שש שנים עברו מאז יום חתונתם של רעות ותומר (השמות בדויים). לפני שנישאו הם חיו יחד במשך כשמונה שנים. הם אומנם הכירו עוד קודם בשירות הצבאי, ואפילו היו בקשרי ידידות לא רעים, אבל תומר היה בעיקר החבר של ליאור, בן הזוג של רעות באותה תקופה. הם היו יחד במשך שנה שלמה, עד שהחליט לנסוע לארצות הברית והם נפרדו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
רעות הייתה שבורה. הפרידה מאהוב ליבה הכאיבה לה כל כך, תחושות של כעס ועלבון הציפו אותה ובפעם הראשונה בחייה היא הרגישה מושפלת. כל אלו הספיקו לה כדי להרים טלפון לתומר ולהזמין אותו לביתה. והוא הגיע. היא לא התכוונה שיקרה משהו ביניהם, רק רצתה "להחזיר" לליאור ולגרום לו לקנא ולהצטער על ההחלטה שלו לוותר עליה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל הם שכבו, וככל שחלף הזמן הקשר ביניהם התהדק והם הפכו לזוג. כשליאור גילה על הקשר הוא כעס ואפילו ניסה לגרום לה לחזור להיות איתו, אבל היא כבר לא רצתה.
עברו מאז 16 שנה. ולמרות הזמן שעבר, בינה לבין עצמה רעות מודה שהייתה רוצה לחזור אחורה ולוותר על "סקס הנקמה" הזה ועל האשמה שמתלווה אליו.
"'סקס נקמה' מתרחש לרוב סמוך לאירוע הפגיעה, ולכן גם נחשב לתגובה מיידית שמקורה ברגש בלבד, ועם הזמן והגיל התדירות שלו פוחתת", אומר אהרון בן זאב, פרופסור לפילוסופיה וחוקר רגשות באוניברסיטת חיפה. "למעשה, הנפגעים מרגישים שרק כך הם יצליחו 'להחזיר' באופן דומה למי שפגעו בהם. העניין עם נקמה מהסוג הזה הוא שלרוב היא פוגעת בעיקר באדם הנוקם, ועלולה להוביל לשרשרת של נקמה שבמקום לסיים את האירוע, מתדלקת אותו עוד יותר".
לדבריו, "אנחנו תמיד פוגעים במי שאנחנו אוהבים. לפעמים הפגיעה היא לא מכוונת, ואולי היא אפילו נובעת מאהבה, כמו במקרה של אנשים שבוגדים כדי להעיר את בני הזוג על ההזנחה שהם חשים מצידם. אגב, לא מעט אנשים מודים שהם מעדיפים שבני הזוג יפגינו כעס כלפיהם, ורק לא יהיו אדישים".
כמעט אין אדם שלא הרגיש, לפחות פעם אחת בחייו, את הרצון לנקום. בין אם מדובר בשכן שמרעיש בכוונה, בין אם בבני זוג שאהבנו ונפרדו מאיתנו ובין אם בבוס שסירב לתת העלאה. הרצון לגרום לאותו אדם שפגע בערך העצמי שלנו להרגיש רע, טוענים פסיכולוגים חברתיים וחוקרים, הוא אנושי וקיים אצל כל בני האדם, גם אם קשה לנו להודות בזה.
ביסודה של אותה נקמה קיימת שנאה שמלווה ברגשות כמו דחייה, גועל, בוז, כעס וחרדה, וככל שהפגיעה כואבת יותר, כך לאדם שנפגע קשה יותר לסלוח והדרישה שלו לנקמה תהיה גבוהה יותר.
פרופ' אהרון בן זאב: "נקמה שלוקחת זמן, זו שנהוג לכנות 'נקמה קרה', היא בעלת ערך גבוה יותר מנקמה מיידית, כי היא עמוקה ומחושבת. למרות זאת, חשוב לזכור שאם מגיעים למצב שהרגש השלילי מתמשך ולא מקבל פורקן הוא עלול להפוך לשנאה, ואז גם הנקמה עלולה להיות קשה יותר, לא פרופורציונלית לפגיעה ולהימשך לאורך זמן"
ויש מי שהרצון לנקום מלווה אותם גם זמן רב אחרי שנפגעו: טל (שם בדוי) מסתובב במשך שנים עם תחושות של כעס ועלבון כתוצאה מהצקות, מבריונות ומנידוי שספג מצד חבריו לכיתה בילדותו. במהלך הזמן שחלף מאז הוא עבר להתגורר בעיר אחרת, הספיק לסיים תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במתמטיקה ומדעי המחשב, ומהר מאוד הצליח להשתלב באחת מחברות ההיי-טק המובילות. תוך זמן קצר הוא גם קודם לתפקיד ניהולי והפך למנהל בכיר.
באחד הימים הגיע למשרדו בחור בן גילו שביקש להתקבל למשרה בחברה. תוך כמה דקות טל הצליח לזהות אותו; זה היה אחד מאותם בריונים שהציקו לו בילדותו. באותם רגעים הוא ידע כי לא משנה כמה אותו בחור מוכשר או מקצועי, הוא לא יקבל אותו לעבודה. עבורו, זו הייתה ה"נקמה הקרה" שלה המתין במשך זמן רב כל-כך.
"נקמה שלוקחת זמן, זו שנהוג לכנות 'נקמה קרה', היא בעלת ערך גבוה יותר מנקמה מיידית, כי היא עמוקה ומחושבת. למרות זאת, חשוב לזכור שאם מגיעים למצב שהרגש השלילי מתמשך ולא מקבל פורקן הוא עלול להפוך לשנאה, ואז גם הנקמה עלולה להיות קשה יותר, לא פרופורציונלית לפגיעה ולהימשך לאורך זמן", מסביר פרופ' בן זאב.
"אנשים שנעשה להם עוול מאמינים שהתרופה היחידה לפגיעה היא תגובת נגד חמורה כלפי זה שפגע בהם, ולכן לרוב הם ידרשו שהנקמה תהיה מדויקת עד כמה שאפשר לפגיעה המקורית, כלומר 'עין תחת עין, שן תחת שן'", ממשיך בן זאב. "יחד עם זאת, לפני שמגיבים חשוב לזכור לספור עד עשר כדי לאפשר למערכת השכלית להיכנס לפעולה ולא רק למערכת הרגשית המיידית, ולייצר שילוב אינטליגנטי ביניהן.
"קחי למשל את הדוגמה של וויל סמית' בטקס האוסקר; אם הוא רק היה נותן לעצמו 20 שניות של מחשבה לפני שבחר להגיב, ובמקום לתת סטירה הוא היה לוקח את המיקרופון ומסביר שנעשה כאן עוול נוראי לאשתו, ושהוא דורש בכל תוקף שמישהו אחר ינחה את הטקס - כנראה שלא היו מגנים אותו כפי שעשו, והוא היה אפילו זוכה להערכה על דרך התגובה שלו. זאת גם סוג של נקמה, אבל כזו שהייתה פוגעת בסמית' הרבה פחות".
כלומר, ייתכן שיש בנקמה גם משהו חיובי?
"הנקמה ביהדות היא אסורה וכך גם הנטייה לנטור איבה לאדם אחר. ועם זאת, יש חשיבות רבה להבעת הרגשות שלנו, גם אם הם שליליים. אריסטו אמר פעם שאנחנו חייבים להביע את הכעס שלנו, ולא רק בלב אלא גם כלפי מי שהכעיס ופגע בנו. לכן, ברצון לנקום יש משהו מובן, אנושי וגם חיובי, כי אם לא נפעל בצורה הזו החיים שלנו יהיו מלאי עוולות".
לצד הרצון האנושי לנקום והצורך שלנו להביע רגשות שליליים, מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על תופעת "פרדוקס הנקמה". על פי תופעה זו, חלק גדול מתחושות הסיפוק והקתרזיס מושגות במהלך תכנון הנקמה ולא בביצוע עצמו, שלרוב דווקא מביא לתחושות שליליות.
הסיבה לכך, טוענים החוקרים, היא שוויתור על מעשה נקמה מאפשר לנו להרפות מהאירוע המכעיס ולהמשיך הלאה. לעומת זאת, כשאנחנו נוקמים קשה לנו לשחרר את הכעס ואת הפגיעה ואנחנו ממשיכים לחשוב עליהם ולהרגיש רע.
המחקר מצא כי אנשים שמחפשים נקמה נוטים להיות בודדים יותר, פחות מאושרים ובמקרים רבים גם מחוסרי עבודה. לעומתם, אנשים שמגיבים למעשים שליליים דרך מעשים חיוביים נוטים להרוויח משכורות גבוהות יותר, ליהנות ממעגל חברתי רחב ולהיות בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה
מחקר שפרסם ה-Economic Journal בשנת 2009 ובוצע בגרמניה על ידי פרופסורים לכלכלה שתשאלו כ-20 אלף שכירים על יחסי הגומלין ביניהם לבין מקום העבודה שלהם, טען כי מי שמחזיק במוטו לחיים של "עין תחת עין" הוא אדם הרבה פחות שמח והרבה פחות מצליח מאחרים, גם כלכלית. המחקר אף מצא כי אנשים ששומרים טינה ומחפשים נקמה נוטים להיות בודדים יותר, פחות מאושרים ובמקרים רבים גם מחוסרי עבודה.
לעומתם, נמצא כי אנשים שמגיבים למעשים שליליים דרך מעשים חיוביים נוטים להרוויח משכורות גבוהות יותר, ליהנות ממעגל חברתי רחב יותר ולהיות בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה משל אלו שאינם מוותרים על תחושת הנקמה.
"מישהו חכם אמר פעם שהנקמה הטובה ביותר היא ההצלחה שלך. אף על פי כן ולמרות הכול לא הצלחת להנמיך אותי. זה בהחלט מתוק לאנשים", אומרת מרים ברגר, פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית וחברה במכון הישראלי לאנליזה קבוצתית.
ברגר, שחיברה יחד עם הפסיכואנליטיקאי והאנליטיקאי הקבוצתי ד"ר אבי ברמן ועם הפסיכיאטר והאנליטיקאי הקבוצתי הקרואטי איוון אורליק את הספר "קורבניות, נקמה ותרבות הסליחה", מציעה להכיר בכך שמשאלות נקמה הן חלק מהציוד האנושי שלנו, ולא להתעלם מהן כפי שקורה במרבית המקרים.
"הפסיכולוגיה אומנם מאפשרת מקום רב לביטויים של רגשי כעס ותוקפנות, ולמרות זאת רגשות נקמה כמעט שאינם מקבלים את המקום הראוי להם. אני פסיכולוגית קלינית ואלימות אינה מקובלת עליי, אולם גם הכחשה של רגשות נקמה רבי-עוצמה ותיוגם כשליליים אינם רצויים".
5 צפייה בגלריה
''אם ניתן מקום לרגשות נקם, אולי גם נצליח לטפל בהם ולצמצם את האלימות''. כתובות גרפיטי שרוססו ליד רמאללה
(צילום: מועצת תורמוסעיא)
כדי להצליח להבין טוב יותר את השורשים ההיסטוריים והמדעיים של מושג הנקמה כפי שהפסיכולוגיה תופסת אותה כדאי לחזור אחורה, לאבי הפסיכולוגיה של הסליחה ומי שחקר אותה לראשונה בהקשר הנפשי - רוברט אנרייט האמריקני, שמאוחר יותר גם ייסד את המכון הבינלאומי לסליחה וחיבר פרוטוקול טיפולי על הנושא המוכר כיום גם בידי האו"ם.
מחקריו של אנרייט הובילו לשגשוג תיאוריות ומחקרים שהציגו את יתרונותיה הנפשיים והכימיים של הסליחה. אולם, עם השנים פסיכולוגיית הסליחה החלה לעורר ביקורת ואמירות בזכות הטינה ומחשבות הנקם החלו לקבל מקום במאמרים המבקרים אותה.
"ההתעלמות מרגש הנקמה מונעת מאיתנו להבין מהי נקמה בכלל ואת ההקשר שלה לרגשות אחרים שלנו שגורמים לנו להתנהגויות מסוימות שאינן מודעות", מסבירה ברגר. "יש הרבה חשבונות לא מפוענחים בין אנשים שהנטייה היא להשתיק אותם ולא לטפל בהם. יש לכך כמה סיבות, העיקריות שבהן הן כי נקמה נתפסת אצלנו כפעולה רעה ולא מוסרית וקשה לנו לחשוב על עצמנו ככאלה, וגם כי הרבה פעמים אנחנו בכלל לא מזהים שפגענו באדם אחר".
מה הופך אנשים מסוימים לנקמנים יותר מאחרים?
"הפסיכולוגיה מאמינה שחלק מרכזי מאיך שאנחנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים נקבע כבר בילדות המוקדמת, ואני נוטה לאמץ את הגישה הזאת ובטוחה שלחצר הגידול של האדם יש השפעות עצומות על התפיסות ועל ההתנהגויות החברתיות, המשפחתיות והסביבתיות שלו. אבל זה לא אומר שאין מקום לתיקון, רק שבשביל זה עלינו לזהות מתי אנחנו פוגעים באחרים ומתי פוגעים בנו ולכך נדרשת עבודת נפש ארוכה ומיטבית".
ובעוד הקליניקה הטיפולית בוחרת להתעלם מהדיון על נקמה, המרחב האומנותי מעמיד אותו במרכז הבמה והוא מקבל שם מקום של כבוד. כך למשל, האמרה האלמותית "נקמה היא מנה שמוטב להגישה קרה" נכנסה לתודעה בזכות הסרט "דם כחול" מ-1949. בהמשך, היא מוזכרת גם בספר "הסנדק" וזוכה לככב בסרטים כמו "להרוג את ביל", "הרוזן ממונטה כריסטו" וכן בסרט הקולנוע "הנסיכה הקסומה", שם הגיבור הנוקם איניגו מונטויה מקדיש את חייו ללימודי סיף בכדי לנקום את מות אביו, שנרצח על ידי אדם בעל שש אצבעות, או כמו שהוא חוזר ואומר במשפט האלמותי: "My name is Inigo Montoya, you killed my father prepare to die" ("שמי הוא איניגו מונטויה, הרגת את אבי, התכונן למות").
5 צפייה בגלריה
הקדיש את חייו לנקמה על מות אביו. איניגו מונטויה (משמאל) ב''נסיכה הקסומה''
(צילום: מתוך הסרט)
הסופר האמריקני ניל דונלד וולש, מחבר סדרת רבי המכר "שיחות עם אלוהים" ו"שיחות עם האנושות", התייחס אף הוא לרגש הנקמה ותהה: "איזה סוג נוראי של כאב מרגיש אדם, אשר בכדי להקל עליו נותר לו רק לקום ולפגוע באחר? מכל מקום אפילו רק לחשוב על הדרך בה תנקום במתעלל שלך יש מן התענוג היותר גדול". גם פיודור דוסטוייבסקי ("האחים קרמזוב", "החטא ועונשו" ו"כתבים מן המחתרת") הגיע למסקנה - שאף זוכה כיום לגיבוי של כמה מחוקרי הנפש המוכרים - כי נקמה יכולה להיות יעילה מאוד להחלמת הנפש הסובלת, שכן היא מענגת ועונג, כידוע, מעלים את הסבל.
הפסיכולוגית מרים ברגר: "הפסיכולוגיה אומנם מאפשרת מקום רב לביטויים של רגשי כעס ותוקפנות, ולמרות זאת רגשות נקמה כמעט שאינם מקבלים את המקום הראוי להם. מתן לגיטימציה לרצונות נקמה נתפס כאישור לאלימות, וזו גם הסיבה שמבחינה חברתית ותרבותית הנקמה שמורה לספרות, לאופרה ולקולנוע, שם היא זוכה לפופולריות רבה"
"בני אדם תופסים מתן לגיטימציה לרצונות נקמה כאישור לאלימות, וזו גם הסיבה שמבחינה חברתית ותרבותית הרגש הזה שמור לספרות, לאופרה ולקולנוע, שם הוא זוכה לפופולריות רבה, לעומת ההתעלמות הכמעט מוחלטת ממנו בשיח הפסיכואנליטי", מסבירה ברגר. "מה שקורה בסוף זה שבגלל שאף אחד לא רוצה לשמוע על רגשות הנקם של מישהו אחר, אותו אדם שמחזיק ברגשות האלו תופס את עצמו באופן אוטומטי כאדם רע, ואז לא מספיק שהוא נפגע, הוא גם מוקצה מחמת מיאוס ומנודה על ידי החברה.
"אז אחד מהדברים שאני אומרת שצריך לעשות הוא לתקן את היחס שלנו לרגשות נקמה, להבין שהם אנושיים וראויים להתייחסות ולהכרה, ולהחזיר את השיח עליהם לדיאלוג שלנו עם עצמנו ועם אחרים, ואולי כך נדע לטפל בהם טוב יותר ונצליח לצמצם את האלימות בין בני האדם".
פורסם לראשונה: 07:33, 21.04.22
