ליל השנה החדשה, 2011. רמונה וייס (51) משוטטת באחד מאתרי ההיכרויות, כשאת עיניה צד הכרטיס של גיא ג'רפי (54). הם מתחילים להתכתב, יוצאים לדייט והופכים מהר מאוד לזוג. שלושה חודשים מאוחר יותר הם נפרדים. "גיא זרק אותי", משחזרת רמונה בצחוק מתגלגל.
"אחרי הפרידה הייתי קופצת לחדר כושר שהוא היה מתאמן בו. בתור אחת שלא כל כך עושה כושר, מצאתי את עצמי מתייצבת שם רק בשביל הסיכוי הקטן שאולי הוא יראה אותי, עד שיום אחד תפסתי את עצמי ושאלתי - מה לעזאזל אני עושה פה? אני הרי שונאת להיות כאן, והחלטתי לשחרר".
השבועות חלפו וגיא ורמונה חזרו להיות בקשר, הפעם כידידים. גיא, מנהל ביטחון במקצועו, היה אז גרוש ותיק ואב לשניים, ורמונה, מטפלת תודעתית ואמא לארבעה ילדים בוגרים, הייתה גרושה אחרי 20 שנות נישואים. "מצאנו את עצמנו נפגשים מדי פעם ומקשקשים, למרות ששנינו כבר היינו במערכות יחסים אחרות", היא משתפת. "אני זוכרת שגיא היה שואל אותי איך הזוגיות שלי, ולמרות שהיא לא הייתה כל כך טובה, הייתי מספרת לו רק את הדברים הטובים, ואומרת לו שהזוגיות שלי מעולה".
"אני, לעומת זאת, הייתי שקוף לגמרי", מתערב גיא. "שיתפתי אותה בכנות בקשיים שלי, והתבאסתי כשהיא הייתה אומרת שהכול אצלה פשוט נהדר ומושלם. לימים הבנתי שזה היה סיפור כיסוי בלבד".
5 צפייה בגלריה
גיא ורמונה. "התאהבתי בגיא. מצאתי את עצמי מייעצת לו ובוכה אחרי כל שיחה"
(צילום: אלבום פרטי)
"בכל דבר אחר בחיי הייתי גלויה איתך לגמרי", מדגישה רמונה. "חוץ מזה, התאהבתי בגיא. מצאתי את עצמי מייעצת לו, תומכת ומטפלת, ובתום כל שיחה הייתי פורצת בבכי. הבנתי שלא תהיה בינינו זוגיות, אז נעלתי את האופציה הזאת בתוך תיבה. רק כך יכולתי להיות חברה שלו באמת, בלי לכרסם בקשרים שהיו לו".
"התאהבתי בגיא. מצאתי את עצמי מייעצת לו, תומכת ומטפלת, ובתום כל שיחה הייתי פורצת בבכי. הבנתי שלא תהיה בינינו זוגיות"
מדוע שמרתם על קשר חברי?
גיא: "כנראה שבאמת נועדנו. כי למרות שיצאנו לזמן קצר בלבד, מהר מאוד פתחנו את הלב והפכנו לחברים טובים ברמת השיתוף וההכלה. זאת הייתה חברות מזוקקת. יכולנו להיות אנחנו, בלי לפחד משיפוטיות. זה לא משהו שמוצאים כל יום. לכן, גם אחרי שנפרדנו, כנראה שלא רצינו לוותר על זה".
החברה שלך באותם ימים ידעה על הקשר עם רמונה?
"היא ידעה שיש לי חברה טובה שהיא אקסית, ושזה משהו שאין סיכוי שאוותר עליו. כמובן שהייתה קנאה, אבל לא באמת הייתה לה סיבה לקנא בזמנו. לא היו בינינו פגישות אינטימיות".
רמונה: "היו פעמים שלא היינו בקשר במשך חודשים ארוכים, ואז ברגע אחד כשדיברנו, הרגשנו כאילו שלא התנתקנו מעולם. לא העזתי לחשוב שיכול להיות כאן משהו זוגי, כי הקשר בינינו היה מאוד נקי. זאת הייתה חברות נטו".
מה היה הטריגר ששינה את הסטטוס?
גיא: "כשהגענו לנקודת השבר במערכות היחסים שהיינו בהן, הקשר בינינו התחיל להתהדק. נפגשנו בתדירות יותר גבוהה על מנת לתת כתף האחד לשנייה. בשלב מסוים, הסתכלתי על רמונה כמו שגבר מביט על אישה. מחקתי את המחשבה הזאת מאוד מהר בגלל החברות בינינו, ואפילו שיתפתי אותה בזה. החברות בינינו הייתה ערך עליון מבחינתי. מצאנו את עצמנו נוגעים-לא נוגעים, וגם אחרי שסיימנו את מערכות היחסים הקודמות והקשר הידידותי עוד יותר התהדק, החלטנו שאנחנו לא מגדירים את עצמנו כזוג, כי פחדנו שזה יערער אותנו".
"לחיות בלי הגדרה זה קשה", מוסיפה רמונה. "כשיש הגדרה, יש לפחות אשליה של ביטחון. אבל לנו לא היה את זה. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה בלילה אחרי שהייתי עם גיא, והוא לא היה מתקשר. הייתי ממש משננת לעצמי לא להגדיר את מערכת היחסים בינינו, כדי לא להיכנס להאם זה בסדר או לא".
לא פשוט.
"מצד שני, כשאין הגדרות, אין סעיפי התנהגות שאתה מחויב להם מעצם היותך בן זוג. במצב כזה אפשר להיות יותר אותנטיים בקשר, יש לך את החופש להיות קשוב למה שאתה רוצה ולהתנהל בהתאם".
"בשלב מסוים, קלטתי שאני מתחיל להסתכל על רמונה כמו שגבר מביט על אישה. מחקתי את המחשבה הזאת מאוד מהר בגלל החברות בינינו"
גיא: "היינו הכי אותנטיים, עם כל המגרעות שלנו, בלי שיפוטיות, ביקורת או פנקסנות. עד היום זה מאפיין את הזוגיות שלנו. היא מאוד מוצלחת מכיוון שהבסיס שלה טוב. לפעמים אני אפילו נמנע מלשתף את החברים שלי בכמה טובה הזוגיות הזאת מחשש לעין הרע. כשאתה מציג תמונה טובה כל כך, זה מצטייר כלא הגיוני".
"אנחנו שונים בתכלית, אבל למדנו להכיל את זה"
גיא מספר שהוא גרוש כבר 22 שנים ועד שרמונה הגיעה, הוא הספיק לצאת עם לא מעט נשים. כשהיו שואלים אותו כיצד יזהה את "האחת" שלו, הייתה לו תשובה מאוד פשוטה: "ברגע שארגיש שאני יכול להיות מי שאני כשאני איתה", בדיוק מה שהוא מרגיש היום עם רמונה.
"חברות טובה היא הבסיס למערכת זוגית מוצלחת", קובעת רמונה. "בחברות אנחנו לא מנסים לשנות את האחר אלא מקבלים אותו כמו שהוא, על השונות שלו, ללא תנאי. להבדיל, בזוגיות יש לנו את הציפייה שבן הזוג יבין את הדברים כמונו ויתנהל כמונו. גיא ואני שונים בתכלית. אנחנו רואים דברים אחרת ופועלים אחרת. למזלנו, אנחנו מבינים שיש לנו שתי פרספקטיבות ושזה בסדר גמור. אין צד אחד שצודק ואחר שטועה. אם לא היינו יכולים להכיל את השונות בינינו, לא היינו מחזיקים מעמד".
היום הם מנהלים קבוצה בפייסבוק בשם "הוא והיא", שבה הם כותבים על עצמם בגוף שלישי, ומשתפים את העולם בזוגיות שלהם. הרעיון נולד בעקבות קבוצת וואטסאפ שהם פתחו לשניהם בלבד, ובה הגדירו כללים ברורים מאוד: כותבים בגוף שלישי, בצורה סיפורית ובלי האשמות. אין ציפייה שהצד השני יגיב, ואין כעס אם הוא לא קורא את הדברים מיד, אלא בעוד שעתיים או אפילו יומיים.
"המטרה הייתה לזרוק לשם את הגיגי ליבנו, פשוט לשפוך את המחשבות, גם אם זה רגש של אהבה מתפרצת וגם אם זה תסכול. זה הביא לפתיחות מדהימה בינינו. גילינו דרך מושלמת להעברת מסרים. כשביקורת באה בתור סיפור, יותר קל להכיל אותה", הם מסבירים. "אחרי שהתלבטנו על כך לא מעט, החלטנו להפוך את הקונספט לקבוצת פייסבוק. הפידבקים שאנחנו מקבלים מדהימים, אבל לפעמים יש לנו געגוע לקבוצה האינטימית שלנו".
נחמד!
רמונה: "אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו נופלים בהם במערכות יחסים זה תקשורת, וזאת עוד דרך לתקשר בצורה פתוחה. קל יותר לתקשר יותר מאחורי המקלדת. זה חשוף אבל לכאורה פחות פגיע, והכתיבה בגוף שלישי מאפשרת לנו להיות הכי מחוברים לעצמנו. זה לשקף את התחושה של כל אחד מאיתנו, ואז הצד השני יכול לקבל את הפרספקטיבה בצורה אחרת".
אתם גרים ביחד?
"לא, אבל אנחנו כל הזמן ביחד. אנחנו גרים בראשון לציון במרחק של מאה מטרים זה מזו, ובדרך כלל אנחנו מוצאים עצמנו בבית של גיא שבו הילדים כבר פרחו מהקן".
איך הילדים שלכם משתלבים בקשר?
"אנחנו מתייחסים לעצמנו כמשפחה אחת גדולה. אנחנו מאוד מעורבים בחיים של כולם, והילדים שלנו חברים".
גיא: "הילדים שלי הכירו את רמון עוד בסבב הראשון שלנו יחד, וכשחידשנו את הקשר, זה הרגיש להם כמו מקום טבעי ומוכר. היום הזוגיות שלנו היא מודל לחיקוי עבורם, הם בוחנים אותנו מהצד ואנחנו רואים את השינוי שחל בהם. זה שינה בהם דפוסי חשיבה והם למדו יותר להביע ולהראות רגש".
"הילדים שלנו כבר גדולים ועדיין השינוי שחל בהם הוא מהותי", רמונה מאשרת. "בעבר הייתי במערכות יחסים שהיו מאופיינות על ידי ריצוי ושליטה וחייתי עם הרבה פחד, וזה מה שהילדים שלי ראו. היום יש לי חופש בתוך הקשר. פתאום הילדים שלי רואים אמא נוכחת, שלא מפחדת להיות היא ולומר את מה שיש לה על הלב, אמא שחיה בשקיפות מלאה ועם ביטחון מלא, ושהצד השני מכיל אותה. אני מרגישה שאנחנו עושים תיקון, לא רק ברמה האישית שלנו אלא גם לדור הבא".
מאוד מרגש.
גיא: במשך שנים הייתה לי תמונה בחדר של שתי כפות ידיים שכמעט נוגעות האחת בשנייה, תמונה שעברה איתי את כל הדירות שבהן התגוררתי. באחת הפעמים, כשהבטנו בתמונה, דיברנו על המשמעות שלה, ואמרנו שזאת תמונה שמבטאת הרגשה של כמעט. כל החיים חייתי את הכמעט הזה - כמעט זוגיות, כמעט בית, ולפתע הבנתי שאנחנו כבר לא ב'כמעט'. למחרת החלפתי את התמונה בציור של הבת שלי. יותר מזה, עשינו קעקוע משותף של ידיים משולבות".
"גיא ואני שונים בתכלית. אנחנו רואים דברים אחרת ופועלים אחרת. למזלנו, אנחנו מבינים שיש לנו שתי פרספקטיבות ושזה בסדר גמור. אם לא היינו יכולים להכיל את השונות בינינו, לא היינו מחזיקים מעמד"
רמונה: "אנחנו שנתיים יחד ומרגישים כאילו עברנו כבר חיים שלמים. מבחינתי, מצאתי את המקום למות בו. עד היום לא נתפס לי שאנחנו ביחד. נראה שרב הנסתר על הגלוי, ולפעמים צריך לעבור דרך. הרגשנו שהצלנו האחד את האחר מחוסר היכולת שלנו לקום ממערכות יחסים לא בריאות. הקשר בינינו נתן לנו את החיזוק לקום וללכת. היד של גיא הוציאה אותי ממערבולות מאוד קשות. הוא היה חבר נפש והפך להיות האהוב שלי".
ובכל זאת, מה היה חסר אז ב-2011?
"אני הייתי אחרת. אם היינו נשארים ביחד אז, אני לא יודעת אם הקשר בינינו היה מחזיק מעמד או מתהווה למה שהוא היום".
תסבירו.
גיא: "הייתי לא מעט בשוק הגרושים-גרושות, ולכאורה רמון היתה הדמות הנחשקת האולטימטיבית - אישה יפה, מרוויחה יפה, עם נתינה אינסופית ובשלנית בחסד. בכל זאת, היה לי חסר שהיא תעמוד על שלה במקומות מסוימים. היא הגיעה אחרי נישואים ארוכים, עם כל המשקעים וארגז הכלים הקלוקל שהיה לה, והייתה חסרת ביטחון, אישה 'קטנה', טובה, מרצה, מובנית מאליה.
"היה לי קשה עם האופי הזה. העדפתי אישה חזקה שתאתגר אותי. מישהי שתציב לי גבולות. רציתי לדעת שכשאני עושה משהו לא נכון - היא תגיד את זה. לא רציתי שיכילו אותי בכל סיטואציה, ולא רציתי שיהיה מותר לי הכול. אני מודה שגם אני הייתי אדם מאוד רדוד בזמנו.
"כשחזרנו לקשר, עשיתי לה מבדקים. הייתי מותח את החבל ורואה איך מגיבה. למשל, אם ידעתי שהיא לא אוהבת שאני עושה או אומר משהו מסוים, הייתי עושה זאת בכוונה. פתאום היא עמדה על שלה והייתה דעתנית ולא התפשרה על דברים שחשובים לה. היא מצידה ראתה שהיא יכולה להתווכח, להתעצבן ולעמוד על שלה".
"להיות מרצה ולבטל את עצמך בקשר זה לא סקסי", מאשרת רמונה. "הרבה נשים שוגות בזה ואני מקווה שנשים יקשיבו לנקודת המבט הגברית הזאת, ויבינו שהן לא צריכות לצבוע את עצמן בגוון שהגבר רוצה, אלא להיות מי שהן".
תובנה מאוד חשובה. איך הצלחת לעשות את השינוי?
"הייתי במערכות יחסים קשות בעבר, והבנתי שאם כל הזמן אני מושכת אליי את אותו טיפוס של גברים, כנראה שמשהו אצלי לא תקין. החלטתי לשנות. הבנתי שבזוגיות טובה לא צריכה להיות תלות. למדתי שאי אפשר להיות מנוהל על ידי הפחד שהקשר ייגמר, ושרק מי שיכול לסמוך על עצמו להיות לבד, יכול לייצר זוגיות מדהימה.
"היום אני יודעת להעריך את עצמי. יש לי ביטחון עצמי גבוה, ואני סומכת על זה שגם אם הקשר ייגמר, הכול יהיה בסדר. התובנות האלו מאפשרות לי להיות מי שאני בלי לפחד. אני רוצה שהזוגיות הזאת תצליח ואני שמה אותה כמטרת-על, אבל הפחד הוא כבר לא פרמטר.
"בנוסף, לא הגענו לזוגיות מתוך מקום שאנו זקוקים לזוגיות, אלא ממקום שאנחנו רוצים אחת. לצד זה יש לנו דינמיקה טובה. אם הייתי מקבלת מגיא ריקושטים שמזכירים לי את העבר, הקשר שלנו לא היה נראה כך. יש משמעות עצומה לפידבק שאתה מקבל מהצד השני".
אז מה המתכון לזוגיות המוצלחת שלכם?
"לקבל את השונות בינינו. היא מפרה אותנו במקום להוות אבן של מחלוקת. אנחנו מפיחים אנרגיה בקשר, כולל מהדברים הכי קטנים. למשל, פתק שגיא משאיר לי בבוקר על השולחן ממלא אותי באוויר".
"אני לא מחפש מחוות גרנדיוזיות, מספיקה לי תשומת לב קטנה", אומר גיא. "למשל, אם רמון תשים לב שהצווארון של החולצה שלי לא מיושר והיא תיישר אותו, אני ארגיש מדהים. אנחנו מבינים שבזוגיות יש רגעים שבהם אתה מושך את העגלה ולפעמים האחר, ולא לוקחים שום דבר כמובן מאליו.
"כבני אדם יש לנו נטייה לראות יותר את המגרעות של הצד השני, אבל צריך לזכור שבאדם הזה התאהבנו ולהכיל את המגרעות שלו. עוד דבר חשוב הוא לא ללחוץ על הכפתור של המעלית יותר מפעם אחת. כלומר, לכבד את הקצב של האחר. המעלית תגיע בקצב שלה".
"רמונה הגיעה אחרי נישואים ארוכים, עם כל המשקעים וארגז הכלים הקלוקל שהיה לה, והייתה חסרת ביטחון, אישה 'קטנה', טובה, מרצה, מובנית מאליה. היה לי קשה עם האופי הזה. העדפתי אישה חזקה שתאתגר אותי"
איך אתם מגשרים על קונפליקטים?
"אנחנו מסכימים שאנחנו לא חייבים להסכים. לא עלתה לנו מעולם המחשבה שאולי הקשר לא מתאים, אנחנו פשוט מבינים שאנחנו שונים. המריבות שלנו הן סביב תכונות האופי שלנו והרגלי ההתנהגות. למשל, הנטייה של רמון לדחיינות לעומת האופי שלי, שהוא בדיוק הפוך. בנוסף, רמון מחפשת רק את הטוב באדם ולי קשה עם זה. גם אם הכתובת רשומה באדום על הקיר, היא יכולה לקשט אותה במסגרת עם לבבות ורודים, ולומר, 'תראה איזו מסגרת יפה'. לא פגשתי טוב לב כזה מימיי".
"גיא רואה את המציאות כפי שהיא, הוא יותר ריאלי", מאשרת רמונה. "אני מקשטת, מייפה ועוטפת את הכול יפה. בנוסף, מאוד קשה לי להתווכח איתו. הוא מביא דוגמאות, מגבה את טיעוניו בעובדות והרבה פעמים אני מרגישה אבודה בוויכוחים איתו, אבל למדתי שגם אם הוא יכול לגלות התנגדויות, בסוף כל מה שנאמר על ידי נלקח לתשומת ליבו, מעובד ומיושם, כך שגם אם הוויכוח קשה לי, אני רגועה. צריך הרבה אומץ כדי להיות חשוף בזוגיות, ואנחנו מרגישים בטוחים להתפשט נפשית האחד מול השני. גם אם גיא אומר דברים שקשים לי, אני נזכרת שהוא האיש שלי, ויודעת שהבסיס שלנו מאוד חזק ואוהב".
