כשדוד ברנן (42) ואורטל קורן (39) הכירו לראשונה, הם היו סטודנטים בלימודי התואר הראשון שלהם במכללה. באותם ימים, כשבירכו זה את זו לשלום במסדרון, הם לא שיערו בנפשם שיבוא יום והם יהפכו לזוג. "הייתי סטודנטית לתקשורת ודוד היה סטודנט לתעשייה וניהול ויו"ר אגודת הסטודנטים", מספרת אורטל. "לא הייתה בינינו שום אינטראקציה, אבל היינו חברי פייסבוק בתקופה ההיא וכך זה נשאר".
"כל השנים האלה לא השתנית בכלל"
"במהלך השנים שחלפו, תמיד עניין אותי מה שלום האנשים שלמדו איתי במכללה, ומדי פעם הייתי מציץ בפוסטים של אורטל", מוסיף דוד. גם אורטל מודה שהפוסטים של דוד שבו את סקרנותה. "כשהייתי בעיצומם של הליכי הגירושים שלי, עלו בי לא מעט חששות לגבי התהליך ומה יהיה עם הילדים, אז חיפשתי ברשתות החברתיות אנשים בסטטוס דומה, ולדוד, שכבר היה גרוש תקופה, היו פוסטים מאוד אופטימיים על טיולים עם ובלי הילדים, מסיבות של גרושים-גרושות, ארוחות שישי ועוד, וזה משך אותי.
"ראיתי שהוא כותב מעולה ושהוא אדם מאוד כן. האופטימיות שלו, שמחת החיים והיכולת שלו למצוא את הטוב בכל דבר היו כמו מגנט. אני זוכרת שחשבתי שזה אדם שהייתי רוצה שיהיה לי סוג של קשר אליו. יום אחד הוא העלה פוסט מאוד אישי ומרגש על כך שהוא נכנס לבית חדש, והוא מתרגש נורא בשבילו ובשביל הבן שלו. התרגשתי בעצמי, וכתבתי לו שהשיתוף שלו נותן גם לי אופטימיות בתהליך הגירושים".
הוא ענה?
"הוא ענה לי שהוא זוכר אותי מהמכללה, ואחרי שהוא שאל כל מיני שאלות אינפורמטיביות וסיפרתי לו קצת על הגירושים, הוא הציע את עזרתו והשאיר לי את מספר הטלפון שלו. לא עשיתי עם זה כלום והמשכנו להתכתב בפייסבוק מדי פעם, עד לרגע שנקלעתי למשבר בגירושים. מאוד נלחצתי, לא ידעתי עם מי להתייעץ ולהיתמך וכתבתי לו הודעה. שאלתי אם הוא יהיה זמין לשיחה בערב, והוא ענה לי – 'בשבילך? תמיד'".
חמוד!
"זאת היתה השיחה הראשונה שלנו. דיברנו מלא והוא הרגיע אותי. מאז המשכנו להתכתב. יום אחד הצעתי שניפגש והוא אמר לי שיש לו מחויבות קודמת, אבל שישמח אם אציע שוב בקרוב. המשכנו להתכתב, עד ששוב הצעתי. זה היה במימונה, הייתי בלי הילדים והוא הזמין אותי לבוא אליו. הוא כתב לי שיש לו שקיעה מאוד יפה מהמרפסת ושאבוא מהר, אבל לא הצלחתי להגיע מוקדם וכתבתי לו שיחזיק את השמש עוד קצת בשבילי. זאת היתה פגישה מאוד קצרה, מפני שהוא היה צריך לצאת חצי שעה אחרי זה. אבל כשיצאתי ממנו הוא ליווה אותי במבט, ואמר – 'כל השנים האלה לא השתנית בכלל'. אחר כך הוא כתב לי שהוא שמח לראות אותי, התנצל שהוא היה צריך לצאת והציע שנקבע שוב".
"הוא כתב לי שיש לו שקיעה מאוד יפה מהמרפסת ושאבוא מהר, אבל לא הצלחתי להגיע מוקדם וכתבתי לו שיחזיק את השמש עוד קצת בשבילי"
איך התקדם הקשר ביניכם?
"בפעם הבאה נפגשנו בהופעה, ואחר כך כבר הרגשנו בנוח להיפגש אצלו בדירה, אבל עדיין היינו ידידים. שום דבר מעבר. היינו יושבים במרפסת שעות לשיחות ארוכות, מכינים ארוחות ערב ושמים מוזיקה. היו לנו שיחות מאוד אינטימיות ופתוחות. דיברנו על הכול - על הילדות שלנו ועל החוויה שלנו מהגירושים. אני זוכרת שיצא לי גם לבכות.
"בין היתר, דוד סיפר לי שהוא לא מחפש קשר רציני, אבל מאוד אהבתי אותו בתור חבר. הוא אדם מאוד חכם, עד היום אני מחכה לשמוע את דעתו לגבי דברים, בשילוב עם האדם השמח שהוא - היה לי ממש כיף לחזור לדירה שלו כל פעם. ממש חיכיתי לזה". "היה לנו מן קוד כזה של 'בואי נעשה מרפסת'", מחייך דוד. "יש לי במרפסת פינת ישיבה, ואף פעם לא ישבנו צמוד. גם כשאורטל בכתה, לא חיבקתי אותה אפילו. פשוט דיברנו".
4 צפייה בגלריה
"דוד סיפר לי שהוא לא מחפש קשר רציני, אבל מאוד אהבתי אותו בתור חבר". אורטל ודוד
(צילום: סלפי)
מעניין. למה?
"אורטל הייתה עדיין בהליכי גירושים, ולמרות שחלפו שנתיים מאז שעזבתי את הבית, עדיין לא רציתי להיכנס לקשר, אלא להשקיע יותר בבן שלי ובעבודה. חוץ מזה, הבנתי שאין באורטל את מה שחיפשתי אז בבחורה - היא לא רוצה עוד ילדים, היא לא גרה קרוב והשבתות שלנו לא היו מסונכרנות.
"מספר שבועות לפני שהכרנו הייתי אצל ידידה מתקשרת שהציעה לעשות לי טיפול. אני מאוד רחוק מהמקומות האלה, אבל בכל זאת ישבתי אצלה, דיברתי על עצמי, ואז היא אמרה לי משפט שנתן לי אגרוף בבטן הרכה. היא אמרה שאני נוטה לצאת עם נשים שלא יהיה לי קשה אם אפרק איתן את הקשר. זה העיר אותי. הבנתי לראשונה שאני רוצה לזמן לעצמי אישה שאוכל לבנות איתה משהו רציני יותר, אבל בגלל שעם אורטל לא היה לי 'וי' בשום דבר, לא ניסיתי להתקרב, בזמן שהיא הגיעה אליי המון, בכל הזדמנות שהיתה לה. גם לא רציתי לפגוע בה, ולכן סטוץ לא בא בחשבון".
"הגעתי אפילו פעמיים בשבוע", מאשרת אורטל, "ודוד סיפר לי שהוא מבטל דייטים רק כדי להיפגש איתי. נוצר בינינו קשר מיוחד, וכשהיו לי רגעים קשים, דוד היה האדם הראשון שהתקשרתי אליו". "אפילו בתקופה שבה נורו טילים, אורטל היתה מגיעה מגן יבנה", דוד ממשיך את השיחה. "היינו יושבים במרפסת עם יין. השמיים היו מאוד מוארים ורומנטיים, זה היה מאוד סוראליסטי".
"היא אמרה לי משפט שנתן לי אגרוף בבטן הרכה. היא אמרה שאני נוטה לצאת עם נשים שלא יהיה לי קשה אם אפרק איתן את הקשר. זה העיר אותי. הבנתי לראשונה שאני רוצה לזמן לעצמי אישה שאוכל לבנות איתה משהו רציני יותר"
מתי נשבר סוף-סוף הקרח מהבחינה הרומנטית?
"בכל פעם כשהייתי הולכת, דוד היה נותן לי חיבוק, נשיקה במצח ומלווה אותי במבטו. ערב אחד, אחרי שלושה חודשים, הוא חיבק אותי כרגיל והרגשתי בגוף תחושה של ריפיון, מעין אנחת רווחה כזאת. השתחררתי בתוך החיבוק והשתהיתי שם לעוד רגע. ואז הוא הרים לי הסנטר ונישק אותי". "באותו הערב אורטל נשארה שנייה אחת יותר מדי בחיבוק", דוד מבהיר ומחייך.
אורטל, איך הגבת?
"הייתי מאוד מופתעת, כי באמת היינו חברים מאוד טובים, אבל זאת היתה הנשיקה הכי טובה שהיתה לי בחיים. לא נשיקה ראשונה טיפוסית. משהו התפוצץ שם, זה הרגיש כמו קצה של תהליך. אחרי שהלכתי חשבתי על זה לא מעט. דאגתי לקשר שלנו כי דוד היה מאוד חשוב לי בתור חבר, והיו בינינו כמה ימים קצת מביכים. אני זוכרת שלא ידעתי אם זה יקרה שוב, אבל זה קרה שוב, ודי מהר, אולי שבוע וחצי אחר כך. דוד אמר לי שהוא חושב שלא כדאי שנצא עם אחרים".
איך הקשר התפתח מאז?
אורטל: "התאהבתי בו ראשונה לדעתי, או לפחות אני זאת שאמרה את זה קודם. די מהר הרגשתי שזה–'זה'. היינו מאוד פתוחים והרגשנו מאוד בנוח. מכיוון שהיינו חברים מאוד טובים, המעבר לזוגיות היה טבעי ופשוט. תמיד בקומדיות רומנטיות הגיבורה מגלה אחרי שלושים שנה שהידיד הכי טוב שלה מאוהב בה. זה תמיד הרגיש לי בולשיט, והנה זה קרה גם לי".
"תמיד בקומדיות רומנטיות הגיבורה מגלה אחרי שלושים שנה שהידיד הכי טוב שלה מאוהב בה. זה תמיד הרגיש לי בולשיט, והנה זה קרה גם לי"
יצא שמהר מאוד נכנסת לקשר רציני.
אורטל: "כן, רק חמישה חודשים אחרי שהתחלתי את תהליך הגירושים. לא תכננתי, אבל היה לי המון מזל וזה פשוט קרה. הכרתי את דוד עוד לפני שידעתי שאני מחפשת אותו בכלל. שנינו אנשים זוגיים. מה שלא היה פשוט הוא שהשבתות שלנו היו הפוכות, והיה חסר לנו זמן לבד, אז כדי למקסם את הזמן שלנו ביחד, מצאתי את עצמי מבלה עם דוד גם בשבתות כשהוא עם בנו. באופן קבוע בימי שישי הייתי מתלווה אליו לארוחה משפחתית".
מדהים.
"יש משהו צובט בלהיות עם ילדים של אחרים, כשאת לא עם הילדים שלך. עד היום זה כך, אבל שמתי את זה בצד כי הזמן ביחד היה חשוב לי. התנהלנו כך במשך שנה שלמה עד שהצלחתי להחליף שבתות. דיברנו על זה שאם אנחנו רוצים לבנות משהו ולבדוק אם זה המקום שלנו לעתיד משותף, זה צעד מתבקש". "ככה עשינו וי על השבתות ההפוכות", אומר דוד. "בהמשך אורטל אמרה שהיא תעבור לראשון לציון, ונשאר הענין שרציתי ילד נוסף".
הסכמתם בנושא?
"בעקבות שיחה שהיתה לי עם חבר הבנתי שאני כבר לא ממש רוצה את זה. שנינו גרושים, ואם נביא ילד נוסף, הוא יישאר לבד בזמן שכל שאר הילדים ילכו להורה השני. זה הרגיש לי לא נכון. היום אנחנו בונים ביחד משפחה שהיא קצת שונה".
אורטל: "אנחנו מנסים להתנהל כתא משפחתי, לבלות כמה שיותר ביחד גם בסופי השבוע כשאנחנו עם הילדים ובחגים. בשלב מסוים, אחד הבנים שלי אפילו שאל למה אנחנו לא נשארים לישון ביחד אצל דוד כל יום. עם הזמן התחלנו לדבר גם על איחוד בתים. נמאסו עלינו הלילות בנפרד, ולשנינו יש כל הזמן תחושת חסך בזמן משותף, וזה נהיה לא פשוט. כמובן שנצטרך לדאוג שלכל אחד יהיה את הספייס לעשות את הדברים שהוא אוהב לבד, ושהבית יהיה מספיק מרווח וכיפי. שנינו מאוד עסוקים ואני בטוחה שגם כשנגור ביחד, נתגעגע האחד לשנייה".
מאמי תתחתן איתי
אורטל ודוד חוגגים כבר שנתיים לקשר, ומספרים שהם לא מתכננים רק איחוד בתים, אלא גם חתונה. "הייתי אומרת לדוד בצחוק, 'מאמי, תתחתן איתי', והוא היה עונה לי, 'כשתציעי כמו שצריך, אני אענה לך כמו שצריך'. יום אחד עשיתי את זה".
וואו.
"זה היה שבוע לפני סוף השנה וסמוך ליום הולדת שלו. הכנתי לו ארוחת ערב, הדלקתי נרות והשמעתי ברקע פלייליסט של שירים שיש להם משמעות עבורנו, ושיר אחד נוסף שדיבר על הרצון שלי להתחתן". "ואז הבנתי", צוחק דוד.
אורטל: "הייתי לחוצה והתרגשתי מאוד. הקראתי לו את הברכה, אני בטוחה שרעדתי, היה לי מאוד חם ואז כרעתי ברך, ונתתי לו טבעת. הוא חיבק והרים אותי. אני זוכרת שהוא אמר לי שהלב שלי ממש דופק וצחקתי שהלחץ הזה הרג אותי".
דוד: "שמתי את הטבעת בצד ואמרתי לה שכשלה תהיה טבעת, שנינו נענוד אותן. שבוע או שבועיים אחר כך קניתי גם לה טבעת. היינו אצלה בבית והילדים העבירו ביניהם את הטבעות מהקטן לגדול, ואז אליי. ענדתי לה את הטבעת בדיוק כשההורים שלה נכנסו, כך שהם היו שותפים לרגע".
מרגש מאוד. אז תהיה חתונה?
"לא נתחתן ברבנות, אבל נעשה איזה טקס שמתאים לנו עם החלפת נדרים".
למה בכל זאת להתחתן?
דוד: "שנינו לא התגרשנו בשביל לחיות לבד או להתהולל, אלא כדי להקים משפחה נכונה יותר. כמו שהסברתי לבן שלי, אני לא האבא של הילדים של אורטל והיא לא האמא שלו, אבל כולם דואגים לכולם, ואנחנו מייצרים משפחה משלנו".
אורטל: "אנחנו גם מאוד דביקים. זה משהו שלא היה לי בקשרים הקודמים, ואני חושבת שלילדים זה מאוד נכון לראות אותנו מתחבקים ומתנשקים".
ספרו לי על התובנות שלכם מפרק ב' עד כה?
"אני מרגישה שהגענו לקשר הזה עם בשלות ומוכנות. שנינו למודי ניסיון, יודעים מה אנחנו לא רוצים לעצמנו ומבינים שהדגש צריך להיות על תקשורת טובה".
