ימים מורכבים ומטלטלים עוברים על תושבי מדינת ישראל. בשבועות האחרונים נשמטה הקרקע מתחת לרגלינו, תחושת הביטחון הבסיסית, הנובעת מן הידיעה שאנו בטוחים ומוגנים, התערערה. חלקנו איבדנו חברים ומכרים באירועים המחרידים של ה–7 לאוקטובר, וכולנו חרדים ומודאגים ממצב החטופים, הנעדרים והפצועים.
מלחמה היא אירוע טראומטי שקוטע את רצף חוויית החיים. חוויית הקטיעה באה לידי ביטוי הן בהיבט היום-יומי והקונקרטי, כמו התגייסות לשירות מילואים ויציאה משגרת החיים, סגירת בתי הספר והגנים, והתרגלות לאזעקות שבעקבותיהן צריך לרוץ למרחב מוגן, והן בהיבט הסימבולי – מפגש עם רוע, אכזריות, אלימות ותוקפנות כל כך קיצוניים, קוטעת את חוויית ההיגיון והמשמעות של החיים, כפי שהכרנו אותם.
אנשים שמתמודדים עם פוסט-טראומה כתוצאה מתקיפה מינית, חווים כעת קושי נוסף. הם מדווחים על הצפה של תסמינים פוסט-טראומטיים בעקבות החשיפה לדיווחים על האלימות המינית המחרידה של חמאס, תסמינים הכוללים פלאשבקים של הפגיעות המיניות שהם עצמם עברו, וכן מחשבות חודרניות על האלימות המינית של חמאס כלפי הנפגעות והחטופות.
התמודדות עם הצפה פוסט-טראומטית היא חוויה קשה ומטלטלת, שעלולה להוביל לפגיעה של ממש בתפקוד ובאיכות החיים. לטראומה יש איכויות רדיואקטיבית. היא משפיעה לא רק על הקורבנות הראשיים שלה אלא גם על האנשים במעגל השני והשלישי שלהם. אבל גם במקרים בהם בן או בת הזוג של שורדי הטראומה לא חווים תסמינים של לחץ וחרדה בעצמם, עצם ההימצאות בקרבה רגשית לאדם שמתמודד עם הצפה פוסט-טראומטית היא כבר חוויה מורכבת ולא פשוטה, שעשויה להתיש ולדלל את הכוחות הנפשיים להם אנו כה זקוקים בתקופה מאתגרת זו.
"שורדות ושורדים מדווחים על מחשבות על אלימות מינית, שמציפות אותם בכל פעם שהם מנסים להיכנס לאינטראקציה מינית עם אהוביהם. העבר הפרסונלי וההווה הקולקטיבי מתלכדים לכדי חזיונות אימה שחודרים לתודעתם, משתקים אותם וממלאים אותם בפחד"
לעיתים קרובות בני ובנות זוג של שורדים ושורדות מרגישים שאין להם זכות לדבר ואפילו להרגיש את הקושי שבהימצאות הקרובה לבן או לבת הזוג הפוסט-טראומטיים, כי הוא נראה להם זניח לעומת ההתמודדות של אהוביהם. אולם חשוב לתת לגיטימציה, הכרה ותוקף גם לקושי של בני הזוג, ולעודד אותם לקבל תמיכה וסיוע, שיחזקו אותם ויגבירו את רווחתם הנפשית. לא ניתן להפריז בחשיבותה של תמיכה זוגית לתהליך ההחלמה והריפוי של שורדי ושורדות טראומה, וחוסנם של בני ובנות זוג הוא עוגן קריטי בתהליך.
סקס אפיל
להחזיר לשורדות אונס את השליטה במרחב המיני
34:51
(האזינו לשולמית שפרבר מדברת על איך להחזיר לשורדות אונס את השליטה במרחב המיני)
זירה שבה ההצפה הפוסט-טראומטית של שורדות ושורדים עלולה לבוא לידי ביטוי באופן משמעותי, בייחוד בימים אלו, היא המרחב המיני-אינטימי. שורדות ושורדים מדווחים על מחשבות על אלימות מינית, שמציפות אותם בכל פעם שהם מנסים להיכנס לאינטראקציה מינית עם אהוביהם. העבר הפרסונלי וההווה הקולקטיבי מתלכדים לכדי חזיונות אימה שחודרים לתודעתם, משתקים אותם וממלאים אותם בחשש. מצב זה עלול להיות מתסכל הן עבור השורדים והשורדות, והן עבור בני ובנות זוגם.
מרחב מיני מוגן
נשאלת השאלה - כיצד ניתן ליצור מרחב מיני בטוח ומוגן עבור שורדות ושורדים, שיאפשר אינטימיות וקרבה, החיוניים כל כך לבריאות הנפשית של כולנו בתקופת חירום זו? התשובה לכך היא שלבני ולבנות הזוג יש תפקיד קריטי ביצירת מרחב כזה, ושהתנהלות רגישה, סבלנית, אמפתית, תקשורתית וקשובה, יכולה לחולל חוויות מרפאות ואפילו טרנספורמטיביות עבור השורדות והשורדים.
קיבצתי כמה קווים מנחים שנותנים קריאת כיוון לגבי האופן שבו ניתן להיות מאהבות ומאהבים תומכים עבור שורדים ושורדות בתקופה הקרובה ובכלל:
1. עודדו תקשורת כנה ופתוחה. צרו מרחב שבו השורד או השורדת מרגישים בנוח לשתף ברגשות, בטריגרים ובגבולות שלהם. הקשיבו באופן אקטיבי וללא שיפוטיות, והימנעו מהפעלת לחץ על השורד או השורדת לשתף בפרטי הטראומה.
2. השקיעו בלמידה על טראומה מינית והשפעותיה. העמקת הידע שלכם על טראומה תסייע לכם להיות אמפתיים יותר כלפי בני ובנות הזוג שלכם.
3. תמיד, ובכל מצב, כבדו את הגבולות של בן או בת הזוג. ודאו שישנה הסכמה ורצון נלהב לפני כל יוזמה של אינטראקציה מינית, והיו מוכנים לעצור או לשנות את הפעילות במקרה של אי-נוחות מצד הפרטנר או הפרטנרית. היו קשובים להם ושימו לב לגבולות הפיזיים ולגבולות הרגשיים. לשורדים ולשורדות עשויות להיות רגישויות ייחודיות למגע, לריחות, לתנוחות ולפרקטיקות מיניות ספציפיות.
4. שימו לב לשפת הגוף של השורד או השורדת. נשימה שטוחה ורדודה או קפיאה של הגוף עלולים להעיד על ניתוק דיסוציאטיבי. אם זה קורה - עצרו הכול. צרו קשר עין עם הפרטנר או הפרטנרית ועזרו להם לחזור לכאן ולעכשיו. אשרו להם באופן מילולי שאתם כאן איתם, שומרים עליהם ורואים אותם, ושלא תתנו לשום דבר רע לקרות להם. הבהירו להם שהם בטוחים ומוגנים במחיצתכם.
"שימו לב לשפת הגוף של השורד או השורדת. נשימה שטוחה ורדודה או קפיאה של הגוף עלולים להעיד על ניתוק דיסוציאטיבי. אם זה קורה - עצרו הכול. צרו קשר עין עם הפרטנר או הפרטנרית ועזרו להם לחזור לכאן ולעכשיו"
5. צרו סטנדרט של רצון נלהב וברור לאינטראקציות האינטימיות שלכם. זכרו שהסכמה ורצון נלהב צריך לוודא לכל אורך האינטראקציה האינטימית, ושניתן בכל שלב לשנות את הדעה והרצון.
6. קחו את זה לאט. הסכימו לצעוד בקצב של השורד או השורדת, שבדרך כלל זקוקים ליותר זמן כדי להרגיש שנוח ובטוח להם באינטראקציה האינטימית.
2 צפייה בגלריה
שולמית שפרבר. "תמיכה בפרטנר או בפרטנרית פוסט-טראומטיים היא חוויה רגשית מאתגרת. ודאו שגם לכם יש מערכת תמיכה"
(צילום: אלעד ליפשיץ)
7. הנכיחו את האהבה והמחויבות שלכם לשורד או השורדת. הזכירו להם שאתם כאן כדי לתמוך בהם, ושהפגיעה או הטראומה שהם עברו אינם מגדירים אותם. בטאו את הערכתכם על המאמצים שלהם להחלים.
8. ודאו שאתם מטפלים בעצמכם ודואגים לרווחתכם האישית. תמיכה בפרטנר או בפרטנרית פוסט-טראומטיים היא חוויה רגשית מאתגרת. ודאו שגם לכם יש מערכת תמיכה.
9. הכירו את הטריגרים של בן או בת הזוג שלכם והשתדלו להימנע מהם עד כמה שניתן.
10. השקיעו בפעילויות שמעמיקות אינטימיות שאינה מינית. התכרבלות, החזקת ידיים ושיחות עומק יחזקו את הקרבה והאמון ביניכם.
זכרו שהחלמה מטראומה היא תהליך ארוך טווח, ושטבעי שבתהליך הזה יהיו עליות ומורדות. הדבר החשוב ביותר הוא להציע תמיכה מוחלטת, סבלנות ואהבה לבן או לבת הזוג שלכם, בזמן שהם מנווטים את דרכם לעבר הריפוי המיוחל.
לימים שקטים יותר.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
