"הייתי קונה אנשים וחברים וילדים, וחברים של הילדים. אני זוכרת איך בגיל שמונה זרקתי מטבע של עשר לירות מלמעלה ואז רצתי מהר-מהר ואמרתי לכל הילדים שמצאתי כסף ומי רוצה לבוא איתי לאכול המבורגר. וזה הלך והתפתח", נזכרת עירית פרג שפירא (63), לשעבר מנכ"לית מספר קניונים בארץ וכיום מאמנת אישית, בין היתר למקרים שבהם יחסים מורכבים עם כסף מחוררים את הזוגיות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"כאשת עסקים הרווחתי הרבה מאוד כסף, וגם ביזבזתי הרבה מאוד ממנו", היא נזכרת במקרה הפרטי שלה. "חשבתי שנים שעם כסף אפשר לקנות הכל, בעיקר ערך עצמי. מאחר שלא היה לי מושג מה האיכויות שלי, האמנתי שבגלל שאני מרוויחה הרבה אני יכולה לקנות אהבה, להרגיש שאני שווה, לרכוש חברים. ברגע שחייתי בתודעה של חסר ושל השורדת, ושאני לא מספיקה, הכסף היה כמו פיצוי שדרכו הרגשתי מוערכת. גדלתי בבית שחום, אהבה וחיבוקים לא היו השפה בו, והכסף היה דרך להרגיש אהובה. חשבתי שככל שיהיה לי יותר כסף – ככה אהיה יותר מאושרת. הוצאתי אלפים על קניות, בעיקר נעליים. חוזרת מחו"ל עם מזוודות שלמות של בגדים לילדים בעשרות אלפי שקלים, שהם לא לבשו את רובם".
שפירא יכולה הייתה, אולי, להמשיך בשגרה ההרסנית הזו, אבל כשהתחתנה בפעם הראשונה, נאלצה להתחיל להסתיר. "התחתנתי עם אדם שהיה חסכן ומאוד מחושב ושקול, והייתי מסתירה את זה שאני קונה מותגים בהרבה מאוד כסף. פשוט לא הייתי מדווחת, וכשהוא היה שואל לפעמים, הייתי ממציאה תירוצים. כשהוא שאל אותי מאיפה מה שאני לובשת, הייתי אומרת שקניתי יד שנייה או שקיבלתי מתנה מחברה. היו לנו שני חשבונות נפרדים, והוא תמיד היה אומר: 'אני חייב להיות עם יד על הדופק כי אני לא יודע מה יהיה איתה'".
מה שבטח דחף אותך להתפרע יותר.
״בדיוק, הייתי לוקחת עוד יותר הלוואות אחרי שהייתי שומעת אותו אומר את זה. ידעתי שיש איזה מצנח ליפול איתו, אבל לא נפלתי, תמיד מצאתי עוד דרך. ובינתיים יש אומללות, אבל לא הייתי מודעת לה כי כל הזמן הייתי עסוקה בלייצר כסף בדרכים-לא דרכים. אם נניח הייתי בחוב ולקחתי הלוואות עם תשלומים, ובמקביל נוצרו עוד חובות, הייתי מוצאת דרך להשקיע בבורסה ומהרווחים לכסות. ובכל הזמן הזה אני חיה בעולמי, אני פחות משתפת את בעלי דאז. הוא לא ידע שאני במינוס כי לא דיברתי על זה וכי אלה לא היו חובות של מאות אלפי שקלים. אבל היום אני מבינה שגם מינוס קטן בחשבון הבנק הוא חוב. ורוב הזמן חייתי במינוס. לא היה לי קשר עם הריביות שאני משלמת על ההלוואות ולא עם הסכומים שאני מוציאה. אז זו לא בגידה כלכלית, אבל יש כאן ממד של הסתרה, וההסתרה היא רעילה".
עירית פרג-שפירא: "חזרנו לא מזמן מחו"ל, רציתי לקנות שם מגפיים בתקציב מסוים ואמרנו סבבה, ופתאום קרצו לי ברחוב מגפיים שעלו פי ארבעה. ולא רציתי על המקום להגיד לו, למרות שזה מהכסף שלי. בעיקר הסתבכתי עם המחשבה הזו כי פחדתי איך הוא יגיב"
זו גם איזושהי חוויה של חיים כפולים.
"לגמרי. אבל מתחת לחוויה כזו יש בעיקר בושה. לא סיפרתי כי התביישתי ממה בעלי יחשוב עליי. הייתה לי איזו פסאדה, לא היה לי שום קשר עם האדם שאני ועם היכולות שלי, והייתי כל כך עסוקה בלשרוד את החיים במקום ליהנות מהם. לא משנה כמה כסף היה לי, חוויית החיים לא הייתה של שפע, זו הייתה חוויה של הישרדות, של מחסור".
מהצד בטח ראו אותך הפוך: מנכ"לית מצליחה, נוסעת לחו"ל הרבה, מתלבשת במיטב המותגים.
"מסביב אף אחד לא ידע. הילדים היו קטנים יחסית, והייתי יכולה למשל להיכנס לכיתה של הילדה ולהזמין את כולם אלינו הביתה לג׳קוזי. היינו מהיחידים שהיה להם ג'קוזי בגינה ביבנה, שעלה המון כסף כי לי זה היה חשוב כסמל סטטוס. אבל מה שרואים מבחוץ הוא רק קצה הקרחון – ולמטה יש עולם שלם של רגשות, תפיסות עולם ואמונות שהן שקבעו את היחס שלי לכסף, ומתחת לזה היו בושה גדולה וחוויית דחייה".
אחרי נישואיה הראשונים, חל שינוי משמעותי ומודע לעצמו בהתנהלותה של שפירא, לא מעט בזכות שינויים נוספים שחלו בחייה. "כשעזבתי את עולם הקניונים ועברתי לגור עם האיש שלי, לתקופה מסוימת נושא הפרנסה היה עליו", היא נזכרת. "ומאחר שהייתה לי האמונה ש'בעל המאה הוא בעל הדעה', ניסיתי לבנות לעצמי איזה סליק קטן של כסף שהיה נשאר לי בסוף החודש, כדי שאם ארצה להוציא סכום מסוים של כסף עבור הילדים שלי – אני לא אצטרך לשאול או לקבל את האישור שלו. ותיקשרתי לו את זה. לקח הרבה שנים של עבודה התפתחותית כדי להרגיש שאני שווה בלי קשר לכמות הכסף שיש לי. הכסף איבד את האחיזה שלו עליי והפך מיחסי תלות לכלי בלבד".
שרית אמיתי: "זה פחד שאם הוא יידע שלקחתי הלוואות ולא סיפרתי לו משך כל כך הרבה שנים, אין סיכוי שהוא ירצה להיות איתי. זה פחד מהתגובה, מהאכזבה, ואנשים מסתובבים ככה שנים, למרות שיש אהבה גדולה"
נשאר עדיין משהו מהדפוסים הישנים?
"אנחנו מתנהלים עד היום בשני חשבונות נפרדים, ותהליך ההסתרה עדיין קורה, רק שהפעם אני מיד הולכת ואומרת לו, ׳איזה קטע, שמתי לב שאני שוב מסתירה, אז אתה צריך לדעת על זה ועל זה׳. היחסים בינינו פתוחים מאוד, אז גם כשהמנגנונים הישנים עדיין מתקיימים, אני מיד עולה עליהם וחושפת אותם".
תני דוגמה.
"חזרנו לא מזמן מחו"ל, רציתי לקנות שם מגפיים בתקציב מסוים ואמרנו, סבבה, ופתאום קרצו לי ברחוב מגפיים שעלו פי ארבעה. ולא רציתי על המקום להגיד לו, למרות שזה מהכסף שלי. בעיקר הסתבכתי עם המחשבה הזו כי פחדתי איך הוא יגיב. כשכבר אמרתי את הסכום הוא חשב שזה מוגזם לכל הדעות, אבל היום אני אומרת ולא מסתירה, ויודעת לשבת איתו גם לדייט פיננסי ולדבר על הכל".
את הבושה, הדחייה והאשמה שמובילות לחיובי אשראי אינסופיים, הישאבות לבורות כלכליים ולחובות, יפרקו חלק מהזוגות על ספת פסיכולוג או מאמן אישי, בזמן שאחרים יריבו עליהן בבתי משפט לפני או אחרי הפרידה. אצל הרוב – זוגות שבסך הכל גוזרים טיקטים של בגדים בדרך מהקניון הביתה כדי לטשטש את הקנייה ולהימנע מעימות סביב כסף – זו תהיה תמיד פצצה מתקתקת בקשר. ואם בגידות רומנטיות ומיניות הן אירוע מדובר כל כך בתרבות עד שרובנו מכווננים לחשוד ולזהות אותן, הרי שהסתרת הוצאות, העלמת הכנסות, חשבון בנק סודי ואפילו פשיטת רגל שמתרחשת מתחת לרדאר הזוגי הם אירוע הרבה פחות מעורר חשד. ואם במקרה של בגידות והסתרות רומנטיות המניע המרכזי הוא צורך בריגוש חדש, בבגידות הכלכליות אפשר לזהות רק מערכות יחסים סבוכות עם כסף, ולפעמים בן או בת זוג שמספרים לעצמם שזה לטובת המשפחה או הילדים.
"אי-נאמנות כלכלית היא בגידה, אבל כמו בעולם של בגידות רומנטיות-מיניות יש סקאלה שלמה: יכול להיות שקניתי בגד חדש ואז הורדתי טיקט כי לא רציתי שבעלי ישים לב מכיוון שהוא כל הזמן שואל כמה עלה ומעקם את האף – וזו בגידה כלכלית ברף מסוים – אבל יכול להיות שאני ובעלי שותפים בכל, רק שהוא לא יודע שפתחתי חשבון בנק בלי לספר ולקחתי הלוואות שהוא לא יודע עליהן, או שאני עוזרת כל חודש להורים שלי ולא מספרת לו. ואלו כבר בגידות כלכליות ברף אחר", קובעת שרית אמיתי, תרפיסטית פיננסית לזוגות ומחברת הספר "אינטימיות פיננסית – איך לדבר על כסף בתוך זוגיות".
אמיתי מאמינה שלפני הכל, בגידה כלכלית מוכתבת מפחד. "זה פחד שאם הוא יידע שלקחתי הלוואות ולא סיפרתי לו משך כל כך הרבה שנים, אין סיכוי שהוא ירצה להיות איתי. זה פחד מהתגובה, מהאכזבה, ואנשים מסתובבים ככה שנים, למרות שיש אהבה גדולה ויחסים טובים בסך הכל".
איפה זה לרוב מתחיל?
"בדברים שאנחנו סופגים בבית. חלק גדול מדפוסי ההסתרה ואי-הנאמנות נרכשים כבר שם. אם ראיתי את אמא שלי מכניסה לבגאז' שקיות שופינג כדי שאבא לא יראה שקנתה, יכול להיות שגם אני אתנהג ככה. לפעמים כשיש פערי הכנסה גדולים, אני רואה כמה הוא עובד קשה ומתאמץ ובקושי גומרים את החודש, אז אין לי פרצוף לומר לו שאני רוצה שמלה חדשה כדי להרגיש טוב עם עצמי, וזה יוביל אותי לקנות בכל זאת אבל לנהוג בהסתרה".
כלומר, שיש בושה.
"הרבה פעמים מה שמנהל אותנו זו הבושה. במקרה של חובות אלו רגשות אשם. אינטימיות פיננסית משמעותה להסכים להיות במקום פגיע וחשוף מול בן הזוג, כשאנחנו יודעים שגם אם הוא לא יאהב את זה או לא יקבל את זה בקלות, הוא ימשיך לאהוב אותנו. צריך הרבה מאוד ביטחון בקשר כדי להיות חשופים פיננסית. וכשזוגות מתמודדים עם מאבקי כוחות בתוך הקשר, ביקורת והאשמות, זה ההפך ממרחב בטוח".
באיזה שלב במערכת היחסים בגידה כלכלית לרוב מתרחשת?
"זה יכול לקרות גם אחרי 20 שנה בקשר, כשעל פניו אנחנו תומכים ונותנים אמון, ופתאום משהו מפתיע אותנו ממקום מאוד לא צפוי. זה יכול להיות בצורה של פשיטת רגל של אחד מהצדדים, שהיא לכאורה המקרה הכי קיצוני על הרצף של הבגידה הכלכלית. טיפלתי במקרה של זוג בגילי ה-60 שבו הבעל פשט רגל ולא שיתף את אשתו. הוא נאלץ למכור את העסק ולהוריד את רמת החיים, וכשהיא גילתה את זה דרך עיקול על הרכב שהיא קיבלה במקרה, אחרי שהיא רגילה לכרטיס אשראי ללא הגבלה, היא הייתה בשוק והחליטה להתגרש כי כבר לא סמכה עליו. אליי הם הגיעו כי הם הרגישו שהם לא מצליחים למכור את הבית, להשלים את התהליך רגשית ולממש את הסכם הגירושים. בטיפול, הבעל אמר שהוא לא שיתף כי היא בחיים לא התעניינה בעניינים הכספיים שלהם ולא שאלה שאלות, וגם שרצה לחסוך ממנה את הכאב והצער".
איך פותרים פלונטר כזה?
״הצעתי לה פרשנות אחרת לאותו אירוע: שהוא באמת ניסה לחסוך את זה ממנה ולא רצה להדאיג אותה, והאמין שיפתור את זה אחרת. כשהוא הצטרף לתהליך הם התחילו לדבר בכנות על איך הם מרגישים ובנינו מחדש את האמון, כמו זוגיות חדשה".
גם אמיתי מזהה בגידות כלכליות עם דימוי עצמי שלילי או נמוך, לרוב מגיל צעיר. "זה מאפיין שחוזר על עצמו, כשבלא מעט מהמקרים הצד שהדבר הוסתר ממנו לא היה תופס מלכתחילה את המעשה כנורא, לולא הסתירו ממנו".
רואים קשר בין העניין הכלכלי לעניין הרומנטי-מיני בזוגיות?
״זה יכול להתבטא בגבר שמפוטר בעבודתו ומרגיש רע, או שהוא נכשל מבחינה עסקית, ותחושת הערך העצמי שלו יורדת. בת או בן הזוג לא פעם מעלים פחדים, ומה יהיה, ואיך נסתדר עם פחות כסף, לפעמים גם נאמרים דברים כמו 'איך לא הקשבת לי, איזה אפס אתה, אתה כמו אבא שלך, ידעתי שזה יקרה', וכאן גם המיניות עלולה להיפגע".
דוגמה טובה ורעה נותן, למשל, יובל לולב (64), לשעבר מוזיקאי וכיום מטפל בנשימה, נשוי ואב לילדים, שהתנסה באי ודאות כלכלית בתקופה שבה התקשה לפרנס את משפחתו מעבודתו כמוזיקאי הפקות ואירועים. "אשתי היא בעלת עסק ועובדת חזק מאוד, והיא המפרנסת העיקרית", הוא אומר. "ולאורך זמן, זה לא שלא הכנסתי כסף, אבל תמיד הוא היה על הקשקש ולא יכולנו לבנות עליו. זה הכניס לנו המון מתח. הייתה אי שביעות רצון של אשתי כלפיי, וגם שלי כלפי עצמי. וזה לא מרפה. שיח פנימי מאוד ביקורתי ושלילי שהשפיע על הדימוי העצמי שלי, וגם על המיניות בינינו ועל התפקידים ומי עושה מה בבית. עברנו סביב זה כל כך הרבה משברים, ששאלנו את עצמנו אם בכלל אפשר להמשיך יחד".
כיום הם מטופלים על ידי יועץ כלכלי שמצליח לסייע. "המזל הוא שיש לנו תקשורת מאוד פתוחה וחשופה וששנינו אנשים מודעים. הסתרה לא הייתה בינינו, גם כי אנחנו ישרים בינינו וגם כי חלק מההבראה הכלכלית הייתה לתעד ממש כל הוצאה. היו הרבה מאוד כעסים על המציאות, אבל היה גם מקום לדברים להיות כמי שהם – בלי לייפות או להסתיר".
במקרה של הדוגמנית ג'ני צ'רוואני, כיום מאמנת אישית בשיטת אלון גל, דינמיקה כלכלית לא שוויונית בזוגיות הובילה למאבק גירושים מתוקשר מאב בנותיה, איש העסקים רוני מאנה. צ׳רוואני סיפרה בראיונות ובעמוד האינסטגרם שלה על התלות הכלכלית שאליה נשאבה גם כשהכל מבחוץ נראה נוצץ. לפני כשנה וחצי התחילה לאמן, בעיקר נשים שעוברות תהליך דומה.
"מאז שאני זוכרת את עצמי חייתי באיזה חשש שיחסר, כי עליתי בגיל תשע לארץ ותמיד הייתי בעצמאות כלכלית, עובדת הרבה ומפרנסת מתוך חשש שלא יהיה", היא אומרת. "עד שהתחתנתי הייתי אדם מאוד עצמאי, והתחתנתי מתוך תפיסה שזוגיות היא של ביחד ועושים הכל במשותף, והיה לי מאוד טבעי שתהיה שותפות כלכלית. עד שהתעוררתי וראיתי שזה אחרת, והבנתי שאני בתלות כלכלית".
כשנפרדה לבסוף ממאנה ועברה לבית חדש, צ'רוואני מצאה את עצמה נאלצת להתחיל כמעט מאפס, גם כלכלית. "כשעזבתי את הבית לא היה לי כלום, באמת כלום. ישנתי על מזרן על הרצפה בשבוע הראשון, עד שהצלחתי להביא כמה דברים. וזה מעבר ממקום שבו הייתה הרבה עזרה בכסף, למקום שאת לבד עם הבנות ועם קרטונים מסביבכן, והייתה קורונה ואפילו ההורים ואחותי לא יכלו להגיע אליי לעזור. והתחושה הזו אחרי גירושים, ששום דבר לא שלך, שאפילו הילדים הם במשמורת משותפת ושיכולים לקחת לך הכל – זו תחושה נוראית. הרגע הזה, שאני עומדת שם בבית החדש ואומרת 'אני מתחילה את החיים שלי מההתחלה, שוב, ויש לי שתי בנות שאני אחראית עליהן', היה רגע לא פשוט בכלל. הכלים שקיבלתי באימון היו למפות את המצב, להבין אילו תכונות יש לי שאף אחד לא יכול לקחת ממני, ואיך לסמן מטרה ולעשות אליה צעד-צעד. זה עזר לי לחצות את הגשר".
כיום היא מנסה לעזור לנשים שנקלעו למצבים דומים סביב כסף. "זה לא שהיום אני לא מבקשת עזרה או צריכה, אבל זה לא בא ממקום של תלות יותר, ובן הזוג שלי יודע שאני יכולה בכל רגע לקום וללכת – אבל בוחרת להיות איתו", היא אומרת. "אין לנו חשבון משותף, והוא מפרגן לי על זה שאני עובדת ומתפתחת. עם הנשים שמגיעות אליי לאימון אנחנו עושות עבודה מעשית, מציבות מטרה והולכות עליה. אני רואה שהדבר המשותף לנשים שמגיעות הוא שלוקח להן זמן להבין שיש להן זכות, ושהן יוצאות לא רק מתלות כלכלית אלא גם נפשית. כי זה כל הזמן לחכות לאישור ממישהו אחר שאת בסדר, ולשים את המרכז שלך לא אצלך".
תלות כלכלית, מסכימים כמעט כולם, היא כנראה הדינמיקה הכלכלית הכי מועדת לפורענות בתוך מערכות יחסים. מקרים קשים במיוחד מגיעים לא פעם לרות דיין-וולפנר, עורכת דין לענייני משפחה ומגישת הפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה".
"הרבה מתגרשים בגלל כסף, אבל זה אף פעם לא יושב רק על זה – אולי רק במקרים של הימורים", היא מסייגת. "תיק שלי שנמצא עכשיו בדיונים הוא סביב בעל שהתעסק בתיק השקעות משותף, כשבשנה שקדמה לגירושים הוא כאילו החליט ׳להתאבד׳. הוא קנה-מכר באותו היום וכמה וכמה פעמים, באופן ממש לא רציונלי, וכל המניות שנקנו היו אזוטריות מאוד. פשוט קנה בכל יום ומכר בהפסד, והפסיד מאה אחוז מתיק של 1.2 מיליון שקלים. ראיתי את זה ואמרתי לאישה שפנתה אליי שהוא פשוט התאבד פיננסית, ובבית המשפט מינו מומחה שקבע שזה כאילו חוקי, אבל זה באמת היה במסחר מסוכן ושונה מאוד מאיך שהוא התנהל בשנים קודמות עם התיק. אפשר לומר שזו ממש התעללות. יש הבדל בין מי שמפסיד כי הוא חושב שהוא תכף ירוויח, לבין מי שהתנהל עד עכשיו באופן שקול ופתאום בבת אחת מתאבד בתיק".
בת הזוג הייתה יכולה לדעת?
״הרבה פעמים, גם אם זה חשוף לבן או בת הזוג, הם לא יכולים באמת לגשת כי יהיה התקף זעם מהצד השני, או שמציגים להם, כמו באחד המקרים שראיתי, טבלאות אקסל מזויפות. אם מישהי לא מבינה בשוק ההון ומראים לה טבלה, למה שתחשוד שהוא משקר? זה בעלה, היא סומכת עליו במאה אחוז והוא אחראי לכסף בבית".
5 צפייה בגלריה
התלות הכלכלית הופכת גם לנפשית. מתוך הסדרה "עוזרת בית" (נטפליקס) | צילום: נטפליקס, יח"צ
יש מאפיינים לגברים או נשים בצד הפוגע?
״יש התנהלות של מהמר, שמאפיינת הרבה מאוד נרקיסיסטים. הם מתנהלים כמו מהמרים בגלל שיש להם פנטזיות שהם יצליחו ויתעשרו ויעשו אקזיט, והם לא מפחדים להמר על כל הקופה – לא רק בכסף אלא גם במערכות יחסים. יש שם הרבה יוהרה, הוא חושב שלא יעזבו אותו, אז הוא ישקיע בצורה לא אחראית, יבגוד רומנטית או יהמר".
ומה מאפיין את צד הקורבן?
"יש נשים שלא מבינות בכסף ולא מעוניינות להבין, שזה בעיניי דבר רע כי את תמיד צריכה לדעת מה קורה, אחרת זה מאפשר להחזיק אותך בכל מיני דרכים, לרמות אותך, לעשות דברים בניגוד לרצונך – כי יודעים שאין לך איך ללכת. וזה לא כזה סיפור להבין בכסף, את רק צריכה להחליט שאת לא מפחדת. ויש כאלה שרוצות לדעת, אבל הוא לא מאפשר, וכשאת צריכה לבחור בין שלום בית למריבות סביב כסף – את בוחרת בשלום בית. ויש את הנשים שפשוט לא יכולות לדעת, כמו למשל עם ביטקוין, עולם שלם של ארנקים דיגיטליים מקודדים שמאוד קשה לעקוב אחריו ואנשים התעשרו מזה עושר אגדי, מבלי שבני הזוג שלהם ידעו. הייתה כאן מישהי שקנתה לפני 15 שנה ביטקוין ב-9,000 שקל, כשהיא הייתה בדרום אמריקה ועוד לא התחתנה, והיום שווה 30-40 מיליון שקל, ובעלה פשוט לא יודע. היא באה לייעוץ כי הייתה שם בעיה במערכת היחסים, וממילא זה שלה עוד מלפני הנישואים, אבל זה כזה גיים-צ'יינג'ר".
הרבה פעמים הפער הכלכלי מתגלה מאוחר, כשמתחילים לדבר על ירושה.
"הגיעה אליי אישה שנשואה 18 שנה עם שלושה ילדים, בעלה עשה הרבה כסף והיה עושה לה את המוות, שואל למה היא מזמינה את אמא שלה לארוחה ולמה היא קונה לאחותה מתנה. הוא עשה את הכסף בהייטק, וכשהם הכירו לא היה לשניהם כלום, כלומר הכל זה כסף משותף. יש לה גישה פתוחה לכסף, אבל היא לא יכולה להשתמש בו כמו שהיא רוצה כי על כל דבר הוא שואל ובודק. יום אחד היא גילתה במקרה שהוא ערך צוואה. הם היו נשואים, הוא ביקש ממנה למצוא איזו קבלה בשביל הביטוח של הרופא, ופתאום היא מצאה מעטפה עם צוואה. היא ראתה שכתוב שם שהוא מוריש הכל לשלושת הבנים בחלקים שווים וממנה את אח שלו למנהל עיזבון כדי שיחלק את הכסף בין הילדים כשיהיו בני 25, ולה הוא לא מוריש כלום. זה כל כך זיעזע אותה, שזה שיחרר אותה מכלא הנישואים שלהם. היא הבינה שלא אכפת לו ממנה. ההליך התחיל והוא היה בכזה שוק, הוא התחנן ובכה ואמר שכתב את זה רק כשרבו ו'בואי נעשה מה שאת רוצה', אבל זה היה כבר מאוחר יותר".
החקיקה בנושא הזה מתקדמת? משתנה?
"החקיקה מתפתחת גם כמענה לצמיחת ההייטק בישראל. היה כבר את פסק הדין ׳שותפה לחלום׳, של אישה שהייתה עם גבר שהקים חברת סטארט-אפ ובית המשפט קבע שלמרות שהחברה התפתחה אחרי, היא זכאית להישאר 'שותפה לחלום' שלו ולקבל את שווי האופציות במועד מימושן בפועל במקום במועד הפירוד".
אלא שיש גם מקרים שבהם החלום שבו מדובר הוא חד-צדדי – מהצד שלה – בעיקר כשהכל מתחיל עם כסף גדול ומרפד מהצד שלו. "אחרי כל כך הרבה תיקים שטיפלתי בהם, אני יודעת שמעטות מאוד הסינדרלות שזכו באביר שיפרנס אותן עד קץ הימים", דיין-וולפנר אומרת. "מערכות עם יחסים כלכליים לרוב מתחילות באיזו הפצצת אהבה, טסים במטוס פרטי לארוחה בקרחת יער, יוצאים להפלגה ועוברים בין יעדים, ואת אומרת, וואו, במה אלוהים בירך אותי. ודקה לפני החתונה את חותמת על הסכם ממון בלי להסתכל יותר מדי, כי כל מה שחשבת עליו הוא שאת לא רוצה שיגידו שאת שם בגלל הכסף. כעבור 20 שנה את יכולה למצוא את עצמך מאוד מוחלשת, במערכת יחסים של ענישה כלכלית, שאת מאוד בודדה בה. ואת לא יכולה ללכת – כי אין לך כלום משלך. אני לא מבינה איך נשים מאפשרות לעצמן להיות תלויות כלכלית. כסף, בסופו של דבר, זה המון. הוא לא קונה אמנם אהבה, בריאות או אושר, אבל הוא מייצג הרבה מאוד דברים: מאמץ, עבודה קשה, ביטחון, יכולת לחיות את החיים שאת רוצה, וכספים שעברו בתוך המשפחה ופתאום הולכים למישהו זר".
איפה אפשר לזהות דגלים אדומים?
"נניח, אם הוא או היא מאוד חשאיים ולא נותנים מידע על כמה הם מכניסים ומה הם עושים. אם הם שולטים בכסף ומנסים לשלוט בך דרך הכסף בדרכים של ענישה כלכלית, למנוע ממך דברים או להתנות אותם, או להודיע פתאום בבנק שכרטיס האשראי שלך נגנב ולחסום וכשתגיעי לסופר הוא לא יעבור – מקרה שקרה באמת בתיק שטיפלתי בו".
איך הנבגדים כלכלית מגיבים לרוב?
״לוקח זמן לקלוט את זה, כי בהתחלה את לא רוצה להאמין. זה כמו בגידה, את רואה הודעה והוא מכחיש, ואת מאמינה לו. בגידה באמון זה בסוף הדבר הכי כואב שיש, ובמקרים של בגידה כלכלית אפשר למצוא את עצמך מול שוקת שבורה, שהכסף נעלם, שחסכונות של שנים ירדו לטמיון, שלכי תמצאי את מה שנשאר. זה הלם מוחלט".
