"אף פעם לא הייתי בארון כי מעולם לא נמשכתי לגברים ולא הסתכלתי עליהם באופן מיני, אבל בהפסקה שהייתה לי בנישואים, קצת לפני שהתגרשנו, קרה לי מקרה עם חבר רחוק מהצבא. חשבתי שאחרי זה אני אראה את האור ואמצא את הפתרון לבעיות שלי, אבל זאת הייתה חוויה מבהילה שלוותה במלא סימני שאלה. אחרי ההפסקה אני ואשתי חזרנו זה לזו, ניסינו טיפול זוגי שלא צלח ולבסוף התגרשנו", מספר אלדד אהרוני (44), מאמן מנטלי ועסקי, שהיה נשוי לאישה במשך 12 שנים והביא איתה שלושה ילדים. "חשבתי שאחרי הגירושים אהיה רווק הולל ואיהנה מכל הבא ליד, נכנסתי לאפליקציות אבל אחרי שבוע כבר הכרתי את רן. מאז אנחנו ביחד כבר ארבע שנים".
גם עבור רן לוצקי (45), מעצב גרפי במקצועו, מדובר בזוגיות פרק ב', רק שנישואיו הראשונים היו לגבר. "כשנתיים וחצי אחרי שהסתיימו נישואיי, טיילתי בנאפולי שבאיטליה. שם הבנתי שאני מוכן לזוגיות חדשה ורוצה אחת. זימנתי לעצמי זוגיות, וכשחזרתי לארץ מהר מאוד הכרתי את אלדד".
איך התפתח הקשר ביניכם?
רן: "נפגשנו באפליקציה, לאלדד הייתה תמונה של חצי עין. הוא כתב שהוא מרמת השרון ואני לא זז בתל אביב יותר מ-500 מטרים מסביב לבית. אני קלישאה תל אביבית, בלי רכב, כך שבמצב רגיל לא היה מצב שאפגש בכלל עם מישהו מרמת השרון, זה מעבר להרי החושך", הוא צוחק. "אבל החלטתי בכל זאת לזרום".
אלדד: "התכתבנו ואז רן אמר לי, 'מישהו צרך לחלוק איתי את כל היופי הזה'. חשבתי שהוא מדבר על היופי של עצמו, ולא הבנתי מה הבנאדם הזה עף על עצמו. בדיעבד, התברר לי שהוא דיבר על היופי של העולם. הוא סיפר לי שהוא מתעניין בפוליטיקה, אבל בשבילי זה כמו שנדבר על ריקודים סלוניים – אין לי שום קשר לנושא הזה. חששתי שלא יהיה לנו על מה לדבר כשניפגש. הוא גם הציע לי בהתחלה להיפגש לבראנץ' – ולא דיברתי בכלל במושגים כאלה, אין לי בראנצ'ים. חשבתי שהבחור חי בסרט שבאמצע היום אני אסע לתל אביב לבראנץ'. בסוף קבענו אצלו בבית. אני זוכר שהיה מאוד נחמד. כשהתכתבנו אמרתי לו שמבחינתי, נשיקה היא האינדיקציה. אם זאת לא נשיקה מעולה, זה לא יעבור כי אין לי משיכה לגברים. אחרי שהתנשקנו, הוא עמד מעליי ושאל, 'נו, עמדתי במבחן'? עניתי שכן".
אלדד: "אמרתי לו שמבחינתי, נשיקה היא האינדיקציה. אם זאת לא נשיקה מעולה, זה לא יעבור כי אין לי משיכה לגברים. אחרי שהתנשקנו, הוא עמד מעליי ושאל, 'נו? עמדתי במבחן'? עניתי שכן"
"מאז הייתה לנו שנה ראשונה מדהימה, משוגעת וכיפית", מוסיף רן. "אלדד יצא מהארון תוך כדי, והשתתף במצעד הגאווה הראשון שלו. כשהכרנו הוא אמר לי שהוא לא ינשק אותי ברחוב, ובגלל זה האמנתי שהסיכוי שנחזיק מעמד ביחד הוא אפסי, אבל כבר בפגישה הראשונה שלנו הוא הפר את ההבטחה שלו. היה מאוד מגניב לראות דרך העיניים שלו את היציאה מהארון לעולם, הרגשתי שאני יוצא מהארון בפעם השנייה, ואז הגיעה הקורונה ורוב הזמן גרנו ביחד. זה היה מאוד אינטנסיבי אבל גם כיף. רקדנו, השתזפנו בגינה. לראשונה היה לי פרטנר להתאמן איתו ולתרגל יוגה. הכול עשינו ביחד".
איזה כיף!
"בדייט הראשון שלנו בחוץ ישבנו במסעדה בתל אביב", נזכר אלדד. "רן הזמין המבורגר וביקש גם מילקשייק ואפילו כדורי פירה. באותו הרגע התאהבתי בו. לא הייתה בו שום התחנפות. הוא היה רעב, לא דפק חשבון, ורצה את כל מה שיש. מאותו הרגע הייתי בטוח שנסתדר מעולה. השנתיים הראשונות שלנו היו נטולות כל דרמה. לא רבנו, לא התווכחנו, לא הייתה פנקסנות ולא היו פערי ציפיות. היה פשוט כיף ומכיל. הרגשתי שנכנסתי לזוגיות שהיא תיקון. בשנים האחרונות הסרתי 60 קילוגרמים ממשקלי הודות לפעילות גופנית אינטנסיבית – וגם אחרי שזה קרה, אף פעם לא אמרו לי שאני חתיך. פתאום קיבלתי הרבה פירגון והייתי חופשי לייצר לעצמי את החיים שאני רוצה, וגם מבחינה עסקית הצלחתי לייצר עסק מצליח, מה שלא התאפשר לי לפני כן.
"כמובן שבשלב מסוים כן התחילו קצת דרמות. ניסינו טיפול זוגי שרק החריף את המצב, אבל באופן אירוני, כשהוא הסתיים עלינו שוב על המסלול. היום יש לנו הכול מהכול. זאת זוגיות חיה, טובה ומאפשרת, ולפעמים גם מעצבנת, מציקה ומרגיזה. ההבדל הוא שאנחנו כל הזמן מדברים והתקשורת טובה. גם כשאנחנו כועסים ורבים, זה לא מתוך אגו, אלא מפני שאנחנו רוצים יותר יחס, שיראו אותנו יותר, או מפני שאנחנו רוצים להיות יותר עם הצד השני".
"המשפחה שלי קיבלה את זה מדהים למרות הקושי. אמא שלי אמרה שהיא תמיד ידעה ושהיא רק רוצה שאהיה מאושר. לאבא שלי היה מאוד קשה, אבל הוא אמר לי, 'הבאת לי נכדים, תעשה מה שאתה רוצה'. היום כבר לא מזיז לי מה אנשים חושבים"
איך המעבר לזוגיות עם גבר?
"האמת היא שמאוד קשה. בגיל 40 התמודדתי פתאום עם העובדה שאני הומו. בכלל לומר את המילה הזאת - זה היה לא פשוט, לא הייתי שלם עם זה שאני הומו. לפני שהכרתי את רן הייתה לי מאמנת אישית ועברתי תהליך של גילוי עצמי. אמרתי לה שאני נמשך גם לנשים וגם לגברים, והיא הרגיעה ואמרה שבסוף אני כנראה נמשך לנשמה של האדם. היא עזרה לי להפסיק לנתח אם זה היה לי בתת המודע בעבר או אם הייתי יותר עדין או פחות. זה סידר את המחשבה. אני יכול להימשך גם לנשים, אבל מרגיש שיותר נוח לי עם גברים ויותר נעים לי לפלרטט עם גברים".
איך הסביבה הגיבה?
"ההתמודדות עם הסביבה לא הייתה פשוטה. אני גר ברמת השרון, עיר שהיא יותר כמו כפר כזה שכל אחד מרשה לעצמו לומר כל מה שהוא חושב. היו לי חברים שהפסיקו להיות איתי בקשר וכעסו עליי שעשיתי את זה כביכול לגרושתי, והיו גם חברים שתמכו. למזלי, המשפחה שלי קיבלה את זה מדהים למרות הקושי. אמא שלי אמרה שהיא תמיד ידעה ושהיא רק רוצה שאהיה מאושר. לאבא שלי היה מאוד קשה, אבל הוא אמר לי, 'הבאת לי נכדים, תעשה מה שאתה רוצה'. היום כבר לא מזיז לי מה אנשים חושבים". "אנשים מאוד אוהבים קטגוריות ולהכניס דברים לתבניות. במיוחד סטרייטים שגדלים בעולם של שחור ולבן. אבל העולם הוא לא כזה", מוסיף רן.
איך הילדים הגיבו?
אלדד: "עם הילדים היה יותר קל כי הם היו יחסית קטנים וקיבלו את רן מאוד יפה. ישבתי איתם לארוחת צוהריים, שלושה או ארבעה חודשים אחרי שהכרנו, תליתי בבית ציור שרן צייר וסיפרתי להם שאת הציור הביא לי חבר שלי, שהוא בן הזוג שלי. אחד הילדים קפץ ושאל, 'אבא, אתה הומו?' - זה היה תמים, ישיר וחמוד, אבל הגרון שלי נחנק. אחרי שבוע הוא אמר לחבר שלו, 'אתה יודע שאבא שלי הומו?' והרגשתי מאוד לא נוח. בפעם אחרת, אחד הילדים רצה לעצבן את הבן שלי ואמר לו, 'אבא שלך הומו'. הבן שלי חטף קריזה אבל עמד מאחוריי ואפילו הסביר שהומו זה לא קללה. אני חושב שככל שהם מתבגרים הם יותר מבינים ויותר רגישים למילה הזאת".
על אילו פערים הצלחתם לגשר ביניכם?
"קודם כל, בעיניי זה ברמת הנס שבכלל הכרנו, כי על פניו אנחנו מגיעים מעולמות מאוד שונים", אומר רן. "אני מרגיש שהתמודדנו עם הרבה מאוד דברים, גם מול הסביבה הקרובה וגם מבחינת החברה. אני התנתקתי מפרדיגמות שהיו לי לגבי זוגיות. הייתי בטוח שאני יודע איך נכון להתנהל. שנים הייתי אקטיביסט גדול בקהילת הלהט"ב, אני מפגין ממצעד הגאווה הראשון בתל אביב, נלחמתי על החלום להתחתן ואפילו הגשמתי אותו, ואז הוא התנפץ לי בפנים. זאת הייתה פרידה מאוד קשה, תקופה מסויטת. יצאתי ממנה על ארבע ובדיכאון, ירדתי 12 קילוגרמים. עם אלדד למדתי לצאת מתל אביב, זה משהו שלא עשיתי בחיים. שנינו זרמנו עם הקשר, לא ידענו מה יצא מזה, לא הסתכלנו על זוגיות באופן מסוים ולא הגדרנו את הקשר בחודשים הראשונים שבהם אלדד עוד היה בארון".
אלדד: "רן מאוד מעורב פוליטית, וכשהוא מדבר איתי על פוליטיקה, אחרי חמש דקות אני כבר מאבד אותו. זה פער מאוד גדול שלא היה לי מושג איך נגשר עליו. החברים והמשפחה שלו - כולם מדברים על פוליטיקה. כשהנושא הזה עולה, אני משתבלל אל תוך עצמי".
"בסוף הפער הפך ליתרון", אומר רן, ומשתף שבזוגיות הקודמת שלו פוליטיקה היוותה נושא נפיץ שהוביל לא פעם לפיצוצים. "פה יש לי שקט", הוא מסכם. "גם העובדה שאנחנו גרים בשני בתים נפרדים נתפסת כיתרון, למרות שבהתחלה כן חיפשנו בית משותף ברמת השרון. חששנו שאם לא נגור ביחד הכול יקרוס, אבל כלום לא קרס. מצאנו איזון והפכנו את הזמן שלנו ביחד ליותר משמעותי.
"הפתרון היה להבין שהחיים מורכבים ולא חייבים להיות במבנה מסוים של מגורים משותפים כדי שזה יעבוד. כך יש לנו גם זמן לעצמנו. בפרק א' זה כמעט לא קיים, במיוחד אצל סטרייטים. אני מחכה שמתישהו, גם אם זה יהיה עוד עשר שנים, אלדד יעבור לתל אביב". "לא תיארתי לעצמי שאהיה עם פרטנר שאין לו ילדים", אומר אלדד. "אני לא חופשי לצאת לחו"ל כמה ומתי שאני רוצה, יש ענייני חגים. אז אומנם זה פער שדי התגברנו עליו, אבל כמובן שתמיד יש עוד קשיים שנוצרים".
רן: "היה לי חלום לילדים משלי, ובכל זאת להיכנס לתוך משפחה עם ילדים זאת התמודדות מורכבת".
מה לגבי ילדים משלכם?
אלדד: "הייתה תקופה שדיברנו על כך, אבל זה לא קרה. וקצת פספסנו את הרכבת. היום אני כבר לא במקום הזה".
אז מה בעצם מחבר ביניכם?
"דווקא השוני בינינו. אני מרגיש שרן בא מחיים אחרים ממש. גיליתי אדם הכי תל אביבי שיש, זה לא העולם שלי".
"זה מאפשר לנו ליצור משהו שהוא אחר, מחוץ לעולם של שנינו", מסביר רן. "עם אלדד אני מרגיש שאני חוזר לילדות. אני אדם שיכול לצאת מפרופורציות, ואימצתי לעצמי את האפשרות להסתכל על דברים בפרופורציה הנכונה. גם אם יש מריבות, אז לא להסתכל מהפריזמה המסוימת אלא בפרספקטיבה רחבה של 20 שנה. בראייה כזאת, כל ריב הוא טיפה בים, קשקוש". אלדד: "בזכות רן הכרתי את עולם המסיבות. גליתי מה זה לבלות כל הלילה ולשתות. יש איתו ספונטניות. פתאום בא לך לצאת לשתות קפה או לשבת איפשהו".
מה המסר שהייתם רוצים להעביר?
"שהכול אפשרי, זה לא משנה אם אתה עם גבר או אישה. בסוף המטרה היא להיות בזוגיות שמאפשרת ושהצד השני יראה אותך. ברגע שאתה רואה את הצד השני והוא אותך, הזוגיות שלכם יכולה להימשך לנצח. זוגיות לא נמדדת רק בתמיכה כשאתה למטה. המדד הוא האם כשטוב לך וכשאתה למעלה, בן הזוג מפרגן, מרים ודוחף".
רן, מה אתה חושב על המצב במדינה?
"אישית אני במצוקה מהמחשבה שיכולים לקחת לנו את החופש. נלחמנו מאוד קשה כדי להגיע להישגים שהגענו אליהם כקהילה".
