, שבו חגגנו אני ואשתי את מסיבת החתונה שלנו. יומיים קודם התחתנו במסעדה באופן רשמי בצורה מהוגנת וממוסדת, בקרב משפחה וחברים קרובים. ביום ההולדת הרמנו מסיבת טראנס בת ארבע שעות לחברים בלבד. אני תקלטתי שעה וחברים שלי תקלטו ביתר הזמן. העניין הוא שאנשים לא ידעו למה הם מגיעים. הם חשבו שהם באים לחתונה, כי הם קיבלו הזמנה שמצוין בה שיש חופה, אבל לנו לא הייתה שום כוונה לעשות חופה כהלכתה. לקחנו חשפן שהתחפש לרב. הוא השקיע ממש - הגיע עם הבגדים המתאימים ועם זקן, למד את רזי הטקס, וברגע האחרון בחופה עצמה הוא פתאום התפשט ונשאר עם חוטיני. אף אחד בקהל לא ידע שזה הולך לקרות. תדרכנו קודם רק את הצלם ואת הדי.ג'יי. אמרנו לצלם מראש, 'לא מעניין אותנו לראות את החשפן. אנחנו רוצים לראות רק את התגובות של האנשים'. קיבלנו עשרות תמונות של אנשים עם עיניים פעורות".
מה אתה מאחל לעצמך?
"ש-49 יימשך גם לתוך 50, ושכל מה שהתחלתי רק ימשיך ויגדל. למדינה הזו אני מאחל להחזיק מעמד. אין לי דרכון זר, למרות שיכולתי להוציא דרכון פולני. לא עשיתי את זה, כי לאבא שלי היה אנטי מאוד גדול לדרכונים זרים. הוא לא זכה לראות לאן המדינה הזו הולכת. מעניין מה היה קורה אם הוא היה חי היום. אולי הוא כבר לא היה כזה אנטי".
