שחר (שמות המשתתפים שונו כדי לשמור על פרטיותם) הגיעה אליי לטיפול חודש אחרי שבגדה בבעלה. במשך עשר שנות נישואיהם היא כמעט הצליחה לשכנע את עצמה שסקס לא מעניין אותה יותר, עד שלפני חודש, בכנס מהעבודה, היא הכירה גבר שהדליק מחדש את המיניות שלה, והזכיר לה את מערכות היחסים הסוערות ומלאות התשוקה שהיו לה לפני שהתחתנה.
את דן, בעלה, בחרה שחר כי ידעה מן הרגע שהכירה אותו שתמיד תרגיש בטוחה ומוגנת איתו, ושהוא יהיה אב אוהב ומסור לילדים שלהם. היא לא טעתה - דן לקח על עצמו מאוד מהר את תפקיד האבא המגן והתומך ביחסים ביניהם. הוא אוהב אותה ומסור אליה ואל הילדים שלהם, והיא נהנית לטפח את הבית שבנו יחד, אבל לשכב איתו היא כמעט ולא מסוגלת.
כשהוא מנסה, בתדירות שהולכת ופוחתת, היא משתדלת להיענות לו, אבל כשהם כבר שוכבים המחשבות שלה נודדות למקומות אחרים, והיא לא מצליחה ליהנות. היא יודעת שבעלה מרגיש את זה, אבל היא עדיין לא מצליחה בשום אופן להשתחרר ולהיות נינוחה ומינית בחברתו.
שחר מספרת לי שהיא מעולם לא התכוונה לבגוד בדן. הוא לא עשה דבר שגרם לה לכעוס עליו באמת או לרצות לפגוע בו או להעניש אותו, אבל עכשיו, אחרי שזה קרה והיא נזכרה בפרסונה המינית האבודה שלה, היא מרגישה כלואה בין הרצון לממש את המיניות שלה, לבין האהבה הטהורה שלה לבעלה.
אני אוהבת אותך אבל לא אשכב איתך
אנשים רבים, גברים ונשים, סובלים מהתופעה ממנה סובלת שחר: הם באמת אוהבים את בן הזוג שלהם, אבל יש להם קושי לקיים איתו יחסי מין. במקום זה הם מכבים את עצמם מבחינה מינית כדי לא לבגוד, או שהם בוחרים לבגוד ולממש את התשוקות המיניות שלהם מחוץ לנישואים למרות האהבה, המסירות והאכפתיות שהם חשים כלפי בני הזוג, ולעיתים אפילו בשם האהבה הזאת.
לרוב הם לא מצליחים להסביר לעצמם למה זה קורה, והבעיה הראשונה שלהם היא שהאבחון שהם נותנים לעצמם או שהם מקבלים בטיפול עלול להיות שגוי, ולהוביל לתוצאות לא רצויות ולא הכרחיות.
זוגות רבים המגיעים לטיפול זוגי עלולים לעסוק במשך זמן ארוך בבעיות של בגידה בזוגיות, בקשיים במיניות או בקונפליקטים וריבים קטנים וגדולים ביחסים ביניהם, בלי להבין שמה שיושב בבסיס הקשיים הללו הוא משהו אחר לחלוטין. בעבודתי עם זוגות כאלה אני נתקלת לא פעם בשלוש הנחות שגויות שעלולות לפגוע באבחון ובטיפול נכון של התופעה:
הנחה שגויה ראשונה היא שבעיות בתפקוד מיני קשורות תמיד לבעיות בקשר הזוגי, או לכימיה לקויה בין בני הזוג: בני זוג רבים שמגיעים לטיפול זוגי מתארים את הקשיים בחיי המין שלהם כחלק מבעיה כוללת ביחסים, ומקווים שכאשר הטיפול יצליח, גם הבעיות המיניות שלהם ייפתרו. לעיתים זה אכן קורה, אבל כאשר חיי המין אינם משתפרים בהתאמה לשיפור ביחסים, מתחילים בני הזוג לפקפק בהתאמה ביניהם, ולהניח שכנראה שאין מה לעשות, ושפשוט אין ביניהם "כימיה מינית" טובה. ההנחה הזאת סותמת את הגולל על האפשרות לאבחן את התופעה מנקודת מבט אחרת, שתוכל אולי לחשוף שהמקור לבעיית המיניות בין בני הזוג טמון במקום אחר לגמרי.
הנחה שנייה שעלולה להטעות את בני הזוג היא שקושי בתפקוד המיני הוא תמיד תוצאה של בעיות פיזיולוגיות או רגשיות, שאותן ניתן לפתור באמצעות טיפול תרופתי או רגשי. אומנם טיפול תרופתי עשוי לפתור בעיות במיניות ולטפל באימפוטנציה או באימפוטנציה חלקית אצל הגבר, ובתופעות של יובש בנרתיק או דלקות חוזרות אצל אישה, ובמקביל, טיפול רגשי נכון בהחלט יכול לסייע רבות בבניית ביטחון עצמי-מיני ובהרגעת חרדות ביצוע אצל שני בני הזוג, אבל כאשר הטיפולים הללו לא עוזרים, והתופעה חוזרת על עצמה למרות כל מה שניסו בני הזוג לעשות, הם עלולים להתייאש מעצמם או מבן/ת הזוג, ולפספס את הסיבה האמיתית.
"הבעיה האמיתית של זוגות כאלה אינה העובדה שהם משועממים או רגילים זה לזו במיטה. הבעיה האמיתית שלהם היא עצם העובדה שהם נשואים"
ההנחה השלישית שעלולה לפגוע באבחון התופעה היא שבכל מערכת יחסים ארוכת שנים נעלמים הריגוש וההתלהבות המינית לטובת ההרגל, הביטחון והשלווה שבמובן מאליו. תופעה זו אומנם מאפיינת רבים מן הזוגות הנשואים החיים יחד שנים ארוכות, אלא שאצל חלק מהם היא מופיעה בשלב מוקדם מדי ביחסים.
זוגות אלה מדווחים על יחסי מין דלים או משעממים כבר מתחילת הקשר. בדרך כלל, מן הרגע בו הם יודעים בוודאות שהם רוצים להוביל את הזוגיות הזאת לחתונה וילדים. במקרים כאלה, לא ניתן לטפל בבעיה באמצעות גיוון יחסי המין או על ידי יצירת ריגושים והפתעות בקשר. הבעיה האמיתית של זוגות כאלה אינה העובדה שהם משועממים או רגילים זה לזו. הבעיה האמיתית שלהם היא עצם העובדה שהם נשואים.
הקדושה והקדֵשָה
תסביך הזונה והקדושה אובחן לראשונה בשנת 1925 על ידי זיגמונד פרויד, שתיאר תופעה של גברים שלא מסוגלים לשכב עם האישה אותה הם אוהבים, ולא מצליחים לאהוב את האישה איתה הם שוכבים. "במקום שבו גברים כאלה אוהבים אין להם תשוקה, ואיפה שהם חושקים הם לא יכולים לאהוב", אמר פרויד וכינה את התופעה הזאת כ"אימפוטנציה נפשית".
כיום אנחנו כבר יודעות ויודעים שתופעה מקבילה קיימת גם בקרב נשים כמו שחר, אשר מתחתנות עם גברים שהן לא מסוגלות להימשך אליהם, ורוצות לשכב עם גברים שאיתם הן לעולם לא ירצו להתחתן ולגדל ילדים. לפער בין הדמות שאנו נמשכים אליה לבין הדמות שאנו בוטחים בה ושאיתה אנחנו רוצים להקים משפחה יש מקורות דתיים והיסטוריים עתיקים וסיבות חברתיות נוספות, את חלקן ארצה למנות.
בדתות המונותיאיסטיות ובתרבויות שמרניות נדרש עד היום מגברים ומנשים לשמור על "תומתם" ועל בתוליהם עד הנישואים. ביהדות חל על גברים איסור שפיכת זרע לבטלה, וחל איסור נגיעה בנשים על ידי גבר שאינו בעלן (או בועלן) הרשמי. אישה שאינה בתולה נחשבת גם היום בתרבויות אלה ל"זולה", לא ראויה לחיתון ואפילו למסוכנת.
הסיבות המקוריות לכך היו חברתיות, כשהמטרה העיקרית הייתה לשמור על הילדים מפני אבות שאינם מכירים בהם, ועל הזוג בתוך מסגרת חברתית יציבה ומסודרת. אלא שכל זה נשכח מזמן, ומה שנותר הוא הפיצול השמרני שהתקבע בתודעה וטבוע עד היום בחברה הפוסט-מודרנית והפוסט-שמרנית לכאורה שבה אנו חיים.
במקביל לחוקים הדתיים, מוכרת בהיסטוריה התופעה של גברים המחזיקים לפחות שתי נשים - אחת שאיתה הם מביאים לעולם ילדים, והשנייה שאיתה הם מגשימים את התשוקות והפנטזיות המיניות שלהם. הסיבות המקוריות לתופעה הזאת הן פוליטיות, ומטרתן הייתה ליצור מחויבויות פוליטיות ומדיניות באמצעות הנישואים.
כתוצאה מן ההסדרים הללו, נישאו נשים וגברים רבים לבני זוג שאינם מתאימים להם מבחינה מינית ורגשית, והציפייה שלהם מן הנישואים לא כוללת חיבור נפשי או עונג מיני, אלא הבאת ילדים והקמת משפחה בלבד. גם כאן נשכחו מזמן הסיבות האמיתיות לתופעה, וכל שנותר הוא הקיבעון השמרני-פסיכולוגי והפיצול בין האישה הטהורה - האם, לבין האישה המינית - הזונה.
ההיסטוריה הפטריארכלית לא מספרת את סיפורן המקביל של אותן נשים, שנישאו נישואים פוליטיים ומילאו את תפקיד הרעיה והאם בחיים המדיניים והחברתיים. קשה שלא לתהות על התשוקות המיניות של הנשים הללו, ועל האופן בו הן מימשו אותן, ככל הנראה בסתר.
"במקביל לחוקים הדתיים, מוכרת בהיסטוריה התופעה של גברים המחזיקים לפחות שתי נשים - עם האחת הם מביאים לעולם ילדים, ועם השנייה הם מגשימים את התשוקות והפנטזיות המיניות שלהם"
הממד הפסיכולוגי של הפיצול בין האישה או הגבר האהובים לבין אלה שאיתם מותר לקיים יחסי מין מופיע באופן בולט בתסביך אדיפוס ובתסביך אלקטרה המקביל לו, המתוארים בסיפורי המיתולוגיה ובספרי הפסיכולוגיה המודרנית. התסביך מדגיש את הטאבו החמור ביחס לאפשרות של משיכה לאבא או לאימא, ואת המחיר הכבד שמשלם מי שמפר את הטאבו הזה.
כיום ידוע שמי שהתסביך הזה לא נפתר אצלם כהלכה בילדות, מפתחים פיצול פסיכולוגי, הגורם ל"אימפוטנציה נפשית" בבגרות, ומתבטא בחוסר יכולת להימשך לבן או לבת זוג אותו הם מייעדים להיות אבא או אימא לילדים שלהם. האמירה הנפוצה של גברים בהקשר זה היא שהם אינם מסוגלים להתייחס באופן מיני לשדַיים המיניקות את ילדיהן, או לפות ממנה יצאו הילדים שלהם.
יהיו הסיבות ההיסטוריות אשר יהיו, התוצאה ארוכת השנים שלהן היא פיצול פסיכולוגי בין האישה ה"קדושה" לאישה ה"קדֵשָה", פיצול המייצר תפיסת עולם מעוותת הרואה במיניות חילול כבודה של האישה הטהורה, וגורמת לנשים רבות להסתיר את המיניות האמיתית והמתפרצת שלהן מפני הגברים שהן מצפות שיאהבו ויכבדו אותן, ובמקביל גורמת לגברים להימנע ממיניות חושנית ומספקת עם הנשים שהם אוהבים ומעריכים, על מנת שלא לחלל את כבודן או לפגוע ב"טוהרן".
נשים הנשואות לגבר שסובל מן התסביך הזה ייכשלו בכל ניסיון שלהן לפתות אותו ולעורר את יצריו. חמור מכך, ככל שהן ינסו לבטא את המיניות שלהן בנוכחותו, כך הוא יתרחק מהן ואפילו יסלוד מהן וינסה לדכא את התנהגותן, בטענה ש"כך לא מתנהגת אימא ואישה נשואה". במקביל, ישמחו גברים אלה לשכב עם אישה שמתנהגת בדיוק כך, אבל איננה האישה החוקית שלהם, ואיננה אם ילדיהם.
"נשים הנשואות לגבר שסובל מן התסביך הזה ייכשלו בכל ניסיון שלהן לפתות אותו ולעורר את יצריו. חמור מכך, ככל שהן ינסו לבטא את המיניות שלהן בנוכחותו, כך הוא יתרחק מהן ואפילו יסלוד מהן"
גברים הנשואים לאישה שסובלת מן התסביך הזה ייכשלו גם הם בניסיונם לפתות אותה ולעורר את יצריה, ובעוד שהם משוכנעים שהם נשואים לאישה נטולת חשקִים מיניים, עשויה ה"אישה הטהורה שלהם" ליהנות ממיניות בריאה, סוערת ופראית עם גבר זר, שובב, חסר אחריות ולא מחויב, ולהימשך לגברים מן הסוג הזה באופן שעלול לעורר בה אחר כך תחושה של דחייה עצמית ואפילו גועל.
בן הזוג החוקי שלה, לעומת זאת, לא יוכל לעולם למלא את התפקיד הזה עבורה. לא משנה מה הוא ינסה לעשות, תמיד הוא ייתפס בעיניה כעדין, אבהי וטוב לב, וניסיונותיו לפתות אותה ייראו לה מגוחכים וגמלוניים, ובשום אופן לא מיניים.
שחר, אותה פגשתי לאחרונה, מספרת את סיפורם של נשים וגברים רבים הסובלים מן התסביך הזה, ואשר אינם מצליחים להבין מדוע למרות האהבה הרבה שהם רוכשים לבני או בנות הזוג שלהם, הם אינם מסוגלים לראותם כיצורים מיניים, ואינם מצליחים לבטא מולם את היצרים המיניים והפנטזיות המסעירות שלהם. התוצאה היא חיי מין משעממים ונדירים עם בני הזוג הרשמיים, ותסכול שעלול להוביל לבגידות, להדחקה של הליבידו המיני, או להגדרת הפנטזיות המיניות שלהם או של בני הזוג שלהם כדוחות, ילדותיות ובלתי ניתנות למימוש.
לגשר על הפיצול
אחד התירוצים המקובלים לפיצול הפסיכולוגי בין אהבה ותשוקה הוא ההבחנה בין הצרכים שלנו מבן או מבת הזוג שלנו כהורה וכאיש משפחה, לבין הצרכים שלנו מן האדם שאיתו אנו מקיימות יחסי מין. מאחר ומדובר בצרכים שונים בתכלית, קל לאנשים רבים לטעון שהאדם שאיתו הם בוחרים להתחתן, צריך להיות בעל תכונות ומאפייני אישיות שונים ואפילו הפוכים מאלה של האדם שאיתו הם נהנים לשכב.
התירוץ הזה גורם לנו להתייחס לעצמינו ולבני הזוג שלנו באופן חד-ממדי, פשטני ואפילו שיקרי. בפועל, כולנו מורכבים מדמויות שונות ומרבדים שונים: בכל קדושה מסתתרת "זונה" שמקווה שמישהו ישחרר אותה מכבליה, ובכל "זונה" מסתתרת אישה שחולמת שמישהו ילביש אותה בשמלה לבנה ויתייחס אליה כקדושה, טהורה ואהובה. במקביל – בכל גבר בוגר, אחראי ויציב מסתתר גבר פראי ויצרי שמייחל למרחב מיני משוחרר ונטול ביקורת, ובכל גבר פראי ויצרי מסתתר זה שרוצה להתמסד ולהרגיש בטוח, אהוב ואוהב.
הדרך לגשר על הפיצול בין הדמויות השונות בתוכנו בנויה ממספר שלבים: בשלב הראשון על בני הזוג להכיר ולחשוף בפני הצד השני את המורכבות שלהם, ולשתף זה את זה בחלקים שעד היום היו מוסתרים ולא קיבלו ביטוי בזוגיות ובמיניות שלהם. שלב זה מחייב שיחה כנה ופתוחה, בה יבטאו בני הזוג את התסכול שלהם ממצבם המיני מחד, ואת הפחד שלהם מחשיפה וממפגש עם החלקים שהיו סמויים עד היום אצלם ואצל בן/ת זוגם מאידך. לשם כך מחויבים בני הזוג להיות בקבלה עצמית מלאה ובנכונות לקבלה מלאה של בן הזוג שלהם, על מורכבותו ועל ההפתעות שהוא עשוי להביא עימו לתהליך הגילוי והחשיפה. רק כך הם יצליחו ליצור בסיס יציב של ביטחון ואמון, שעליו ניתן יהיה לבנות את השלב הבא.
השלב השני הוא שלב ההרגעה, בו מבינים בני הזוג שהמורכבות שלהם לא אמורה לאיים על הזוגיות שבנו עד כה. לשם כך עליהם למקם את חלקי האישיות השונים שלהם במקומם הנכון בבית ובחיים: החלקים המיניים יקבלו מקום של כבוד בחדר המיטות, ובמקומות שמתאימים לחיי המין, אבל לא בחדר הילדים או במקומות בהם צריך להיות מאורגנים ומיושבים, ובהתאמה יקבלו החלקים המיושבים את מקומם בחיים המתוכננים של בני הזוג והמשפחה, אבל אחר כך יפנו את מקומם לחלקים הפרועים והנהנתנים, ויאפשרו להם לנהוג בחופשיות וללא עכבות.
השלב השלישי הוא שלב החשיפה בפועל. בשלב הזה אני נוהגת להציע למטופלים שלי להגיע עם כיסוי עיניים לחדר המיטות (או לכל מקום אחר בו הם בוחרים לחשוף את עצמם כיצורים המיניים שהם). כיסוי העיניים עשוי להעניק להם תחושה של חופש וביטחון ראשוניים, ובעזרתו הם יכולים לאפשר לגוף שלהם לדבר, להרגיש ולהתרגש. כיסוי העיניים מסתיר את המבוכה ומסיר אותה אט-אט. הוא מאפשר, במיוחד לבני זוג המכירים זה את זה לאורך זמן, להכיר האחד את השני מחדש, ללא העכבות המוכרים וללא מחויבות לדמות המוכרת שהם מציגים בדרך כלל.
את חוויית החידוש והזרות ניתן להעמיק בדרכים נוספות, למשל באמצעות ריח בושם חדש שכל אחד מבני הזוג יכול לבחור לעצמו, מיקום שונה ולא מוכר, ועוד. מכאן מתחיל משחק חדש, עשיר ומגוון, שמחייב את בני הזוג למודעות ולגמישות, לאומץ ולפתיחות, ובעיקר לנכונות להכיר ולתמרן בין הדמויות השונות שבתוכם, ולקבל את הדמויות השונות שמביא איתו בן הזוג שלהם.
כאשר משחקים את המשחק הזה נכון, ובעזרת ליווי מדויק, הוא עשוי לשחרר גם בני זוג שחיו יחד הרבה שנים מן התסביך העתיק שבתוכו היו כלואים החיים הזוגיים שלהם בכלל ויחסי המין שלהם בפרט.
מאחלת לכם בהצלחה בשחרור מתסביכים זוגיים וחיי מין פוריים ובריאים.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת "שיחה שנוגעת": בית להתפתחות אישית זוגית ומינית, המקדם תהליכי שינוי וצמיחה.
