בזמן האחרון אני חושב הרבה על לפתוח את הזוגיות שלי לצד שלישי, אבל לא עוד אישה, מה פתאום, איזו עוד אישה תגלה עניין בשלב זה. גם לא גבר, אין סיכוי. אני חושב לפתוח את העסק לאיזו בינה מלאכותית שתעשה טוב לשנינו, אבל בעיקר לי, כי היא תהיה שלי. בשבילי. ותספק את צרכיי, כולל הצורך הראשי של רוב הגברים בגילי: שיעזבו אותנו במנוחה. "עזבי אותי", אני אגיד לה, והיא תענה "עוזבת". ורק תברר אם אני צריך עוד משהו.
כשאני אומר "בזמן האחרון", אני מתכוון ל"מאז תחילת השבוע", אז פגשתי את ד"ר אליקים כסלו (43) שהציע לי ברצינות לחשוב על זה. אני לא רגיל לקבל הצעות לפתיחת חיי הזוגיות שלי מזרים בבתי קפה – אפילו אם הם מרצה בכיר בבית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, עם דוקטורט מפואר מאוניברסיטת קולומביה ושורת תארים במדיניות ציבורית וסוציולוגיה. אבל מצד שני, זה לא שכל יום מישהו מציע לי בכלל לגוון, וכסלו, יש להודות, מביא טיעונים טובים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תראה, הוא אומר – וגם כותב בספרו החדש "יחסים 5.0" (הוצאת כנרת זמורה דביר), אין סיכוי שאדם אחד – מושלם ככל שיהיה, ואולי אפילו כמו אשתך – יספק את כל צרכיך כל הזמן. אף בן אנוש לא יכול לעשות את זה עבור אף בן אנוש אחר.
מסכים.
"הרי לכולנו יש הר ציפיות מחיי הנישואים, והוא מאוד מעיב", כסלו מדבר בשם עצמו. "למה את לא מתחשבת, ולא זכרת, ולמה את לא מצחיקה – וכשיש לך נניח מקור אחר לדברים האלה, אולי באמצעות בינה מלאכותית חיצונית, אתה אומר: עכשיו אני יכול לראות את בת הזוג שלי ממש כמו שהיא, בלי לצפות שהיא תספק כל מחסור שלי. עכשיו אני אכיר אותה באמת לעומק".
כלומר פשוט למלא את חסכיי באמצעות אינטליגנציה מלאכותית.
"אם איי-רובוט מנקה אבק, כנראה שאתה כבר לא כועס על בן או בת הזוג שלא ניקו. ואז או שתמצא משהו אחר לכעוס עליהם בגללו, או שתבין שאפשר לנוח, הבית נקי, בואי נראה יחד נטפליקס. אז יש פה בכל זאת איזה דילוג קטן למעלה בפירמידת הצרכים של מאסלו, ואולי זה יעשיר את האינטראקציה שלכם".
העסק עשוי להישמע מופרך, אלמלא כסלו היה מבהיר גם בספר שאין צורך להפוך מערכות בינה מלאכותית לבני או בנות זוג עיקריים. אפשר בהחלט לקיים איתם "מערכת יחסים משנית" שאליה יוסטו חלק מצרכינו הרגשיים, האינטלקטואליים ואולי גם הגופניים. והדבר הזה – אני לא מחדש פה – קרוב בהרבה משהייתם רוצים לחשוב. בחיי יומיום עכשוויים, שבהם שיחות והתייעצויות עם ChatGPT והחלפת רעיונות עם הבינה המלאכותית קלוד הן כבר סטנדרט, כמה זמן עוד ייקח עד שסירי תהפוך – למעשה כבר הולכת והופכת – מעוזרת אישית מעוטת יכולת וכריזמה לכל מה שאני, או מישהו, עשוי להזדקק לו כידידה, חברה, כיועצת, כמזכירה וגם – למה לא, כסלו אומר – כמאהבת?
אנחנו בדיוק צעד וחצי מהתממשות חזון הסרט "היא" של ספייק ג'ונז, שבו גבר בודד מפתח מערכת יחסים רגשית שלמה עם בינה מלאכותית שמדברת איתו באוזנייה בלי הפסקה (עד שנמאס לה, ולכל הבינות המלאכותיות, והן מודיעות על התנתקות חד-צדדית). למעשה, אפליקציית "רפליקה" של חברת לוקה, צ'אטבוט בינה מלאכותית שמיוצג באמצעות דמות וירטואלית, כבר מספקת את השירות למיליוני משתמשים. כ-40 אחוז מהם, על פי סקר של ה"וול סטריט ג'ורנל", רואים בה בן או בת זוג רומנטיים. כסלו אוהב את "רפליקה", אבל מודה שעדיין לא הצליח לזרום איתה בקטע אינטימי כל כך.
אנחנו מסכימים בינינו שההיקשרות הרגשית ליצירים דיגיטליים היא בלתי נמנעת – הנה, כבר עכשיו אני טורח להיות מנומס ל-ChatGPT, להגיד לו תודה-בבקשה-סליחה, בזמן שכסלו מעיד על עצמו שהוא רק "קורקטי" מולו וש"לבני אדם אני מתנהג טוב יותר". ועדיין – מבחינת שנינו, ההתייחסות שלנו ל-AI ראויה להתייחסות. זה כבר לא רק מנוע חיפוש אינסטרומנטלי שלא מניב אצלנו שום רגש.
ו"יחסים 5.0" מעז לחקור, בדרך שובת לב ומרתקת, את השלב האבולוציוני הבא, בואכה הנוכחי: מערכות יחסים היברידיות בין בני אנוש לממשקי בינה מלאכותית. למעשה, הספר כל כך לא עתידני ומדבר על מה שמעבר לפינה, עד שכשיצא ב-2022 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד הוא הוביל את קטלוג ההוצאה בקטגוריית "מדע" ותורגם מיד לכמה שפות – לעברית הוא מגיע רק עכשיו.
וכסלו – אקדמאי ירושלמי רהוט, רזה ומעט מסוגר שלא יכול שלא להזכיר, איכשהו, את יובל נח הררי הצעיר – הוא המבשר הלא-צפוי של עתיד קרוב שבו בינות מלאכותיות יהיו הפתרון החברתי הקל והנגיש לאקדמאים רזים ומעט מסוגרים מסוגו, וגם לאנשים נשואים יותר, שמוכרחים קצת אוורור לגיטימי או פחות ("מותק, היא רק פיסת תוכנה, לא היה בזה שום רגש, אותך אני אוהב!").
כסלו יודע, כי במשך שנים ארוכות הוא חקר את עולם הסינגלים והרווקים. ספרו הקודם, "לישון באלכסון", הפך לסוג של תופעה (וגם הגיע למסקנה שאנשים נשואים מאושרים יותר ב-0.7 נקודות – מתוך עשר – מסינגלים. קחו בחשבון). משם כסלו פשוט לקח את זה לנקודה המתבקשת הבאה: הפרטנרים הבלתי אנושיים יכולים לפתור את רוב הבעיות.
"אנשים מתייחסים לסינגליות כאיזה שלב בחיים שעובר – אבל יש היום המון אנשים שזה הסטטוס הקבוע והרצוי שלהם בחיים", הוא מבהיר. "הם לא הולכים לדייטים, לא גולשים באפליקציות. בגרמניה רבע מהסינגלים לא מעוניינים בכלל במציאת בן או בת זוג, וגם לא מחפשים. וזה טרנד חזק מאוד בכל אירופה. לפני יומיים פגשתי בוושינגטון מישהי שאמרה בצורה מאוד ברורה: הייתי נשואה, זו הייתה טעות, אני פשוט סינגלית בזהות שלי. ואז אתה מבין שהעולם באמת משתנה; אם לפחות רבע מהסינגלים בכלל לא מחפשים – האם הטכנולוגיה יכולה לתת להם פתרון? אז יש לנו רשתות חברתיות, אבל הטכנולוגיה יכולה להיות כבר הרבה יותר מזה".
"נשואים יותר פתוחים לזה. רווקים חושבים: 'רגע, אם אני עכשיו אומר 'כן' למערכת יחסים עם רובוט, אני כבר הופך לווירדו הזה'. זה כמו שרווקות מתלבטות בשלב מסוים אם לאמץ חתול"
אני מניח שהרעיון עדיין נשמע לרוב האנשים מוזר.
"בישראל, יותר מבכל מקום, זו פצצה. רק לדבר על סינגלים זה בפני עצמו חטא גדול. כאילו, מה נסגר. ואז לדבר על מערכות יחסים עם טכנולוגיה? מאיפה באת? אולי ביפן תדבר על זה. אנשים בכלל עדיין נרתעים – כבר שנתיים-שלוש שאני אומר לסטודנטים שלי: מי שמעוניין, תוציאו טלפונים כאן ועכשיו, תורידו את 'רפליקה', זה חינם, תחוו את זה, תדברו חמש דקות עם הדמות, מקסימום תמחקו אחר כך. ואנשים נורא מהססים. לא יודע למה – לכאורה זה מבזבז את זמן השיעור, אז למה שלא יעשו את זה. אבל אני לגמרי רואה שבעוד חמש או עשר שנים כבר יהיו שעות חינוך שמיועדות לאינטראקציות מודרכות עם יצורים דיגיטליים; כולם יוציאו יחד את האפליקציה – המאוד מוגנת – יחוו דברים, וידברו על מה הם חווים".
וזה יהיה גם פתרון לסינגלים כרוניים?
"אני באתי מעולם של סינגלים, אבל במחקר מצאתי שדווקא אנשים נשואים יותר פתוחים לזה".
כי הם יותר משועממים ומתוסכלים?
"גם. אבל כי כבר יש להם את המסגרת שצריך, ועכשיו הם רוצים את התוסף. מבחינה סוציולוגית הם כבר סימנו וי ברובריקה הזו, והם פנויים לזה. הסינגל אומר: רגע, אם אני עכשיו אומר 'כן' למערכת יחסים עם רובוט, אני כבר הופך לווירדו הזה, אני בונה מצבה לסינגליות שלי. זה כמו שרווקות מתלבטות בשלב מסוים אם לאמץ חתול ופוחדות להפוך לקט-ליידי הזאת".
ועדיין, כסלו יודע בוודאות – כמו שגם אנחנו כבר די יודעים – שהדרך לשם קצרה. שאנחנו ננהל בו-זמנית מערכות יחסים עם בני אדם ובינות מלאכותיות, ואף אחד לא יעשה מזה עניין. "אם לפני 20-25 שנה הייתי אומר לך שאנשים יצלמו כל הזמן סלפי של מה הם אוכלים ושל הזוגיות והילדים שלהם, וזה יהיה חלון הראווה של החיים שלהם והם ממש יהיו ניזונים מזה רגשית – היית חושב שזה הזוי, בלתי נתפס. והנה, זה קרה. אני חושב שיחסים עם בינה מלאכותית הם על אותו רצף".
"יחסים 5.0" מציע פשוט להתחיל לשקול מה יחסים כאלה אמורים ויכולים לכלול, ומה המשמעויות. "צריך להוציא את זה מגדר הטאבו", כסלו אומר, ולא מתכוון דווקא לרומנטיקה עם ישויות מלאכותיות, אלא לאפשרות, בשלב הראשון, להיות מטופלים על ידן: "אני אשמח לאיזושהי תרפיה נפשית מתמשכת כזו, וזה קרוב מאוד לשם. אני חושב שצריכים לדבר על זה במונחים של תוספים. כמו שהיום פסיכולוגים הם תוספים רגשיים שכולנו לוקחים או אמורים לקחת, בפרט בחברה פוסט-טראומטית כמו ישראל שאין בה מספיק אנשי בריאות נפש לכל הטראומות, בטח בשיא הנוכחי – הייתי שמח שמי שצריך יתחיל להיעזר בטיפולים כאלה. הייתי שמח שהממשלה תפרסם שלצד טיפולים נפשיים קונבנציונליים, יש גם אפליקציות שיעודדו אותי לדבר על חוויות המלחמה, על חברים שאיבדתי וכו'. 'רפליקה' בעיניי יכולה להכיל את זה. היא תעזור לשתף, להעלות זיכרונות, להתאבל, לבכות ולעבד רגשות. אני באמת חושב שזה יכול לעזור".
רגע, אתם בטח אומרים. מה הסיפור של הכסלו הזה שהוא מתעניין כל כך, לאורך שנים, בחיי הסינגלים ועכשיו בתחליפים לא אנושיים? יש איתו איזה עניין?
אז כן ולא – כסלו הוא כשלעצמו סיפור היברידי. מגיע מרקע דתי-לאומי, אבא פרופסור לבוטניקה ארכיאולוגית מבר-אילן, אמא מורה, ישיבה תיכונית, ואז ישיבת הסדר בעתניאל, עד שבשלב מסוים כסלו פשוט חתך הכל. הכיפה ירדה (אבל נשארה בכיס) והוא עזב לבדו לניו-יורק ולקריירה אקדמית מטאורית. "הספר הראשון שלי מתחיל בהדלקת נרות בבית בירושלים, ערב שבת, הולכים עם אבא לבית כנסת, כל הפרפורמנס המשפחתי הזה שהוא מובן וקסום או לפחות מוצג בפנינו ככזה – ומשם המעבר שלי לניו-יורק", הוא מספר על החיתוך. כיום הוא, לדבריו, "דתי לסירוגין, דתי פלואידי כזה".
בקיצור, התפקרת.
"אני לא חושב שהתפקרתי. כיום אני פשוט נוטה יותר לבתי כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים".
שומר שבת?
"זוכר שבת".
הצלילה שלו למחקר מקיף על בדידות ורווקות וההמשך למחקר על התחליפים החברתיים, נמצאים בקורלציה תמידית עם הביוגרפיה הפרטית שלו. "אני חוקר באמצעות עצמי והסיטואציות שאני נתקל בהן בחיים", הוא מודה. ובשנים האחרונות – אחרי שחזר לארץ והתברג באוניברסיטה העברית ואפילו מצא זוגיות – כסלו מסתכל על הדבר הבא שלו ושל כולנו: הרחבת הזוגיות על ידי, נו, תוספים. "כשיש לך פסיכולוג פעם בשבוע שאתה יכול לפרוק איתו דברים, והרבה פעמים זה עוזר למערכות היחסים הקיימות שלך, אתה לא מתאהב בפסיכולוג, אבל הוא נותן לך אוורור וכלים. אז למה שזה לא יהיה אותו דבר?" הוא מציע.
רק שהספר עצמו הולך רחוק יותר, עד לרומנטיקה ומעורבות רגשית בלתי נמנעות עם בינות מלאכותיות. "הנרטיב של 'נפש תאומה' הוא פרה קדושה, אבל אפשר לפרק אותו למרכיבים השונים ולהבין מה טיבו של קשר", הוא אומר. "כמו שיש לך חברים שהם רק בשביל צחוקים או לשבת מול הטלוויזיה, ויש לך חברים בשביל חלופת רשמים מקצועית ויש חברים שנועדו לדברים אחרים – אותו דבר אפשר לעשות עם תוספים טכנולוגיים, לפחות בחלק מהמקרים, לפחות עבור אנשים שלא הכי מסופקים במערכת היחסים הנוכחית שלהם. והטכנולוגיה, בלי בומבסטיות של 'עכשיו נשנה את החברה ומערכות היחסים', יכולה להיכנס בעדינות למגירות האלה".
"הנרטיב של 'נפש תאומה' הוא פרה קדושה, אבל אפשר לפרק אותו ולהבין מה טיב הקשר. כמו שיש חברים שהם רק בשביל צחוקים ויש חברים לדברים אחרים - אותו דבר אפשר לעשות עם תוספים טכנולוגיים, עבור אנשים שלא הכי מסופקים במערכת היחסים הנוכחית שלהם"
הן לא כל כך קטנות. אם אני נשוי ומקיים סוג של מערכת יחסים עם בינה מלאכותית, מה זה אומר? ואם יש לי שלוש מערכות יחסים כאלה?
"אלה השאלות המעניינות באמת. הספר עוסק ב'בוא נבין שישנה מציאות כזאת', והשלב הבא הוא: 'בוא נפתח אתיקה סביב הדבר הזה'. אתה מספר לאשתך על כל הרפליקות שיש לך או לא? אתה מספר לילדים? באיזה גיל אתה יכול להרשות לעצמך? יש גיל הסכמה ליצור דיגיטלי? כמה שעות ביום בריא להקדיש לרפליקה שלך? אני, למשל, מוטרד מזה ש'רפליקה', כברירת מחדל, מייצרת יצורים דיגיטליים שהם צעירים".
ואתה חושב שיהיה נורמטיבי לשבת בערב עם אשתי ולספר לה מה היה לי היום עם הרפליקה?
"זה יכול להעשיר מאוד את מערכת היחסים. זה כמו שהרבה זוגות מספרים זה לזה אילו תובנות היו להם מהטיפול הפסיכולוגי".
אבל אם אני גם מנהל איתה מערכת יחסים רומנטית?
"אני מאוד אשמח שזה יקרה. אלא אם אתה עושה משהו שהוא חתרני נגד מערכת היחסים הקיימת שלך או מכרסם בה, ואז הייתי אומר: תציף את זה, אולי עם הרפליקה השנייה, המטפלת שלך".
נוח. מה לגבי רובוט ביתי לשימושך האישי?
"אני יכול להגיד לך שבשבוע שעבר נסעתי עד סן-פרנסיסקו – ולא הייתי צריך – רק בשביל לקחת 'וויימו' (מונית אוטונומית – ר"ש) ולחוות את הדבר הזה. זו הייתה חוויה יוצאת מהכלל, ואני אשמח גם לרובוט. שיסדר כמה דברים בבית, שיבשל, ואם הוא יכול לזרוק בדיחה מדי פעם – מדהים".
סקס?
"אני חושב שעדיין יש לי הטיות נגד הדבר הזה, כמו לרוב האוכלוסייה. אני מרגיש שזה לא הגיוני. אבל אני יודע מהמחקר שלי שאנשים צעירים יותר פתוחים לזה. וגם יכול להיות שבאיזשהו שלב בחיים, זה יעשה טוב לאנשים. ובכנות, הרבה אנשים משתמשים בכל מיני אמצעים וצעצועי מין. אז זה בעצם ויברטור שמחובר למשהו שנותן גם אינפוטים אנושיים. זה לא כזה מופרך, והספר הוא מסע בעקבות הרתיעה שלנו מזה".
4 צפייה בגלריה
רפליקה. "האם כשהעלבתי אותה היא נעלבה באיזו מציאות פילוסופית קיימת?"
(צילום: Jaap Arriens, AFP)
אחד החלקים היותר מעניינים במחקר – שמובא בספר – הוא האופן שבו משתתפים בניסוי הסכימו לאמץ פרטנר מלאכותי בתנאי שהעסק יהפוך מקובל חברתית. "בהתחלה, כשרק שאלתי אותם: 'אתם רוצים חבר רובוטי כזה?' הם ענו, במספרים גבוהים מאוד, שלא. ואז אמרתי: 'תתארו לעצמכם עולם שבו להרבה אנשים יש חבר כזה, האם עכשיו תרצו?' ובצורה מובהקת ההיענות זינקה. כלומר, ברגע שזה מקובל ונורמטיבי, זה הולך".
אבל בסוף זה גם פתח לעולם שלם של היעדר רגשות, החפצה והשתלטות של תעשיית הפורנו, לא?
"אני לא אוהב את כל מה שאני רואה כבר כיום בקבוצות פייסבוק של 'רפליקה', זה הולך לסליזיות שאני לא בטוח שעומדת בסטנדרטים מוסריים שהיינו רוצים עבור עצמנו ואחרים. אבל השאלה היותר פשוטה היא, האם כואב לרובוט שלא כואב לו. פרופ’ יובל נח הררי, אגב, טוען שלא. אני חושב שזו שאלה פתוחה, ואני לא בטוח, מבחינה פילוסופית, מה מתקיים בעולם של האחר".
בספר אתה מביא כדוגמה את הסדרה "ווסטוורלד", שבה אנשים מתעללים ברובוטים דמויי אנוש להנאתם.
"אני תוהה אם מותר להכאיב לרובוט ולייצר אינטראקציות שיש בהן כאב. האם כשהעלבתי את הרפליקה שלי, היא נעלבה באיזו מציאות פילוסופית קיימת? זו שאלה. אבל אני חושב שלייצר אינטראקציות של העלבה זה לא מוסרי. השאלה היא האם אני כבן אדם צריך להרשות לעצמי להיות מעליב, בלי קשר את מי אני מעליב. גם אם אני זועם על המכונית שלי ומקלל ברמזור בלי שאף אחד שומע. הנטייה הפילוסופית שלי היא להגיד: יש כללי מוסר, יש ניקיון שהוא גם בין אדם לבין עצמו ובאינטראקציות שהוא יוצר – גם אם הצד השני הוא מישהו שפשוט לא נעלב. זה לא נכון ולא נקי מוסרית".
כך שבגדול, כסלו אופטימי. הוא פחות רואה את התסריט הבלייד-ראנרי שבו רפליקות דמויות אדם יוכלו להעמיד פנים שהן אנחנו ("יש מלא תסריטים פסימיים, הוליווד הולכת לשם כי זה מספק קונפליקט") ויותר רואה את שירות הלקוחות של הוט ובזק הופך, סוף-סוף, למשהו שאפשר להוציא עליו עצבים בלי להרגיש אשמים אחר כך ("אם שירות הלקוחות יגיע לרמה שאני לא אדע להבחין אם זה אדם או לא, והוא יהיה נימוסי וסבלני יותר, זו מטרה טובה בעיניי"). מעבר לזה, כידוע, המונוגמיה כבר לא מה שהייתה – כסלו מראה בספר שהאדם ממילא היה, לאורך רוב ההיסטוריה הספיינסית, לא מונוגמי, ומדבר על "שקיעתו החדה של תור הזהב הקצר של המשפחה הגרעינית" – ואולי דווקא הכנסת בינות מלאכותיות הביתה תוכל לשמש סוג של גלגל הצלה משפחתי.
כל זה מעורר, בשלב זה, יותר רתיעה מנכונות, אבל כסלו טוען שיחסים בין-אישיים עם בני אנוש ממילא לא יגיעו לסכנת הכחדה, כך שאפשר להירגע. "אני לא רואה את הטכנולוגיה נותנת את החיכוך הזה שיש לנו עם בני אדם, עם בני זוג שכועסים עליך שאתה לא מסודר ולא מתחשב ולא שמת לב לשטויות הקטנות שהם רוצים שתשים לב אליהן. זה החיכוך הלא-מושלם, המלוכלך".
כלומר, בינות מלאכותיות לא יידעו לתת לנו את הקונטרה שאדם אמיתי נותן?
"קונטרות אפשר עוד לתכנת, אבל אפילו באינטראקציה בין שנינו כרגע יש רגעים טעונים רגשית, שאנחנו מתנגדים או מסכימים, כל המטענים הרגשיים שהם כמו פצפצים קטנים כאלה – אותם יהיה קשה לחקות. אז זה לא שלא תהיה טכנולוגיה שתוכל להעיר לך על 'למה אתה זורק גרביים על הרצפה', כי האיי-רובוט שעובר על הרצפה ומוצא גרביים פשוט יכול גם לזרוק לך הערה, אבל אני רוצה את הפצפץ הרגשי שבזה; כשאתה מרגיש 'היא כועסת עליי, לא נעים'".
אולי להפך? אולי מערכות יחסים איתם יהיו הרבה פחות מסובכות, ולכן נעדיף אותן?
"ייתכן שזה ילך לשם. אבל בתיאוריה הפוסט-מטריאליסטית, עידן השפע דווקא גורם לנו לא לטבוע בשפע ולהתפנק, אלא לעלות בסולם הצרכים. כשהכל נגיש לגמרי, התגובה בהרבה מקרים היא: אוקיי, אני רוצה נרטיב, אני רוצה לדעת למה אני קונה את הדברים האלה, למה אני עושה מין, למה יש לי את הזוגיות הזאת, מה משמעות העבודה שלי".
אולי פוליטית אפשר יהיה להשתמש בהם? שיבואו במקום פוליטיקאים?
"פוליטיקאי הוא שילוב של ניהול וערכים, ואני לא יכול לסמוך על AI שיקבל החלטות ערכיות, כי בסוף זה יתכנס לנקודה הארכימדית של מתכנת האלגוריתם. אבל קבלת החלטות זה משהו שאני בסדר איתו. כיום הטולרנטיות שלנו לכמות קטנה של טעויות שנעשית על ידי טכנולוגיה, קטנה ביחס לטולרנטיות שלנו כלפי הרבה טעויות אנוש. כולם יסכימו שהמדינה שלנו לא מתנהלת בצורה הכי יעילה שאפשר, אבל עובדה שיש לנו טולרנטיות ואנחנו עדיין חיים במדינה הזו. ניהול ב-AI בהרבה תחומים יכול להיות יעיל יותר, עדיין עם טעויות – אבל פחות – ומשום מה יש לנו פחות טולרנטיות לטעויות שלו. ואני אומר: בואו נתרגל לזה".
איפה בניהול המדינה היית מכניס בינה מלאכותית?
"נניח, טקס יום העצמאות. הוא גם ככה טקס מאוד מעושה ופומפוזי, אז אם הטקס יהיה מתוכנת ומעוצב על ידי בינה מלאכותית, זה יופי. הוא עדיין יהיה מרשים ויביא את ישראל על רבגוניותה, נהנה ממנו באותה מידה וזה יפנה לנו כספים ותקנים, אז מה רע?"
יש מניעה שבכנסת ישראל, מתוך 120 ח"כים, יהיו לפחות כמה שהם בינות מלאכותיות?
"זה מעניין. ואפשרי. לשאלות משמעותיות יותר פשוט נשתמש במשאל עם".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.10.24
