אשתי כבדה ונמאס לי להתאים עצמי אליה
אלון מרגיש שלא סופרים אותו בבית, ושהוא נאלץ כל הזמן להתאים את עצמו לקשיים של זוגתו, שלא מוכנה להתגמש עבורו בשום צורה. טיפול זוגי
אלון הגיע אליי מפני שקשה לו מאוד עם האופי ה"כבד" של אשתו, לדבריו. לאחרונה, כך הוא מלין, זה נהיה בלתי נסבל. כל החלטה הכי פשוטה דורשת מחשבה וכובד ראש. כל רצון או ניסיון ספונטני לצאת לבלות ולהתאוורר קצת, מתקבל בלא נחרץ, כל הצעה לשינוי נפסלת מיידית ללא פתח אמיתי לדיון משותף, או התחשבות במה שלאלון יש להגיד בעניין. בקיצור, אלון מרגיש שלא סופרים אותו בבית, ושהוא נאלץ כל הזמן להתאים את עצמו לקשיים של זוגתו שלא מוכנה להתגמש עבורו בשום צורה.
כבדות היא מאפיין של אדם הנאחז בקבוע ובמוכר כדי לייצר לעצמו יציבות וביטחון, וזאת מכיוון שאין לו תחושת ביטחון משל עצמו. בשל כך, שינוי כלשהו בסדר יומו הקבוע מראש, מפחיד אותו עד כדי חרדה. כבדות מצד בת הזוג (או בן הזוג) עשויה לעורר תרעומת ומורת רוח, בעיקר אם בן הזוג הוא בדיוק ההפך ממנה: ספונטני וזורם. כבדות פירושה צורך בחשיבה מוקדמת, בתכנון, בקבלת החלטה מראש, בחשש לעשות צעדים נחפזים מדי, חשש מחרטה בדיעבד והיצמדות לידוע ולמוכר כאל עוגן.
אמרתי לאלון מה ככל הנראה עומד מאחורי ההתנהגות של נוהר, אשתו, ושלא מדובר בזלזול אישי כלפיו. זה לא אומר שעל אלון לבטל חלילה את עצמו, או להתאים את עצמו רק לרצונה הבלעדי של אשתו, אך הוא בהחלט יכול לעזור לה על ידי כך שיגלה סבלנות והבנה למצוקה שלה, במקום ללחוץ עליה ובכך לייצר אצלה התנגדות גדולה יותר. במקביל, ביקשתי לפגוש אותה בעצמי, ולשמחתי היא הסכימה לבוא.
נוהר אכן אישרה שקשה לה עם שינויים, ואף סיפרה לי שפעמים רבות היא רצתה, בסתר ליבה, להתנסות בחוויות חדשות או להכיר אנשים חדשים שעניינו אותה, אבל לא היה לה את האומץ הדרוש כדי ליזום זאת. היא סיפרה שגם כאשר נכפה עליה שינוי, הוא התבצע בקושי רב מבחינתה, שיבש לה את כל סדר היום ולקח לה זמן רב להסתגל אליו. היא טענה שזה האופי שלה, שככה היא מכירה את עצמה וככה היא היתה מאז ומתמיד. אלא שהאופי של האדם אינו בהכרח האדם עצמו. אדם יכול לייצר כלפי חוץ תדמית של אופי מסוים, אחר ממי שהוא באמת, על מנת להגן ולשמור על עצמו.
שיקפתי לה שה"יתדות" האלה, ששומרים עליה, אומנם סיפקו לה ביטחון, אך במקביל הם גם קרקעו והגבילו אותה מאוד. זאת מכיוון שכדי להרגיש ביטחון היא היתה חייבת כל הזמן להישאר צמודה אליהם, ולפיכך לא יכלה להרחיב את אופקיה וליהנות מחיים חופשיים ופתוחים. שאלתי אותה אם היא מוכנה להמשיך לשלם את המחיר הזה, והיא השיבה שלא. עד עכשיו לא היתה לה ממש ברירה, סיפרה, כיוון שהיא כלל לא ידעה שאפשרי עבורה לחיות אחרת. זאת היתה המציאות שלה ורק ככה היא הכירה את עצמה, אבל כעת היא מוכנה לנסות אפשרות חדשה, גם בשביל עצמה וגם למען הזוגיות עם אלון.
בהמשך, ככל שנוהר נפתחה יותר לעצמה, כך היא הרגישה שקיים בה ביטחון שהוא רק שלה. ביטחון שאינו תלוי בדבר. לאט-לאט ובהדרגה היא שיחררה את הקיבעונות שהגבילו אותה, מכיוון שכבר לא היה לה יותר צורך בהם. היא הרגישה את עצמה קלילה וחופשייה יותר, ובהכרח גם הרבה יותר כיפית. היא הסכימה יותר בקלות להיסחף עם הספונטניות של אלון, ואפילו ליהנות ממנה. הסבלנות של אלון כלפיה אפשרה לשניהם להגיע למקצב חיים המתאים והנוח ביותר עבורם, מתוך הקשבה הדדית ונכונות להיות אחד עבור השני וכל אחד עבור עצמו.
הכותבת הינה שרית בכר ברם, ריפוי באמצעות חיבור לעצמי, מטפלת ב-NYE, מרכז "לב העוצמה".
