"הפחד הכי גדול שלי הוא שלא תהיה לי זוגיות ומשפחה", מודה הראל (שמות המטופלים שונו כדי לשמור על פרטיותם) במפגש הראשון בינינו. "לפעמים אני מרגיש כאילו שזה חלום רחוק ובלתי מושג. שפספסתי את ההזדמנות ושזה כבר לא יקרה בגלגול הזה".
הוא גבר נאה בן 40, דוקטור לביולוגיה שמנהל מעבדת מחקר. על פניו, גבר ככל הגברים, אך מתחת לפני השטח הראל שומר סוד שמכרסם בליבו וטורד את מנוחתו – הוא מעולם לא יצא לדייט, מעולם לא היה במערכת יחסים רומנטית ומעולם לא קיים יחסי מין.
"כשאני בעבודה, איכשהו אני מצליח לא לחשוב על זה, אני מדחיק. אבל כשאני נפגש עם חברים, אני מרגיש מאוד חריג, כאילו שכולם התקדמו בחיים ורק אני נותרתי מאחור, 'הרווק הזקן' של החבורה. לכל החברים שלי כבר יש בנות זוג, לחלקם כבר יש ילדים, ולי מעולם אפילו לא הייתה חברה".
גם סיוון, מתכנתת בת 30, נמצאת במצב דומה. "מעולם לא הייתי בקשר רומנטי, אני לא מצליחה לגרום לזה לקרות", היא משתפת בעצב. היא בחורה מופנמת וביישנית, בעלת שלל תחביבים שמעשירים את עולמה - היא לומדת שפות ונהנית לצפות בסדרות טלוויזיה, אבל היכרויות עם אנשים חדשים מעוררות בה חרדה משתקת.
"ניסיתי לצאת לכמה דייטים אבל הם היו כישלון חרוץ. הייתי כל כך לחוצה עד שקפאתי ולא הצלחתי לדבר. אחרי כמה ניסיונות מצערים כאלה וחוויות של דחייה מצד הגברים אותם פגשתי, פשוט הפסקתי לנסות. תחושת הבושה הצורבת הכריעה אותי".
"אני מרגיש מאוד חריג, כאילו שכולם התקדמו בחיים ורק אני נותרתי מאחור, 'הרווק הזקן' של החבורה. לכל החברים שלי כבר יש בנות זוג, לחלקם יש ילדים, ולי מעולם אפילו לא הייתה חברה"
סהר, סטודנט לרפואה בן 36, הפסיק גם הוא לצאת לדייטים. החרדה מפני הרגע שבו הבחורה איתה הוא יוצא תצפה ממנו להיכנס איתה למיטה, מבעיתה אותו. "בעבר היו לי כמה התנסויות מיניות לא מוצלחות. ברגע האמת גמרתי ממש מהר והרגשתי מאוד נבוך. כרגע אני לא מרגיש שאני מסוגל לשים את עצמי שוב בסיטואציה שבה אני כל כך חשוף ופגיע מול מישהי שאני לא מכיר ולא יודע איך היא תגיב אם זה יקרה. אני מראש מעדיף להימנע מהחוויה הקשה הזאת".
בתוליות מאוחרת
הראל, סיוון וסהר אינם לבד. אני פוגשת לא מעט נשים וגברים בשנות השלושים וגם הארבעים לחייהם שהם חסרי ניסיון מיני או זוגי. קוראים לזה "בתוליות מאוחרת", וזאת תופעה נפוצה בהרבה ממה שהייתם חושבים.
על פי תיאוריית ההתפתחות בשלבים, אותה הגה הפסיכולוג אריק אריקסון, בכל שלב בחיינו ישנן משימות התפתחותיות שעלינו לעבור בהצלחה. בין הגילים 19 עד 35 המשימות העיקריות הן השגה של אינטימיות עם בן/ת זוג וקבלת אחריות במסגרת תעסוקתית. אך כאשר מתקרבים לגיל ה-30 מבלי שהייתה ולו התנסות אחת ביחסים זוגיים ומיניים, לרוב תתעורר תחושה קשה של מצוקה.
ד"ר רונית אלוני, מומחית בטיפול ושיקום מיני, זוגי ובטיפולי סרוגייט, ומרכזת קורס "מין, מיניות ומה שביניהם" בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מסבירה מה מביא אנשים למצב הזה: "מדובר בשילוב של נסיבות. לעיתים קרובות, מדובר באנשים שעברו משבר מסוים בדיוק בגיל שבו לרוב יוצרים קשרים רומנטיים. כאשר הם מתגברים על המשבר ורוצים לצאת לעולם הדייטינג, הם כבר מתביישים בכך שהם הגיעו לגיל שבעיניהם הוא מופלג מבלי שהתנסו בקשר רומנטי, ובגלל הבושה הזאת הם מראש נמנעים מלהכיר. סיבה נוספת עשויה להיות חרדה חברתית, סיבה הרבה יותר נפוצה ממה שנהוג לחשוב".
סיוון אכן מתארת את החרדה החברתית כפחד משתק שלא מאפשר לה לדבר. "כשאני פוגשת מישהו חדש, אני כל כך חוששת שאגיד משהו לא מותאם או מביך, שאני משתתקת. כתוצאה מכך השיחה לא זורמת, הסיטואציה מפסיקה להיות נעימה ואני יוצאת מהדייט בתחושה שאני כישלון. יש לי המון ביקורת עצמית. אני מתלבטת מיליון פעמים אם מה שאגיד יתקבל בצורה טובה על ידי הצד השני, או שחלילה זה יגרום לו לדחות אותי.
"עד עכשיו, מה שקרה בדייטים אליהם יצאתי היה סוג של נבואה שהגשימה את עצמה - חששתי שאגיד משהו לא מתאים ובגלל זה כמעט ולא דיברתי, נוצרו שתיקות מביכות, הדייט לא זרם וכתוצאה מכך לא רצו להמשיך להיפגש איתי. בגלל זה הפסקתי לצאת. אבל מה שהכי מתסכל אותי זה שאני מבינה שהחרדה הזאת הורסת לי את הדייטים ומחבלת בניסיונות שלי ליצור לעצמי מערכת יחסים, אבל אני לא מצליחה להיחלץ ממנה".
לעיתים, הסיבה להימנעות מדייטינג, הן אצל גברים והן אצל נשים, היא פחד מאינטימיות, משום שכדי ליצור קשר רומנטי עלינו להסכים לקחת את הסיכון הנפשי שתמיד קיים כשמתקרבים לאדם אחר. אינטימיות מחייבת אותנו לתת אמון, לסמוך, להיפתח, להיחשף ולהתקרב. כאשר מסיבות שונות יחסים קרובים נתפסים כמאיימים ואינטימיות פיזית ורגשית נתפסת כמסוכנת, רבים יעדיפו מראש להימנע מלהיכנס לשם.
במקרים אחרים, החשש מפני אובדן העצמאות ו"היבלעות" נפשית בתוך הקשר, מחבל בניסיונות ליצור זוגיות. יחסים קרובים דורשים מאיתנו לאפשר מקום לאדם אחר, להתחשב בצרכיו וברצונותיו, להתמסר רגשית ולהיפתח, תוך שמירה על גבולותינו מתוך הקשבה וכבוד לצרכים ולרצונות שלנו.
3 צפייה בגלריה
"אינטימיות מחייבת אותנו לתת אמון, לסמוך, להיפתח, להיחשף ולהתקרב"
(צילום: Shutterstock)
כאשר בתהליכי ההתפתחות של גיל ההתבגרות מתגבשת זהות ברורה ותחושת "עצמי" יציבה, אשר מתבטאת בין היתר ביכולת לתקשר בצורה אסרטיבית את הצרכים והרצונות שלנו, נחווה פחות פחד לאבד את עצמינו בתוך קשר עם אדם אחר. אך כאשר הזהות האישית עדיין לא מגובשת דיה, ונעדרת ממנה המיומנות ליצור אינטימיות בלי לאבד את עצמינו, המחשבה על קשר זוגי עלולה להיות מאיימת.
על פי רוב, מה שמחריף ומקבע את הבעיה הוא מעגל הסוד שנוצר, אשר גורר אחריו תחושות של בושה והימנעות. הבושה הזאת גורמת להימנעות מיציאה לדייטים, אשר מחזקת את חוסר הניסיון הזוגי והמיני, שמחזק את ההימנעות. התוצאה, כפי שתיאר זאת הראל, היא "מעגל קסמים שנקלעתי אליו ואין לי מושג איך לצאת ממנו".
"היעדר הסקס הוא רק סימפטום לקושי ביצירת קשרים אינטימיים ורומנטיים", אומרת ד"ר אלוני. "לעיתים קרובות אנשים מגיעים למצב הזה בגלל היעדר המיומנויות החברתיות והתקשורתיות שנדרשות כדי ליצור מערכות יחסים. אנשים טועים וחושבים שאין להם קשר זוגי בגלל חוסר ניסיון מיני, אבל האמת היא שמה שחסר להם בעיקר זה את המיומנויות החברתיות שבאמצעותם מפתחים קשרים".
"אנשים חושבים שאין להם קשר זוגי בגלל חוסר ניסיון מיני, אבל האמת היא שמה שחסר להם בעיקר זה את המיומנויות החברתיות שבאמצעותם מפתחים קשרים"
בנוסף למיומנויות החברתיות שהזכירה ד"ר אלוני, קיים קושי נוסף שמאפיין אנשים שמגיעים לגילים מבוגרים בלי שחוו קשר זוגי או מיני - אני מדברת על קושי בדימוי העצמי, שכן כדי ליצור מערכת יחסים וכדי להתקרב לאדם אחר, נדרשת האמונה הבסיסית שאנו טובים וראויים לחום ולאהבה, שיש לנו מה לתת, וששווה להיות בזוגיות איתנו.
המעטפת הטיפולית
לאנשים מסוימים, אחרי שנים רבות כל כך של הימנעות, קשה להתחיל לצאת לדייטים ולהתניע את התהליך שיביא למציאת זוגיות. במקרים כאלו, טיפול ע"י אנשי מקצוע שמנוסים בעבודה עם בתוליות מאוחרת עשוי לעזור. טיפול מסוג זה מספק מעטפת של ליווי ותמיכה בחיפוש אחר קשר זוגי, ומאפשר להם להתייעץ ולקבל הנחיה מקצועית ברגעים שבהם מתעורר אצלם קושי.
בטיפול ניתן גם לתרגל מיומנויות הרגעה וויסות. חלק מהאנשים זקוקים בעיקר לסיוע בלמידה של מיומנויות תקשורת שיאפשרו להם להרגיש ביטחון ביכולתם לקיים מפגשי דייטינג, ואחרים מבקשים להתמקד בחיזוק הביטחון העצמי. התהליך הטיפולי מותאם אישית לכל פונה ומסייע להתגבר על הקשיים הייחודיים עמם הוא או היא מתמודדים.
הראל, שמעולם לא היה בדייט, רצה שנתמקד בלמידה ובתרגול של מיומנויות תקשורת להם יזדקק כדי לפתח קשר זוגי. הוא ביקש שלפני כל יציאה נחשוב יחד איפה כדאי לו לקיים אותה, על מה כדאי לשוחח, מה יתאים לו לחשוף ומה לא, ואיך הוא יוכל להעמיק את האינטימיות הרגשית בשלבים מתקדמים יותר של הקשר. האפשרות לתכנן את הדייטים, לשתף בחוויות, להתייעץ בעת הצורך ובאופן כללי, לא להיות לבד בתהליך הזה, הרגיעו את הראל ואפשרו לו לראשונה בחייו להתחיל לצאת לדייטים ולחפש בת זוג.
הטיפול של סיוון התמקד בלמידה של טכניקות ויסות והפחתת חרדה, כדי שהיא תוכל להיות רגועה יותר ולא להיכנס למצב שבו היא משתתקת ולא מצליחה לנהל שיחה בבואה להכיר מישהו חדש. היא למדה לשים לב לאופן שבו החרדה באה לידי ביטוי בגוף שלה, לזהות את הכיווץ בבטן ובכתפיים, את הנשימה שהופכת לשטוחה ואת הצמרמורות שמרעידות את זרועותיה.
סיוון השתדלה להרגיע את עצמה בעזרת נשימות עמוקות ותרגילי דמיון מודרך של קרקוע, שעזרו לה לצאת מהמחשבות האובססיביות על כל מה שעלול להשתבש ואפילו להצליח ליהנות מההזדמנות המרגשת להכיר אדם חדש.
בנוסף, סיוון הבינה שהיא טובה וראויה לקשר, ושמי שמתאים לה ישמח וייהנה להיחשף לעולם הפנימי העשיר שלה, ולהכיר את מחשבותיה ורגשותיה הכמוסים. היא הבינה שהיא לא צריכה לחשוב אלף פעמים לפני שהיא מדברת, ושמי שנפגש איתה, מראש הגיע לדייט כי הוא רוצה להכיר אותה כפי שהיא.
סהר למד שמותר לו לקחת את הזמן בכל מה שקשור למגע פיזי, ושזכותו וחובתו לשמור על גבולותיו. הוא למד גם שהשפיכה המהירה ממנה סבל, הייתה דרכה של נפשו לאותת לו שהוא נכנס למיטה בשלב שעדיין לא מתאים לו, מתוך תחושה של הכרח ולא מתוך רצון.
כיום, הוא אומר לנשים שאיתן נפגש שהוא מעדיף לקחת את הזמן עם המגע הפיזי, כדי שיוכל להיפתח ולחוש ביטחון. הוא למד להיכנס לקשרים באופן הדרגתי ובצורה שמתאימה לו, ובזכות השינוי הזה הוא כבר לא חושש להכיר נשים חדשות.
אם הגעתם לגיל מבוגר וטרם התנסיתם בקשר זוגי, אל תתייאשו. אינכם היחידים במצב הזה ורבים וטובים לפניכם היו בו ונחלצו ממנו. הדרך הטובה ביותר למוסס את החרדה היא לחשוף את עצמינו באופן הדרגתי למה שמפחיד אותנו, ולגלות שהשד לא כל כך נורא. גם חברים ובני משפחה תומכים יכולים לסייע בתהליך, ולעזור לפרוץ את מעגל הבושה, החרדה וההימנעות.
בהצלחה!
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
