אם הייתי שואלת אתכם איך אתם מגדירים משבר או הפרת אמון ביחסים, סביר להניח שהדבר הראשון שהיה עולה לכם הוא מקרה שבו אחד מבני הזוג בגד בשני, אף על פי שהשאלה – מהי בגידה? היא רחבה ותלוית פרשנות. יש שיגידו שבגידה היא כל מגע פיזי עם אדם שאינו בן/ת הזוג, ויש שמבחינתם כל חיבור רגשי עם מישהו זולת בני זוגם נחשב לבגידה, ויש כאלה שעבורם כל סוד או הסתרה הם סוג של בגידה.
כל אלו הן דוגמאות להפרת אמון בוטה וברורה, שניתן להתעסק בה באופן גלוי. הבעיה שאני רוצה לדבר עליה עוסקת בכל אותן הפרות אמון שאינן גלויות. בכל מקרי האמצע למיניהם, חצאי האמיתות, המניפולציות הרגשיות והגזלייטינג. מה המחיר של החרטוטים למיניהם שבני זוג עושים בקשר זוגי, והאם יש דרך למגר אותם?
שלא תטעו, אינני קדושה. גם אני חוטאת לעיתים בשקר או במניפולציה. כולנו משקרים כחלק מההוויה האנושית שלנו. זה טבעי, הישרדותי ואבולוציוני לגמרי. השלב שבו אנחנו לומדים לשקר הוא שלב חשוב בהתפתחות שלנו. כשהבן שלי משקר לי, למשל כשהוא אומר לי שהוא לא קיבל היום שיעורי בית, הוא בוחן כמה כוח יש לו מולי, ובכך בונה אישיות ונפרדות משל עצמו. אבל מתי אנחנו עושים בזה שימוש לרעה? מתי השקר הופך אותי לאדם שקרן והמניפולציה לאדם מניפולטיבי? מתי השקרים שלנו הופכים מאקט הישרדותי לאקט יומיומי ומגונה, ומה המחיר של זה על מערכת היחסים הזוגית?
ראשית, אסביר מהי בכלל מניפולציה. מניפולציה, כפי שאני תופסת אותה, היא כל תכסיס שמטרתו היא שינוי הנושא או עיוות הסיטואציה, בשביל להסיח את הדעת. זוהי אסטרטגיה שנעשית בעורמה ותפקידה לטשטש את האמת. לדוגמה, את כועסת על בן זוגך ומעמתת אותו עם דבר מסוים שהוא לא עשה בסדר, אבל במקום לקחת אחריות ולהתנצל, בן זוגך בונה מולך סיפור שלם כדי לא לצאת אשם או מעפן. ייתכן שבאופן מניפולטיבי הוא אפילו מסובב את התמונה אלייך, כך שאיכשהו בסוף את זאת שיוצאת אשמה במה שקרה.
כך, בלי ששמת לב, הדיון עבר מלהתעסק בפשלה שלו - לאיפה את לא בסדר. לחילופין - הוא יכול להתחנף אלייך ולהשכיח ממך את מה שרצית לומר במתק שפתיים, או במגע מיני כדי לחלץ עצמו מהמצב. אני כותבת פה מהצד של האישה כי ככה קל לי יותר כאישה, אבל כמובן שהדברים הללו קורים בכל המגדרים.
3 צפייה בגלריה
לפעמים מניפולציה קורית כשהוא מתחנף אלייך ומשכיח ממך את מה שרצית לומר במתק שפתיים
(צילום: Shutterstock)
סוג נוסף של מניפולציה הוא "ההיפוך", כמו בדוגמה הבאה: אתם נכנסים לאוטו בדרך לארוחה משפחתית. הוא ממש לא רוצה ללכת, אבל לא בא לו להיכנס איתך לוויכוח על זה. אז במקום לדבר, הוא מסתובב אלייך ושואל, "מה זה הפרצוף הזה? מה יש לך?", בזמן שאת מצדך, דווקא היית ממש סבבה עד לאותו הרגע.
מיד יתחיל דיון שבו את הופכת לאישה המצוברחת שמשרה אווירה לא נעימה. זה כמובן יוביל לריב, שיוביל למסקנה שהוא לא רוצה לבוא איתך לארוחה. אלא שזאת כאמור, הייתה המטרה הראשונית שלו. הוא פשוט לא רצה להגיד זאת בגלוי. בדוגמה הזאת המניפולציה היא היפוך הסיטואציה והאשמת הפרטנר, במקום ביטוי חופשי של הרגשות שלו.
"את כועסת על בן זוגך ומעמתת אותו עם דבר מסוים שהוא לא עשה בסדר, אבל במקום לקחת אחריות ולהתנצל, בן זוגך בונה מולך סיפור שלם כדי לא לצאת אשם או מעפן. ייתכן שבאופן מניפולטיבי הוא אפילו מסובב את התמונה אלייך, כך שאיכשהו בסוף את זאת שיוצאת אשמה במה שקרה"
קשה לי לא לשפוט לחומרה אנשים שקרנים ומניפולטיביים. למדתי לחשוב שאנשים כאלה הם פחדנים, חלשים וחסרי יכולת להתמודד עם האמת ועם החיים. הכי קל זה לשקר בשביל לצאת מסיטואציה מסוימת. רק תארו לכם כמה הופתעתי לגלות ששקרים, הסתרה ו"החלקת פינות" הפכו לחלק אינטגרלי בתוך קשר רומנטי שהיה לי. לא בגידות, סתם "דברים קטנים". כמו להגיד לי, "לא שאלת, אז לא אמרתי", או "לא רציתי לומר לך כי חשבתי שזה יעצבן אותך", "שכחתי מזה", "לא חשבתי שזה כזה קריטי לספר", וכן הלאה.
בעבר היה לי בן זוג מצטיין בנושא, אומן של ממש, ותמיד תהיתי לי למה? למה הוא עושה לי את זה? מה הצורך הזה להוציא אותי מטומטמת? הלא אני מריחה חרטוטים מרחוק, ואני עוד אדם שמתפרנס מלראות, להבין ולחמול אנשים, אז למה להרוס לנו את הקשר? למה לנסות אותי?
לאט-לאט התחלתי לראות את זה בכל מקום. בקליניקה ובמערכות היחסים שמסביבי. נוכחתי לגלות כי חרטוט בשנייה הופך לגזלייטינג. הגבול הוא דק, דקיק, ומשפטים כמו: "אני לא אמרתי שאני אעשה את זה, את לא זוכרת טוב", "את סתם דרמטית, אפשר לחשוב שבגדתי בך", "למה את עושה סיפור מכל דבר?" - הם משפטי שגרה אצל זוגות רבים.
למדנו לשקר ולשנות את המציאות לפי ראות עינינו, על מנת לשרוד ולהשיג את מה שאנחנו רוצים, ובעיקר כדי להימנע מה"עונש" שאולי נקבל, אם פשוט נאמר את האמת. הדפוסים האלה יכולים להיות אוטומטים ולאו דווקא לקרות מזדון. עם זאת, הרבה נשים חוות את החרטוטים כשקרים לכל דבר, כי האפקט הוא אותו אפקט - פגיעה באמון ובתחושת הביטחון בקשר.
ניסיתי להסביר את הרציונל לאותו בן זוג שהיה לי. אמרתי לו פעם, "אני כועסת עליך כי אנחנו עושים מאמצים לבנות קשר יציב ולבסס בינינו אמון, והניסיונות שלך לחרטט אותי פוגעים במאמץ הזה. אז למה?" - אבל זה לא ממש חלחל פנימה. זה היה חזק ממנו. אולי זאת התרבות בבית שבו גדל, אולי זה הפחד מהתגובות שלי, או חוסר הרצון שלו להשתנות. מה שאני יודעת זה עד כמה זה אכל את אותה מערכת יחסים מהיסוד. שקרים, מניפולציות וחרטוטים הם כמו טיפות רעל קטנות בכוס מים. לא מרגישים אותם, עד שבסוף הקשר מורעל.
"זה לא סקסי לראות גבר שלא יכול להודות בטעויות שלו, וזה בטח לא מעודד את היכולת לבטוח בו. כי אם אני מדברת איתך ואני לא יכולה לדבר באופן כן וגלוי, אז מה טיב הקשר שלנו בכלל? זה גם גורם לאישה לחשוב - כמה חרטוטים כבר היו?"
גברים רבים מספרים לי שהם מפחדים שזוגתם תכעס. אותו פחד שהיא תתאכזב מהם, והפחד שהם יאבדו את ערכם מולה, גורם להם להשתמש במניפולציות. אלא שבעקבות החרטוטים, השקרים והמניפולציות, האישה תופסת את הגבר שלה כפחדן. היא מפסיקה להעריך אותו ומפסיקה להימשך אליו מינית. זה לא סקסי לראות גבר שלא יכול להודות בטעויות שלו, וזה בטח לא מעודד את היכולת לבטוח בו. כי אם אני מדברת איתך ואני לא יכולה לדבר באופן כן וגלוי, אז מה טיב הקשר שלנו בכלל? זה גם גורם לאישה לחשוב - כמה חרטוטים כבר היו? על מי ומה יש לי להישען?
כשמחרטטים אותי, אני זועמת באופן לא פרופורציונלי. אני מרגישה שזה לא רק יושב על שריטות אישיות מהקשר ההוא, אלא גם על הפצע הנשי הקולקטיבי, שבו נשים מוקטנות ולא מתייחסים אלינו כחכמות או כחדות. "היא רק אישה אז אפשר לעבוד עליה/לנצל אותה/לזלזל בה". מפחיד אותי להתאהב לפעמים, כי כשאת מתאהבת, החושים שלך מתערפלים מרוב אהבה, ואז את הופכת לקורבן קל לניצול. איך אני אמורה לסמוך עליך ולהתמסר אליך, אם אתה עלול להפיל אותי בסוף?
אז מה עושים?
הנחת היסוד שלנו צריכה להיות שהפעולה הזו היא אוטומטית ולא נגרמת מזדון, ושאף אחד לא באמת רוצה לפגוע בבן/ת הזוג שלו. אולם זה רק אומר שהפעולה הזאת בהחלט יכולה להשתנות ולהיות במגמת שיפור, אם נעבוד יחד על הקשר. אם מבינים את הדפוס האוטומטי ועובדים על לשנות אותו, אז יש סיכוי לעשות תהליך זוגי, יפה ומעצים.
אני יודעת מניסיון שאנחנו יכולים לנהל מערכות יחסים כנות ותקשורתיות, חסרות שקרים, מניפולציות וחרטוטים. זה אפשרי ובשביל זה צריך ששני בני הזוג יתייחסו ברצינות למה שקורה ביניהם. על אף שכולנו נוטים לשקר, לא כל בני האדם שקרנים, וניתן לסמוך על בני ובנות הזוג שלכם, אם הם ראויים לכך. ואם לא, מותר גם לא להשלים עם זה ולקום וללכת. אפילו שזאת לא בגידה או הפרת אמון קלאסית ובוטה.
