3,000 שקל. יש אנשים שזה הסכום שמככב בסעיף המשכנתה בתזרים ההוצאות החודשי שלהם, אבל אצל עמית, 34, מהנדס תוכנה מתל־אביב, מדובר בסעיף המוקדש לסכום שהוא מוציא מדי חודש על דייטים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זה מתחיל מזה שאני משלם כסף לאפליקציות היכרויות כמו אוקיי־קיופיד ובאמבל. זה מאפשר לי גישה לעוד ועוד נשים ופי עשרה לייקים מהן, ואז אני משלם כסף גם כדי לדעת מי נתנה לי לייק. תסתכלי", הוא מגיש לי את הנייד שלו, "יש לי 743 לייקים באפליקציה. אם אני ביום רע, שאני מרגיש בו קצת לבד, אני נכנס בחורה־בחורה, ולאלה שמוצאות חן בעיניי באיזשהו אופן אני כותב, ׳היי, מה נשמע׳. אני יכול לשבת שעה על הספה, לכתוב למאה נשים ׳היי׳ ומתוכן עשר עונות לי, עם ארבע־חמש השיחה לא מתקדמת - אבל פתאום ארבע רוצות להיפגש ואני נפגש עם כולן, כי בראש שלי זה ׳אי־אפשר לדעת, היא נראית חמודה, אולי זו היא׳. את כולן אני מזמין לדייט ואז יש את הפומו הזה של ׳רגע, הן בטח מתכתבות עם עוד 20 גברים חתיכים וחכמים ואני עכשיו צריך לכבוש אותן ולא לפספס’. אז לפני שבוע היו לי חמישה דייטים, וכל דייט אני לוקח אותה לבר יין שמוציאים בו בממוצע 350 שקל, אז הנה יש לך בממוצע 1,200 שקל בשבוע, אפילו יותר".
זה המון.
״אני לא רוצה להישמע שחצן, אבל בגלל שיש לי הכנסה גבוהה אני מאפשר לעצמי לא להתחשבן יותר מדי. אני חורש על ברי היין בתל־אביב, ושם בדרך כלל האוכל יקר. יש בר יין קבוע שאני לוקח אליו נשים, אתמול יצאתי לשם עם מישהי והגיע חשבון של 420 שקל. מזמינים לפחות שתי כוסות יין לכל אחד, כי אני מרגיש יותר נוח ועם פחות מגננות אחרי שתי כוסות יין, ובין שלוש לארבע מנות ראשונות שכל אחת עולה 80 שקל: קרפצ'יו, סביצ'ה, טרטר, והנה יש לך חשבון כזה. לא יודע מה עושים אנשים שאין להם, אני בטוח שהם לא חיים כמוני".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כמה העובדה שיש לך כסף משחקת תפקיד?
"בעיר הזאת, גם לעשות 20 אלף ברוטו כרווק – שזה נשמע סבבה – זה לא מספיק. בתחילת הדרך לא הייתי אומר כמה אני מרוויח או שם לזה לב, רק כשהתחלתי לעשות מספרים גבוהים יותר זה התחיל להיות נוכח כי ידעתי שלנשים שהן לא הייטקיסטיות זה יגרום לומר 'וואו' כזה. אם לא היה לי כסף לא הייתי יוצא עם בחורה שאני לא מכיר למסעדת סושי שנגמרת בחשבון של 500 שקל. ברוב הדייטים אני משלם, גם כשנשים מראות איזו נכונות לשלם. מבחינתי זה בסדר. מדייט שלישי כבר נחמד שמישהי אומרת, 'שילמת עליי בפעמים הקודמות, אולי אני אשלם עכשיו'".
יש לך חברים שמרוויחים פחות ומתמודדים אחרת?
"אין לי חברים רווקים, כולם נשואים עם ילדים וגרים בפריפריה. כשאני מספר להם את זה הם אומרים לי, 'מה אתה אידיוט? קח אותן לים עם בירה!'. הם בהלם. אני גם חושב, תוך כדי שאני מדבר איתך, שאולי זה נותן לי איזו אשליית ביטחון, להראות שיש לי. אתמול יצאתי עם מישהי שמרוויחה בערך 11 אלף ברוטו וגם אמרה לי את זה. הצעתי בדייט השלישי שנתפוס מאצלה מונית והיא אמרה לי, 'מונית? אתה משוגע? אוטובוס או קורקינט'. דווקא נשים שיצאתי איתן שלא היה להן הרבה כסף ולא באו ממקצוע מכניס, היה להן חשוב לשלם והראו נכונות".
המונולוג הזה לא מייצג. רוב הרווקים בישראל יוציאו סכומים נמוכים יותר על דייטים. אבל הוא מדגים את האופן שבו הפכה סצנת הדייטינג העכשווית להתנגשות מתמדת בין תרבות ההיכרויות דרך אפליקציות ליוקר המחיה. כי כשהאפליקציה מציעה לך עשרות גברים או נשים, שכל אחד מהם עשוי להיות האחד או האחת וצריך לצאת לשטח ולבדוק - לפעמים עם כמה במקביל – והבדיקה הזאת תכלול בהכרח בקבוק יין או מסעדה – מתחילה בעיה כספית; והיא רק גדלה על רקע שכר הדירה המזנק, מחירי המזון שלא עוצרים, רוחות המיתון ואי־הוודאות התעסוקתית.
הפסיכותרפיסטית איריס גורנר רימרצ'וק: "אנחנו רגילים לקוד הלא–מדובר שהגבר הוא אביר שמגיע ומשלם, אבל בגלל יוקר המחיה אפשר לראות הרבה גברים שמבקשים להתחלק בחשבון. בחורות צעירות אומרות לי: 'יש פה דיל–ברייקר כי הוא נתן לי לשלם חצי מהחשבון'"
על פי רוב העדויות, גם כיום עדיין מקובל אצלנו שהגבר משלם בדייטים הראשונים (לא תמיד. תכף נגיע לזה), אבל ריבוי האפשרויות, רמת הריגוש שנשחקת תדיר והסחרור הכלכלי מכניסים את שני הצדדים לפוזיציה מתסכלת, ולא פעם לעוד ערב – ומזומן – אבוד.
מי ששמעה על כל זה לא מעט היא אליאנה ברבל, 32, מנכ”לית ושותפה ב"אלי הבוטית", סטארט־אפ שינסה להכיר לכם את הדייט הבא שלכם דרך חברים משותפים באמצעות בוט בווטסאפ. בשנה האחרונה דיברה ברבל עם מאות רווקים ורווקות שמחפשים זוגיות באפליקציות ההיכרויות. רובם סיפרו על מחיר רגשי וכלכלי כבד ותחושה של ריבוי אופציות, שלא רק מרוקנות את העו"ש אלא גם מכהות חושים ומחלישות את האמונה שיום אחד יוכלו סוף־סוף למחוק את האפליקציה.
"חקרנו מה כואב להם בחיי הרווקות", ברבל אומרת, "בעיקר בקרב בני 27־35 מהמרכז. מה שעלה הכי הרבה היה שהם מרגישים בשוק בשר בלתי נגמר שיש בו כל הזמן אופציות, וגם כשיוצא לך מישהו נחמד את כל הזמן זוכרת שיש עוד אופציות, אולי טובות יותר. רווקים יוצאים לדייט ומתכתבים באפליקציה עם עוד שלוש־ארבע שבימים הקרובים יהפכו לדייט בעצמן. מעבר למחיר הכלכלי – ובאמת עולה לא מעט כסף לצאת לדייטים – יש כאן גם מחיר נפשי ורגשי. אנשים מותשים. גומרים שבוע אחרי חמישה דייטים ומבינים שזה סחט מהם המון אנרגיות על אנשים שבסוף הם לא רוצים להמשיך איתם לשום דבר. זה פרדוקס, כי קשה לזוגיות להצליח כשהראש מלא בכל כך הרבה אופציות כל הזמן. אחרי עשור אני מרגישה שנכנסים עכשיו לעידן מיאוס מהאפליקציות, אחרי שכולם היו שם וזה היה נורא מרגש. יש מחקרים שממש מראים שאנשים, בעיקר גברים, נוטים להיכנס לדיכאון ככל שהם מבלים באפליקציות. זה לופ ממכר".
וההוצאה הכספית, שהפכה לגורם משמעותי, לא מקילה. "פוגשים בקליניקה הרבה יותר התחשבנות", מעידה הפסיכותרפיסטית איריס גורנר רימרצ'וק. "אנחנו רגילים לקוד הלא־מדובר לפיו הגבר הוא אביר שמגיע ומשלם, אבל בגלל יוקר המחיה אפשר לראות הרבה גברים שמבקשים להתחלק בחשבון, שלא ממהרים לקחת על עצמם. ואני יכולה לומר שאני מופתעת כמה זה תופס את הבחורות הצעירות שאומרות לי, 'יש פה דיל־ברייקר כי הוא נתן לי לשלם חצי מהחשבון'. אני נתקלת בזה הרבה מאוד וזה ממש משהו שאני טיפה מתעקשת להיות איתן בזה ולשאול שאלות כדי שלא יפסלו. אחר כך הן אומרות לי: 'איזה מזל שלא פסלתי על זה'".
באיזו חוויה גברים יוצאים מדייטים כאלה?
״גברים יוצאים להרבה דייטים בגלל השפע. זה יקר מאוד ולא כולם רוצים לשאת בכל האחריות. הם מאפשרים לנשים לשלם ואלה רואות בזה אקט לא גברי, ובאופן לא מודע מרגישות שיש באקט הזה משהו שלא כל כך מבטיח את עתידן, כי מי זה הגבר הזה שנותן לי ככה לשלם? אולי מצבו הכלכלי לא משהו. לכן הדייטים עצמם משתנים, 'בואי נעשה רק בירה בפארק'. חלק מהגברים מסתכלים על שלב החשבון ויכולים לומר, 'זה כבר דייט שלישי והיא לא משתתפת איתי' וזה מכניס אותם למקום לא נוח, ובאמת לרצון לצמצם את המפגשים ואת מה עושים במפגש".
אופיר, בן 31 ממרכז הארץ, ניסה לאחרונה לחשב עם חברים כמה יוצא לו כל הסיפור הזה – החל מבקבוק היין שהוא קונה בסופר ועד לחבילת קונדומים. "תחשבי שמגיל 20 אני יוצא לדייטים ואני כבר בן 31. כל דייט בערך מאה שקל, תכפילי בשני דייטים בשבוע בממוצע, 800 שקל בחודש. אם הייתי משקיע את הסכום הזה לפני עשר שנים כל חודש בבורסה במקום בדייטים כבר הייתה יכולה להיות לי דירה. למה לגברים אין דירות? כי הם משלמים על יין בדייטים", הוא צוחק. "ושזה לא יישמע קמצני, הייתי פשוט מעדיף להוציא את זה על מישהי שתהיה אשתי, לא על עוד בחורה שלא אראה יותר. זה אולי נשמע קטנוני, אני יודע, אבל זה עוד בקבוק יין, ועוד מונית, ויוצאים היום להרבה דייטים, לפחות שניים בשבוע, ונשים יוצאות אפילו ליותר מזה כי פה – וזאת כבר הפרשנות שלי – כשאת לא משלמת על הדייט את יכולה להרשות לעצמך לצאת הרבה. אתה מוציא את הסכומים אלה על כמה בנות במקביל, איתה דייט ראשון על יין ואיתה דייט שלישי במסעדה, כי ככה זה באפליקציות. וגם הן מְמַקְבּלוׂת אותך".
איך נראים הדייטים אצלך?
״אני לא לוקח למסעדות בדייט ראשון. פעם הייתי הולך לברים והיום אני מנסה להתחיל בקטנה, מזמין לקפה, אבל גם כשאני קובע איתן לקפה היא בסוף מזמינה יין, אז אני אשב על קפה? גם אזמין יין. בבר אני לא אזמין קוקטיילים, ואם אני בכל זאת יושב לקפה אני מקבל הערות מהבחורות כמו 'איזה של זקנים זה'. או שמזמינים, המלצרית מתקרבת אלינו ולוחצת, 'תרצו לאכול משהו?' ואתה כאילו חושב, 'מה את מנסה לגרום לי, להרגיש קמצן?'. מבחינתי מישהי שחותרת למסעדה יקרה בדייט ראשון זה דגל אדום. כשהייתי צעיר פיזרתי בלי חשבון, אבל לאחרונה הבנתי שהרבה כסף הולך על נשים שלא ראיתי יותר והפכתי למחושב".
מה המצב אצל גברים אחרים שאתה מכיר?
״מישהו סיפר בקבוצת וידויים שעל חשבון של 600 שקל במסעדה בדייט הוא שילם בתן ביס של העבודה והבחורה חתכה ממנו על זה כי זה נראה לה קמצני. אני בכוונה משלם עם התן ביס כדי לסנן בחורות כאלה. זה חלק מהערכים שלי, להיות אחראי כלכלית, ואם מישהי פזרנית זה לא מתאים לי. אני חוסך ויש לי מטרות. אם מישהי חיה במינוסים ולא אחראית, עם כל הכימיה - זה לא יתאים".
סירבת פעם להזמין מישהי?
״לפני כמה שנים יצאתי עם מישהי שלקחה אותי לבר שקלטתי שהיא יושבת בו תמיד, היא הכירה את הברמנים וצחקה איתם. היא הזמינה עוד ועוד ובאיזשהו שלב אמרתי לעצמי, 'אין בעיה, אם היא מצפה שאני אשלם היא הולכת להיות מופתעת'. איך שהגיע החשבון אמרתי למלצר, 'אני אשלם על מה שהזמנתי'. אם קודם היא עוד ניסתה להיות קצת נחמדה במהלך הדייט, פתאום היא עשתה לי פרצוף מכבה כזה, כמו נסיכת קרח. היא ניסתה לעקוץ בפאסיב־אגרסיב, לתת לי כיף של ידיד כשיצאנו מהמקום, כזה להוריד לי מהגבריות. אתה לא משלם עליי? אני לא אתייחס אליך כמו אל גבר. הבנתי מה היא מנסה לעשות".
מה הפתרון?
"יש לי חבר שלוקח בחורות בדייט ראשון למסעדה יקרה. הוא אומר לי, 'אני על ההתחלה רוצה להפגיז'. זאת טעות בעיניי, כי מה אחר כך? אתה משחק אותה מישהו שאתה לא. זה אבסורד כמה צריך לסנן כדי להגיע לאחת. ובלי קשר לכסף, רוב הפעמים יותר נוח פשוט לשבת על ספסל ולדבר מאשר בבר רועש שלא שומעים בו כלום. בסוף, מה שמעצבן אותי זה ששני הצדדים מנסים להכיר מישהו ולהיכנס לזוגיות, אז למה מהגבר מצופה להתנהג כאילו הוא צריך להוכיח משהו? אנחנו בזה יחד".
דווקא תקופת הסגרים בקורונה סייעה, באופן טבעי, לאזן את ההוצאות. "בקורונה עשו דייטים רגועים בבית. בקבוק יין ב־50 שקל, שתי גבינות, הוצאת 100 שקל ויצאת מזה מפנק, כי גם חתכת וסידרת והשקעת", נזכר שי, בן 37, ממרכז הארץ. "אחרי הקורונה נהייתה תקופת אינפלציה כזאת, דייט זה קל 450 שקל. איך? יש שני סגנונות של נשים: אלה שרוצות דינר, שתכלס זה לא כזה הרבה – ארוחה ועוד איזה דרינק; ואלה שרוצות לצאת לבר. אתה שותה דרינק והיא שותה אחד, שלושה סבבים כאלה – שזה בערך שעתיים ישיבה על הבר – ואתה מגיע בקלות ל־360 שקל. כולל טיפ, זה יכול להגיע ל־500 שקל. גם אם אני יוצא לדייט רק פעם בשבוע, בחודש זה יוצא 2,500 שקל רק כדי לבדוק אם אתה בכיוון איתה. זינוק מטורף במחירים, וגם אין ברים במחירים יותר נמוכים. יש כאלה שמשחקות אותה רוצות לשלם, ויש את החוצפניות שאפילו לא אומרות תודה. רוב הבחורות שאני יוצאת איתן הן 10־15 שנים מתחתיי, אז אין לי שום ציפייה שישלמו".
האלטרנטיבה היא, כמובן, לנסות ולהמשיך במסורת הדייטים הביתיים שהנחילה הקורונה, כמו שמנסה לעשות מאור, בן 28 מתל־אביב: "מאז הקורונה אני מעדיף להזמין את הבנות אליי הביתה, או לרדת לפארק ולשתות יין – זה סוגר את כל הסיפור ב־100 שקל לכל היותר במקום עכשיו לפזר 300 שקל על דייט סתמי, שרוב הסיכויים שלא ייצא ממנו כלום. הסיפור הוא שאתה רוצה לצאת לכמה שיותר דייטים כדי למצוא התאמה נכונה, חוק המספרים הגדולים, וכל דייט כזה שובר אותך כלכלית אז אתה מתחיל להיות יצירתי כדי ליישם את זה".
ויש אלה שמלכתחילה יעדיפו פתרונות ביניים. אלישבע, 41, גרושה מירושלים, מאשרת ש"מאז הקורונה באמת נהיה איזה טרנד של דייטים בבית והיו גברים שחשבו להמשיך בזה. מבחינתי זה לא קורה, כי זה קריפי להכניס הביתה מישהו שאת עוד לא מכירה, או ללכת אליו". מצד שני, היא אומרת, אין מבחינתה שום צורך במסעדות או בברים יקרים:
"אני מעדיפה מקום ציבורי, לשבת עם פק"ל קפה או בקבוק יין בחורשה יפה ליד ירושלים, מקום של טבע אבל שיש בו אנשים, לא חורשה נסתרת שלא ימצאו בה את הגופה שלי", היא צוחקת. "במסעדות ובפאבים זה מרגיש כמו ראיון עבודה, ולעומת זאת אם הצלחנו לשבת שעה־שעתיים בטבע וסתם לדבר, ברור שאחר כך נשב באיזה מקום ואז אני אציע לשלם על עצמי וזה יהיה נחמד. לטבע כל אחד בא באוטו משלו, ואם זה לא זה, אחרי 40 דקות אני חותכת. אני אתלהב אם הוא ייזום ויביא את הדברים לדייט - היה לי מישהו מהמם שהזמין לפק"ל קפה בשישי בוקר והביא ממרחים וחלות טריות, אני הבאתי קינוח שאפיתי. זה היה חמוד ואפשר לעשות את זה גם בחוף הים, או לפרוס שמיכה בגינה".
"נגמר הדייט ולמחרת בבוקר הוא כתב שהוא נהנה וישמח להמשיך להיפגש, ואני עניתי לו: 'היה לי מעניין אבל אני לא רואה את זה ממשיך'. ההודעה הבאה שהוא שלח כבר הייתה 'אשמח שתעבירי לי בביט 68 שקל"
אולי כריאקציה לעולם דייטים שהתמלא במנות סביצ'ה ובכוסות ריזלינג על ברים אופנתיים, נולדה התופעה שנוכל לכנותה "גברי דור הביט" – מי שמבקשים יום לאחר הדייט להזדכות עליו, כלומר שהבחורה תעביר להם את הסכום ששילמו עליה באפליקציית תשלומים כמו ביט. לרוב זה נעשה אחרי הסכמה שהשניים לא ימשיכו להיפגש, כמעין ניסיון למזער נזקים כלכליים של עשרות ומאות מפגשים שנולדו כתוצאה מהתאמה אלגוריתמית באפליקציה והסתיימו בלא־כלום. במקרים אחרים זה מתפרש כמחאה שקטה על שיטת הדייטינג שהתקבעה, על הקונבנציה החברתית שמכתיבה שהגבר חייב לשלם, על יוקר המחיה, או על עוד דחייה אחת מני רבות.
רוני, רווקה בת 30 מהמרכז, יוצאת לדייט בערך אחת לשבועיים, כמעט כולם דרך אפליקציות. בשבוע שעבר קיבלה דרישת תשלום כזו. "יצאתי עם בחור מבאמבל ובדייט אני אכלתי והוא לא אכל, אז היה לי די ברור שלא אתן לו לשלם עליי. אני תמיד מאמינה שזה מגוחך לחשוב שזה תפקיד הגבר, ומציעה להשתתף. זה היה דייט ראשון שלנו, בבר קוקטיילים בתל־אביב, ובסוף הדייט הוצאתי את האשראי ואמרתי לו, 'אפשר חצי־חצי או שאני אזמין אותך כי הזמנתי יותר ממך'. הוא הסכים שנעשה חצי־חצי, אבל עם פרצופים של 'קחי מפה את האשראי'. התמהמהתי קצת, בסוף באמת לקחתי את האשראי בחזרה והוא שילם. אני מניחה שזה היה חשבון של בערך 200 שקל. נגמר הדייט ולמחרת בבוקר הוא כתב שהוא נהנה וישמח להמשיך להיפגש, ואני עניתי לו: 'היה לי מעניין אבל אני לא רואה את זה ממשיך'. ההודעה הבאה שהוא שלח כבר הייתה 'מעולם לא עשיתי זאת אבל תמיד יש פעם ראשונה. אשמח שתעבירי לי בביט 68 שקל. סבור שזה רק הוגן. את מקסימה ואני מעריך. תודה'".
למה דווקא 68 שקל?
"הוא עשה איזה חישוב שהסכום הזה יוצא שליש מהחשבון ושהנה, הוא לא נותן לי לשלם על כל החלק שלי. הוא צירף מספר להעביר אליו את הכסף. אמרתי לו שזה מצחיק שהוא מבקש אחרי שממש רציתי לשלם אתמול, והוא התחיל לתרץ. אני מניחה שהוא יוצא להרבה דייטים, צריך לשלם על מלא נשים, והוא לא עובד במקצוע עם הכנסה גבוהה במיוחד. זה היה לי חריג, סיפור שהלך איתי כל היום למחרת ושיתפתי את ההתכתבות עם חברות. צחקתי על זה אבל זה גם קצת מעליב... זה כל כך קמצני ומוריד. אחרי זה אמרתי לעצמי שאני צריכה הפסקה מהאפליקציות ומחקתי אותן. הבנתי שנפגעתי".
אופיר, הרווק שכבר חישב כמה עולה לו דייט מבקבוק היין ועד לקונדום, נחרד מהמחשבה להזדכות על דייט בדיעבד. "זה עושה לי צמרמורת אפילו לשמוע סיפורים כאלה, זה פתטי. צריך להבין שהפוקוס הוא לא על מי משלם בדייט ראשון, אלא על זה שהרבה מהבחורות מצפות שתשלם גם בדייט שלישי ורביעי, ולא מוציאות ארנק בשום שלב. עד מתי? לא יודע. הייתי עם בחורה בקולנוע, קניתי כרטיסים, ואז הגענו לפופקורן והיא לא מוציאה ארנק אז אמרתי לה: 'בכבוד'. היא שילמה, אבל הופתעה קצת. היא לא רגילה לעשות את הפעולה הזאת".
הבחורות שאתה יוצא איתן מכוונות לשבת במקום מסוים?
"הרבה בדייט שני אומרות לך, ׳בוא נלך לאכול באיזו מסעדה׳. הן ממש חותרות לזה. התחושה היא שהן מנסות כאילו לשמור על עצמן בסקס, לא לשכב בדייטים ראשונים כשאת לא יודעת עדיין אם תמשיכו, ואנחנו שומרים על הארנק, לא לבזבז יותר מדי על מישהי שאתה לא יודע מה יקרה איתה. בעיקר חוסר הוודאות מדבר".
4 צפייה בגלריה
''אני מרגיש שאם אקח בחורה לים, זה יוריד לי נקודות. זה יושב על חוסר הביטחון שלי''
(צילום: Shutterstock)
כסף הוא הרבה יותר מהיכולת לשלם או להזמין, בוודאי בעולם הדייטינג; הוא מרכיב בסיסי בזהות ובדינמיקת היחסים כפי שמתקבעת החל מהרגע הראשון. כסף עשוי להיות קלף נחשק, כמו גם מערבולת של ספקות עצמיים.
אצל מאור, הקושי הכספי להמשיך ולממן דייטים יקרים הוביל לשאלות עמוקות יותר ולסדקים בדימוי העצמי. "בהתחלה זה ממש פגע בי בכל הקטע של הביטחון העצמי ותחושת הגבריות, שאני לא יכול לצאת לדייט נורמלי עם בחורה ולזרום על החיים שלי, אבל התרגלתי למצב והתחלתי להפחית בדייטים. אין לי ברירה. אני בחיים לא אתן לאישה לשלם עליי, אין לי מושג למה - זה כנראה האדם הקדמון שעדיין נמצא בדנ”א או משהו שהחברה הכתיבה לי מגיל צעיר - ואני מרגיש שאם אצא עכשיו עם מישהי, לא תהיה לי האפשרות להפתיע אותה, נניח, עם כרטיסים לחו"ל ותשלום עליה כל הטיול, וזה דבר שנשים די מצפות שיקרה בשלב מסוים ביחסים. אז אני צריך לחשב את המהלכים שלי יותר חכם. מצד אחד המחיה מתייקרת, ומצד שני יש הייטקיסטים חמודים שכן יכולים לספק את כל הדרישות החומריות של נשים ולתת להן תחושת ביטחון כלכלי. אני מאמין שאני לא פחות שווה מהם, ולאט־לאט דייקתי את עצמי והבנתי שהבחורות שאני מחפש, לא ממש מעניין אותן איפה הדייט הראשון יתקיים. אבל שוב, זה מעצבן שרק כסף מדבר ובסופו של דבר אני עדיין מרגיש פחות שווה".
ועמית, שסוגר 3,000 שקל על דייטים בחודש, הבין כבר מזמן שכרטיס הכניסה לעולם הכפוי הזה הוא לאו דווקא דגים נאים בצִלחות אלגנטי. ״זה יושב יותר מהכול על חוסר ביטחון שלי, שאני מרגיש שאם אקח אותן לים זה יוריד לי נקודות. אולי זה רק ביני לבין עצמי ולא קשור בכלל לבחורה; המשחק הוא לא לאן אתה לוקח אותן, אלא לשדר ביטחון לגבי היכולות הכלכליות שלך. אני חושב שכשאני אבין שרוב הנשים שיצאתי איתן לא היו גרידיות ורצו ארוחה במסעדה, ושגם לשבת להמבורגר ב־70 שקל זה בסדר, אולי יהיה טוב יותר. מעניין מה יקרה אם אגיד, 'בא לך לשבת על שמיכה בירקון' ולא אפחד כל הזמן שאני לא מספק את הסחורה".
