את הסרט המדובר שעשו עליה אני רואה לבד, למרות שרן ואני מונוגמיים גם מבחינת סטרימינג, ובזוגיות שלנו יש חוק שאנחנו רואים סרטים ומתחילים סדרות יחד. ובכל זאת, הפעם אני לא אומרת לו "עלה ליוטיוב סרט דוקו שהפך לוויראלי וכל העולם מתווכח עליו כרגע, בוא נראה בערב". במקום זה, אני מנצלת את העובדה שהבוקר רן עמוס בעבודה, ורק כשאני רואה שהוא ממש מרוכז אני עולה לחדר שלמעלה ופותחת את הלינק. וגם אז לא בווליום גבוה מדי. "את מתנהגת כאילו שאת עומדת לצ'וטט בטינדר עם גבר זר", אני חושבת. אבל האמת היא שאני יכולה להבין למה אני כל כך מתביישת לספר לו. אחרי הכל, לכי תספרי לבן זוגך שאת מסוקרנת מסרט שהשם שלו הוא "שכבתי עם מאה גברים ביום אחד".
וזה בדיוק מה שרואים בדוקו הזה. את שבוע ההכנות המוזר שעובר על בחורה צעירה ויפה בשם לילי פיליפס עד שהיא מגיעה לאתגר הלא-שפוי שלקחה על עצמה - לשכב עם מאה גברים בפחות מ-24 שעות. כולם במקום אחד, כולם בשיטת הסרט הנע, כל אחד מקבל בדיוק חמש דקות איתה אלא אם כן הוא מוכן להיכנס בקבוצה עם עוד כמה גברים, שאז פיליפס מציעה להם צ'ופר - תוספת זמן מיוחדת לקבוצות, כאילו מדובר פה במוזיאון בית התפוצות ולא בגוף הפרטי שלה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של דנה ספקטור:
אם נשמע מזה שפיליפס היא עובדת מין מקצועית ומנוסה או שחקנית פורנו, אין דבר יותר רחוק מזה. היא בחורה נורמטיבית ויפה שהגיעה ממשפחה ממש טובה. פיליפס נולדה בכפר שלו וציורי במחוז דרבשייר שבאנגליה. ההורים שלה מאוד מבוססים, אמא שלה סוכנת נסיעות ולאבא שלה יש עסק מצליח לניקיון משרדים. צריך רק לקרוא את התיאור שלה כילדה, איך היא אהבה לצפות ב”בובספוג” בפיג'מה או לשחק כדורשת עם החברות, והבטן מתהפכת. היא נשמעת בדיוק כמו הבת שלי, כמו הבנות של כל החברות שלי, אז איך היא נהייתה כזו? זו הסיבה הראשונה שבגללה פיליפס, ובעיקר הדוקו עליה, נהיו כל כך ויראליים. אם ילדת שפע כל כך חמודה ומקסימה ונורמלית הגיעה למצב כזה, אז יכול להיות שקיים בעולמנו כרגע נתיב מהיר כזה לפורנו מהסוג הכי קשה שיכול לקסום גם לבנות הצעירות שלנו?
תחילת הסרט מספקת כמה רמזים לתהליך שעבר על לילי בדרך לתחנה הסופית הזו. הסרט מתחיל בפגישה הראשונה של פיליפס עם יוצר הסרט והמראיין שלה, ריאן. כשהוא נכנס לדירה שלה, אי-אפשר שלא להתפעל מהיוקרה של המקום, מהחלונות הענקיים שמשקיפים על פארק ירוק. הדירה הזו מאוד רחוקה מלהיות מאורה דחוקה ודלה, מהסוג שבו כוכבות אונליפנס רבות מצלמות את התוכן המיני שלהן.
לפני כמה שנים הלכתי לראיין כוכבת אונליפנס בדירה שלה. היו בה שלושה חדרים. השניים הראשונים היו סלון שהייתה בו את ספת האיקאה שיש לכולם, וחדר השינה של האישה שאותו היא הפכה לממלכת הסליז המאולתרת שלה. אבל מה שהכי העציב אותי היה החדר הוורוד והמתוק של הבת הקטנה שלה. "היא בבית הספר עכשיו", אמרה האישה, "אני מנצלת את השעות שהיא שם כדי לעבוד". היה כזה פער בין העליבות של חדר השינה לוכסן אולפן הזימה של האמא, לבין הפאר של החדר הוורוד שהיא הכינה לבת שלה. ראו שאת כל הכסף שהיא מרוויחה מלהצטלם בעירום היא משקיעה בילדה שלה. בלהעניק לה ילדות תמימה.
האישה הזו היא נציגה של דור ישן יותר של דוגמניות אונליפנס, אמהות חד-הוריות שצריכות פרנסה, בחורות צעירות מרקע סוציו-אקונומי מאתגר. לילי פיליפס היא כבר נציגה של הדור החדש. בחורות צעירות ואינטליגנטיות מרקע טוב, שגדלו על המסר הזה שרץ חזק באינסטגרם - את לא שווה כלום בעולם הזה אם אין לך המון כסף, ואת כל המותגים והלייף-סטייל שיש גם לקרדשיאנס. ובמקרה של פיליפס, שכבר די אמידה מהבית, גם פרסום כמו של כוכבת אמיתית. כיוון שגם ככה הן חיות בתרבות אובססיבית ליופי והתרגלו להעלות סטוריז שלהן בביקיני פצפון בכיתה י', הן לא ממש רואות בעיה בלגלוש מהתוכן הזה לאונליפנס. וגם אצלן יש תחושה כזו, שהן מוגנות. אחרי הכל הן בתוך ארבעת הקירות של הבית שלהן, אף גבר מזדקן עם שערות באף לא נוגע בהן. הוא רחוק מהן, סגור מאחורי מסך הזכוכית של המחשב.
אונליפנס גאונית כי היא הפכה את עולם הפורנו המפוקפק לקליל, כמעט לגיטימי. לא לחינם מדובר באפליקציה שהכניסה השנה כמעט שלושה מיליארד דולר. על פניו, פיליפס היא ההוכחה שהעולם הזה של אונליפנס הוא מודל עסקי לגמרי סבבה. פיליפס אומרת שגם אמא שלה וגם אבא יודעים מה היא עושה ותומכים בה - הנה עוד הוכחה שאונליפנס הפכה ללגיטימית גם אצל הורים ליברלים מהדור שלנו, שמתקשים להציב גבולות לילד. גם הגישה של המראיין למה שהיא עושה, בהתחלה מאוד לא שיפוטית, כאילו שמדובר בעוד אתגר טיקטוק כמו לשפוך על אחותך דלי קרח. רק שמהר מאוד נוחתת עליו וגם עלינו ההבנה: הבחורה הזו משונה. מאוד משונה. מתברר שכדי להרכיב את רשימת הגברים שיהיו איתה, היא פשוט נכנסה לרשתות החברתיות והציעה לכל גבר בכל גיל או מצב שרוצה להיות איתה בחינם, לבוא. כל מי שהסכים התקבל, הדבר היחיד שהיא ביקשה זה שיביאו איתם תעודת זהות ומסמך מהרופא שהם נקיים ממחלות מין, מסמך שעד שיגיע האירוע כבר ממילא לא תהיה לו שום משמעות. היא לא הריצה עליהם שום בדיקת רקע, לא היה לה מושג אם ישבו פעם בכלא על אונס, או אם אחד מהם הוא האפס שלמד איתה בתיכון ופתאום הגיע להשפיל אותה.
בשלב הזה אין מנוס מלחשוב שהבחורה הזו היא פשוט לא מאה, סליחה על משחק המילים, שהיא בטוח עברה טראומה מינית. אלא שלילי ממשיכה להתעקש שלא קרה לה כלום, היא פשוט אוהבת סקס, וזה נראה לה מגניב. בהתחלה אני תוהה אם היא אומרת את זה פשוט כי היא אשת עסקים טובה. אבל ככל שהסרט מתקדם, זה די ברור שפיליפס באמת אוהבת מין, או כמו שהיא מעידה על עצמה "כשהגעתי לאוניברסיטה התחלתי לשכב עם המון גברים, אז אמרתי לעצמי, אם ממילא אני עושה את זה בחינם בשביל הכיף שלי, למה שאני לא אתפרנס מזה?"
וזה כבר מצלצל לי מוכר, המחשבה הזו שמאוד מאפיינת נשים צעירות מסוימות. אני כל כך מינית, כל כך נהנית מכל רגע, למה אנשים עושים מזה כזה ביג דיל? כשאני הייתי צעירה עבדתי כדוגמנית עירום. לא הרגשתי שום פחיתות כבוד בעובדה שאני ניצבת ככה מול ציירים מבוגרים בגיל של סבא שלי, להפך, הייתי גאה בזה. היחס של אנשים לגוף החשוף נראה לי בורגני וצפוי, ואני הרגשתי כמו ציפור היפית מהממת, עפה רחוק מעל המוסכמות. אחרי זה, היה לי גם חלום קטן להיות חשפנית, זו נראתה לי דרך מעולה גם לקבל הערצה מגברים וגם להתפרנס מהבאדי פוזיטיביטי שלי.
אונליפנס בונה על פיות מיניות כמו פיליפס. כל מה שאת צריכה זה להתפשט ולקבל כסף נחמד. אבל בשביל רוב הבנות, מדובר במדרון חלקלק. לאט-לאט את מגלה שהעבודה מכבידה על הנפש. לקום כל בוקר רק כדי לשים על עצמך סמרטוטי פנטזיה זולים מחנויות מין, להתפשט כל פעם מחדש בשביל סכום שפתאום נראה לך פעוט. בשלב מסוים את מחליטה להתחיל לבצע פעולות גרילה נועזות. במקום לעבוד שבע שעות את תעבדי רק שעה, אבל עם לקוחות יותר קשים ותובעניים, כאלו שיבקשו ממך לעשות דברים חריגים כמו לשחק עם אביזרים בגודל עצום או לשים שקית נייר על הראש. וכשזה נהיה ממש קודר בשבילך, את מתחילה לחפש אקט אחד גדול ומשוגע שיהפוך לוויראלי. נדמה לי שזה מה שקרה לפיליפס, נמאס לה מחיי השגרה של להסתובב בבית עירומה ולדבר מלוכלך לעשרות לוזרים תמורת 200 פאונד לשעה, היא ממילא לא צריכה את הכסף, רק רוצה להתפרסם. אז היא החליטה להתאבד על זה. רק פעם אחת קשוחה אבל גרנדיוזית, שתהפוך אותה לידועה בכל העולם.
זה גורם לי לתהות אם לילי, כמו ילדים רבים שגדלו בדור המסכים, פשוט לא התפתחה רגשית בכלל. מבחינתה כל החיים האלו מתרחשים בתוך החנות הזוהרת של האינטרנט ואין מציאות שם בחוץ. היא נשמעה מזוגגת ולא אנושית כמו חלון משוריין של לימוזינה
בינתיים, הסרט עובר ליום האירוע. פיליפס והצוות שלה שכרו דירת Airbnb יוקרתית בצ'לסי. זה השלב שבו כל מי שצופה בסרט תופס את הראש וחושב ברחמים עמוקים על הבעלים של המקום. אין לנו ספק שאיש לא סיפר לו שהדירה היפהפייה שלו, זו שבה התקין אורות כמוסים בתקרה, היא זו שנבחרה לארח את מלכת הגנג בנג, ועוד מאה מאורחיה הנאלחים. וזה, אגב, גם השלב שבו החיבה שהצופים רוחשים ללילי מתחילה להיעלם. פתאום רואים את התחלואה שלה, את הדבר האפל שהיא עומדת לשחרר על העולם בלי שאכפת לה מהתוצאות שלו. זה לא רק מה שהיא עומדת לעולל לחדר השינה המטופח של בעל הדירה, זו גם הסצנה שבה היא מגלה שעשרות מהגברים שכבר התחייבו להגיע היום התחרטו, אז היא פשוט מתחילה להזמין גברים מהרחוב. לא אכפת לה מי יגיע, לא מזיז לה מי ייגע בה, ואז את נזכרת בעוד משהו מחריד שהיא אמרה קודם. שחברים טובים של אבא שלה נכנסים לעמוד האונליפנס שלה, משפט שהיא אמרה בצחקוק שכבר לא נשמע חמוד כמו קודם.
זה גורם לי לתהות אם לילי, כמו ילדים רבים שגדלו בדור המסכים, פשוט לא התפתחה רגשית בכלל. מבחינתה כל החיים האלו מתרחשים בתוך החנות הזוהרת של האינטרנט ואין מציאות שם בחוץ. יותר מהכל, זה העציב אותי והפחיד אותי. היא נשמעה מזוגגת ולא אנושית כמו חלון משוריין של לימוזינה.
הסיום של הסרט שובר לי את הלב. אחרי שנכנסה לחדר בתשע בבוקר, לילי יוצאת ממנו סוף-סוף בעשר בלילה. נראית דרוסה והמומה כאילו שבאמת עברה עליה רכבת. כשריאן מתחיל לשאול אותה שאלות, היא פתאום פורצת בבכי. "זה לא היה מה שציפיתי", היא אומרת, "לא הייתי ממליצה על זה לאף אחד". רק לחשוב מה מאה אנרגיות משתוללות וסותרות כאלו עושות לגוף ולנפש של אישה כשהן פורצות אליה אחת אחרי השנייה, וזה ממש לא משנה שהיא יזמה ורצתה את זה. ולא שהיא למדה את הלקח, בפברואר הבא היא מתכננת ללכת על האתגר הבא. הפעם אלף גברים ב-48 שעות. "היא כבר לעולם לא תהיה בחורה רגילה", אני חושבת, "היא הפכה את עצמה למפלצת מרתקת שאין לה סיכוי למצוא מישהו נחמד שיתאהב בה".
