שמות לזה סוף: סימנים שאתן בזוגיות אלימה
אלימות בין בני זוג יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה מימדים: פיזי, מילולי, מיני, חברתי, כספי ורוחני. נורות אזהרה לשישה סוגי אלימות שונים
היום (ג') מתקיימת שביתת נשים בישראל המבקשת לזעוק את זעקתן של הנרצחות, יחד עם משפחותיהן שנותרו יתומות. "האלימות הגואה כלפי נשים הולכת ומחריפה ואנו חייבים לפעול מיידית למיגור התופעה", אמרה אמש יו"ר ויצו ישראל, גילה אושרת, והוסיפה: "לא ניתן לעוד אישה להצטרף למעגל האלימות ולרשימת הנרצחות. אנו קוראות לממשלה ליישם באופן מיידי את התוכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים, שכבר אושרה בממשלה וטרם תוקצבה. אנו קוראים לציבור להשתתף בצעדה ולהשמיע את קולו כדי שנוכל כולנו יחד לחולל שינוי ולגרום לממשלה לטפל בתופעה הקשה הזו".
היה לי מזל שאגרופו לא פגש את פרצופי
אין ספק שבימים קשים אלה המודעות לתופעת האלימות והשלכותיה על ההתפתחות האישית, הזוגית והמשפחתית הולכת וגדלה. לצערי הרב, עדיין ישנן נשים רבות אשר אינן מאמינות שהן חלק ממעגל האלימות והן מוכנות למחול לבני זוגן שוב ושוב ובתנאי שהתא המשפחתי יישמר בשלמותו. יש להבין שאלימות היא תופעה רחבת היקף, אשר חוצה שכבות סוציו-אקונומיות ותרבויות בארץ ובעולם. אדם אלים יכול לבוא מכל שכבות האוכלוסייה, מכל התרבויות ומכל המגזרים הקיימים.
השפעת האלימות ניכרת בטווח הקצר ובטווח הארוך. כאבי הפגיעה הפיזית והרגשית נותנים את אותותיהם לכל אורך החיים. במשך השנים הצלקת אולי מגלידה, אך תמיד נשאר חלק מדמם אצל האדם אשר סובל מאלימות. נשים המתמודדות עם זוגיות אלימה סובלות, בצד הפגיעה הפיזית, גם מחוויות של בדידות, העדר שייכות, חוויות ניכור, מצבי אימה, טרור, דיכאון וחרדה.
אלימות בין בני זוג יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה ממדים: פיזי, מילולי, מיני, חברתי, כספי ורוחני. דפוסי ההתנהגות יכולים לכלול: איומים, חוויות של טרור, פחד, השפלות מילוליות ופיזיות, מעקבים, הטרדות, בידוד חברתי, מניעת שליטה על משאבים כלכלים, אונס, פגיעות מיניות, פגיעות פיזיות, ניסיונות לרצח וכמובן מצבי רצח. להלן נורות אזהרה לשישה סוגי אלימות שונים:
1. אלימות חברתית
בררו עם עצמכם האם בן הזוג ו/או בת הזוג מנסים לצמצם או להפחית לכדי מינימום את הקשרים החברתיים שלכם. בררו האם הם מטילים דופי בכל חבר או חברה שאתם מיודדים עימו, האם נאסר עליכם להיות בקשר עם חברים משנים שחלפו, האם בן זוגכם עורך סצנות קנאה לגבי כל חבר אשר דיברתם עימו, האם מוטלות עליכם סנקציות ועונשים כאשר אתם ממשיכים להתראות עם ידיד או ידידה שהתבקשתם מבן הזוג שלא להיות בקשר עימו, מאחר שכל אלה יכולים להעיד על אלימות חברתית.
2. אלימות מילולית
בררו עם עצמכם מהן דרכי התקשורת בבית ואיך נראות המריבות בניכם. האם חילופי הדברים כוללים קללות, מסעות הפחדה, חוויות של טרור מתמשך והשפלות מילוליות? האם בזמן מריבה נאמרים משפטים כגון: "את לא שווה", "את אפס", "תלכי מפה, מי ירצה אותך בכלל?" וכן הלאה. חילופי דברים ומשפטים קשים ומנמיכים אלה מעידים על אלימות מילולית.
3. אלימות מינית
היו מודעים לכך שאלימות מינית כוללת כל ניסיון של בן הזוג ו/או בת הזוג לכפות את עצמו עליכם. כן, גם אם אתם נשואים שנים רבות. זכרו, מותר שלא להסכים ליחסי מין ואין לצד השני שום זכות לכפות עליכם יחסי אישות אם אינכם מעוניינים בכך.
4. אלימות כלכלית
בדקו עם עצמכם האם אתם מחויבים לתת דין וחשבון על כל שקל שאתם מוציאים? האם נשללות מכם זכויות לקנות לעצמכם דברים אישיים? האם אתם מחביאים מבן זוגכם באופן עקבי דברים, כולל מוצרי מזון בסיסים וביגוד שקניתם לעצמכם ולילדיכם? ולבסוף, שאלו את עצמיכם האם אתם מפחדים לספר שקניתם משהו והאם מופעלים עונשים ואיומים כאשר עצם הקניה מתגלית? במידה וכן, אתם סובלים מאלימות כלכלית.
5. אלימות רוחנית
נשים רבות בחברה הדתית סובלות מאלימות רוחנית, וזאת כאשר הפגיעה בהן מתקיימת על רקע דתי ורוחני. אלימות רוחנית יכולה לכלול מניעת הדלקת נרות בשבת, קיום יחסי אישות בכפיה בזמן נידה, הנמכה בערך התפילה ומניעת הסבה לשולחן השבת. במקרים רבים אותן נשים לא יכירו בכך שהן סובלות מאלימות רוחנית, אך כיום יש יותר ויותר מודעות לכך שעצם שלילת הזכות לקיים את המצוות הינה אלימות רוחנית.
6. אלימות פיזית
לכאורה, אלימות פיזית היא המימד המוכר ביותר מכיוון שהוא נראה לעין וקל לסביבה לגלותו. אך מסתבר שבצד המכות המכאיבות והחוזרות, הבעיטות, הנשיכות והחבטות, ישנם מימדים נוספים לאלימות פיזית. היו מודעים לכך שהשחתת רכוש, ונדליזם, זריקת חפצים על הקיר ועל הרצפה, פגיעה בדברים (פרטי לבוש, כלים וסתם חפצים שחשובים לכם) מעידים אף הם על אלימות פיזית ואל תתעלמו. התעלמות גורמת להחרפת הבעיה, ואין לדעת כיצד היא תסתיים.
אז מה עושים?
כשאנו מבינים ו/או יודעים על מישהו שסובל מאלימות (ולמרות שהוא מעל גיל 18 ולא מוגדר על פי חוק כחסר ישע), מחויבותנו המוסרית כאנשי מקצוע, שכנים וחברים היא לעודד אותו לפנות למשטרה ולהגיש תלונה, לפנות לעובדת רווחה בלשכה לשירותים חברתיים, לפנות למרכזים למניעת אלימות, ובמצבי קיצון לפנות למקלטים לנשים מוכות. אל תעמדו מנגד.
ד"ר רונית שרון היא מנהלת מרכז טליה לילדים והורים, מרצה באוניברסיטה העברית ומטפלת זוגית ומשפחתית, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית.
לפנייה לכתב/ת 
